דחיית בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה על הסף, מבלי לקיים דיון ענייני 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה מיום 26.3.14, בה נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק דין שניתן נגדה בהעדר הגנה ביום 5.2.08. 2. ההליכים בבית משפט קמא - בקצרה ביום 5.2.08 ניתן פסק דין בתביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת בבית משפט קמא, בהעדר הגנה מטעם המבקשת, ובו נקבע כי הסכם שכירות שנחתם בין השתיים ביום 19.12.06 להפעלת תחנת מעבר על ידי המשיבה בשטחה של המבקשת למשך 5 שנים - הינו הסכם בר תוקף המחייב את הצדדים, וכן ניתן צו מניעה קבוע נגד המבקשת האוסר עליה להפסיק או לסגור את פעילות התחנה. ביום 13.11.08 המבקשת הגישה לבית משפט קמא בקשה לביטול פס"ד בהעדר, ולאחר קבלת תגובת המשיבה נקבע מועד לדיון ליום 1.11.09. טרם מועד הדיון, ביום 22.10.09, הגישה המבקשת בקשה נוספת מעודכנת לביטול פסק הדין בהעדר. בין היתר נטען בבקשה כי: כתב התביעה נמסר למבקשת רק ביום 19.6.08 (4 חודשים לאחר מתן פסק הדין בהעדר); פסק הדין בהעדר ניתן בהעדר סמכות; פסק הדין מחייב את המבקשת לנהוג בניגוד לפקודת המועצות המקומיות ותוך גרימת נזק תברואתי בלתי הפיך לתושבי הכפר; פסק הדין ניתן מתוך תרמית של המשיבה ועל סמך הסכם בו הוסף כיתוב בכתב יד על ידי המשיבה וזויפה חתימת המפקח. בסופו של יום לא התקיים דיון בבקשה, ובהחלטת בימ"ש קמא מיום 16.11.09 נקבע: "העניין ידון במידת הצורך בהמשך". עד חודש פברואר 2014, לא נעשה דבר בתיק. הבקשה לביטול פסק הדין נותרה תלויה ועומדת. בראשית חודש פברואר 2014, הגישה המבקשת לבימ"ש קמא בקשה לקביעת דיון דחוף בבקשתה לביטול פסק דין. לטענתה, עובר להגשת הבקשה השתנו הנסיבות באופן קיצוני, המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשת על יסוד פסק הדין שלא בוטל, ומכאן הצורך לדון בבקשה לביטול פסק הדין לגופה. המשיבה התנגדה למבוקש. ביום 26.3.14 ניתנה החלטת בימ"ש קמא נושא הבקשה שלפני. בימ"ש קמא דחה כאמור את הבקשה לביטול פסק הדין בהעדר על הסף. בימ"ש קמא נימק את החלטתו בכך שהמבקשת זנחה את בקשתה לביטול פסק הדין, ועתה היא עותרת לביטולו, 6 שנים לאחר מתן פסק הדין ומבלי שהגישה בקשה להארכת מועד כנדרש. במצב דברים זה, קבלת בקשתה תגרום לעיוות דין למשיבה. עוד נקבע כי המבקשת לא נתנה כל הסבר, ולא הוכיחה מדוע לא הגישה כתב הגנה במועד. 3. תמצית טענות הצדדים לטענת המבקשת, בימ"ש קמא שגה בדחותו את בקשתה לביטול פסק דין על הסף, מבלי לקיים בה דיון ענייני ומבלי להתייחס להליך הפלילי נגד המשיבה בו הורשעה המשיבה בגין הפעלת התחנה ללא רישיון ובמסגרתו נקבע כי הסכם השכירות זויף. בנסיבות אלו אינטרס הציבור לבטל את פסק הדין גובר על סופיות הדיון, ככל שמתקיים בעניינינו. לאחרונה הגישה המשיבה נגד המבקשת תביעה לפיצוי בסכום של למעלה ממיליון ₪, וזאת בהתבסס על פסק הדין שניתן בהעדר ושאותו מבוקש לבטל. בכך התעורר הצורך לשוב ולדון בבקשה לביטול פסק דין, ואין לראות במבקשת כמי שזנחה את בקשתה. לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות. מדובר בתיק שהסתיים וכל מטרתה של המבקשת להתגונן מפני התביעה שהוגשה נגדה לאחרונה. בימ"ש קמא הורה בזמנו למבקשת (בהחלטה מיום 3.11.08) להגיש בקשה לביטול פסק הדין ועמה בקשה להארכת מועד. המבקשת לא קיימה את החלטת בימ"ש קמא ולא הגישה בקשה להארכת מועד (אלא בקשה לביטול פסק הדין בלבד) ועל כן צדק בימ"ש קמא בקביעתו לפיה לא התקיימו התנאים המקדמיים לדיון בבקשה לביטול פסק דין. בהליך הפלילי לא נדרש ביהמ"ש ולא הכריע בסוגיית זיוף ההסכם, והמבקשת מטעה את ביהמ"ש בטענתה לעניין זה. מה גם שההליך הפליל אינו חלוט וישנו ערעור תלוי ועומד. 4. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות לה, וכן בהחלטת בימ"ש קמא, סבורני כי יש ממש בבקשה וניתנת רשות ערעור. הבקשה תידון כערעור. בימ"ש קמא לא קיים דיון ענייני בבקשה לביטול פסק הדין לגופה, ודחה את הבקשה על הסף מהטעם שלא הוגשה בקשה להארכת מועד. אני סבורה כי נפלה שגגה בהחלטתו זו של בימ"ש קמא, וזאת ממספר טעמים: ראשית - ביום 29.10.09, דחה בית משפט קמא את הדיון שנקבע בבקשה לביטול פסק דין, לאחר שהוחלף ייצוג המבקשת ולאחר שהצדדים הודיעו כי הם ינהלו מו"מ. בהחלטתו מיום 16.11.09, אשר ניתנה לאחר שהמבקשת הגישה בקשה מתוקנת לביטול פסק הדין בהעדר, הפנה בימ"ש קמא להחלטתו מיום 29.10.09, והוסיף כי ידון בבקשה בהמשך, במידת הצורך. בחודש פברואר 2014 ביקשה המבקשת לדון בבקשה ונימקה את הצורך שהתעורר לדון בה - בעקבות תביעה שהגישה נגדה המשיבה על יסוד פסק הדין שניתן בהעדרה. המבקשת טענה כי עד להגשת הבקשה לא היה צורך בקיומו של דיון, לנוכח העובדה כי המשיבה אינה מחזיקה בתחנה. על פניו, נימוק זה בדבר הצורך שהתעורר לשוב ולדון בבקשה הינו סביר דיו כדי לשלול זלזול של המבקשת בהליך, ומצדיק דיון לגופו של עניין בבקשה. שנית - משלא נמחקה הבקשה לביטול פסק הדין, ונותרה תלויה ועומדת, ומשבימ"ש קמא, בהחלטתו מיום 16.11.09, הותיר פתח למבקשת לשוב ולבקש דיון בבקשה בנסיבות מתאימות, שומה היה עליו לדון בבקשה לגופה, ולא לדחותה על הסף מהטעם שלא הוגשה בקשה להארכת מועד. שלישית - בתגובת המשיבה לבקשה לביטול פסק הדין אין התייחסות לאי הגשת הבקשה להארכת מועד. רביעית - אם נכונה טענת המבקשת כי בהליך הפלילי נקבע עובדתית ולאחר שמיעת ראיות שהסכם השכירות זוייף, או למצער כי נפל בו פגם השולל את גמירות דעתה המבקשת, יש להביא זאת במסגרת השיקולים בבקשה לביטול פסק הדין. חמישית - בבקשה לביטול פסק הדין טענה המבקשת כי היא קיבלה את כתב התביעה רק לאחר שניתן פסק הדין. אם נכונה טענה זו, הרי שיש בכך להביא לביטול הפסק מחובת הצדק. עניין זה לא נבחן על ידי בימ"ש קמא והצדדים לא נחקרו. יודגש, כי איני קובעת מסמרות בסוגייה האם יש מקום לביטול פסק הדין לגופה. כל שנאמר בהחלטתי זו הוא שהיה מקום וצורך לדון בבקשה לגופה, תחת דחייתה על הסף כפי שנעשה. 5. אכן, אין הדעת נוחה מביטול פסק דין למעלה מחמש שנים לאחר שניתן, ואם כך יוחלט בסופו של יום (ושוב, איני קובעת מסמרות לתוצאה כזו או אחרת), ייפגע לכאורה עקרון סופיות הדיון. יחד עם זאת, ניתן לחשוב על נסיבות בהן עקרון סופיות הדיון יידחה מפני עקרונות חשובים אחרים, ועל בימ"ש קמא לבחון האם מקרה זה הינו אחד מאותם מקרים חריגים. 6. על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל במובן זה שהתיק מוחזר לבימ"ש קמא על מנת שישמע את טענות הצדדים בבקשת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ביום 5.2.08, ויתן החלטה מנומקת על יסוד טענותיהם. אין צו להוצאות בהליך שבפני. ככל שהופקד עירבון הוא יוחזר.דיוןפסק דין בהעדר הגנהביטול פסק דין