הוראת שהייה במתקן חולות הרקע לעתירה: בפני עתירה שהוגשה ביחד עם בקשה לצו ביניים נגד הוראת שהייה שהוציא המשיב לעותר, לפיה עליו לשהות במתקן השהייה "חולות". הוראת השהייה במתקן "חולות" הוצאה לעותר על פי סעיף 32ד(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד - 1954 (להלן: "חוק ההסתננות" "תיקון מספר 4 לחוק"). העותר הינו נתין רפובליקה של סודן, לטענתו במקור מאזור הקרבות בדרפור, מוסלמי, אשר הסתנן לישראל ביום 11.08.10 דרך גבולה הדרומי של מדינת ישראל עם מצרים. לאחר כניסתו לישראל הוחזק במשמורת במתקן "סהרונים". במהלך תקופת המשמורת ביצע המשיב הליכי זיהוי ורישום לגביו והעותר תושאל באשר לסיבת הסתננותו לישראל ונבדק רפואית. העותר שוחרר ממשמורת ביום 31.8.10 בתום הליכי הזיהוי והרישום. המשיב הנפיק לעותר עם שחרורו רישיון זמני לישיבת ביקור מסוג א(2)(5) לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") ורישיון זה חודש מעת לעת עד לחודש מרץ 2014. כאשר התייצב העותר ביום 9.3.14 בלשכת המשיב בעיר באר שבע לצורך חידוש רישיון הישיבה שלו הודיע לו ממונה ביקורת הגבולות, לאחר שנערך לו תשאול, כי אין המשיב מתכוון לחדש את רישיונו וכי עליו לשהות במתקן השהייה "חולות". העותר פנה באמצעות בא כוחו למשיב בבקשה לבטל את הוראת השהייה, אך הושב לו כי עליו לפנות לאחת מלשכות המשיב. כאשר פנה ללשכת המשיב נערך לו שימוע ונקבע כי הוראת השהייה בתוקף ואין לבטלה. כאשר התייצב העותר במתקן השהייה בוצע לו גם ראיון קליטה. טענות העותר: לטענת העותר, החלטת המשיב אינה סבירה, אינה נמצאת במתחם הסבירות המינהלית, חסרת תום לב, אינה נקיית כפיים, אינה מידתית, אינה מנומקת כנדרש וניתנה תוך פגיעה היורדת לשורשו של עניין בזכות הטיעון של העותר ובזכויותיו לשוויון ודינה בטלות. העותר טוען כי עם שחרורו ממשמורת התייצב ביחידת הפליטים של המשיב בה ביקש להגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני אך בקשתו סורבה על ידי המשיב בשל מדיניות המשיב שלא לבדוק את בקשותיהם למקלט של נתיני מדינות סודן ואריתריאה. נטען כי בימים אלה החלה יחידת הטיפול בעותרי מקלט לטפל בבקשותיהם של עותרי מקלט ממדינת סודן והעותר צפוי להגיש בקשתו בעניין. כן נטען כי עם התייצבותו ביום 9.3.14 בלשכת המשיב בבאר שבע נערך לו תשאול קצר ונקבע כי עליו לשהות במתקן השהייה "חולות", זאת ללא כל התראה מראש, ללא הכנה וללא כל הסבר נלווה או מקדים. נטען כי העותר הסביר לממונה על ביקורת הגבולות בלשכת המשיב כי אינו יכול לשוב לסודן שכן צפויה לו סכנה ממשית לחייו וכי יש לראות בו עותר מקלט וכי לא ניתנה לו האפשרות להגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני. נטען כי השימוע ערך כ-5 דקות והוראת השהייה במתקן "חולות" ניתנה ללא החלטה מפורטת ומנומקת. נטען כי הממונה לא שאל את העותר אם יש לו מה להוסיף מעבר להחלטה שניתנה. נטען כי נפל פגם בהליך שלילת רישיון הישיבה של העותר ושלילת חירותו אשר בוצע ללא התראה מראש, ללא מסירת חומר בטרם לעריכת ההליך, ללא פירוט הסברים