תביעה נגד יצרן בגלל נזקי גוף עקב בקבוק פגום

תביעה נגד יצרן בגלל פציעת גוף עקב בקבוק פגום: 1. הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר-נבון) בת"א 43925-02-13 ביום 19/3/14, לפיו נדחתה תביעת התובעת והיא חויבה לשלם הוצאות משפט (1,000 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין. הרקע וטענות בעלי הדין: 2. בכתב התביעה טענה המערערת כי ביום 20/12/12 ערכה קניות במרכז קניות השייך למשיבה, ובין היתר, רכשה בקבוק פלסטיק לבן גדול אשר הכיל חומר חיטוי מלבין, מבלי שהייתה תווית על גבי אותו בקבוק (להלן: מיכל החיטוי). כתמיכה לטענתה צירפה חשבונית של רשימת הקניות. כמו כן טענה המערערת כי בדיעבד הסתבר לה שמיכל החיטוי לא היה פקוק באופן בטיחותי, כמתחייב על פי החוק. בעת שהעבירה המערערת המוצרים שרכשה מעגלת הקניות לתא המטען שברכבה, נפתח פקק מיכל החיטוי, והחומר שהיה במיכל הפלסטיק ניתז ופגע בשתי עיניה ואף ניתז על בגדיה (להלן: אירוע התאונה), וכל זאת כאשר בן זוגה עמד בסמוך אליה, וכן הבחין באירוע מי שהיה סדרן המשיבה, מר מוחמד שעבר באותה עת בחניה והוא זה אשר הפנה את בני הזוג למשרדי המשיבה כדי למסור תלונתם, ובפועל כך עשו. 3. עקב אירוע התאונה טענה המערערת כי היא סבלה מצריבה בעיניה, פנתה למרפאת מכבי במוצקין ושם נשלחה בדחיפות לבית חולים בבני ציון. אובחנה אדמומיות ונפיחות בשתי העיניים. העין הימנית טופלה בטיפול תרופתי ואף נחבשה, והיא נדרשה לשוב לחדר המיון יום למחרת, כאשר עינה הימנית נחבשה בשנית. מסמכים רפואיים, צורפו לתביעה. 4. מאחר שפניות המערערת למשיבה בנוגע לאירוע האמור ולתוצאותיו, לא נענו, על אף שפנייתה הייתה זמן סביר לאחר האירוע - בתחילה בעל-פה ולאחר מכן במכתב שנשלח ביום 1/1/13 - הוגשה התביעה ביום 20/2/13, בגין נזקים מצטברים אותם העמידה על 22,140 ₪, וזאת בהתאמה להוראות חוק האחריות למוצרים פגומים. המערערת טענה לחבות מלאה של המשיבה. בנוגע לנזקיה, טענה המערערת לאי כושר מיום 21/12/12 ועד ליום 1/1/13, מגבלות תפקודיות קשות במהלך התקופה האמורה, אי יכולת למלא מטלות וקושי בביצוע פעולות בסיסיות. בין ראשי הנזק מנתה המערערת הפסדי השתכרות לעבר, עזרת הזולת לעבר, הוצאות נסיעה וניידות, וכן כאב וסבל. המערערת לא תמכה את תביעתה בחוות דעת של מומחה מטעמה, ואף לא טענה לנכות צמיתה. 5. המשיבה אישרה שהיא מפעילה מרכז קניות, אך טענה שהיא מקפידה על מילוי דרישות הדין והחוק. כל מוצריה מסופקים על ידי ספקים מורשים ונושאים תוויות מסודרות בהתאם לדרישת החוק. המשיבה הכחישה חבותה לאירוע הנטען, דחתה הטענה כי המיכל נרכש אצלה ובכלל כי היה פגום וללא תווית. לעמדתה, היא מקפידה על תצוגה נאותה של מוצריה, ולכן התקשתה המשיבה להאמין כי מדובר במוצר שנרכש אצלה, ובפועל, לעמדתה - גם לא הוכח