יש הבדל בין טענת "מעולם לא חתמתי" לבין טענת זיוף חתימה לפני ערעור על פסק דינו בית המשפט השלום בחיפה (כב' הרשם הבכיר זיתוני) בת"ת 25613-09-13 מיום 27.1.14. ההליכים בבית המשפט קמא - המדובר בתובענה על סכום קצוב אשר הוגשה בתיק הוצל"פ מס' 01-34196-13-4 על ידי הוט מובייל בע"מ (להלן: "המשיבה") לגבי סכום של כ-20,000 ₪, נכון למועד פתיחת התיק. התובענה הוגשה הן כנגד חברה בשם א.י.ס. טרייד אין ישראל ושות' בע"מ (להלן: "החברה") והן כנגד המערער - מר מנחם הרוש (להלן: "המערער"). המערער היה מורשה חתימה ומנהל של החברה. בכתב התביעה נטען כי החברה והמערער התחייבו כלפי המשיבה לשאת בתשלומים בנוגע לשירותי תקשורת ושימוש בציוד קצה של המשיבה, אך לא עמדו בהתחייבותם - וכך הצטבר החוב הנתבע. לכתב התביעה צורפו העתקים של מסמכי התקשרות שונים, בקשות להעברת זכויות מחברה מסויימת אל החברה, מסמכי התאגדות של החברה, תדפיסים של יתרות החוב, העתקי מכתבי התראה, אישורי מסירה ומסמכים נוספים. באוגוסט 2013 הגיש המערער התנגדות לביצוע התביעה. בהתנגדות הוא טען כי החברה, אשר לכאורה צרכה את שירותים נשוא התביעה, אינה פעילה מזה חודשים רבים, כי הוא באופן אישי מהווה אישיות משפטית נפרדת ואין לחייב אותו בגין חובות החברה. בכתב ההתנגדות לביצוע התביעה, כמו גם בתצהיר של המערער שצורף לכתב ההתנגדות, נטען כי הוא עבד כשכיר בחברה, כי אין מקום לחייב אותו אישית בחובות החברה וכי הוא מעולם לא חתם על מסמך התקשרות זה או אחר למול המשיבה (סעיף 9 לתצהירו מיום 13.8.13). לאחר הגשת ההתנגדות לביצוע התביעה, ביקש כבוד הרשם את תגובת המשיבה - וזאת בהחלטה מיום 12.9.13. בתשובה שהוגשה, טענה המשיבה כי קיימים מסמכים אשר עליהם חתם המערער באופן אישי, כערב לתשלום חובותיה של החברה - וכי על בסיס מסמכים אלו קמה חבות אישית מצד המערער לפרוע את החובות שהצטברו בכל הנוגע לפעילות החברה. במהלך הדיון שהתקיים בפני סימנתי שלושה עמודים מתוך המסמכים הנדונים, שם מופיעות חתימות של "מנחם" או "מנחם הרוש" , וזאת באותיות "א"-"ג" (ויובהר כי יתכן שקיימים מסמכים נוספים עם חתימה כגון זו). בהחלטתו הנוספת של כבוד הרשם, מיום 7.10.13, הוא קבע כי היות והמשיבה לא הביעה את רצונה לחקור את המערער על תצהירו שהוגש בתמיכה להתנגדות, אזי שההתנגדות תוכרע על יסוד החומר המצוי בתיק - לאחר שהמערער יוכל להגיב בקצרה על התשובה של המשיבה. כבוד הרשם קבע כי התגובה תוגש עד יום 17.11.13. עוד קבע כבוד הרשם כי על המשיבה לשלוח את העתק התשובה שלה למערער, על מנת שידע שעליו להגיש את תגובתו, אם ימצא לנכון, וכי עליה לשלוח לבהמ"ש אישור מסירה רלבנטי. ביום 17.11.13 ניתנה החלטה נוספת ובה קבע כבוד הרשם כי כיון שלא בוצעו כל פעולות בתיק אזי שהחלטה בהתנגדות תינתן על בסיס החומר המצוי בתיק - וזאת ביום 17.12.13, ככל שלא תתבצע עד אז פעולה זו או אחרת. בהמשך, הודיעה