ונימוקים, ללא הליך שימוע מסודר וללא מתן החלטה מנומקת. עוד נטען כי העותר פנה אל המשיב בבקשה לדחות את התייצבותו במתקן השהייה לצורך הסדרת ענייניו מול צדדים שלישיים החייבים לו כספים שונים וכן בחינת האפשרות לצאת את ישראל למדינה אשר תכיר בו כפליט. המשיב השיב כי עליו לפנות לאחת מלשכותיו כדי שענייניו ייבחנו על ידי המשיב. העותר פנה ללשכת המשיב בחיפה שם הוצבה בפניו העובדה כי עליו להתייצב בתוך חודש ימים במתקן "חולות", זאת לאחר תשאול קצר ולקוני, לטענתו, ומבלי שהמשיב או מי מטעמו ירד לשורש הטענות של העותר. העותר טוען כי הוצאת הוראת השהייה בעניינו ללא שימוע או הליך מסודר בו יוכל להעלות טענותיו ונסיבותיו אינה סבירה ופוגעת בזכויותיו לפי כללי הצדק הטבעי. כן נטען כי הממונה על ביקורת הגבולות לא הסביר לעותר מדוע הוא נדרש להתייצב במתקן "חולות", לא ביקש את עמדתו של העותר ולא העניק לו את האפשרות לטעון טענותיו בעניין. נטען כי השאלות שנשאל העותר על ידי ממונה ביקורת הגבולות נשאלו עוד בטרם ניתנה נגדו הוראת השהייה ומבלי שהממונה טרח להסביר כי בכוונתו להוציא נגדו הוראת שהייה. נטען כי השאלות הכלליות אותן נשאל העותר בטרם הוצאת הוראת השהייה נשאלו בחוסר תום לב ואך ורק כדי לדעת היכן מתגורר העותר והיכן הוא חי ועובד במידה ולא יתייצב במתקן השהייה. נטען כי אין בשאלות שנשאל כדי ליתן לו הזדמנות לפרט את טענותיו ואין בהליך כדי להסביר לו את הסיבות בגינן נשלח למתקן. נטען כי ההחלטה בעניינו של העותר נתקבלה מבעוד מועד כאשר אין זה משנה מה אמר העותר לממונה וחרף נסיבותיו השונות של העותר. בנוסף נטען כי ככל שהיה שומע המשיב את טענותיו ובודק אותן לבטח היה מקבל החלטה סבירה אחרת בנסיבותיו. נטען כי ככל שהמשיב ידע כי העותר צפוי לקבל הוראת שהייה עת יתייצב בלשכת המשיב היה עליו ליידעו בעניין בטרם עת, להסביר לו כי קיים רצון להוציא נגדו הוראת שהייה וליתן לו את האפשרות לטעון טענותיו בעניין לפניו תוך מתן פרק זמן מספיק להיערכות לכך ותוך מתן אפשרות כי העותר יהיה מיוצג על ידי עו"ד אשר ישמור על זכויותיו. מאחר שהמשיב לא פעל כך נטען כי יש לראות את החלטתו בעניינו של העותר כבלתי סבירה ונגועה בחוסר תום לב. עוד נטען כי ההחלטה בעניינו של העותר אינה מנומקת והנוסח הינו בגדר תבנית מובנית מראש הנמסרת לכל מסתנן אשר נמצא כפוטנציאלי להעברה למתקן "חולות" לפי מועד הסתננותו לישראל. ההחלטה אינה מתייחסת לעותר באופן פרטני ואינה עומדת בדרישות חוק ההנמקות. נטען כי ההחלטה בעניינו של העותר נתקבלה באופן בלתי סביר תוך שבהליך נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין אשר אינם מאפשרים את קבלתה של החלטה סבירה ומאוזנת על ידי המשיב. כן נטען כי זימון מסתננים אשר נכנסו לישראל לפי תאריך כניסתם אינה יכולה להיוותר על כנה שכן מפלה היא לרעה ציבור בן אלפי אנשים וזאת מבלי שבחן ובדק המשיב את סיבת ההסתננות של אותו ציבור במועד זה. נטען כי המשיב אינו מניח כל תשתית עניינית לקביעת הקריטריונים ואינו מעניק לפרט כל דרך להבין מדוע הוא נבחר ולא האדם העומד