הדבר. ככל שמדובר במוצרי ניקוי, מגיעים אלה סגורים הרמטית. אין רישום של מיכל החיטוי בחשבונית הקניה שצורפה על ידי המערערת להוכחת תביעתה. הכיתוב "מוצר מכולת" שהוא למעשה הכינוי של מיכל החיטוי ברשימת הקניות שנרכשו, אינו מתייחס למיכל החיטוי. לחלופין טענה המשיבה, שאם אכן רכשה המערערת את מיכל החיטוי אצלה, הרי שהתרשלה בכך שרכשה מיכל ללא תווית וללא סגר ביטחון, ובכך פעלה תוך סיכון עצמי, ודין התביעה להידחות. פסק הדין של הערכאה הדיונית: 6. בפסק הדין שניתן הפנה בית משפט השלום לסעיף 2 של חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980 (להלן: החוק או חוק מוצרים פגומים), המורה כי במקרה כזה חייב היצרן לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר, וללא קשר אם היה או לא היה אשם מצד היצרן (ראה סע' 2 לחוק). כדי שהמערערת תזכה בתביעתה היה אפוא עליה להוכיח, כי המוצר אכן נרכש אצל המשיבה, כי היה מוצר פגום וכי עקב כך נגרמו למערערת הנזקים הנטענים. לאחר בחינת הראיות שהוצגו הגיע בית המשפט השלום למסקנה, כי המערערת לא הוכיחה כי מיכל החיטוי אכן נרכש אצל המשיבה, כי היה פגום וממילא לא הוכח הקשר הסיבתי בין המוצר הנטען לנזקים. ועוד, מאחר שהמערערת אף לא הצליחה להוכיח כי המוצר נמכר לה על ידי המשיבה הרי שנטל הראייה לא הועבר למשיבה, ובכלל עלה מן הנסיבות שפורטו על ידי המערערת חוסר סבירות הגיונית, המונע קבלת גרסתה. לחלופין עמד בית המשפט על ההגנות העומדות למשיבה, והגיע למסקנה שמאחר שניתן היה לעמוד על פגימות המוצר כבר עובר למועד רכישתו, והמערערת התעלמה מאלה, הרי שעומדת למשיבה ההגנה שבסע' 4(4) לחוק, ובהתנהגותה חשפה המערערת עצמה מרצון לסיכון. דיון ומסקנות: 7. בערעור חזרו בעלי הדין על עמדתם. עיון בכלל הראיות שהוצגו ובפסק הדין - כאשר עם כל הכבוד, לא נעשתה הבחנה נדרשת בפסק הדין של הערכאה הדיונית בין נתונים עובדתיים שהוצגו לבין מסקנות המוסקות מאלה - מוביל לתוצאה לפיה דין הערעור להתקבל, ויש לבטל את פסק הדין שניתן. 8. אכן נקודת המוצא היא כי על המערערת היה להוכיח רכישת המוצר אצל המשיבה, פגימתו עובר לאותו מועד וקיומו של קשר סיבתי בין המוצר הפגום - מיכל החיטוי - לבין הנזקים הנטענים. בחינת כלל הראיות מורה לא רק שהמערערת הוכיחה את כלל הנתונים הנ"ל, אלא אף בחינת הראיות מבחינת ההיגיון הסביר והעקביות שבעדות המערערת ובתוכן עדותם של העדים הנוספים, היה כדי לבסס את תביעת המערערת, לפחות לצורך השלב הראשון של הצגת הראיות לכאורה. לכן, טעתה, עם כל הכבוד, הערכאה הדיונית משלא העבירה נטל הראייה למשיבה, ומאחר שזו לא עמדה בו, היה על בית משפט השלום לקבל את התביעה. רכישת המוצר אצל המשיבה: 9. לעניין רכישת המוצר הספציפי - מיכל החיטוי - אצל המשיבה, הובאו הראיות הבאות: המערערת הציגה חשבונית שלפיה רכשה