נאסר מימוש ערבות בנקאית לקבלן שביצע עבודה בזמן כפול מכפי שנקבע 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה מיום 1.1.4 (כב' השופט ז' ימיני) אשר הורה על עיכוב מימוש הערבות הבנקאית שנתנה המשיבה למבקשות במסגרת הסכם ביניהן, וזאת עד למתן פסק דין בתביעה שהגישה המשיבה למתן פסק דין הצהרתי בדבר תוקף הערבות הבנקאית. 2. העובדות הרלוונטיות לבקשה וההליכים בבימ"ש קמא המבקשות, מפעילות מפעל לפלסטיק בשם "דולב" בקיבוץ דביר, התקשרו בהסכם מיום 16.5.12 עם המשיבה, שהיא חברה קבלנית לביצוע פרויקטים, לצורך הרחבת אולם הייצור במפעל (להלן: "ההסכם"), אשר עיקריו: - היקף הפרויקט הועמד על סך 5,690,897 ₪ + מע"מ; - סיום הפרויקט בתוך 6 חודשים ממועד קבלת צו התחלת עבודה - 15.5.12; - פיקוח על הפרויקט ייערך באמצעות מפקח שיהיה נציג המבקשות (סע' 20.1); - המשיבה התחייבה להודיע למפקח על כל בעיה 7 ימים לפני ביצוע עבודה ולקבל את הוראותיו (סע' 4.2); - הוסכם שידוע למשיבה שבעת החתימה תכניות הביצוע אינן מוכנות ויוכנו תוך כדי התקדמות העבודה, וכי אין בכך כדי להאריך את זמן ביצוע העבודה (סע' 21.3); - נקבעו פיצויים מוסכמים במקרה של אי עמידה בלוח זמנים (סע' 24.1); - הוסכם כי אישור המפקח בדבר הפרת ההסכם מצד המשיבה או אי תיקון הפרה יהווה ראיה חלוטה לאמור בו (סע' 24.2). - המשיבה תמציא ערבות בנקאית בשיעור 15% מהתמורה (סע' 37.1.1). יצויין כי קודם להסכם, ביום 23.8.11, חתמו המבקשות על הסכם לפיקוח על הפרויקט עם חב' וקסמן גוברין טליוסף - ניהול פרויקטים בע"מ (להלן: "המפקח"). 3. בהתאם להסכם, המשיבה המציאה ערבות בנקאית מבנק דיסקונט ע"ס 576,568 ₪ מיום 20.5.12 (להלן: "הערבות הבנקאית"). ביום 28.5.13 סיימה המשיבה את ביצוע הפרויקט, בחריגה של 7 חודשים מהקבוע בהסכם, ובהיקף עבודות בסך 6,873,652 ₪ + מע"מ הכולל עבודות נוספות שביצעה המשיבה לבקשת המבקשות בשיעור של למעלה מ-21% מהפרויקט. 4. ביום 17.7.13 אישר המפקח את החשבון הסופי שהגישה המשיבה בסך 1,006,847 ₪ (853,260 ₪ + מע"מ). המפקח המליץ למבקשות שלא לשלם את החשבון הסופי עד לבירור נושא האיחור בהשלמת הפרויקט. במכתב המפקח מיום 10.9.13 נקבע כי אכן יתרת התמורה לה זכאית המשיבה הינה 853,240 ₪, אך שווי הפיגור במסירת הפרויקט הינו 3,275,000 ₪, ועל כן על המשיבה לשלם למבקשות סך 2,421,760 ₪. 5. ביום 13.8.13, הגישה המשיבה נגד המבקשות תביעה כספית (בבית משפט השלום בבאר שבע) לתשלום יתרת התמורה בסך 1,006,847 ₪. ביום 30.9.13, המבקשת 1 הגישה תביעה שכנגד נגד המשיבה ע"ס 2,281,110 ₪ (לאחר מימוש הערבות הבנקאית). ביום 17.9.13 הגישה המשיבה לבימ"ש קמא בקשה למתן צו מניעה זמני, המורה לבנק דיסקונט להימנע מחילוט כתב הערבות. בו ביום ניתן צו מניעה זמני למימוש הערבות ונקבע דיון לשמיעת עדויות הצדדים לאחריו ניתנה ההחלטה נושא הבקשה שלפני. ביום 3.10.13 הגישה המשיבה לבימ"ש קמא תביעה בהמרצת פתיחה להצהיר כי: א. תוקף כתב הערבות פקע במועד מסירת הפרויקט - 30.6.13; ב. הערבות ניתנה לצורך