לצידו. נטען כי הקריטריונים אינם סבירים, הינם שרירותיים, אינם ענייניים ומפלים לרעה ציבור שלם של מסתננים. במסגרת הבקשה לצו ביניים נטען כי מתן צו ביניים הינו חיוני כדי לשמור על המצב הקיים או על מנת לאפשר לעותר לקבל את יומו בפני ביהמ"ש, אשר יביא לבחינה את החלטת המשיב לשלול את חירותו, לפגוע בזכויות האדם שלו וכדומה. נטען כי באיזון האינטרסים שבין כל נזק תיאורטי אם יינתן צו הביניים לעומת הנזק שעלול להיגרם לעותר אם לא יינתן הצו גובר האינטרס שבמתן צו ביניים שהוא הכרחי להבטיח שההליך המשפטי לא יהיה הליך סרק. נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העותר שכן אם הבקשה לצו ביניים תדחה ייפגע העותר במידה קשה תוך הגבלה חמורה של חירותו. לעומת זאת, אם יישמר המצב הקיים על ידי הוצאת צו ביניים והעתירה בסופו של דבר תידחה לא תהיה מניעה להוציא זימון לעותר למרכז השהייה או צו העברה למשמורת במועד מאוחר יותר. כן נטען כי סיכויי העתירה להתקבל הינם לכל הפחות טובים, שכן היא מעוררת שאלות של ממש הן בסוגיות עקרוניות והן בשאלות פרטניות הנוגעות לזימונו של העותר להתייצב במרכז השהייה ולכן מן הראוי ליתן את צו הביניים המבוקש. טענות המשיב: המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה לצו ביניים הן בשל סיכוייה הקלושים של העתירה והן משיקולים של מאזן הנוחות. כן נטען כי יש לדחות את העתירה לגופה. נטען כי החלטת המשיב בדבר הפניית העותר למרכז השהייה היא החלטה נכונה וראויה התואמת את הוראות החוק ואת נהלי המשיב אשר התקבלה לאחר שהמשיב הפעיל שיקול דעת מקצועי וראוי ומבלי שנפלו בו פגמים היורדים לשורשו של עניין. נטען כי העותר אינו טוען כי אין הקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב חלים עליו או כי לפי הקריטריונים אין להפנותו למרכז השהייה. העותר תוקף באופן עקרוני את התנהלות והחלטות המשיב ואף הטענות הפרטניות לכאורה המועלות בעתירה ובכללן הטענה כי העותר הגיש בקשת מקלט שטרם הוכרעה ולפיכך אין להפנותו למרכז השהייה וכן הטענה שלא הוסבר לעותר משמעות ההליך טרם קיומו, כמו גם הטענות כי השאלות שנשאלו היו כלליות מדי ולא ניתנה לעותר הזדמנות לפרוט טענותיו, הן טענות עקרוניות התוקפות את מדיניות המשיב לפיה ככלל הגשת בקשת מקלט, תקיפת שיקול הדעת שהפעיל המשיב והצורך לפעול נגד מעסיקו של העותר אינם עולים כדי נסיבות חריגות המצדיקות אי הפניית מסתנן למתקן השהייה חרף עמידתו בקריטריונים. נטען כי משמעותה של קבלת טענות העותר היא עשיית תיקון מספר 4 לחוק ההסתננות לפלסתר וריקון החוק מכל תוכן, זאת מאחר שרובם ככולם של המסתננים לישראל, בוודאי אלה המופנים למרכז השהייה, הם מבקשי מקלט בפועל או בכוח וכן רובם ככולם, מטבע הדברים, עובדים בישראל פרק זמן כזה או אחר. נטען כי בפני ביהמ"ש העליון תלויה ועומדת עתירה נגד חוקיות תיקון מס' 4 ומרכז השהייה למסתננים שהוקם במסגרתו וכל עוד לא הוכרעה עתירה זו עומד התיקון בחזקת חוקתיותו ואין מקום לדון בטענות אלו במסגרת העתירה דנן. כן נטען כי מדיניות המשיב, ובכלל זאת הקריטריונים