אי הכללה בהגרלה להקצאת מגרשים במושב (תביעת פיצויים) בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא מיום 30/9/13 (כב' סגנית הנשיאה השופטת רחל קרלינסקי) לפיו נדחתה תביעת המערערת. עניינה של התביעה בטענות המערערת נגד התנהלות המשיבים (המשיב 1 - מושב צור משה (להלן: "המושב"), והמשיב 2- חברה העוסקת בניהול, מכירה והקצאה של חלקות אדמה בהתאם לתוכניות מינהל מקרקעי ישראל), במסגרת הגרלת מגרשים בהרחבה שהתבצעה במושב. פסק דינו של בית משפט קמא בכתב התביעה עתרה המערערת לקבלת פיצוי בסך 250,000 ₪ בטענה כי המשיבים לא הכלילו אותה כמועמדת במסגרת ההגרלה השלישית להקצאת מגרשים שנערכה ביום 28/1/96 (להלן: "ההגרלה השלישית"). המערערת הוסיפה והעלתה טענות גם ביחס להגרלה השנייה שקדמה להגרלה השלישית. בית המשפט קמא דחה את טענות המערערת בקשר עם ההגרלה השנייה שקדמה להגרלה נשוא התביעה משני טעמים: האחד, מאחר ואלו הועלו לראשונה בסיכומי המערערת. השני, המערערת עצמה לא נרשמה להגרלה השנייה אלא אביה ודודה, כאשר המערערת היא התובעת היחידה בתיק, ולפיכך אין מקום לדון במסגרת תביעת המערערת בזכויותיהם של אחרים בהגרלות אחרות. בית המשפט קמא קבע כי בהתאם להחלטת מועצת מינהל מקרקעי ישראל (החלטה 612), ניתן היה להגיש מועמדות להגרלה בשתי דרכים: על ידי "צאצא" של בן המקום. לעניין זה נקבע כי המערערת לא הוכיחה את זכאותה כדבעי. במועד ההגרלה השלישית היה דודה של המערערת, מר שלמה בן שלמה, בעל המשק, כאשר המערערת עצמה הודתה שהיא אינה צאצאית של דודה. על ידי "אחר". המערערת טענה כי היא הייתה זכאית להיכלל ברשימת המועמדים כמומלצת על ידי בעל המשק. לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי: "גם "אחרים" רשאים להגיש מועמדות ואולם הדבר מחייב בדיקת התאמה של ועדת קבלה. אין חולק בין הצדדים כי התובעת לא בקשה להירשם כמועמדת העונה על הגדרה זו, וכי אף לא עברה תהליך של מבחני קבלה". עוד קבע בית המשפט קמא, כי בהתאם להחלטת בית המשפט העליון במסגרת בג"צ 244/00 עמותת שיח חדש ואח' נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו (6)25 (2002) בוטלה החלטת המינהל 737 והיא אינה מחייבת בהליך דנן. טענת המערערת כי המושב אפשר למי שאינו צאצא ליטול חלק בהגרלה נדחתה על ידי בית המשפט קמא מאחר ונפסק כי לא עלה בידי המערערת להוכיח טענה זו ולו בבדל ראיה. בית המשפט קמא התייחס גם להשתהותה של המערערת בהגשת תביעתה לאחר 7 שנים מאז ההגרלה ואי נקיטה בהליך כלשהו. הגם שבית המשפט קמא לא מצא כי המערערת ויתרה על זכות תביעתה מתוך מודעות על ויתור או כי מתלווה להתנהלותה חוסר תום לב מופגן, קבע בית המשפט קמא כי המערערת מנסה לממש זכות שלא התעניינה בה בזמן אמת, לאחר שנים. בסופו של יום, דחה בית המשפט קמא את התביעה תוך שהוא קובע: "אף אם היה עולה בידי התובעת להוכיח את זכאותה הרי שאין מי שיתקע כף כי הייתה זוכה לבטח במגרש ועל כן הנזק הנטען על ידה לא