המרצת פתיחה: בעלות על דירה רשומה בטאבו על שם קק"ל 1. המרצת הפתיחה נסבה על הזכויות בדירה בשטח של 40.78 מ"ר. הבעלות בדירה רשומה בפנקסי המקרקעין על שם קרן קיימת לישראל, וכחוכרי הדירה לדורות רשומים שני ההורים, מורישיהם של הנתבעים: דוד אוחנה, שנפטר בשנת 1992, ואעישה אוחנה, שנפטרה בשנת 2007. לטענת המבקשת, אשר מנהלת את הדירה כחלק מן הדיור הציבורי, זכות החכירה לדורות בדירה אמנם הוקנתה בשעתו למנוחים, אך הקנייה זו בוטלה בשנת 1972, ובאותה שנה עזבו ההורים את הדירה, קיבלו לרשותם דירה גדולה יותר מן הדיור הציבורי, ובהמשך אף רכשה המנוחה דירה כזו, תוך הצהרה שאין לה כל דירה אחרת. מסיבה כלשהי לא בוצעו, על יסוד הביטול האמור, השינויים הנדרשים ברישום שבפנקסים, אף שהמסמכים בנידון זה נחתמו ודווחו לשלטונות המס, וכיום, נזקקת המבקשת לפסק דין הצהרתי, כדי שתוכל להביא למחיקת החכירה האמורה בדירה. עוד מציינת המבקשת כי במשך כל השנים שחלפו מאז שהיא קיבלה חזרה לרשותה את הדירה, ששימשה מאז למגורי דיירים שונים, לא נשמעה מצד המשיבים ו/או מורישיהם כל טענה לזכות מכל סוג שהוא בדירה. 2. לטענת המשיבים, לא הוכח כי המנוחים ויתרו על הדירה, וכן הם טוענים כי המבקשת גרמה להם "שרשרת של עוולות" בכך שנישלה אותם מן הדירה, תוך ניצול בורותם ואי הבנתם בנושאים משפטיים, ומנגד, גם לא היקנו למנוחים דירה חליפית בחכירה, והם עברו לגור בשכירות, בדירה האחרת המרווחת יותר שהוקצתה להם. 3. אני ער לכך כי המנוחים נפטרו, כך שלא ניתן לשמוע מהם על מהלך הדברים בקשר לדירה, כפי שנעשה בעת היותם בחיים. המרצת הפתיחה הוגשה רק לאחר מותם ובחלוף שנים רבות לאחר ביטול העסקה, וכדי לזכות בסעד המבוקש נדרשות ראיות מתאימות. ראיות אלה אכן מצויות ועומדות בפני, והן מדברות בעד עצמן לחובת המשיבים, כך שעלי לקבוע כי הוכח שעסקת הקניית החכירה בדירה למנוחים, כמשתקף ברישום שבפנקסים לפי שטר מס' 783 מיום 1.2.1962, בוטלה, באופן שאין למנוחים, ובעקבות זה ליורשיהם המשיבים, זכות כלשהי בדירה האמורה. בהתאם לכך, על יסוד פסק הדין ההצהרתי הניתן בזה, ולאחר הגשת האישורים הדרושים (מיסים, אגרות, וכ') ולפי בקשה שתוגש לו בשם המבקשת ו/או ק.ק.ל., יעביר הרשם את זכות החכירה בדירה חזרה בשלמות אל ק.ק.ל, ויוכל, עקב כך, למחוק מן הספרים את זכות החכירה בדירה הרשומה כיום לפי השטר הנ"לח4. הראיות העיקריות המוכיחות כי החכירה למנוחים בוטלה הן אלה: [א] מסמך מיום 16.11.192 חתום על ידי שני המנוחים. הוא נושא כותרת "הצהרה בלתי חוזרת", מפורטים בו פרטי הדירה הנדונה, ובו הם מאשרים כי הגיעו לידי הסדר עם המדינה "בקשר לוויתור על כל זכויותי/נו בנכסים לטובת מדינת ישראל". עוד נכתב במסמך: "1. וויתרתי/נו על כל זכויותי/נו בנכסים לטובת מדינת ישראל, לאחר שקבלתי/נו ממדינת ישראל ... כל תמורה המגיעה לי/נו עבור כל זכויותי/נו בנכסים. 