בחינת טענת התיישנות מחייבת לדעת מהי עילת התביעה

בחינת טענת התיישנות מחייבת לדעת מהי עילת התביעה אשר לגביה נטענת טענת ההתיישנות (ראו פסק דינו של כב' השופט ב' ארנון הדן בין היתר, בסוגיה זו: ת.א. (מרכז) 10475-09-09 יצחק ואח' נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ ( 10.2.13)) (להלן: "עניין "דלק"). ובמה דברים אמורים? נביא כדוגמה את "עוולת הרשלנות", אחת מעילות התביעה שבבסיס התובענה, כלשון סעיף 127 לכתב התביעה: "במעשיהם ובמחדליהם של הנתבעים כולם, ביחד ולחוד, עוולו הם כלפי התובעת בעוולת הרשלנות כמובנה בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". ביחס לעוולה הנטענת, לא ניתן לדעת באילו "מעשים ומחדלים" מדובר, אימתי אירעו, מי מהנתבעים ביצע אי אלו מעשים ו/או מחדלים וכו'. במצב דברים זה אין אנו יכולים לדון, בשלב זה, בצורה עניינית, בטענת ההתיישנות היות והאחרונה טעונה בירור עובדתי. זה המקום להביע את מורת רוחו של בית המשפט על אופן ניסוח כתב התביעה. אף בעניין זה דן כב' השופט ב' ארנון בפסק דינו בעניין דלק (פסקאות 84-83, שם) בצורה ממצה ומקיפה, הסוקרת את ההלכה בנושא. התיישנות