שנקבעו על ידו, התנהלותו והאופן בו הוא מיישם את תיקון מס' 4 לחוק, היא סבירה ואף למעלה מכך. משכך, ומשאין בפי העותר טענה מדוע יוחרג עניינו והוא יופלה לעומת מסתננים אחרים, אשר עומדים בקריטריונים ולא נמצאו בעניינם כל נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מן המדיניות, דין העתירה להדחות. המשיב טוען כי לאחר שהעותר הסתנן לישראל הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון והובא בפני ממונה ביקורת גבולות ביום 19.8.2010. נטען כי בשימוע שנערך לו על ידי הממונה טען באופן מפורש כי הגיע לישראל על מנת לעבוד ואף פירט את דרכו לישראל וניתן לראות כי הוא יצא מרצון באופן עצמאי במטרה להגיע לישראל על מנת לעבוד, הוא לא חווה התעללות בדרכו לישראל והיה בידו דרכון סודני. בהתאם למדיניות שהייתה נהוגה באותה עת לגבי נתיני סודן, לאחר שזוהה העותר כסודני, שוחרר ממשמורת וקיבל רישיון זמני לישיבת ביקור לפי חוק הכניסה לישראל, שהתחדש מעת לעת. נטען כי כיום, בפרט לאחר כניסתו לתוקף של תיקון מס' 4 לחוק ההסתננות, השתנתה מדיניות הממשלה ביחס לאוכלוסיית המסתננים וככלל מסתננים שחלים עליהם הקריטריונים שנקבעו על ידי שר הפנים מופנים למרכז השהייה "חולות" אשר הוקם במסגרת תיקון מס' 4 הנ"ל. לכן כאשר הגיע העותר ללשכת המשיב ביום 9.3.14 להאריך את רישיון השהייה שברשותו, לאחר כניסת תיקון 4 לחוק לתוקף, הוצאה לו בהתאם לתיקון לחוק הוראת שהייה לפיה עליו להתייצב במרכז השהייה עד ליום 10.4.14. ביום 19.3.14 פנה ב"כ העותר דאז למטה מנהל אכיפה וזרים בבקשה לאפשר לעותר להסדיר את ענייניו הכספיים מול מעסיקו בטרם כניסתו למרכז השהייה ובשל כך לדחות מועד ההתייצבות במרכז בחצי שנה. לשם בירור טענות ב"כ העותר התבקש העותר ביום 24.3.14 לפנות למשרדי יחידת ההגירה על מנת לחזור ולבחון את עניינו. אכן ביום 10.4.14 הגיע העותר ללשכת המשיב בחיפה, נערך לו תשאול, במסגרתו טען כי הוא אינו מעוניין ללכת ל"חולות" מאחר שהמעסיק שלו חייב לו כסף. במסגרת התשאול הוסבר לו כי הוא יכול להמשיך ולפעול מול מעסיקו גם כאשר הוא שוהה במרכז השהייה. לאחר התשאול, ומשלא הועלו טענות שיהיה בהן להצדיק חריגה ממדיניות המשיב, הוצאה לעותר הוראת שהייה עתידית אשר על פיה היה עליו להתייצב במרכז השהייה עד ליום 7.5.14 והונפק לו רישיון זמני לישיבת ביקור שתוקפו עד למועד שנקבע להתייצבותו. נטען כי העותר לא התייצב במרכז השהייה כפי שנדרש וביום 8.5.14 פנה למשיב פעם נוספת בבקשה לדחות הפנייתו למתקן. הוסבר לו כי לא ניתן לדחות את המועד וכי היה עליו להתייצב במתקן. ביום 4.5.14 הוגשה העתירה עם בקשה לצו ביניים. ביום 11.5.14 התייצב העותר במרכז השהייה ונערך לו ראיון קליטה לדייר במסגרתו ביקש להשתחרר לדיון בביהמ"ש ביום 22.6.14. ביום 15.6.14 הגיש העותר בקשת מקלט פרטנית. המשיב טוען כי טענת העותר כאילו ביום 10.4.14 הוצאה לו הוראת שהייה מבלי שהוצגה בפניו כוונת המשיב ומבלי שנערך לו שימוע בטרם קבלת ההחלטה היא שגויה ומטעה שכן העותר הגיע ביום 10.4.14 לאחר שכבר הוצאה לו בעבר הוראת