הבטחת מילוי התחייבות המשיבה לביצוע עבודות הפרויקט על פי ההסכם ולא להבטחת טיב העבודות. ביום 6.10.13 ביקשה המשיבה לתקן את תביעתה באופן שיתווסף סעד הצהרתי לפיו העיכובים בסיום הפרוייקט נגרמו בעטיין של המבקשות. במסגרת ההחלטה נושא הבקשה שלפני, נעתר בימ"ש קמא לבקשתן זו. מעיון בתיק קמא עולה, כי ביום 11.2.14 ניתנה החלטת כב' נשיא בית המשפט העליון שהורה על איחוד הדיון בתיקים בשתי הערכאות השונות ועל העברת הדיון בבקשה לצו מניעה ובתביעה בהמרצת פתיחה לבית משפט השלום בבאר שבע. החלטה זו ניתנה לאחר החלטת בימ"ש קמא נושא הבקשה ולאחר הגשת בקשת רשות הערעור ואין בה כדי להשפיע על מתן החלטתי זו. 6. החלטת בית משפט קמא כאמור, בימ"ש קמא קיבל את בקשת המשיבה לעכב את מימוש כתב הערבות, וזאת מהנימוקים הבאים: - לפי נוסחו, כתב הערבות ניתן להבטחת ביצוע הפרויקט, כך שיש קשר הדוק בין ההסכם בין הצדדים לבין הערבות הבנקאית. במישור היחסים בין המבקשות לבנק, הערבות היא אוטונומית. אך לפי סע' 37.2 להסכם בין הצדדים הוגבלה זכות המימוש רק למקרה של הפרת התחייבות בחוזה מצד המשיבה. מימושו נדרש עקב טענה לאיחור בהשלמת הפרויקט כאשר המבקשות נשענות על קביעת המפקח שהמשיבה איחרה בהשלמת הפרויקט. - מהוראות הסכם הפיקוח, המבקשות העמידו את המפקח כבעל דין, כעד וכשופט דבר שהעמיד אותו בניגוד עניינים, נוסף על אינטרס אישי שלו בתביעה הואיל ועל פי ההסכם הוא זכאי לקבל תשלום בסך 50,000 ₪ על כל חודש בו מעוכב הפרויקט (סה"כ 350,000 ₪). ובכלל, אין ראיה שהסכם הפיקוח הובא לידי המשיבה. - סעיף 21.3 להסכם נותן לכאורה בסיס לטענת המשיבה בדבר איחורים שנגרמו בעטיין של המבקשות לנוכח העובדה שלא היו תכניות מלאות. - סע' 23 להסכם קובע שלמשיבה 14 ימים לצורך התארגנות, והם לא יבואו במניין ימי הפרויקט. תקופה זו לא נגרעה ומשמעותה הפחתה של 105,000 ₪ מהפיצוי המוסכם. - אין מחלוקת שהיקף הפרויקט גדל ב-21%. אין בהסכם התייחסות להארכת זמן ביצוע הפרויקט כתוצאה מהרחבת היקפו. דברי המפקח לפיהם הגדלת היקף הפרויקט לא מחייבת הארכת זמן העבודה - תמוהים. - המשיבה צרפה חוו"ד של מר חיימוביץ לפיה הגורמים לעיכוב היו: עיכוב של שבועיים בקבלת השטח; הנחיות לביצוע התקבלו באיחור של חודשיים; קבלת נתוני עגורן באיחור של 6.5 חודשים; קבלת פרטי רצפת אזור יצור באיחור של 4.5 חודשים; קבלת תכניות לתליית סולמות מערכת חשמל-מים באיחור של 7 חודשים ועוד. בנוסף, רק הגדלת בהיקף הפרויקט מצדיק עיכוב של 1.26 חודשים במסירתו. - המומחה לא הוזמן לחקירה נגדית על ידי המבקשות. - המבקשות לא צרפו חוו"ד נגדית של מר כפיר ויצמן שעל פי הנטען בדק את חו"ד של מר חיימוביץ. - המבקשות דרשו לממש את הערבות הבנקאית רק 4 חודשים לאחר מסירת הפרויקט ורק בעקבות תביעה שהגישה נגדן המשיבה. נראה לכאורה שמטרתן היתה למוטט את המשיבה כלכלית. - מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, אשר צירפה ראיות לפיהן מימוש הערבות יוביל לקריסתה. מנגד המבקשות לא הראו שעיכוב מימוש הערבות יגרום להן נזק. 