מספר רב יחסית של מוצרים אצל המשיבה ביום 20/12/12 בשעה 19:32 בעלות כוללת של 407.04 ש"ח. בין המוצרים הנ"ל מופיע מוצר שכינויו "מכולת" ועלותו 7.99 ₪. אין מחלוקת כי עלותו של מיכל חיטוי המכיל כלור, אכן היה 7.99 ₪. נוסיף עוד שצילום שנעשה ושצורף לכתב התביעה הראה את מיכלי הפלסטיק עליהם היה כתוב "אקונומיקה" במחיר האמור, כאשר מדובר במיכל של 4 ליטר. נוסיף עוד שעל פי גרסת המערערת, מיכל החיטוי היה ללא תווית זיהוי אחרת, ולכן הגיוני מאוד שיקבל את הכיתוב "מכולת", ולא בשם ספציפי אחר כמו שמופיעים מוצרים אחרים. עוד אציין שכל המוצרים האחרים בעלות זיהה קיבלו באותה חשבונית זיהוי ספציפי אחר. מכאן שלענייננו - על פי גרסת המערערת - יש זיהוי של מוצר אחד בשם "מכולת" במחיר הזהה למיכל האקונומיקה, וכאשר זה נמצא ברשימת הקניות. בעדותה בבית המשפט הוסיפה המערערת והבהירה כי היא גרה בקרית חיים, כי מלכתחילה לא הייתה לה כוונה לרכוש כלור. בשל הפרסום שהיה החליטה לקנות את המיכל והיא לקחה את המיכל הקרוב לשלט הפרסום. המערערת הוסיפה והסבירה שלמרות שעל המיכל עצמו לא הייתה תווית, היה ברור שהיא קונה אקונומיקה לאור הפרסום הנלווה (עמ' 4 שו' 23 ואילך לפרו'). ואכן הוצגו תמונות המראות על פרסום כאמור. 10. מר יונס אסלאן, מנכ"ל המשיבה, העיד אף הוא בערכאה הדיונית. בעדותו זיהה את החשבונית שהיא שלהם, הודה כי המוצרים נרכשו בתאריך ובשעה המופיעים על גבי אותה חשבונית. המשיבה יכולה הייתה לברר מי הייתה אותה קופאית שערכה את רישום המוצרים של המערערת (עמ' 10 לפרו'). כאשר נשאל מנכ"ל המשיבה אם הוא יכול לזהות מוצר אחר באותו מחיר, שגם הוא כונה "מכולת", השיב העד שכל מוצר מסומן ומזוהה. כאשר הוצגה התמונה שם נראה שלט הפרסום ומיכלי האקונומיקה בפני העד, והוא נשאל אם הבקבוק הזה אכן נקנה אצל המשיבה, התשובה הייתה: "כן". כלומר, מנכ"ל המשיבה זיהה את המוצר כמוצר שניתן היה לרכוש אצלו, אך הוסיף ואמר: "מי יכול להבטיח לי שזה התובעת באמת קנתה אצלי ולא הגיע מבחוץ" (עמ' 11 שו' 27). עדות זו אין בה כדי להכחיש את גרסת המערערת שמיכל החיטוי אכן נרכש אצל המשיבה, וככל שהועלתה גרסה אפשרית אחרת לפיה נרכש המוצר ממקום אחר והובא לשם, הרי שזו טענת הגנה הצריכה ראיה, וזו לא הוכחה. בית משפט השלום אף לא קיבל את עדותה של המערערת לפיה מר שאהין מוחמד אחראי על המשמרת אצל המשיבה ראה את השתלשלות העניינים, מאחר שגרסתה לא נתמכה בעדות האחרון. ועוד קבע בית המשפט שאם אכן גילתה המערערת שהמוצר פגום כבר בעת העמסתו לסל הקניות ולאחר מכן לתא המטען, הרי שהיה מקום עובר לאותו שלב, לבקש להחליפו במוצר תקין במקום להעמיסו לתא המטען. 