רכישה כפויה של מניות המיעוט מבוא לפניי בקשה לאישור הסדר בין החברה המבקשת (להלן: "החברה" או "המבקשת") לבין בעלי מניותיה, לפי ס' 350 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"). לפי ההסדר שאישורו מבוקש, תתבצע הצעת רכש מלאה למניות החברה המוחזקות על ידי הציבור, תמורת תשלום סך של 2.77 ₪ למניה. ביום 1.4.2014 הגישה המבקשת את הבקשה לכינוס אסיפת בעלי מניות לצורך אישור ההסדר. ביום 23.4.2014 נעתרתי לבקשה והוריתי על כינוס האסיפה. ביום 2.6.2014 אישרה האסיפה את הצעת ההסדר ברוב של כ- 95.66% מתוך המניות המשתתפות בהצבעה, וברוב מנין של 17 תומכים מול ארבעה מתנגדים. בכך זכתה ההצעה לרוב מנין ורוב ערך כנדרש לפי ס' 350 לחוק החברות. אחד מבעלי המניות, הוא המשיב 1 שלפניי (להלן: "המשיב"), הגיש התנגדות לאישורו של ההסדר. המשיב מחזיק ב- 6,186 מניות של המבקשת, המהוות כ- 0.00898% מהון המניות המונפק והנפרע של החברה. המשיב מעלה שלל טענות נגד ההסדר. בקצירת האומר, המשיב טוען כי המבקשת מעוניינת להפוך לחברה פרטית תוך רכישה כפוייה של מניות המיעוט, וזאת אגב קיפוח חמור ומובהק של זכויות בעלי מניות המיעוט ובניגוד להוראות ברורות של חוק החברות בענין זה. המשיב טוען כי המבקשת ובעלי השליטה בה פועלים בניגוד מוחלט לטובת כלל בעלי המניות ולטובתם שלהם בלבד, תוך התעלמות מהוראות החוק וכן מהוראות חוק ניירות ערך, התשכ"ח- 1968. מדובר בחברה מצליחה ורווחית, אשר היקף רווחיה בשנת 2013 עמד על סך של כ- 68 מליון ₪ והיא צפויה להרוויח מליונים רבים נוספים בהמשך דרכה. עוד טוען המשיב כי מדובר בנסיון של בעלי השליטה להבריח לידיהם את נכסי החברה וזאת תמורת נזיד עדשים. המשיב מוסיף וטוען כי המבקשת לא מסרה מידע אובייקטיבי ורלבנטי לגבי מצבה וכי הערכת השווי שהוצגה בתמיכה להסדר היא הערכת שווי של ההון העצמי, אך לא הערכת שווי של החברה, שהרי מדובר בחברה פעילה ובעלת פוטנציאל, ולכן שווייה האמיתי עולה בהרבה על שווי נכסיה. עיקר טענתו של המשיב היא שהסדר לפי ס' 350 לחוק החברות איננו הדרך הדיונית הנכונה להפיכתה של חברה ציבורית לחברה פרטית, שכן לשם כך קיים המנגנון של ס' 336 לחוק החברות, שעניינו מכירה כפויה של מניות לפי הצעת רכש מלאה. לדידו, זוהי הדרך הסדורה שקבע המחוקק למצבים כאלה, ואין בלתה. זו גם הדרך היחידה להבטיח את קיומם של מנגנוני ההגנה על בעלי המניות מן הציבור. למעשה, ס' 350 לחוק החברות נועד לצורך הסדרים של חברה במשבר, ואילו בעניננו לא רק שלא מדובר בחברה במשבר, אלא שמדובר בחברה רווחית עד מאוד. המשיב מוסיף וטוען כי הערכת השווי נערכה לפי שיטת ה- NAV (השווי הנכסי הנקי) ולא לפי שיטת ה- DCF (היוון תזרים מזומנים חזוי), למרות שבית המשפט העליון קבע שהדרך האחרונה היא המועדפת (רע"א 779/06 קיטאל החזקות נ' ממן ואח' ( 2012)). עוד טוען המשיב כי מדובר בהליך המהווה קיפוח בעלי מניות המיעוט בחברה כמשמעו בס' 191 לחוק החברות וכן בהפרת חובותיהם של בעלי הענין בחברה כלפי החברה ובעלי המניות מן הציבור. בחלק האופרטיבי של התנגדותו, מבקש המשיב לערוך מכרז פתוח על נכסי החברה ואף מתחייב לרכוש אחד מנכסיה תמורת סכום נקוב לפי הערכת השווי שצירפה המבקשת. לחלופין הוא מבקש שתישמר לו הזכות להגיש תביעה נגד המבקשת לסעד של הערכה לפי ס' 338 לחוק החברות, ולחלופי חלופין הוא מבקש שהבקשה תידחה. המבקשת חולקת מכל וכל על טענותיו של המשיב, ומבקשת לדחותן, ואגב כך לאשר את ההסדר. המבקשת מצביעה על כך שהמשיב לא טרח