המשיבה כי היא המציאה למערער את החלטת בית המשפט מיום 7.10.13 ואת כל המסמכים הרלבנטיים, אך המבקש לא שלח הודעות או תשובות כמתחייב - ולכן בית המשפט מתבקש לתת את החלטתו בהתאם לקביעה מיום 7.10.13. בהמשך לאמור, ביום 21.11.13, ניתנה החלטתו של כבוד הרשם לפיה, כיון שהמערער לא הגיש התייחסות בכתב לטענות המשיבה לגבי מסמכי ההתחייבות שעליהם הוא חתם לכאורה - אזי שהוא מתנה את קבלת ההתנגדות בהפקדת 10,000 ₪ בקופת בית המשפט, לא יאוחר מיום 21.1.14. עוד קבע כבוד הרשם כי אי הפקדת הסכום תביא לדחיית ההתנגדות, לרבות חיוב בהוצאות. לאחר החלטה זו הגיש המערער בקשה בהולה להורות על הפחתת סכום הערבות. בבקשתו הוא מציין שלשיטתו חתימתו הלכאורית על המסמכים הרלבנטיים מזויפת, כי אין לחייב אותו בגין השירותים הנטענים וכי אין בידו לגייס את הסכום שבית המשפט הורה על הפקדתו ולכן מתבקשת הפחתת הסכום לכדי כ-4,000 ₪. ביום 14.1.14 קבע כבוד הרשם כי אין מקום לשנות את ההחלטה באשר לגובה ההפקדה. השלב הבא, היה שהמשיבה הגישה בקשה לדחות את ההתנגדות מחמת אי ההפקדה ולתת פסק דין על מלוא הסכום הנתבע. ביום 27.1.14 ניתן פסק הדין נשוא הערעור, אשר במסגרתו הורה כבוד הרשם על דחיית ההתנגדות עקב אי הפקדת הסכום שהיה צריך להפקיד, על קבלת התביעה של המשיבה במלואה, על חיוב המערער בהוצאות בסך 2,000 ₪ ועל שיפעול תיק ההוצל"פ. הערעור - על פסק הדין הוגש הערעור דכאן, אם כי בהודעת הערעור מצוין כי היא מתייחסת לפסק הדין, להחלטה בדבר גובה ההפקדה ולהחלטה הדוחה את בקשת הפחתת ההפקדה. בהודעת הערעור, כמו גם במהלך הדיון, חזר וטען המערער כי הוא אינו חייב לשאת בתשלום עבור השירותים הנטענים כיון שהשירותים ככל הנראה ניתנו לחברה וחזר וטען כי החתימה על המסמכים שסומנו "א"-"ג" - אינה חתימתו והמדובר בזיוף. עוד טען המערער כי ההחלטה שחייבה אותו להגיב למסמך הטענות מטעם המשיבה, אשר אליו צורפו המסמכים הרלבנטיים, לא הגיע אליו וכי אישור המסירה בהקשר זה, אינו אישור כדין. לכן, לשיטתו, לא ניתנה לו ההזדמנות לפרט בכתב את טענותיו באשר לזיוף הנטען. לטענתו, אם הוא היה מקבל את אותה החלטה והיה מגיש לכבוד הרשם את פירוט טענותיו לגבי הזיוף - אזי שכבוד הרשם היה מקבל את התנגדותו ללא הפקדה, או לחלופין תוך חיובו בהפקדה נמוכה משמעותית. טענתו העיקרית היתה כי יש לאפשר לו להוכיח את טענת הזיוף לגבי החתימה על המסמכים אשר לכאורה כוללים התחייבות אישית שלו לתשלום החובות. המערער הביע הסכמה להפקיד סכומים מסויימים כתנאי לביטול פסק הדין ו"השבת הגלגל אחורה", אם כי פירט שלל טענות נוספות לגבי מצבו הכספי הקשה (כפי שהוא אף פירט בבקשה לקבל פטור מאגרת ומהפקדת ערובה במסגרת הערעור). המשיבה מנגד, סומכת ידיה על פסק הדין של כבוד בית המשפט. לשיטתה, חבותו של המערער סומכת הן על ההתחייבויות האישיות עליהן חתם והן על מעורבותו בפעילות החברה. לטענתה, גרסת