11. בית משפט השלום אף לא קיבל את עדותה של המערערת לפיה מר שאהין מוחמד אחראי על המשמרת אצל המשיבה ראה את השתלשלות העניינים, מאחר שגרסתה לא נתמכה בעדות האחרון. ועוד קבע בית המשפט שאם אכן גילתה המערערת שהמוצר פגום כבר בעת העמסתו לסל הקניות ולאחר מכן לתא המטען, הרי שהיה מקום עובר לאותו שלב, לבקש להחליפו במוצר תקין במקום להעמיסו לתא המטען. נתונים אלה לא הוכחו. קביעת בית משפט קמא כי המערערת הייתה ערה לפגימותו של המיכל, אינה עולה עם הראיות שהיו בפניה. 12. גם עדותו של מר שאהין מוחמד מטעם המשיבה אשר אישר שהוא עובד כאחראי משמרת, ואשר היה במקום במועד האירוע, אין בה כדי לדחות את גרסת המערערת. אומנם עד זה לא אישר כי הוא זוכר את האירוע, אך הוא גם לא יכול היה להכחיש את גרסתה של המערערת, במסגרת החקירה הראשית. ואילו במסגרת החקירה הנגדית הודה שהוא היה במשמרת, הסתובב. אין להתעלם מן העובדה שהעד, אשר סביר כי יעיד לטובת מעבידו, אישר כאמור, שאין הוא יושב במקום מסויים אלא מסתובב, מה שתואם לעדותה של המערערת שהם ראו אותו בעת הכנסת המיכל לרכב. עדות זו לא רק שאינה סותרת את גרסת המערערת, אלא אף מחזקת אותה במידה מסוימת, ולפיה היה מר שאהין היה בחוץ בעת העברת המוצרים לרכב. בנוגע לשאלה אם אכן ניתן היה להגיש תלונה במשרד בקשר לאירוע, כפי שטענה המערערת שעשתה, לא זכר העד לומר אם היה מישהו במשרד למעלה אך אין בגרסתו הכחשה לעצם הימצאותו של המשרד במקום עליו דיברה המערערת. העדות האמורה לפיה לא זכר העד, אין בה כדי לסתור את עדות המערערת. 13. אדון עוד בקביעת בית המשפט כי סביר היה שהמערערת תשמור על מיכל החיטוי בחזקתה. לכאורה אכן סביר לשמור על מיכל פגום, אך לא בהכרח זו המסקנה היחידה וכאשר מדובר בחומר חיטוי ובמיכל פגום, וכאשר כבר הייתה התזה ממנו לעיניי המערערת. המערערת דאגה לצילום המיכל, לאחר שזה נמסר לשומר. על בית המשפט היה להתיר הצגת התמונה שצורפה לכתב התביעה. לא ניתן לומר שהתנהלות המערערת הייתה חסרת הגיון. 14. בית משפט השלום קבע שהמוצר הספציפי - מיכל החיטוי - לא נשמר, לא הועבר לבדיקה לידי גורם מקצועי אחר ואף לא הוצג לבית המשפט. והתמונה שם נראה המיכל המצולם שצורפה לכתב התביעה, לא הוגשה כמוצג, שכן מי שצילם את התמונה לא העיד בבית המשפט. המדובר בבן זוגה של המערערת שהוא אף עורך דין במקצועו. בית המשפט הוסיף וקבע שלא היה מקום למסור את מיכל החיטוי הפגום לשומר, כפי שטענה המערערת, אלא היה עליה לשמור את המיכל אצלה. עוד קבע בית המשפט, שלא היה מקום לבחור בין כל המוצרים שהיו אצל המשיבה דווקא את אותו מוצר אשר לא הייתה עליו תווית קניה, ואם אכן ניגשה להתלונן במשרד כפי שטענה, בסמוך לקרות התאונה, הרי שהיה מקום לשמור על המיכל הפגום ולהציגו בבית המשפט, או לחלופין להעיד את מי שצילם את המיכל. הימנעות מלעשות כן צריכה לשמש לחובתה. גם נתונים אלה לא כולם עלו מן הראיות שהוצגו ובכל מקרה לא הוסקה המסקנה הנכונה. 