לתמוך את התנגדותו בהערכת שווי נגדית, שתוכיח כי המחיר שישולם לבעלי המניות לפי ההסדר איננו מחיר הוגן וראוי. שאלת שווייה של המבקשת היא שאלה שבמומחיות ולכן צריך היה להציג חוות דעת נגדית לזו שהציגה המבקשת. עוד טוענת המבקשת כי אין כל מניעה לעשות שימוש בהוראת ס' 350 לחוק החברות גם כאשר מדובר בהפיכתה של חברה ציבורית לחברה פרטית, ואין הכרח לשם כך לנהוג לפי המנגנון הקבוע בס' 336 לחוק החברות, שעניינו מכירה כפויה של מניות לפי הצעת רכש מלאה. לגופו של ענין מצביעה המבקשת על כך שהמחיר שישולם לבעלי המניות לפי ההסדר נתמך בהערכת שווי של מעריך שווי חיצוני, ללא מעורבות של בעלי השליטה בחברה ובליווי של דירקטורים חיצוניים ובלתי תלויים. כל המידע הדרוש נמסר לבעלי המניות וכך גם סברה רשות ניירות ערך, שלא התנגדה לאישורו של ההסדר. אין חשש מפני קיפוח המיעוט, שכן ההסדר נבחן על ידי בית המשפט שאמור לאשר את ההסדר. באשר להערכת השווי לפי שיטת ה- NAV, טוענת המבקשת כי זו השיטה המתאימה לעניננו, בשים לב לכך שמדובר בחברת נדל"ן שיש לה מספר בודד של נכסי נדל"ן - חמישה במספר- והיקף פעילותה מצומצם. הבקשה נקבעה לדיון באולם, ובעלי הדין השלימו טיעוניהם בעל פה. במהלך הדיון הודיע ב"כ המבקשת כי המבקשת מסכימה להעניק למשיב את הברירה, לפרק זמן של שנה, האם להשאר כבעל מניות במבקשת, או למכור את מניותיו כמו שאר בעלי המניות שעושים כן במסגרת ההסדר. ביום 28.7.2014, מספר ימים לאחר הדיון באולם, הודיע המשיב שהוא מקבל את הצעתה המתוקנת של החברה כמתואר לעיל, אך התנה את הסכמתו בתנאים שונים שעניינם קבלת עדכונים שוטפים מהחברה וכן בקבלת מידע על כל עסקה מהותית שהחברה עושה, בזמן אמת. ביום 5.8.2014 הודיעה החברה שהיא מתנגדת לדרישות האמורות, ועל כן אין מנוס אלא להכריע בבקשה לאישור ההסדר, על פי הצעתה המתוקנת של החברה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לאשר את ההסדר, מן הטעמים שיפורטו להלן. ראשית לכל, הסכמתה של המבקשת להעניק למשיב את הברירה האם למכור את מניותיו או להמשיך ולהחזיקן, מייתרת למעשה כליל את הצורך בדיון בכלל טענותיו של המשיב. טעמו של דבר הוא שהסכמה זו נוטלת את העוקץ מכל טענותיו של המשיב משום שהיא מאפשרת לו להמשיך ולהחזיק במניותיה של המבקשת, אם אך רצונו בכך, ולגביו לא יחול המנגנון הכופה של ההסדר. זאת ועוד. בהליך שלפניי מייצג המשיב אך ורק את עצמו, ולא את שאר בעלי המניות שאמורים למכור את מניותיהם לפי ההסדר. נזכיר כי ההסדר אושר על ידי בעלי המניות ברוב גבוה במיוחד של כ- 95.66% מתוך המניות המשתתפות בהצבעה, וברוב מנין של 17 תומכים מול ארבעה מתנגדים. גם מבין המתנגדים, רק המשיב הוא שטרח לפנות לבית המשפט בבקשה שלא לאשר את ההסדר, ומכאן ששאר המתנגדים השלימו הלכה למעשה עם החלטת הרוב המכריע. המשיב מחזיק בכ- 0.00898% בלבד מהון המניות המונפק והנפרע של החברה. כל שאר בעלי המנויות הסכימו או למצער השלימו עם מכירת אחזקותיהם ועם הפיכתה של החברה מציבורית לפרטית. על כן, מרגע שהמבקשת הסכימה שלא לכפות על המשיב למכור את מניותיו, הוא איבד למעשה כל מעמד בשאלה האם יש לאשר את ההסדר אם לאו. יתר על כן, אין הוא יכול לכפות על בעלי המניות האחרים, על אפם וחמתם, את המשך היותה של המבקשת חברה ציבורית ואת המשך אחזקתם במניותיה, שהרי אם תתקבל התנגדותו, זו בדיוק תהא התוצאה. אכן, יש ממש בטענתו של המשיב לפיה הפיכתה של המבקשת מחברה ציבורית לחברה פרטית נושאת השלכות כאלה ואחרות לגביו, אך לא אלמן