מה העונש נהיגה תחת השפעת חשיש ? המערער הורשע עפ"י הודאתו בתיק פלילי 27640-12-12 (בית משפט השלום בנתניה), בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח, החזקת חשיש במשקל כ-2.5 גרם נטו ובנהיגה תחת השפעת סמים ונידון ל-11 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, לשישה חודשי מאסר על תנאי בתנאים המופיעים בגזר הדין ול-30 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, לרבות הפעלה של ראשי פסילה על תנאי המגיעים לכדי שנה. כמו כן, נדון המערער, לשמונה חודשי פסילה על תנאי ולתשלום קנס בסך 2,500 ₪ ובית משפט קמא דחה את בקשת המשיבה לחלט את רכבו. הערעור מכוון כלפי הודאת המערער וכלפי עונשי המאסר והפסילה שהוטלו עליו כאמור. המערער מבקש לבטל את הודאתו בעבירה של נהיגה תחת השפעה, שכן לטענת באת-כוחו, הוא לא היה ער לתיקון כתב האישום ע"י הוספת העבירה הנ"ל, ולא הבין כי משמעות התיקון היא החמרה בגיליון האישום ולא הקלה בו, כפי שהדבר בדרך-כלל. ב"כ המשיבה מצביעה על התנהלות העניינים בבית משפט קמא, כאשר כתב האישום תוקן ע"י הוספת העבירה של נהיגה תחת השפעה עוד בחודש ינואר 2013, מהמסמכים בתיק עולה שכתב האישום המתוקן נשלח למערער וביום 22.7.2013 הודתה ב"כ המערער שייצגה אותו בבית משפט קמא ובעקבות כך הודה גם המערער בכתב האישום. אמנם לא נכתב כי מדובר בכתב האישום המתוקן, אך אין מחלוקת כי בפני בית משפט קמא ובפני ב"כ הצדדים והמערער היה באותו זמן מונח כתב האישום המתוקן שכלל גם את העבירה של נהיגה תחת השפעה. גם בטיעוניה לעונש ביום 30.12.2013 התייחסה ב"כ המערער לעבירה של נהיגה תחת השפעה (ר' עמ' 11, שו' 6-13 לטיעוני ב"כ המערער), ומשכך אין בסיס לטענת המערער לפיה לא ידע כי כתב האישום תוקן ע"י הוספת העבירה של נהיגה תחת השפעה. לא למותר לציין, כי ב"כ המערער לא הציגה בפנינו את עמדת מי שייצגה את המערער לפני בית משפט קמא, כאשר הטענה העיקרית מפי המערער היא טענת "כשל בייצוג" וכן לא הוכחו בפנינו נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן אפשרות לחזור מהודאה בשלב מאוחר של הליך הערעור. ברע"פ 7104/13 חג'בי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 26.3.2014, קבע כב' השופט מלצר כי עפ"י סעיף 153 לחסד"פ רשאי בית המשפט לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו בכל שלב של המשפט, ואולם הדבר ייעשה בנסיבות חריגות מנימוקים מיוחדים שירשמו. ביחס להגשת בקשה חזרה מהודייה שהוגשה בתקופה שלאחר גזירת הדין (לרבות בשלב הערעור) ההלכה היא כי כדי שתיענה בקשת נאשם לחזור בו מהודאתו, עליו להוכיח את קיומן של נסיבות חריגות במיוחד, כגון: אי הבנתו את משמעות הודייתו, או את משמעות הסדר הטיעון והפרת אמונים מצד סנגורו. המערער שבפנינו ביקש לחזור בו מהודאתו במעמד הגשת הערעור, ולא הוצגו בפנינו נסיבות מיוחדות המצדיקות הגשת בקשה זו בשלב מאוחר של ההליך המשפטי, כך גם לא הוצגו בפנינו כל נתונים המלמדים על כשל בייצוגו של המערער בבית המשפט קמא. באשר לעונשי המאסר והפסילה, טוענת ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו, כי שגה בית המשפט קמא כאשר הטיל על המערער שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל וזאת לאור הנחיית היועמ"ש בכל הקשור לענישת מי שמחזיק בסמים לשימוש עצמי וכן בכל הקשור לפסיקת בתי המשפט, כפי שהוצגה בבית המשפט קמא ע"י ב"כ המשיבה, ואשר הוצגה בפנינו ע"י ב"כ המערער, בכל הקשור לנהיגה תחת השפעה. ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונשי הפסילה והמאסר שהוטלו ע"י בית משפט קמא, ומצביעה על עברו התעבורתי של המערער. אנו רואים עין בעין עם בית המשפט קמא את הסיכון שנבע מנהיגתו של המערער ביום האירוע, שכן שליטתו על הרכב לא הייתה מלאה, הוא נהג שיכור, החזיק בסמים וזאת כאשר רישיון הנהיגה נפסל. גם אם מדובר בעבירות תעבורה, אין בכך כדי להקל בהן ראש, שכן אופן נהיגתו של המערער ביום האירוע העמידה בסכנה את כל מי שמשתמש בדרך. כך גם צדק בית משפט קמא כאשר לא הקל ראש בשני המקרים של הפרות הוראות חוקיות שהפר המערער בכל הקשור לתנאי שחרורו בקשר לעבירות נושא כתב האישום המתוקן, שכן הוא הוכיח בכך שהוא אינו ראוי לאמון שנתן בו בית המשפט כאשר שחרר אותו בתנאים מגבילים, חרף חומרת התנהגותו. אנו רואים עין בעין עם בית המשפט קמא את פסיקת בתי המשפט בכל הקשור למי שנוהג בזמן פסילה, המבטא בכך זלזול בהחלטות שיפוטיות וחוסר אמון בהחלטה שיפוטית שפסלה אותו מלנהוג. הדברים נתמכים בפסיקה שצוטטה בגזר הדין של בית המשפט קמא ואשר הובאה גם בעפ"ת 16620-04-11 (מחוזי מרכז) וייס נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופטת אהד. לאור כל האמור לעיל, מתחם הענישה שנקבע ע"י בית משפט קמא בסעיף 3 סיפא לגזר הדין, הוא מתחם מוצדק ויש באמור בתסקיר שירות המבחן בכל הקשור לסיכון לחזרתיות על עבירות פליליות ע"י המערער כדי להצדיק את עונשי המאסר והפסילה שהוטלו עליו. ב"כ המערער עתרה לקבל לגבי המערער תסקיר משלים של שירות המבחן. לא מצאנו לנכון לעשות כן, שכן ב"כ המערער לא הצביעה בפנינו על שינוי משמעותי בכל הקשור להתייחסותו של המערער לביצוע העבירות ולנכונותו לטיפול כפי שהובעה על ידו לפני שירות המבחן בהליך בבית משפט קמא, ואין בחלוף חמישה חודשים לכשעצמו כדי להצדיק קבלת תסקיר של שירות המבחן. באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, התייחס בית המשפט בחומרה לעברו הפלילי של המערער בעבירות תעבורה, לרבות עבירות של נהיגה ללא רישיון ושלושה עונשי פסילה על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו לא הרתיעו אותו מלחזור ולנהוג בזמן פסילה. כך גם עונש מאסר על תנאי לתקופה של שלושה חודשים, בגין החזקת סם לשימוש עצמי, שהוטל עליו מספר חודשים לפני ביצוע העבירות נושא גזר הדין, לא הרתיע אותו מלחזור ולהשתמש בסמים ולנהוג בהשפעתם. בית משפט קמא לא התעלם מהנסיבות לקולא כפי שתוארו בפניו ובפנינו ע"י ב"כ המערער, ועונש המאסר בפועל, כמו גם עונש הפסילה, מתחשבים במידה הראויה גם בנסיבות לקולא אלה כפי שנמנו בסעיף 6 לגזר הדין של בית משפט קמא. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור. המערער יתייצב לריצוי מאסרו בבית סוהר הדרים, ביום 24.6.2014 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות וגזר הדין של בית המשפט קמא. על ב"כ המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336. התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש המאסר יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המערער לריצוי עונשו. משפט תעבורהנהיגה תחת השפעת סמיםשאלות משפטיותסמים