15. לא ברור מדוע לא העיד בן זוגה של המערערת עובר למועד בו ביקש להציג את תמונת המיכל, אך גם לא ברור מדוע החליט בית משפט השלום של לקבל את התמונה שצולמה, במיוחד כאשר זו הוצגה במהלך ההתכתבויות בין הצדדים. בין חילופי המכתבים שהיו בין הצדדים ביקשה המשיבה להמציא לידם תמונה של המוצר, וכן לדעת אם המוצר נרכש שם (נספח ג'). תמונה צורפה, רשימת המוצרים שנרכשו בחנות צורפה אף היא, וכן נשלח מכתב ב-1/1/13. בכל מקרה השוואה בין התמונה שצולמה לתמונת פירסום המודיע על המבצע במכירת מיכלי האקונומיקה, מראה על דמיון מספיק בין השניים. 16. המסקנה הנובעת מן האמור שהמערערת הוכיחה במידה הנדרשת שמיכל החיטוי אכן נרכש אצל המשיבה. מסקנה זו מתחזקת במיוחד לאור פער הזמנים הקצר בין מועד הפגיעה לבין מועד הרכישה וזאת לאור האישורים הרפואיים שהוצגו אף הם. 17. כפי שפורט לעיל, המוצרים נרכשו בשעה 19:32. המערערת הגיעה לשירותי בריאות של מכבי באותו יום בשעה 21:17 דקות, לאחר ששטפה את עיניה וניסתה לאתר אחראי כדי להתלונן על התקרית וכול זאת כאשר עיניה צורבות. ואכן, בשירותי הבריאות נרשם כי הייתה לפני כשעה בקניות בשוק פייסל נהריה והשפריץ לעיניה כלור. המערערת התלוננה על כאבים וצריבה. האבחנה הייתה עיניים אדומות. המערערת הייתה שם עד שעה 21:30. הגיעה למיון טראומה בשעה 21:57. העובדה שבית משפט קבע שלא היה באישור האמור אזכור של המיכל או תיאורו, אינו בגדר "חסר". בנסיבות בהן הייתה המערערת דאגה לעיניים ולא לתיאור המיכל. מרווח הזמנים המפורט לעיל, אינו מאפשר קבלת הטענה כי המוצר נרכש במקום האחר, ו/או כי הפגיעה הייתה ממוצר אחר. המערערת הוכיחה פגיעה בעיניה: 18. מסקנה נוספת העולה מן האמור, כי בסמיכות הזמנים שפורטה לעיל, נפגעה המערערת בעיניה ולשאלה אם הפגיעה הייתה בעיקרה בעין שמאל או ימין אין חשיבות וזאת לאור המסמכים הרפואיים אותם הציגה המערערת. לכן, היה מקום לקבוע כי באותו יום ובקשר לאותו מיכל חיטוי שהכיל אקונומיקה, נפגעו עיניי המערערת. השאלה הנוספת נוגעת לנסיבות הפגיעה ואם היה בהתנהגות המערערת משום סיכון עצמי וביודעין. גם על שאלות אלה יש להשיב בשלילה. למערערת לא הייתה ידיעה על היות המוצר פגום: 19. בנוגע לידיעתה של המערער שמדובר במוצר פגום, ראוי להביא את העובדות כפי שאלה עולות מעדותה של המערערת (עמ' 5 ואילך לפרו' ובמקביל תוכן המכתב מיום 1/1/13). המערערת אכן ציינה שבהגיעה לקופה ראתה שיש נוזל. מאחר שלא ידעה מהו הגורם לאותו נוזל, הפנתה שאלה לקופאית. התשובה שקיבלה הייתה שהיה מישהו לפניה והנוזל קשור לבירה שרכש לקוח לפניה. המערערת לא חשדה ולא הייתה ערה לעובדה שיכול שיהא פגם במיכל החיטוי, ומשנתקבלה התשובה כפי שניתנה על ידי הקופאית, וודאי שלא הייתה יכולה לחשוד כי הפגם הוא דווקא במיכל החיטוי המכיל כלור, וכי הנזילה מאותו מיכל (עמ' 5 לפרו'). המערערת