שהייה ולאחר שבא כוחו פנה בעניין זה למשיב והעותר הוזמן לתשאול. כן נטען כי בניגוד לנטען בעתירה העותר לא צירף כל תימוכין או ביסוס לטענתו כאילו הגיש בקשת מקלט פרטנית ועל פי נתוני המשיב בקשה פרטנית הוגשה מצד העותר רק ימים ספורים לפני כתיבת תגובת המשיב. עוד נטען כי טענת העותר בדבר הגשת בקשה פרטנית בעבר אינה מתיישבת אף עם דברי העותר בפני הממונה שכן עם הסתננותו לישראל הוא טען כי הוא בא לישראל על מנת לעבוד. נטען כי העובדה שפלוני הגיש בקשה למקלט אינה מצדיקה מתן חסינות מפני הפנייה למרכז השהייה ככל שהוא עומד בקריטריונים שנקבעו לעניין זה אלא שבקשות המקלט של השוהים במתקן (בדומה למסתננים השוהים במשמורת) זוכות לעדיפות בסדר בחינת הבקשות למקלט. נטען כי גם הטענה כי העותר עותר לפעול נגד מעסיקו אינה מצדיקה חריגה מהקריטריונים שנקבעו ואין כל מניעה שהעותר ימשיך לפעול נגד מעסיקו לשעבר בעודו שוהה במרכז ובהיותו מיוצג על ידי עורך דין, כפי שהובהר לו גם במסגרת התשאול שנערך לו וגם במסגרת קליטתו במרכז השהייה. המשיב טוען כי לעותר נערך תשאול אליו זומן במועד נדחה כאשר ברורה הייתה תכלית הזימון וההליך אשר עתיד היה להתקיים - תשאול לקראת הפנייה למרכז השהייה, אשר לאחריו החליט הממונה על ביקורת הגבולות שלא לבטל את הוראת השהייה שהוצאה בעניינו. נטען כי העותר אף ניצל את ההזדמנות שניתנה לו והעלה באמצעות בא כוחו את טענותיו בהרחבה בכתב במסגרת פנייתו בבקשה לביטול הוראת השהייה. ואולם הגורם המוסמך במשיב לא מצא כי יש באלה כדי לשנות את המסקנה שכן בהיותו עומד בקריטריונים ובהעדר נסיבות חריגות יש להפנות את העותר למרכז השהייה. נטען כי התשאול שנערך מהווה שימוע כדין. כן נטען כי עת שהתברר למשיב שלא נערך לעותר תשאול בטרם הוצאת הוראת השהייה פעל בהתאם ושלח תשובה לב"כ העותר והעותר זומן לתשאול בכדי לבחון את עניינו מחדש. לאחר עריכת התשאול ומשנמצא כי העותר עומד בקריטריונים ואין מתקיימות נסיבות חריגות הוצאה הוראת שהייה. לעותר אף ניתנה ההזדמנות להעלות טענותיו בכתב או בעל פה וניתנה תשובתה המנומקת של הרשות לפיה אין בטענות הנוספות שהעלה העותר בפנייתו כדי להביא להחרגתו מהקריטריונים שנקבעו וכי הטיפול בבקשתו ייעשה כשהוא שוהה במרכז השהייה בהתאם לנהלים. על כן, נטען כי בנסיבות אלו באה גם דרישת ההנמקה על סיפוקה. דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהובאו לעיוני הגעתי למסקנה כי לא נפל בהחלטה שבנדון, המורה לעותר לשהות במתקן השהייה "חולות", כל פגם המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים. מדובר בהחלטה סבירה אשר ניתנה בהתאם לסעיף 32ד' לחוק ההסתננות (תיקון מס' 4 לחוק) ובהתאם לקריטריונים אשר נקבעו על ידי המשיב ליישומו של התיקון לחוק. מהמסמכים שהוצגו לעיוני עולה כי העותר עבר תשאול במסגרתו טען כי לא הגיש בקשה למקלט מדיני וטען כי אינו רוצה ללכת למתקן "חולות" מכיוון שהמעסיק שלו מסרב לשלם לו את השכר. לאחר מכן עבר העותר שימוע שנערך לו כאשר כבר ידע כי בכוונת המשיב להורות על שהייתו במתקן השהייה, וכן ראיון