הוכח. כפי שציינו הנתבעים בהגנתם, בהגרלה עמדו לשיווק שני מגרשים בלבד כאשר בפועל היו כעשרים מועמדים. לכל היותר היה עולה בידי התובעת להוכיח את אובדן הסיכוי לזכות במגרש אשר וודאי אינו תואם את הסכומים שבחרה לתבוע. בדומה, לא מצאתי טעם בטענות התובעת להיעדרו של פיקוח הולם לכאורה בהתנהלות ההגרלות, שכן אף קיומו של פיקוח כאמור לא היה מסייע בידה להוכיח כי הייתה זוכה במגרש בהכרח. אף השמאי מטעם התובעת העיד בחקירתו כי חוות דעתו כפופה כמובן לעצם זכיית התובעת בהגרלה, והודה כי לא נתן לסיכוי כנ"ל ביטוי בחוות דעתו. .... לפיכך, בהיעדר זכות שעמדה לתובעת, דין תביעתה להידחות". הודעת הערעור לטענת המערערת, שגה בית המשפט קמא כאשר לא דן בהגרלה השנייה בזכותם של אביה ודודה מאחר ולא נרשמו כתובעים, למרות שנכתב בכתב התביעה בצמוד לשם התובעת "ואחרים". אבי המערערת אף טען במסגרת תצהיר עדות ראשית כי הוא מעביר למערערת את זכויותיו לגבי תביעת הגרלות. לפי נוהל 737 בעל נחלה יכול להמליץ על קרוב וההגרלה תתבצע בשני מקצים, כשבמקצה הראשון ישתתפו רק מועמדים שמשפחתם לא זכתה במגרש. אילו היו פועלים המשיבים לפי נוהל 737 הייתה המערערת זוכה בוודאות במגרש, שכן בהגרלה השלישית זכו בסופו של יום קרובים של משפחות שזכו במגרש בהגרלות קודמות. כמו כן, המשיבים לא אמרו למערערת כי ישנה בעיה לרשום קרוב. על בית המשפט היה להתחשב בכך שהמשיבים טענו כי להגרלה השלישית נרשמו 18 אנשים, 5 מתוכם בני משפחתה של המערערת. גם אם לא הייתה קדימות למי שלא קיבל מגרש, סיכויי משפחתה לקבל מגרש היו 28%. החלטות בית המשפט קמא סותרות את ההחלטות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון באותו עניין. בהודעת הערעור העלתה המערערת טענות נוספות, ובין היתר כי בית המשפט קמא העדיף את המשיבים בהחלטותיו, ולא איפשר לה להגדיל את סכום האגרה באופן שיתאפשר לה להגדיל את סכום התביעה ולשלם את המחצית השנייה של האגרה. יצוין כבר עתה כי לא מצאתי מקום לדון בטענות אלו, אשר לא נמצא בהן ממש ואין הן נוגעות לגופה של התובענה. המערערת הגישה לבית משפט זה ביום 27/2/14 "סיכומים מצומצמים של הצד התובע" וביום 2/3/14 הגישה "עדכון של סיכומים מצומצמים של הצד התובע" וכל זאת ללא נטילת רשות לכך. מאחר והמערערת איננה מיוצגת ועל מנת שלא ייגרם לה עיוות דין עיינתי ב"סיכומיה" אך לא מצאתי בהם תוספת מהותית לטענותיה בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון מטעמה ובטיעוניה בעל פה. טענות המשיבים לטענת המשיבים, עיקר טענות המערערת נשענות על ממצאים עובדתיים אשר אין ערכאת הערעור מתערבת בהם. יתרה מכך, פסק דינו של בית משפט נכון וצודק גם לגופו. המערערת לא הייתה זכאית להשתתף בהגרלה השלישית מאחר וביקשה להשתתף כמועמדת מטעם בעל המשק (דודה) ולא כמועמדת חיצונית. המערערת לא הוכללה בהגרלה מאחר ואיננה צאצא של בעל המשק ולפיכך אינה עונה על הגדרת "בן מקום" כמשמעו בהחלטה 612 ולא הייתה