2. אין לי/נו יותר כל זכות שהיא בנכסים ולא אבוא/נבוא בעתיד בכל תביעה טענה ומענה מאיזה סוג שהוא כלפי כל גורם שהוא בקשר לנכסים ו/או בקשר לכל זכות שהיא בהם. 3. הצהרה זו הינה החלטית ובלתי חוזרת ואין אני/נו רשאי/ים לבטלה או לשנותה באיזו צורה שהיא הואיל ובהצהרה קשורות זכויות של מדינת ישראל." [ב] מכתב בכתב יד נושא תאריך 19.11.72 בחתימת ידו של המנוח דוד אוחנה שעניינו החלפת דיור. מסביר המנוח לעמיגור כי הוא מתגורר בדירה האמורה "משנת 1954, ברכישה וכעת מאוגוסט 1972 בוטלה הרכישה והועברתי לשכירות. הננו משפחה המונה 10 נפשות והצפיפות בבית רבה, אבקש להחליף לי את הדירה לדירה יותר גדולה המתאימה לגודל המשפחה." כזכור, המשפחה אכן עברה לגור בדירה גדולה יותר שאותה היא שכרה מעמיגור, ובהמשך, לאחר יציאת הילדים מן הבית, עברו ההורים לדירה שלישית קטנה יותר של עמיגור, ודירה זו אכן נרכשה מעמיגור על יד המנוחה אעיישה. [ג] מסמכי הדיווח לשלטונות מס שבח מקרקעין מתאריך 16.11.72 חתומים על ידי המנוחים בהם נרשם: "החלקים המועברים דירה ... יתר הפרטים: ויתור על זכויות חכירה לטובת מדינת ישראל." ובהמשך: אישורים של שלטונות המס לשם רישום העיסקה בדבר הויתור האמור בפנקסי המקרקעין. תאריך האישורים: 19.7.11 5. ניתן להפנות גם למסמכים נספחים ח' ו - ט' להמרצת הפתיחה, וכן לנספח י'. זהו מכתב מאת עמיגור אל המועצה המקומית קרית ביאליק המתייחס לדירה בו נרשם כי "המשפחה הנ"ל [משפחת אוחנה) רכשה את דירתם לפי הכתובת הנ"ל. בתאריך 19.12.72 בטלנו את הרכישה מאחר שהמשפחה לא עמדה בתנאי הרכישה וכן דירתם קטנה בכדי לשכן משפחה בת 10 נפשות. אודה לכם אם תרשמו לפניכם שהדירה הנ"ל שייכת לעמיגור ולכן אין לחייב את מר אוחנה בעד מידרכה וכביש." 6. עובדה נוספת המדברת בעד עצמה היא כי מאז עזיבת הדירה בשנת 1972 לא נשמעה מצד בני המשפחה כל טענה לזכות בדירה. אין כל הסבר בעל טעם של ממש היכול להפריך את המסקנה כי אין זה אלא ביטוי לויתור על הדירה מצד ההורים, ויתור שבקשר אליו לא הועלתה משך עשרות השנים מאז כל הסתייגות, עד אשר התבקשו בני המשפחה בשנת 2010, לשתף פעולה בביטול רישום החכירה בפנקסים. 7. המשיבים ניסו לטעון כל טענה שניתן להעלותה על הדעת כנגד המבוקש בהמרצת הפתיחה, כגון שאין דבר כזה ויתור על חכירה; שהעיסקה אינה עיסקה או לא נקשרה כראוי; שההורים המנוחים הוטעו ועמיגור פעלה כלפיהם שלא בתום לב; שעמיגור ביצעה כלפי ההורים המנוחים "שרשרת שלעוולות", בעוד הם, אנשים פשוטים (הוא פועל, היא עקרת בית) לא יכלו לעמוד על זכויותיהם כדרוש ולקבל דירה חליפית בחכירה, ולא בשכירות, וכן ראשית דבר, העלו טענת התישנות. טענות אלה כבודן במקומן מונח, אך אין בהן כדי להכשיל את התביעה. 8. המשיבים ביקשו כי תישמרנה טענותיהם הכספיות נגד המבקשת. אין בפסק הדין הנוכחי כדי לפגוע בטענות אלה. הן עשויות להיחסם בטענת התיישנות, אך עניין זה יבורר, אם תוגש תביעה כספית על ידי המשיבים, ואפשר שלאחר שיקול דעת ומחשבה, תימנע המבקשת מלהעלותה. באותה מידה אמליץ למשיבים להימנע כליל מהגשת תביעה כאמור. מכל מקום, קבלת המרצת הפתיחה אין לפרשה כקובעת דבר לעניין זה. 9. סוף דבר: המרצת הפתיחה מתקבלת. מוצהר כי זכות החכירה בדירה הנ"ל לפי השטר הנ"ל הרשומה בפנקסים לפי שטר מיום 1.2.1962 לטובת אוחנה דוד בן ראובן ואוחנה אעישה לבית כהן בטלה. רשם המקרקעין ימחוק אותה מן הפנקסים, ללא צורך להיזקק לחתימת ידם של החוכרים הרשומים, ולשם התגברות על כל קושי העשוי להתגלע בביצוע שינוי הרישום, מתמנית בזה ב"כ המבקשת עו"ד רלי בן שושן ככונס נכסים על הדירה, והיא תוכל לנקוט בפעולות הדרושות ולחתום על כל מסמך נדרש, לשם ביצוע הפעולה על ידי הרשם. לא יהא בכל פעולה מצידה כדי להטיל חיוב כספי כלשהו, על המשיבים. כל צד יישא בהוצאותיו.המרצת פתיחהקרן קיימת לישראלרישום בטאבובעלותמקרקעין