הסבירה ששאלתה לקופאית לא הייתה אם מיכל החיטוי הוא הפגום, אלא התייחסה לנוזל שהיה נראה על מגש הקופה. הניסיון של בית המשפט לומר כי במכתב שנשלח מטעם המערערת אל המשיבה הייתה גרסה שונה, אינו מדויק. במכתב מיום 1/1/13, בנוגע לשיחה עם הקופאית, נאמר שם שהקופאית למעשה ראתה וידעה על הבקבוק הפגום. היא שניגבה את המגש הנע עליו את המערערת את המוצרים לאחר שהוציאה אותם מהעגלה. אין במכתב אמירה כי היא כבר ידעה על הפגם האמור בעת העברת המיכל לקופה, אלא שהמערערת, לכל היותר, ייחסה בדיעבד ידיעה אפשרית כזו (מיכל פגום) לקופאית, אשר יכולה הייתה לדעת על המיכל הפגום ולמרות האמור לא הזהירה אותה, ואף לא הציעה על החלפתו. 20. יש עוד להדגיש, שהמערערת במהלך עדותה בבית המשפט הבהירה כי אין מניעה לדעת מי הייתה הקופאית באותו יום. מספר הקופה רשום (0585) וגם אם יש קופאיות שמתחלפות, חזקה שניתן היה לברר נתון זה, ועל המשיבה היה לבררו (ראה עמ' 10 לפרו' בית המשפט). משנמנעה המשיבה לאתר ולזמן את הקופאית לעדות, הרי שזו צריכה לשמש לחובתה. 21. בנוגע לתמיהה שהעלה בית המשפט שהמערערת בחרה במיכל ללא תווית, הרי יש להזכיר שעל-פי עדותה לא התכוונה המערערת לרכוש את המוצר באותו יום. היא התפתתה לעשות כן, משראתה את הפרסום. בנסיבות אלה ולאור רשימת הקניות שערכה, הכניסה לעגלה - אולי מבלי משים, ותוך ידיעה מה היא קונה - את מיכל החיטוי ללא תווית. בשיווק מוצרים יכול שיקרה שתווית מסוימת לא נמצאת על המוצר. ניסיונו של המשווק להימנע מכך, לא תמיד מבוצע. התשובה שניתנה בעדותו של מנכ"ל המשיבה שאין אצלם מוצר ללא תווית זיהוי, ולכן הכחיש את רכישת המוצר, אינה מעידה לכשעצמה על מצב קיים, במיוחד כאשר המוצרים מוצגים חלקם בתוך קרטון. 22. בנסיבות אלה ולאור הפירוט שהובא לעיל, לא ניתן לייחס למערערת הסתכנות מרצון מאחר שהיא לא הייתה מודעת לפגם במוצר, לא בעת רכישתו, לא בעת ביצוע התשלום עבורו, ובוודאי שלא בעת הכנסת המיכל לרכב. הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המוצר הפגום לנזק הנטען: 23. בית משפט השלום לא מצא את גרסת המערערת כמהימנה במיוחד לאחר שבחן את סבירות גרסתה והגיונה. על פי האמור בפסק הדין של הערכאה הדיונית השתלשלות העניינים כפי שתוארו על ידי המערערת אינה מתיישבת עם ההיגיון הפשוט. מוצר הנמצא בשקית ניילון לא יכול להיות מותז מתוכו חומר ניקוי ועוד על עינייה ובגדיה של הרוכשת (עמ' 3 לפסק הדין) ולכן פעולת ההתזה יכולה הייתה להתרחש רק אם הטיחה המערערת את הבקבוק לתא המטען בעוצמה כה רבה עד כי פקק המיכל נפתח והנוזל מתוכו הותז. בית משפט קבע עוד שגרסת המערערת אינה מתיישבת עם ההיגיון הפשוט, מאחר שהמערערת טענה שהמוצר היה אטום בשקית בתוך רכבה, כאשר בן זוגה עומד לידה, ואם אכן הושם המיכל בשקית, כיצד זה נפתח הוא