7. תמצית טענות הצדדים בבקשה שלפני א. תמצית טענות המבקשת - מדובר בערבות אוטונומית, שהיתה חלק מהמכרז, המאפשרת למבקשת לחלטה ע"פ שיקול דעתה, ללא תנאי, וללא תלות בעסקת היסוד, ושגה בימ"ש קמא בקביעתו. החלטת בימ"ש קמא חריגה ואינה תואמת את הפסיקה. תוצאת ההחלטה, לפיה נאסר מימוש ערבות בנקאית לקבלן שביצע עבודה בזמן כפול מכפי שנקבע, מבלי שרמז לכך במהלך הביצוע, תוך גרימת נזק למזמין וכאשר הערבות עומדת על 10% בלבד מהנזק ו-1/6 מסכום הפיצוי המוסכם בהסכם. בימ"ש קמא כתב לצדדים הסכם חדש. המשיבה קבלנית ותיקה וידעה את תנאי ההסכם. על פי קביעת המפקח, המשיבה חייבת למבקשות 2,857,676 ₪. בימ"ש קמא התעלם מכך. המשיבה הסכימה לפיקוח ועל פי הפסיקה בימ"ש לא יתערב בהכרעת מעריך מוסכם, אלא אם הוכחה מרמה. המבקשות ניזוקו מהעיכוב במסירה בכ - 5.3 מיליון ₪ עפ"י תצהיר רו"ח. המשיבה לא קיבלה תעודת השלמה של הפרויקט מאחר ולא קיימה חובותיה ולא השלימה אותו. יש להבחין בין מועד מסירת חזקה לבין סיום הפרויקט, עריכת חשבון סופי והשלמתן חובות קבלן כולל שנת בדק. בימ"ש קמא התעלם מכך שמדובר בחוזה קבלנות. למומחה מטעם המשיבה אין כל מעמד שעה שמדובר בחילוט ערבות בנקאית. הסמכות העליונה היא למפקח. שגה בימ"ש קמא בקביעותיו לעניין קריסת המשיבה לאחר שהמשיבה לא הציגה מאזנים באישור רו"ח רשמי ולא הציגה דו"חות. דפי חשבון בנק חלקיים אינם משקפים דבר. שגה בימ"ש קמא בקביעתו כי גידול בהיקף הכספי של הפרויקט מחייב גידול בזמן הקמתו. ב. תמצית טענות המשיבה המפקח אישר את היתרה לתשלום בחשבון הסופי כמיליון ₪ והמשיבה הסתמכה על כך ומסרה המחאות לקבלני משנה. משהמבקשות לא שילמו, נגרמו לה נזקים. רק לאחר שהמשיבה פנתה להליכים משפטיים טענו המבקשות שאי תשלום היתרה נבע מאיחור בלוח זמני הפרויקט ומאותה עת החלו לנקום במשיבה לרבות בקשתן לחילוט ערבות. צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי מדובר בערבות ביצוע, הן לפי נוסח כתב הערבות והן עפ"י הסכם שהגביל את תוקף הערבות למועד המסירה הסופי של הפרויקט (סע' 37.1.1 ו-37.4). צדק בימ"ש קמא כי איכות העבודה של המשיבה גבוהה ולשביעות רצון המבקשות. צדק בימ"ש קמא בעניין העדר אובייקטיביות של המפקח והיותו בניגוד אינטרסים מובהק - על פי ההסכם בגין כל חודש איחור הוא זכאי ל-50,000 ₪ (350,000 ₪ עבור 7 חודשים). כמו חוזה לטובת צד ג'. ברי כי המפקח יעדיף לקבוע שהאיחור נבע בעטיה של המשיבה. צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי האיחור נבע בשל התנהלות המבקשות - מומחה מטעם המשיבה, בעל ניסיון של 20 שנים כיועץ בלוחות זמנים של פרויקטים בענף הבניה העיד למשל שהמבקשות / הפיקוח מסרו למשיבה את התכניות לביצוע תוך כדי ביצוע העבודה ולמעלה מ-40 תכניות נמסרו כחצי שנה לאחר מועד סיום העבודה החוזי. ועוד כמפורט בהחלטה ובחוו"ד. הכל מגובה באסמכתאות. אין מחלוקת שהמשיבה ביצעה עבודות נוספות בהיקף של 21% יותר מהמתחייב על פי ההסכם. ברור שיש בכך כדי להאריך את משך העבודה. המבקשות לא העידו את המפקח בפועל - כפיר ויצמן - שהוא העד הרלוונטי בסלע המחלוקת בתיק - איחור במסירת הפרויקט. צדק בימ"ש קמא משייחס זאת לרעת המבקשות. צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי המשיבה עמדה בתנאי החריג המצדיק עיכוב מימוש הערבות לנוכח התכלית לשמה נועדה. זאת לצד חוסר תום לב המבקשות ואי הגינות בקיום תנאי ההסכם. 8. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתגובות לה, לנוכח מהות הפלוגתא - מימוש ערבות בנקאית אוטונומית - ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור. 9. כאמור, החלטתו של בימ"ש קמא לעיכוב מימוש הערבות הבנקאית עד למתן פסק דין בהליך העיקרי שבין הצדדים, ניתנה על בסיס קביעתו שמימושה של הערבות הבנקאית במערכת היחסים בין הצדדים הוגבלה למקרה של הפרת הסכם היסוד. היינו, כי במהותה אין מדובר בערבות בנקאית אוטונומית (סע' 34 להחלטה). מכאן, כי יש לפנות תחילה ללשון כתב הערבות, ובעניינינו - "1. אנו ערבים בזה כלפיכם לתשלום כל סכום עד לסכום כולל של 576,568 ₪ (חמש מאות שבעים ושישה אלף חמש מאות ששים ושמונה שקלים חדשים) (להלן: "סכום הקרן") שתדרשו מאת ש"י גיל פרויקטים (להלן: "הנערב"), בקשר לביצוע ו/או בדק ו/או קיום כל תנאי ההסכם. ... 3. לפי דרישתכם הראשונה בכתב, לא יאוחר משבעה ימים מתאריך התקבל דרישתכם על ידינו לפי כתובתנו המפורטת לעיל, אנו נשלם לכם כל סכום הנקוב בדרישה ובלבד שלא יעלה על סכום הערבות בתוספת הפרשי הצמדה, מבלי להטיל עליכם חובה להוכיח את דרישתכם ומבלי שתהיו חייבים לדרוש את התשלום תחילה מאת הנערב. במיוחד ובאופן ספציפי ומבלי לפגוע בכלליות מחויבותנו דלעיל, אנו מבהירים כי נשלם כל סכום כאמור לעיל, גם אם יטען הנערב כי אתם הם אלה החייבים לו כספים כלשהם, מכל סיבה שהיא, או שאתם הם אלה שלא קיימו מחויבות כלשהי כלפיו ולא הוא החייב כספים לכם. ..." (הדגשות שלי - ו'פ'). 10. על פי לשון כתב הערבות כפי שהובאה לעיל, התנאי היחיד למימוש הערבות הוא פנייה בכתב (לערב) מהמבקשות. אין כל דרישה מהמבקשות לבסס את זכותן על פי הסכם היסוד כתנאי לקבלת הערבות. על פי סעיף 3 לכתב הערבות, אין חובה על המבקשות להוכיח את דרישתן לקבלת הכספים. יתרה מכך, על פי נוסח כתב הערבות, היא תמומש גם אם המשיבה תטען שהמבקשות חייבות לה כספים או שהמבקשות הם שהפרו את ההסכם ועל כן אין המשיבה חייבת להן כספים. בסעיף 1 לכתב הערבות, שם נאמר כי הערבות ניתנה "בקשר לביצוע ו/או בדק ואו קיום כל תנאי ההסכם", יש לראות משום ציון העילה למתן הערבות בלבד, ואין בפיסקה זאת כדי לפגוע באוטונומיה של כתב הערבות. ר' לעניין זה רע"א 5054/13 אדרי-אל ישראל נכסים בע"מ נ' עיריית טבריה (8.9.13) שם נקבע: "אין די בציון המילים "בקשר עם ביצוע הקמת פרויקט B.O.T בטבריה" כדי לעדות את הערבות לערבות ביצוע. הפיכתה לכזו, צריך שתעשה בצורה מפורשת שתבהיר כי חיובי הערב לפי כתב הערבות הם משניים לחיובים שעל פי עסקת היסוד, והם קמים רק אם אלה לא קוימו". לפיכך, יש לראות את הערבות הבנקאית שבפנינו- ערבות בנקאית אוטונומית העומדת בפני עצמה, ואין היא ערבות משנית לעסקת היסוד. 