זכאית להשתתף בהגרלה. אף אביה של המערערת, לא היה במועד ההגרלה בעל המשק או צאצא של בעל המשק ולכן לא יכול היה להקנות לביתו זכות או ייפוי כח להשתתף בהגרלה - לא כבעל משק ולא כזכאי להשתתף בהגרלה. המערערת אינה יכולה להישען על נוהל שיווק מגרשים משנת 1993 שבוטל והוחלף בנוהל משנת 1995 בעקבות החלטה 612. בית המשפט קמא קבע כי המערערת הודתה כי לא הכירה נוהל זה בזמנו ולכן אין היא יכולה לטעון להסתמכות עליו. כמו כן, הוכח כי בעל המשק נמנע מלהציג מועמד מטעמו גם להגרלות המאוחרות. בעל המשק הצהיר כי לא התכוון להעניק למערערת זכויות בקרקע, וכי על המערערת לפצותו במקרה שיוקצה לה מגרש. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי הימנעות המערערת מלהעיד את דודה, שעדותו הייתה חיונית לתביעתה, פועלת לחובתה. טענות המערערת כי המושב אפשר למי שאינו צאצא ליטול חלק בהגרלה נטענה בעלמא וללא ביסוס ראייתי. טענה זו הוזמה בתצהירו המשלים של מר קטרי מטעם המשיבים, שלא נסתר. צדק בית המשפט קמא עת דחה את טענת המערערת לנזק בהיעדר זכות שעמדה למערערת. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא ובטענות הצדדים ושמעתי את טיעוניהם בפני, מצאתי כי לא נפל כל פגם בפסק הדין ולפיכך דין הערעור להידחות. צדק בית המשפט קמא עת נמנע מלדון בהגרלה השנייה. לטענת המערערת, היה על בית המשפט קמא לדון בהגרלה השנייה אף על פי שהיא לא נרשמה להגרלה זו אלא אביה. בית המשפט קמא דחה את טענת המערערת וקבע כי המערערת היא התובעת היחידה בכתב התביעה ונרשמה להגרלה השלישית בלבד ולא ניתן לדון במסגרת תביעתה בזכויותיהם של אחרים בהגרלות אחרות. המערערת סומכת את טענתה על כך שבפרטי התובע בכתב התביעה נרשם "אורית פנינה בן שלמה ואחרים". טענת המערערת אינה נכונה מבחינה עובדתית. בכתב התביעה נרשם שמה של המערערת כתובעת יחידה ולא צורפה לשמה המילה "ואחרים". אפילו הייתה המערערת מוסיפה לצד שמה את המילה "ואחרים", כטענתה, היה עליה לצרף הרשאה מאת אביה ו/או דודה כנדרש. הצהרת אבי המערערת במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמה, אינה מהווה הרשאה כנדרש בתקנות. יש להוסיף, כי ציון שמות התובעים נדרש מתחילתו של ההליך ואינו יכול להיות נתון לפרשנות. התובע אינו יכול להסתפק במילה "ואחרים" ולצקת תוכן במילה זו בהתאם להליכים בתיק. דרישה זו הינה הכרחית על מנת לתת אפשרות לנתבע להתגונן כדבעי מול הטענות המועלות נגדו על ידי כל אחד מהתובעים. טענות המערערת כי החלטות בית המשפט קמא סותרות את ההחלטות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון באותו עניין, אין להן במה לסמוך. במקביל להליכים שניהלה המערערת נגד המשיבים, ניהל דודה של המערערת הליך נפרד נגד המשיבים בנוגע ל- 4 הגרלות למגרשים בהרחבה: במסגרת ת.