נטען כי למומחה הפוליגרף לא ניתן מעמד של "מומחה מטעם ביהמ"ש" והמערער לא הסכים כי חוות דעתו תכריע את השאלה העובדתית בדבר התשלום ששולם למשיב. 19. מעולם לא נאמר למערער כי בדיקה בודק הפוליגרף תכריע לבדה את שאלת התשלום וכפועל יוצא מכך לא יתקיים הליך משפטי לגופו. עוד טען המערער, כי מעולם הוא לא וויתר על זכותו הדיונית להגיש תצהירים ולחקור את המשיב וכי גם בודק הפוליגרף בעצמו הבהיר שנכון יותר מבחינה מקצועית לבדוק את המשיב ואת אותו אלי ואין די בבדיקות שערך למערער. 20. אילו נוהלו הליכי התובענה כסדרם, הייתה תוצאת פסק הדין שונה בתכלית. מניעת האפשרות מהמערער לקבל את זכותו האלמנטרית ליומו בביהמ"ש הינה עוול חמור כלפיו, "עד כי ערעור זה מבוסס על עקרונות הצדק הטבעי". בימ"ש קמא טעה שביסס את פסק דינו על חוות דעת בודק הפוליגרף, על אף שגם לשיטת עורכה, הינה חלקית ואינה יכולה לסייע לו להגיע למסקנות המתבקשות. על ביהמ"ש קמא היה, שלא להסתפק בבדיקת פוליגרף של המערער, "ולמצער היה עליו להורות בנוסף על בדיקת הפוליגרף אך למשיב ולמר אלי, כפי שהומלץ ע"י המומחה עצמו, דבר ממנו נמנע כב' בימ"ש קמא מסיבה שאינה ברורה למערער". 21. טעה ביהמ"ש שחייב את המערער לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ בשל העובדה שהעלה טענות אודות מעמדם של שני המומחים (ההחלטה מיום 18.2.13). 22. טעה ביהמ"ש עת הורה על מחיקת תצהירי העדות הראשית של המערער וחייב אותו להגיש תצהיר עדות ראשית אחר תחתו וחייב את המערער בהוצאות משפט לטובת המשיב בסך 1,000 ₪. דיון והכרעה 23. אין בידי לקבל ערעור זה ודינו להידחות. תוצאות פסק הדין הינן תוצאה ישירה של התנהלות המערער בבימ"ש קמא. 24. המערער מודה במפורש או במשתמע כי הגרסה שהוצגה על ידו בכתב הגנתו בסעיף 11.1 ו-11.2 לגבי התשלומים ששילם למשיב היא איננה נכונה ומוטעית. 25. המשיב כפר בטענת המערער, כי הוא שילם לו כספים, וכפירה זו מופיעה ברשימת הפלוגתאות שהוגשה לביהמ"ש, וכך נאמר בה מפי המשיב: "הוא לא קיבל מידי הנתבע תשלום של אף שקל" (סעיף 6 לרשימת הפלוגתאות). 26. אחרי הגשת כתב ההגנה והכנת רשימת הפלוגתאות, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית ברורה ומפורשת, לפיה טענת המערער כי הוא שילם כספים למשיב "כנטען בסעיפים 11.1 ו-11.2 לכתב ההגנה" יבדקו על ידי בודק הפוליגרף. זו ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים וברור ממנה, גם אם הדברים לא נאמרו במפורש, כי בהתאם להסכמה דיונית זו, הסכים גם המערער כי תוצאות בדיקת הפוליגרף היא זאת שתכריע בטענתו, כי שילם כספים למשיב אשר האחרון מכחיש. 27. טועה ב"כ המערער כשהוא מתייחס לבודק הפוליגרף כמומחה מטעם ביהמ"ש. גם אם בודק זה כונה בשלב זה או בשלב אחר על ידי ביהמ"ש קמא כמומחה מטעם ביהמ"ש, הרי שאין מדובר במומחה מטעם ביהמ"ש כאמור בפרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מומחה פוליגרף איננו בגדר מומחה היכול להעיד על האמת. מומחיותו יכולה להתבטא אך ורק בשאלת מקצועיותם של מומחים אחרים (בודקי פוליגרף אחרים) ולא בשאלת האמת. ההסכמה כי תוצאות בדיקת פוליגרף ישמשו ראיה או יכריעו במחלוקת מסוימת הינה תוצר של ההסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים ולא מכוח מינויו כמומחה בכלל, או כמומחה מטעם ביהמ"ש בפרט. 28. אני סבור, כי המערער נתפס גם בערעור זה לכלל טעות, שכן הוא משתית את עיקר טיעוניו על הטענה, כי ביהמ"ש קמא בטעות ביסס מסקנתו על תוצאות בדיקת הפוליגרף, ולא היא. ביהמ"ש קמא ביסס את מסקנתו בצדק על גרסת ההגנה אותה הציג המערער בכתב הגנתו בקשר לטענת הפרעתי וכשגרסה זו התבררה כבלתי נכונה בעליל (גם לגרסת המערער), הרי שברור- וכך קבע בימ"ש קמא במפורש, כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענת הפרעתי, אף ללא קשר לתוצאות בדיקת הפוליגרף. 