קליטה במרכז השהייה (במסגרת ראיון זה טען כי הגיש בקשה למקלט). לעותר ניתנו מספר הזדמנויות להעלות טענותיו נגד הוראת השהייה ובנסיבות העניין לא ניתן לקבוע כי לא בוצע לו שימוע. ב"כ העותר אף פנה בכתב למשיב ושטח בפניו טענות העותר נגד הוראת השהייה. לאור האמור, לא ניתן לקבל את הטענה כי לא ניתנה לעותר הזדמנות לטעון טענותיו או כי נפל פגם בשימוע שנערך לו. כן לא ניתן לקבל את הטענה כי החלטת המשיב ניתנה מבלי להתייחס לבקשת העותר למקלט, שכן, ככל הנראה בקשת המקלט הוגשה רק לאחר שניתנה הוראת השהייה במתקן השהייה ובכל מקרה אין בהגשת בקשת מקלט כדי לבטל את הוראת השהייה שניתנה. בנסיבות העניין, יש לקבוע כי ההחלטה ניתנה לאחר שמיעת טענות העותר. לעניין טענותיו של העותר בנוגע לפנייה למקלט מדיני יצויין כי בפרוטוקול שמיעת טענותיו מיום 19.08.10, שנערך לאחר הסתננותו לישראל, נכתב כי העותר אמר "הגעתי לישראל על מנת לעבוד". כן טען העותר בפרוטוקול שימוע זה כי הוא לא עבר שום התעללות בדרך, כי הוא מרגיש טוב והעותר אף החזיק בדרכון סודני ותעודת זהות סודנית. בכל מקרה, משהגיש כעת העותר בקשה למקלט מדיני חזקה כי בקשתו תתברר. אין בכך כדי לבטל את הוראת השהייה שניתנה בעניינו. באשר לטענת ב"כ העותר כי ההחלטה לא נומקה - יש לקבוע כי ההחלטה ניתנה בהתאם לתיקון לחוק ולקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב ליישום החוק. מאחר שעל פי הנתונים של העותר הוא עונה לדרישות בהוראת השעה ובקריטריונים שנקבעו ליישומה (ואין הוא טוען אחרת), לא ניתן לקבוע כי אי מתן הנמקה להחלטה מהווה פגם מהותי בנסיבות העניין, מה גם שבעניינו של העותר נראה כי ניתנו לו הנימוקים לסירוב לבטל את הוראת השהייה. לעניין טענות העותר נגד תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות או נגד הקריטריונים שנקבעו על ידי משרד הפנים ליישום הוראת השעה יצויין כי עניין זה נמצא בפני ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ במסגרת בג"צ 8425/13 זרי גבריסלאסי נ' הכנסת (להלן: "בג"צ גבריסלאסי"). בפסק דינו של בית המשפט העליון במסגרת בג"צ 7146/12 אדם נ' הכנסת (פסק דין מיום 16.9.13) ביטל בית המשפט העליון את סעיף 30א' לתיקון מספר 3 לחוק למניעת הסתננות, אשר הסדיר השמה במשמורת של מסתננים לתקופה של עד שלוש שנים, בכפוף לחריגים. כן קבע בית המשפט העליון כי יכנס במקום ההסדר שבוטל הסדר חקיקתי אחר שהיה קיים ערב התיקון לחוק למניעת הסתננות, הוא ההסדר הקיים לפי חוק הכניסה לישראל. בית המשפט העליון, בצד ביטול הוראת סעיף 30א' לתיקון מס' 3, עמד באופן כללי על חלופות אפשריות אחרות שיהיה בכוחן להגשים את תכליתו של התיקון. כך, בין היתר, ציינו חלק משופטי ההרכב את האפשרות לקבוע, כחלק מתנאי רישיון הישיבה הזמני שיינתן למסתננים שישוחררו ממשמורת, את החלופות של הקמת מתקן שהייה פתוח או פתוח למחצה. בעקבות פסק דינו של ביהמ"ש העליון חוקקה הוראת השעה שבנדון באמצעות סעיף 32ד(א) לחוק למניעת הסתננות הקובע את סמכותו של ממונה ביקורת גבולות להוציא למי שהינו מסתנן הוראת