11. מעבר לצורך יאמר, כי לא מצאתי שיש בלשון ההסכם עצמו כדי לשנות ממסקנה זו. סעיף 37.1 להסכם שבין הצדדים קובע: "37.1.1 להבטחת מילוי התחייבויות הקבלן לביצוע העבודות על פי ההסכם ולביצוע התחייבויותיו לפי ההסכם במלואן ובמועדן ולשביעות רצון החברה, ימציא הקבלן לחברה, במעמד חתימת הסכם זה ערבות בנקאית אוטונומית בנוסח הקבוע בנספח ג'... 37.1.2 הפר הקבלן התחייבות כלשהי מהתחייבויותיו על פי הסכם זה, תהיה החברה רשאית לממש את הערבות הנזכרת בסעיף זה מיידית וללא צורך באישור הקבלן, לפי העניין ולגבות ממנו לעצמה כל סכום אשר יפצה את החברה להנחת דעתה הבלעדית עבור כל נזק או הוצאה שהחברה עמדה בהם בקשר עם אן כתוצאה מהפרה זו. ..." (הדגשות שלי - ו' פ'). היינו, גם כוונת הצדדים, כפי שהיא עולה מנוסח ההסכם, היתה כי תומצא ערבות בנקאית אוטונומית, אשר המבקשות יוכלו לממשה באופן מיידי, ללא צורך באישור המשיבה. היינו, ללא תלות בעסקת היסוד. 12. לטעמי, שגה בימ"ש קמא עת פרש את לשון הסעיף כהגבלת מימוש הערבות למקרים בהם טוענות המבקשות להפרת התחייבויות המשיבה על פי ההסכם, שהינה מוכחת ומבוססת (סע' 34 להחלטה). כך גם הפרשנות לנוסח כתב הערבות, כמפורט בסעיף 33 להחלטת בימ"ש קמא. ברי, כי הערבות הבנקאית הומצאה בקשר להסכם, ואלמלא נחתם ההסכם בין הצדדים לא היתה באה לעולם. יחד עם זאת, משהומצאה ערבות בנקאית אוטונומית, מימושה ייעשה על פי דרישה, באופן עצמאי, ולא כפועל יוצא מטענות חוזיות בקשר לעסקת היסוד. יתרה מכך, גם בימ"ש קמא התייחס בהחלטתו לערבות כערבות בנקאית אוטונומית ובחן האם מתקיימים חריגים למימושה (סע' 49-51 להחלטה). משכך, לא היה צורך לדון בטענות חוזיות של מי מהצדדים, כגון שאלות לגבי הפרת ההסכם, איחור בביצוע הפרויקט וכיוצ"ב, ואיני מוצאת מקום לדון בהן גם בהליך שלפני. מדובר במחלוקות חוזיות אשר יוכרעו לגופן במסגרת ההליך העיקרי. 12. לאחר שנמצא כי מדובר בערבות בנקאית אוטונומית, אי מימושה ייעשה רק במידה ומתקיים אחד משני החריגים שנקבעו לכך בפסיקה (רע"א 2502/13 האחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ נ' גינדי החזקות דירות יוקרה בע"מ (14.4.13): א. מעשה מרמה חמור מצד המוטב; ב. "נסיבות מיוחדות אחרות", למשל: התנהגות שרירותית של המוטב בדרישת הפירעון, חוסר תום לב קיצוני ובולט, התנהגות המונעת משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות וכיוצ"ב. בימ"ש קמא בחן האם מתקיים אחד החריגים ומנה שש קביעות מהן עולה כי מתקיים החריג השני, היינו: קיומן של נסיבות מיוחדות (סעיפים 50-51 להחלטה). אלא שלמעט הקביעה השישית והאחרונה עליה יורחב להלן, חמש הקביעות הראשונות כולן עוסקות בשאלת הפרת התחייבויות ההסכם על ידי מי מהצדדים (אי הצגת תכניות; פיגור בלוחות זמנים; ניגוד עניינים וחוסר אובייקטיביות בקביעות המפקח שמונה), וכאמור, לא היה מקום לבחון סוגיה זו במסגרת בחינת מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית. בסעיף 50(6) להחלטת