הקלה בעונש בגלל הליך שיקום

לשיטת המערערים, העובדה שמהתסקירים עולה כי שניהם אינם בעלי דפוסים עבריינים וכי הפיקו את הלקחים מההליך הפלילי, צריכה הייתה להביא בהפחתה בעונשם ולא לשליחתם אל מאחורי סורג ובריח לחודשים ארוכים, דבר אשר יגדע את הליך השיקום אותו הם עוברים. בנוסף, טענו המערערים כי הם הודו במיוחס להם בהזדמנות הראשונה, וכי העבירות כולן בוצעו בטווח זמן של כחודשיים וחצי בלבד, כאשר עד אותו מועד לא ביצעו המערערים כל עבירה. המערערים הדגישו כי שניהם בחורים צעירים וחיוביים שרוצים לעלות על דרך המלך ופועלים לשם כך בכל יום ויום, כך שהקלה בעונשם הינה גם אינטרס ציבורי מובהק. להוכחת טענותיהם הפנו המערערים לפסיקה מתאימה. עוד טענו המערערים לשוויון בענישה, שכן על X, הוא השותף השלישי לחלק מהעבירות, הושת עונש נמוך יותר, של 12 חודשי מאסר ויום אחד לריצוי בפועל. המערערים טענו כי בית המשפט קמא התייחס לכך בגזר דינו, ואף ציין כי יש בכך כדי להצדיק גישה מסוימת לקולא בכל הנוגע למערער 2 שהעבירות בהן הורשע דומות מאד לאלה בהן הורשע X, אך בסופו של יום הטיל בית המשפט קמא על המערער 2 עונש של מאסר בפועל שאורכו עולה כמעט פי 3 מזה של שותפו. 10. בתגובה, טענה ב"כ המאשימה, כי ברישומיה אין סימן לקיום גישור לפני השופט קמא ובאשר לאחידות הענישה נטען כי השותף השלישי נדון לפני בית דין צבאי בו נקבע הסדר סגור ומכל מקום אין למצוא טעות בהחלטת בית משפט השלום, המצדיקה התערבות. דיון והכרעה 11. דין הערעור להידחות. העבירות בהן הורשעו המערערים רבות ומשמעותיות. המערער 1 הודה והורשע ב-5 מקרים שונים בהם התפרץ לדירות מגורים, באור היום ובמקומות שונים, וגנב מהן רכוש רב ובאחד המקרים אף נגנבו אקדח ומחסנית, כאשר לדירות אלה הגיע המערער 1 ברכב גנוב. כל העבירות התבצעו בתוך 10 ימים (מיום 28.1.13 ועד יום 6.2.13) כאשר שתיים מהן התבצעו באותו היום ובאותו היישוב ממש. לא זו בלבד, אלא שבאותו היום (6.2.13), כאשר נסע המערער 1 לאחר העבירות שביצעו ברכב הגנוב, יחד עם שותפיו לאירועים, הם נעצרו על ידי שוטר, וכשניסו להימלט ביצעו עבירות נוספות. חלקו של המערער 2 קטן יותר, כאשר הודה והורשע בהשתתפות באירועים מיום 6.2.13, דהיינו: שני מקרי התפרצות וגניבה, וניסיון ההימלטות מהשוטר. בנוסף, לכל אחד מהמערערים נוספה עבירה של הפרת הוראה חוקית, כאשר כל אחד מהם הפר מעצר בית שהוטל עליו. בתי המשפט עמדו רבות על החומרה שבמעשי ההתפרצות, על הנזקים והפגיעה הקשה שהם גורמים לבעלי הבתים שנפרצים, ולתחושת הביטחון הנפגמת, הן אצל הקורבנות בפרט והן בציבור הרחב בכלל. חומרה נוספת נעוצה בעבירות רכוש הקשורות לגניבת רכבים והשימוש בהם ככלי לביצוע עבירות נוספות: "בית המשפט המחוזי צדק גם צדק משהטעים את הצורך בחומרה בענישה בעבירת התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל, שהיו - אפשר לומר - למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם. נקל לשער את החוויה הקשה העוברת על קרבנות הפריצה, בשובם לביתם והנה הפיכת סדום ועמורה בתוכו וחפצים וכסף נעלמו ואינם... כך גם באשר למי שהשכים לעבודתו והנה רכבו שחנה לעתותי ערב איננו, כי נגנב" (רע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל, 21.2.08). חומרה נוספת מצויה בעובדה שכל אחד מהמערערים הפר מעצר בית שהוטל עליו, ובכך הביעו המערערים זלזול בשלטון החוק. בנוסף, יש ליתן את הדעת לכך שכל העבירות בוצעו בצוותא (בחלקן שני המערערים וX, ובחלקן המערער 1 יחד עם אחרים), דבר המצריך תכנון מוקדם ומהווה חומרה בפני עצמה. השיקולים לקולא להם טענו המערערים באו לידי ביטוי בגזר דינו של בית המשפט קמא, אשר הדגיש כי לא מיצה את הדין עם המערערים בשל הודאותיהם, גילם הצעיר ועברם הנקי, ובכל הנוגע למערער 2 הטעים בית המשפט קמא כי חלקו קטן מזה של המערער 1. בית המשפט קמא אף התייחס לתסקירי שירות המבחן ולכך שעל אף שנאמר שאין למערערים דפוסים עבריינים מושרשים וכי שניהם באים ממשפחות נורמטיביות, בסופו של יום נמנע שירות המבחן ממתן המלצה בעניינם וזאת נוכח חומרת העבירות והפרת תנאי השחרור. אמנם המערערים בחורים צעירים וחסרי עבר פלילי, אך ריבוי העבירות שביצעו, התעוזה שבביצועם בצוותא ולאור יום, והעובדה שהם נעשו תוך שימוש ברכב גנוב, מראה כי לא מדובר במעידה חד פעמית אלא, למצער, בדפוס עברייני. וכאשר לאלה מצטרפת הפרת תנאי השחרור, מתחייבת ענישה משמעותית. 12. הטענה בכל הקשור להליך גישור נטענה מאוחר, לא נמצאו לה סימוכין ומכל מקום על-פי הפרוטוקול הסכימו הצדדים כי המשיבה תגביל דרישתה לעונש למערער 1 לשש שנות מאסר. 13. ובאשר לטבנגה, שותפם של המערערים לחלק מהאישומים: בית המשפט קמא התייחס לעבירות בהן הודה X והורשע ולעונש שנגזר עליו, תוך שהוא משווה בין שיקולי מדיניות הענישה הנוהגת בישראל לבין זו הנוהגת בבתי המשפט הצבאיים, ובסופה קבע כי יש בכך כדי להצדיק הקלה מסוימת בעונשו של המערער 2 בלבד, שכן חלקו של המערער 1 שונה לחלוטין מזה של X. בנוסף התייחס בית המשפט קמא לכך שלX לא יוחסה עבירה של הפרת הוראה חוקית. הנה כי כן, בית המשפט קמא נתן התייחסות מפורשת לכך, ולא מצאנו עילה להתערב בקביעותיו, ומסקנותיו ואף נציין כי נוכח ריבוי המעשים העונש אינו נוטה לחומרה. 14. הערעור נדחה. הליך שיקום (עבריין)