שהייה במרכז שהייה עד לגירושו מישראל, עד ליציאתו ממנה או עד למועד אחר שייקבע. כן מסדיר התיקון הקמתו של מרכז שהייה ייחודי למסתננים אשר יהיה פתוח במרבית שעות היממה ובו ישהו מסתננים שנכנסו לישראל על פי הוראת שהייה שתינתן בעניינם. שינויים אלה נקבעו כהוראת שעה על מנת לבחון כיצד מגשים ההסדר את התכלית של מניעת השתקעותם של מסתננים בישראל ואת התמודדות המדינה עם השלכותיה הרחבות של תופעת ההסתננות. נגד התיקון והוראת השעה הוגשה, כאמור, עתירה התלויה ועומדת בפני בית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ גבריסלאסי) במסגרתה מועלות, בין היתר, טענות שונות נגד הסמכות ליתן הוראות שהייה דוגמת הוראת השהייה נשוא עתירה זו. עוד יצויין כי מנכ"ל המשיב קבע ביום 10.2.14 קריטריונים להעברה של מסתננים למרכז השהייה (נתיני סודן אשר הסתננו לישראל לפני ה- 31.12.10; נתיני אריתריאה אשר הסתננו לישראל לפני ה- 31.12.08, לרבות מי שקיבל רישיון ישיבה מסוג ב/1 עד כה; בעלי משפחות, נשים וילדים לא ישלחו למרכז השהייה "חולות"). מכוחם של תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות ובהתאם לקריטריונים שנקבעו מוציא המשיב הוראות שהייה למי שהסתנן לישראל ועניינו בא בגדר הקריטריונים. מאחר שהעותר הגיע מסודן, הסתנן לישראל באוגוסט 2010 ואינו בעל משפחה בישראל, החלטת המשיב ניתנה בהתאם לסעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות (תיקון מס' 4) ובהתאם לקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב ליישום התיקון לחוק. כאמור, לעותר ניתנה הזדמנות להשמיע טענותיו במסגרת התשאול שנערך לו, השימוע הנוסף שנערך לו וכן ראיון קליטה במתקן השהייה. על כן, כאמור, לא ניתן לקבל טענתו כי לא נערך לו שימוע וכי לא נשקלו נסיבותיו האישיות. כן לא ניתן לקבל את הטענה כי ההחלטה לא נומקה. אין בטענותיו של העותר למקלט מדיני או לכך שעליו למצות זכויותיו נגד מעסיקו לשעבר כדי להוות נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מהקריטריונים שנקבעו והעותר יוכל להמשיך ולמצות זכויותיו אלו במהלך שהייתו במתקן השהייה. באשר לטענותיו הכלליות של העותר נגד התיקון לחוק, מתקן השהייה, אכיפת הוראות השהייה והאפלייה בין המסתננים השונים וכן נגד הקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב, הרי שכפי שצויין מדובר בטענות כלליות הנדונות בפני ביהמ"ש העליון ואין מקום לדון בהן במסגרת עתירה זו. סיכום: מהטעמים שפורטו אני קובע כי אין לקבל את הטענה לפיה נפל בהחלטה פגם המצדיק התערבות של בית משפט לענינים מנהליים. ההחלטה התקבלה בהתאם להוראת השעה, לאחר שנבחנו ונשקלו טענותיו של העותר וכל יתר הנתונים הנדרשים לעניין. ההחלטה שהתקבלה מבוססת כנדרש והתקבלה בהתאם לסמכויות המשיב משיקולים סבירים וענייניים. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטה. העתירה נדחית. העותר יתייצב במתקן השהייה "חולות" עד לא יאוחר מיום 15.07.14. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו. משרד הפניםשחרור עובדים זרים ממעצר