א. 2554/99 (מחוזי ת"א) ניתן ביום 10/2/05 פס"ד ראשון במסגרתו חוייבו המשיבים לשלם לדוד פיצוי בהתייחס ל-4 ההגרלות (להלן: "פסה"ד הראשון"). על פסה"ד הראשון הגישו שני הצדדים ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 3155/05), במסגרתו בוטל פסה"ד הראשון והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי. ביום 5/12/07 ניתן ע"י בית המשפט המחוזי פס"ד שני בתיק אשר דחה את תביעת הדוד (להלן: "פסה"ד השני"). על פסה"ד השני הגיש הדוד ערעור, אשר נדחה ע"י בית המשפט העליון (ע"א 652/08). המערערת מבקשת להסתמך על קביעות בית המשפט המחוזי בפסה"ד הראשון, וכן טוענת כי פסה"ד השני אינו עומד בסתירה לזכאותה להירשם כמועמדת או לזכות בפיצוי עבור ההגרלה השלישית. כמו כן, בפסה"ד השני נקבע שהנזק שנגרם כתוצאה מההגרלות, אינו נזק שנגרם לדוד ואין הוא שולל את זכותה לפיצוי עבור הנזק שנגרם לה. משבוטל פסק הדין הראשון, אין בידי המערערת להסתמך על אילו מקביעותיו. לעניין פסק הדין השני, לא זו בלבד שבפסק דין זה נדחתה תביעת הדוד, אין הוא דן כלל בזכאותה של המערערת אלא בנזקי הדוד שהינו בעל המשק. משכך, אין הוא מהווה מעשה בי-דין ביחס לעילות התביעה דנן, ופסק דינו של בית משפט קמא אינו עומד בסתירה אליו. צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי יש לבחון את טענות המערערת לאור החלטת המינהל 612 (מיום 13/10/93) ולא החלטה 737 (מיום 17/12/95). בבג"צ 244/00 הנ"ל אשר ניתן ביום 29/8/02 ביטל בית המשפט העליון באופן מפורש את החלטה 737. המערערת הגישה את תביעתה לאחר הביטול, ביום 28/8/03. עילת התביעה נבחנת לפי המצב המשפטי במועד הגשת התביעה, ובמועד זה לא הייתה למערערת זכות תביעה מכוח החלטה 737 שבוטלה. לאור האמור, לא ניתן לקבל את טענות המערערת הנסמכות על החלטה 737 ודינן להידחות. אפילו הייתה למערערת זכות תביעה על פי החלטה 737, לא היה בכך כדי להועיל לה, שכן טענתה כי לו היו המשיבים פועלים לפי החלטה 737, היא הייתה זוכה בוודאות, לא הוכחה. לא נפל כל פגם גם בתוצאה הסופית אליה הגיע בית המשפט קמא, בהעדר הוכחת נזק. חוות הדעת שהגישה המערערת לתמיכה בתביעתה לא נתנה ביטוי לסיכויי זכייתה אלא יצאה מנקודת הנחה כי המערערת הייתה זוכה בהגרלה. בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי כי בהגרלה עמדו לשיווק שני מגרשים בלבד והשתתפו בה כעשרים מועמדים. המערערת לא הוכיחה קיומו של נזק שכן אף אם הייתה זכאית להשתתף בהגרלה, ואיני קובעת זאת, אין ערובה כי הייתה זוכה במגרש. מאחר והתביעה מושתתת על הגרלה ולא עלה בידה להוכיח כי הייתה זוכה לבטח, לא ניתן לפצותה על אי זכייתה. כאמור בפסק דינו של בית משפט קמא, המערערת יכולה הייתה לטעון לכל היותר לאובדן הסיכוי לזכות. הטענה לאובדן סיכויים נטענה לראשונה ובצורה רפה בהודעת הערעור, ואין להידרש לה. סוף דבר. לא מצאתי כי נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא ועל כן אני דוחה את הערעור. המערערת תשלם את הוצאות המשיבים בהליך זה בסך של 5,000 ₪. מושבים נחלות ומשקיםקרקעותפיצוייםהקצאת מגרשיםהקצאת קרקעות