29. מטעמים שאינם ברורים לי, המערער לא ביקש בשום שלב בדיון בבימ"ש קמא לתקן את כתב הגנתו ולהציג לביהמ"ש גרסה חדשה חלף זו שהוצגה בכתבה הגנה. בקשה כזו לא הוגשה ולא התבקשה, ובלאו הכי לא סורבה ע"י בימ"ש קמא, למרות שביהמ"ש חזר והבהיר למערער במספר הזדמנויות כי גרסתו החדשה עומדת בסתירה לגרסה שבכתב ההגנה ומן הטעם שלא ניתן להציג גרסאות סותרות או להרחיב את החזית. בימ"ש קמא, לא אפשר בצדק, למערער, להציג גרסאות העומדות בסתירה לאמור בכתב הגנתו ו/או המהוות הרחבת חזית. 30. עם כל הכבוד, אני סבור, כי טועה המערער גם בטענתו, כי ביהמ"ש לא אפשר לו לחקור את המשיב. ערב מתן פסק הדין, לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והתיק היה קבוע להוכחות ליום 11.7.13, הורה ביהמ"ש קמא בישיבה מיום 27.5.13 במפורש: "מועד ההוכחות נקבע זה מכבר וידוע לשני המצהירים, הנוכחים גם בדיון דהיום, והם יופיעו להיחקר על תצהיריהם במועד הקבוע. הצדדים יהיו ערוכים לסכם בעל פה" (הדגשה בקו איננה במקור. י.ש). ערב דיון ההוכחות הודיעו הצדדים, כי הם מוותרים על חקירת המצהירים, וגם בישיבה שהתקיימה ביום 11.7.13 לא ביקש ב"כ המערער לחקור את המשיב, למרות שתצהירו היה מונח בפני ביהמ"ש ואיש לא אמר במישרין או בעקיפין, כי יש מניעה לחקור את המשיב, בייחוד לאחר שבישיבה מיום 27.5.13 קבע ביהמ"ש מפורשות כי שני המצהירים, דהיינו גם המשיב וגם המערער, יתייצבו לחקירה על תצהיריהם. 31. אני סבור, כי למערער ניתנו אין ספור הזדמנויות, ואף הרבה מעבר לשורת הדין, להוכיח את גרסתו, גם לאחר שנכרת ההסדר הדיוני, אך הוא בחר שוב ושוב שלא לטעון טענותיו בהתאם לדין וביקש להציג גרסה עובדתית שונה וחדשה העומדת בסתירה מוחלטת לגרסה שהופיעה ונותרה עד היום בכתב הגנתו. 32. אני סבור, כי רוח הדברים מההסדר הדיוני הינה ברורה ואין כל ספק כי המערער שהיה בטוח שאיש לא יוכל לערער על גרסתו הסכים כי גרסה זו תוכרע על פי בדיקת בודק הפוליגרף. משהתייצב המערער לבדיקה ועמד נוכחה למול המכשיר, התעורר בו החשש שמא גרסתו תסתבר כגרסה בלתי נכונה ולכן הציג את הגרסה החדשה לפיה צד שלישי שמעולם לא הוזכר לפני כן, הוא זה ששילם למשיב את הכספים ולא המערער עצמו למרות שבכתב הגנתו כזכור טען מפורשות כי לפחות לגבי אחד התשלומים הוא זה ש: "שב משירות מילואים במיוחד לפגישה עם התובע במהלכה שילם לו את הכספים". זו גרסה ברורה וחד משמעית שלא ניתנת לפרשנות. המערער פירט בכתב ההגנה מפורשות כי לא רק שהוא זה ששילם למשיב את התשלום בסך 10,000 דולר, אלא שהוא עשה זאת לאחר ששב במיוחד משירות מילואים לפגישה "במהלכה" הוא שילם את הכספים. לא ברור לי כיצד ניתן לחזור מגרסה כל כך ברורה ומדויקת. יתר על כן, למרות שהדברים לא נכתבו במפורש בפרוטוקול, כב' בימ"ש קמא הבהיר בהחלטתו מיום 2.12.12 כי ההצעה למינוי בודק פוליגרף לבדיקת טענת הפרעתי הוצעה למערער "רק לאחר שבית המשפט וידא באופן אישי עם הנתבע, באופן עצמאי (בנוסף לדברי בא כוחו), כי טענתנו הינה שהוא שילם את אותם הסכומים לידי התובע, ו/או בוצעו בפועל בנוכחותו ובאופן אישי". 33. מכל האמור לעיל, ברור כי ההסכמה הדיונית הייתה ברורה וחד משמעית והמערער בשלב מאוחר יותר ביקש לחזור ממנה. ניתן בסיטואציות מסוימות לחזור מהסכמה דיונית, אך צריך לעשות זאת בדרך הנכונה והישירה בבקשה לבית המשפט, תוך מתן הסבר מדוע מבקשים לחזור מההסכמה הדיונית. ברור כאן, כי לו היה המערער מבקש לחזור בו מההסדר הדיוני, הוא היה צריך לתת הסבר לשוני בין גרסאותיו, וברור כי היה לו קושי רב לעשות כן, וכך גם כנראה, גם לגבי בקשה לתיקון כתב ההגנה בה הופיעה הגרסה המפורטת לגבי דרך התשלום העומדת בסתירה לגרסתו של המערער בשלב מאוחר יותר. 34. כך או כך, משלא תוקן כתב ההגנה, בצדק קבע ביהמ"ש כי המערער כבול לגרסתו זו, והתוצאה הינה, גם אם נתעלם מבדיקת הפוליגרף, המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את טענת הפרעתי שבכתב הגנתו, ממנה: "הוא בעצם מתנער בעצמו" (סעיף 54 לפסק הדין). 35. לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי בדין ובצדק החליט בימ"ש קמא את אשר החליט, ודין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ערעור זה בסך כולל של 13,500 ₪. הסכום יועבר למשיב מתוך סכום העירבון והיתרה תוחזר למערער. מומחהפוליגרף (מכונת אמת)