והתיז על בגדיה, נעליה ואף הגיע לעיניה, שהרי לא מדובר במשקה תוסס העשוי לנתז למרחק כי אם בחומר ניקוי, ולכן יש להניח - על פי אותה גרסה - שהמערערת למעשה הטיחה את הבקבוק בתא המטען בעוצמה כה גדולה עד שפקק הבקבוק נפתח והנוזל אשר בתוך הבקבוק ניתז מחוז לתא המטען של הרכב, והגיע עד לראשה ועיניה של המערערת (עמ' 4 שו' 6-4). ההיגיון מלמד שכדי לקבל תוצאה כפי שתיארה המערערת, נדרש ממנה הפעלת כוח רב. מאחר שלא העידה כי כך עשתה, אלא רק הניחה את שקיות הקניות בתוך תא המטען, הרי שאין לקבל הטענה כי הפקק נותק והותז חומר. 24. עם כל הכבוד, לא היה מקום לייחס התנהלות כזו מצד המערערת, ולא ניתן היה לשלול קבלת הגרסה לפיה בעת שימת המיכל לתא המטען יצא נוזל והותז לעיניה. גם אם נגרם הדבר מאופן הוצאת המיכל והכנסתו לתא המטען, הרי שהתוצאה האמורה הייתה נמנעת לו היה המוצר תקין. 25. בית משפט השלום היה ער לעובדה כי בסמוך למועד רכישת המיכל על ידי המערערת, יש אישור רפואי כי היא התלוננה כי השפריץ חומר לעיניה - כלור, אך בחר להתמקד בכך שלא נמסרו פרטי המוצר, ולכן דחה גרסתה. סבירות המעשה, עולה בקנה אחד עם גרסתה של המערערת. אדם שנפגע בעיניו מכלור, ספק אם יש לדרוש ממנו - כדי להאמין לגרסתו - לתת תיאור של המיכל בו היה הכלור וזאת עוד לרופא המטפל אליו הוא מגיע בדחיפות במיוחד כאשר מדובר בעיניים ובעיניים צורבות. לכן, לאור הפירוט שהובא לעיל היה מקום לקבל את גרסת המערערת וטיעוניה ולהעביר את הנטל הראייתי למשיבה. האחרונה לא הביאה כל ראייה שהיה בה כדי לפגום בגרסת המערערת. 26. בית משפט השלום הוסיף עוד ובחן את ההגנות העומדות למשיבה במקרה כגון זה, וקבע שכאשר המערערת רוכשת מוצר ללא תווית, מניחה את המוצר על הפס הנע מול הקופאית, שמה לב לנזילה של אותו מיכל, ולמרות האמור עומדת על רכישת המוצר מבלי לבקש אף החלפתו, כי במקרה כה עומדת למשיבה הגנתה שבסע' 4(4) לחוק, שבהתנהגותה חשפה עצמה מרצון לסיכון. ואולם, עם כול הכבוד הקביעות העובדתיות שעמדו בבסיס המסקנה האמורה, כאמור, אינן תואמים לנתונים שהוצגו. המערערת רכשה מיכל חיטוי אמנם ללא תווית, אך מתוך קבוצה של מוצרים זהים עליהם הייתה תווית. המערערת לא ידעה על היות המוצר פגום ואם מישהו יכול היה להיות מודע לכך, הייתה זו הקופאית, אשר מסרה מידע לגבי רטיבות הנובעת ממוצר אחר. ולכן גם לא הייתה כל סיבה מטעמה לבקש את החלפת המוצר. הקופאית לא הובאה לעדות ואף לא נעשה ניסיון לאתרה. 