בימ"ש קמא נקבע, כי בעובדה שהמבקשות דרשו את מימוש הערבות הבנקאית רק כארבעה חודשים לאחר מסירת הפרויקט, ורק לאחר שהמשיבה נקטה נגדן בהליכים משפטיים, יש משום "נסיבה מיוחדת" המצדיקה את עיכוב מימוש הערבות. נוסף על כך, נקבע כי העובדה כי המבקשות ביקשו להטיל 47 עיקולים על המשיבה במסגרת תביעתן בבימ"ש השלום בבאר שבע, יש כדי להראות על רצון המבקשות למוטט את המשיבה מבחינה כלכלית, ואף בכך יש משום "נסיבה מיוחדת". 13. קיומן של אותן "נסיבות מיוחדות", צריך שיהא קיצוני ולא די, למשל, בקביעה כי צד פעל בחוסר תום לב "סתם" (רע"א 2502/13 האחים שגראוי לעיל). בתשובת המשיבה לבקשה נטען כי היא מסרה את הפרויקט למבקשות בחודש מאי 2013, וכי רק ארבעה חודשים לאחר מכן, ביום 11.9.13, לאחר שהמשיבה הגישה תביעה כספית נגדן, ביקשו המבקשות לחלט את הערבות הבנקאית. בימ"ש קמא ראה בכך "נסיבה מיוחדת" המצדיקה את עיכוב מימוש כתב ערבות. אין אני סבורה כך. מטענות הצדדים עולה, כי הפרויקט נמסר בסוף חודש מאי 2013 (לטענת המשיבות) או ביום 10.6.13 (לטענת המבקשות). אלא שממועד זה נערכו פגישות, סיורים והחלפת תכתובות בין הצדדים עד לחודש אוגוסט 2013 (סע' 28-32 לבקשה על נספחיהם). המשיבה הגישה את תביעתה הכספית נגד המבקשות ביום 13.8.13. ביום 10.9.13 הגיש המפקח דו"ח חשבון סופי, ולפיו לנוכח האיחור במסירת הפרויקט ולאור הפיצויים המוסכמים על פי ההסכם, המשיבה חייבת למבקשות כספים בסכום של למעלה משני מיליון ₪. ביום 11.9.13 שלחו המבקשות למשיבה מכתב דרישה לחילוט הערבות הבנקאית. סבורני כי בנסיבות אלו, וכל עוד התנהל דין ודברים בין הצדדים לאחר מסירת הפרויקט, וטרם הוגש הדו"ח הסופי של המפקח על הפרויקט, לא ניתן לראות באי חילוט הערבות מצד המבקשות משום חוסר תום לב, ודאי לא חוסר תום לב קיצוני כדרישת הפסיקה. ההפך הוא הנכון. לו היו המבקשות דורשות את חילוט הערבות הבנקאית טרם מתן דו"ח כספי סופי על ידי המפקח שמונה על ידי הצדדים עצמם לצורך כך, כי אז היו המבקשות עלולות להיחשב כחסרות תום לב. 14. גם בכך שהמבקשות הגישו בקשה להטלת עיקולים על נכסי המשיבה במסגרת תביעתן, אין כשלעצמה כדי להוות נסיבה מיוחדת המצדיקה עיכוב במימוש ערבות בנקאית אוטונומית. זכותו של תובע להבטיח את תביעתו באמצעות סעד זמני. אם מוצדקת הבקשה - ינתן צו ואם לאו הרי שהבקשה תדחה. בימ"ש קמא לא נימק הכיצד יש בבקשה כשזו כדי להביא להתמוטטות כלכלית של המשיבה. את החריגים למימוש ערבות בנקאית אוטונומית יש לפרש בדווקנות מעצם מהותם, ומכל הנתונים שלפני לא מצאתי כי החריגים האמורים מתקיימים בתיק זה. 15. סוף דבר נקבע כי הערבות הבנקאית אשר נתנה המשיבה למבקשות במסגרת ההסכם, הינה ערבות בנקאית אוטונומית, על המשמעות הנובעת מכך, וכי לא מתקיימים בנסיבות העניין נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להביא לעיכוב מימוש הערבות. החלטת בימ"ש קמא מיום 1.1.14, המורה על עיכוב מימוש הערבות הבנקאית - מבוטלת. המשיבה תישא בהוצאות המבקשות בסך 10,000 ₪. ערבות בנקאיתבנקקבלןערבות