הזיוף הועלתה רק בשלב מאוחר, וממילא נעדרת ביסוס - ולכן, אין כל מקום לבטל את פסק הדין, שניתן כדין לאור אי ההפקדה של 10,000 ₪ כנדרש. מפאת קוצר היריעה לא אחזור על מכלול טענות הצדדים בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון שהם הגישו ומהלך הדיון. דיון והכרעה - לאחר ששקלתי את טענות הצדדים עמדתי היא כי דין הערעור להתקבל, במובן שפסק הדין יבוטל ותינתן אורכה בדיעבד להפקדת הסכום אשר נקבע כתנאי לקבלת ההתנגדות. אקדים ואציין כי לטעמי היה על המערער להגיש לכב' הרשם בקשה לביטול פסק הדין שניתן עקב אי ההפקדה ולמתן אורכה לביצוע ההפקדה - ולא ברור למה לא ננקט הליך שכזה חלף הגשת הערעור. עם זאת, לגופם של דברים - אני סבורה כי יש ליתן למערער את האפשרות להוכיח טענותיו. אינני בטוחה שהמערער העלה את טענת הזיוף ככזו במועד הראשון האפשרי ואינני בטוחה שסיכויי הוכחת הטענה גבוהים כפי שסבור המערער. אמנם, כבר בבקשת ההתנגדות הוא ציין כי הוא מעולם לא חתם על מסמכי התקשרות עם המשיבה; אך יש הבדל בין טענה כגון "מעולם לא חתמתי על דבר" לבין טענה לפיה חתימות ספציפיות על מסמכים מסוימים מזויפות. עוד יש לראות כי תלונה במשטרה לגבי הזיוף הוגשה רק ביום 17/2/2014, אחרי פסק הדין, יומיים לפני הגשת הערעור הנוכחי - ובשיהוי מסוים יחסית למועד בו התגלה למערער הזיוף הנטען. לכן, שעה שכבוד הרשם קבע כי קבלת ההתנגדות מותנית בהפקדה של 10,000 ₪ (שהם פחות ממחצית מהחוב המקורי) - אזי שקביעתו היתה מאוזנת ותואמת את הנתונים בדבר סיכויי הצלחת הוכחת טענותיו של המערער. אף החלטתו של כב' הרשם שלא להפחית את הסכום לכדי 4,000 ₪, כפי שביקש המערער, היתה סבירה, ואין להתערב בה. מכאן, שעקרונית, שעה שהסכום לא הופקד במועד - כדין ניתן פסק הדין. עם זאת, לאור מכלול הטענות של המערער לגבי הסיבה לאי ההפקדה במועד, לאור העובדה שלמעשה הוא מעולם לא קיבל את האפשרות לנסות ולהראות שהחתימות אינן חתימותיו, לאור כך שהמשיבה לא ביקשה לחקור אותו על תצהירו (שם הצהיר כי לא חתם מעולם על מסמכי התקשרות למול המשיבה), לאור התחייבותו כיום להפקיד סכום כנדרש לצורך קבלת ההתנגדות והמשך הבירור לגופו - מצאתי לנכון לאפשר למערער לקבל את יומו בבית המשפט, במובן מסוים - לפנים משורת הדין. אשר על כן, אני מורה כדלקמן: הליכי ההוצאה לפועל בתיק מס' 01-34196-13-4 מעוכבים בזאת. על המערער להפקיד בקופת בית המשפט קמא 10,000 ₪ - עד יום 10.7.14. על המערער לשלם למשיבה את ההוצאות עליהן הורה כב' הרשם, בסך 2,000 ₪ - ואף זאת עד יום 10.7.14. ככל שהאמור בסעיפים (ב) ו-(ג) יבוצע - יבוטל פסק הדין מיום 27.1.2014, ההתנגדות תתקבל והתיק יתברר לגופו בהתאם להוראות שיורה כב' הרשם. ככל שהאמור בסעיפים (ב) ו-(ג) לא יבוצע - פסק הדין ישאר על כנו והליכי ההוצל"פ ימשכו. על אף שעקרונית התקבל הערעור, לא אעשה צו להוצאות לטובת המערער.מסמכיםזיוף חתימהזיוף