27. לסיכום כלל הראיות שהוצגו, יש לקבוע כי יש ראיות דיין כי המוצר הספציפי נרכש על ידי המערערת אצל המשיבה, ולעניין זה החשבונית שהוצגה די בה כדי לבסס ממצא כזה. ככל שביקשה המערערת לטעון אחרת, הנטל היה עליה ואין בראיות שהוצגו מטעמה כדי להוכיח כי המוצר לא נרכש אצלה. יש ראיה נוספת שהמערערת נפגעה מהתזת כלור. המערערת טענה שבמיכל הספציפי היה כלור, אין ראיה סותרת. המסמכים הרפואיים יש בהם כדי להוכיח כי אכן המערערת נפגעה מהתזת כלור לעיניה, וכי עקב האמור נזקקה לטיפול רפואי. אם נוסיף לכך את גורם הזמן, המצביע על מרווח זמן קצר בין מועד רכישת המוצר לבין המועד בו קיבלה טיפול רפואי, הרי שהוכח קיומו של קשר סיבתי נדרש, בין מיכל החיטוי הפגום שנרכש לבין הנזק שנגרם לעיניה. ככל שביקשה המשיבה להוכיח שהמיכל לא נרכש אצלה או כי קרה אירוע אחר נוסף בפרק הזמן הקצר בין הרכישה לפגיעה בעיניה של המערערת, הרי הנטל הראייתי מוטל היה על המשיבה והיא לא עמדה בו. זאת ועוד, הניתוח "ההגיוני" שבית משפט השלום ביקש לעשות כדי להכריע בשאלה אם יש לקבל את גרסתה ואם לאו, אין בו כדי לבסס את המסקנה אליה הגיעה הערכאה הדיונית. בפועל, הוכנס מיכל החיטוי לרכב, הפקק נפתח והתזה הייתה באופן שהייתה פגיעה בעיניה מכלור. זאת ועוד, המערערת טענה כי הייתה בעיה מסוימת עם הפקק כפי הנראה בעת רכישתו אלא שהיא לא הייתה ערה לו. החשד שיכול היה לעלות בעת רישום המוצרים לתשלום בקופה, נדחה, מאחר שעל פי אותה גרסה הקופאית אמרה שהנזילה שהופיעה שם נוגעת למוצר אחר, והמערערת קיבלה הסבר זה. לכן, די היה בראיות שהוצגו על ידי המערערת לרבות גרסתה כדי לקבל את התביעה, במיוחד בהיות הגרסה עקבית והגיונית. לפיכך, היה על בית משפט השלום להעביר נטל הראייה למשיבה, והיא לא עמדה בו. 28. התוצאה מן האמור שהיה מקום לקבל את גרסת המערערת על כול חלקיה ולקבוע כי הנזק שנגרם למערערת נובע ממכירת מוצר פגום על ידי המשיבה, ומבלי שהמערערת תרמה לאותה תוצאה. נזקי המערערת: 29. בפסק הדין של הערכאה הדיונית הייתה גם התייחסות לנזקים שנתבעו על ידי המערערת, וגם בנושא זה נקבע, שהמערערת לא הוכיחה את הנזק הנטען, וככל שהיה נזק, הרי הוא מינורי ואף הוא לא הוכח. יש גם לדחות קביעה זו. המערערת נזקקה לטיפול רפואי. היא הוכיחה היותה באי כושר למשך יומיים, ואף טענה למוגבלת מסוימת. בנסיבות העניין, ובהתחשב גם בעוגמת הנפש שנגרמה למערערת יועמד הפיצוי כולל נזק לא ממוני על 6,000 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין בערעור. התוצאה: 30. אשר על כן אני מורה על קבלת הערעור ועל ביטול פסק הדין של הערכאה הדיונית לרבות ביטול ההוצאות ושכר טרחת עו"ד בהם חויבה המערערת. אני מחייבת את המשיבה לשלם למערערת פיצוי בסך של 6,000 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין בערעור. כמו כן אני מחייבת את המשיבה לשלם למערערת הוצאות משפט לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 3,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק. הסכומים הנ"ל ישולמו למערערת בתוך 30 ימים מהיום. העירבון אם הופקד, יוחזר למפקיד, באמצעות בא-כוחו. נזקי גוףאחריות על מוצרים פגומים