ישראל, וחזקה על המשיב שאם יסבור כי מרגע שהפכה המבקשת לחברה פרטית היא החלה לפגוע בזכויותיו כבעל מניות מיעוט, יידע לאחוז בצעדים משפטיים לשם הגנה על זכויותיו כבעל מניות מיעוט בחברה פרטית (ראה למשל ס' 191 לחוק החברות שעניינו מניעת קיפוח של בעלי מניות המיעוט). למעלה מהצורך אציין כי יש ממש בטענתה של המבקשת, לפיה שומה היה על המשיב לתמוך את התנגדותו בהערכת שווי מטעמו, או לפחות, בחוות דעת מומחה שתבהיר מדוע הערכת השווי שהציגה המבקשת, אינה מבוססת או שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות. משלא עשה כן, נותרה למעשה התנגדותו כולה על כרעי תרנגולת. אכן, יש ליתן את הדעת על כך שבפרשת רע"א 779/06 קיטאל החזקות נ' ממן ואח' ( 2012) קבעה דעת הרוב כי יש להעדיף את שיטת ה- DCF כשיטת בסיס להערכת השווי ההוגן של מניות בהצעת רכש מלאה, אלא אם כן מצא בית המשפט כי הנתונים המאפיינים של המקרה שלפניו מצדיקים יישום שיטת הערכה אחרת. ברם, בעניננו הסביר מעריך השווי כי נקט בשיטה משולבת: לגבי שני נכסים של המבקשת (פרוייקט פרישמן 46 ופרוייקט רמת גן) הוא נקט גם בשיטת ה- DCF, ואילו לגבי ארבעה נכסים אחרים הוא נקט בשיטת ההשוואה, תוך מתן הסבר ענייני מדוע נבחרה שיטה זו ולא שיטת ה- ה- DCF ותוך הבהרה כי ביישום נכון של שתי השיטות לגבי נכסי מקרקעין, לא יהיה פער בהערכות השווי, שכן גם בשיטת ההשוואה ניתן ביטוי לפוטנציאל ההשבחה של הנכסים. ככל שהמשיב ביקש לחלוק על מסקנות אלה של מעריך השווי, שומה היה עליו להגיש הערכת שווי נגדית ולמצער חוות דעת מומחה משל עצמו, דבר שלא עשה. יצויין כי דרישתו החלופית של המשיב להותיר בידיו את האפשרות לתבוע סעד של הערכה לפי ס' 338 לחוק החברות, דינה להדחות לנוכח הותרת הברירה בידיו להמשיך ולהחזיק במניותיה של המבקשת. ממילא, אין צורך לדון בשאלה העקרונית והנכבדה, האם ניתן להחיל את הוראת ס' 338 לחוק החברות מקום בו מדובר בהסדר לפי ס' 350 לחוק החברות, ובניגוד לאמור בהסדר. כמו כן יש לדחות את בקשתו של המשיב לאפשר לו לרכוש את אחד מנכסיה של המבקשת או להעמיד את כלל נכסיה למכירה. ההליך של אישור הסדר לפי ס' 350 לחוק לא נועד להוות הליך של פירוק החברה מנכסיה, אלא אם מדובר בהסדר נושים של חברה בלתי סולבנטית, מה שאינו המקרה שלפנינו. בשולי הדברים אציין כי דומה כי נקודת האיזון תימצא בכך שבבואו של בית המשפט לאשר הסדר לפי ס' 350 לחוק החברות, שיש בו משום מכירה כפוייה של מניות בחברה סולבנטית, דרושה בדיקה קפדנית יותר של תנאי ההסדר, על מנת לוודא שהמכירה הכפוייה אכן נעשית כנגד תמורה נאותה ואין בה משום קיפוח של בעלי המניות. ברם, בדיקה כזו מתייתרת בעניננו, לנוכח הסכמתה של המבקשת להותיר בידי המשיב את הברירה האם להיוותר בעל מניות בחברה אם לאו. לנוכח המסקנה דלעיל, מתייתר הצורך לדון בשאר טענותיו של המשיב. כמו כן, אין מקום להכריע בגדרו של ההליך הנוכחי בבקשתו של המשיב להורות לחברה למסור לו עדכונים שוטפים וכן למסור לו מידע על כל עסקה מהותית שהחברה עושה, שכן בקשה זו חורגת מגדרו של ההסדר שאושר. סיכומו של דבר, לאחר שקויימו ההליכים לאישור ההסדר על פי דין, ובכללם כינוס אסיפות, ולאחר פרסומים כדין, ומשנדחתה התנגדותו של המשיב, אני נעתר לבקשה ומאשר את ההסדר, בכפוף לזכות הברירה שנותרה בידו של המשיב על פי הצעת המבקשת. אין באמור כדי לפטור את המבקשת מכל תשלום ומהשגת כל אישור על פי כל דין. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.דיני חברותמניות