בקשה לפטור מתשלום ערבון עתידי ערעור על החלטת רשמת של בית משפט זה (כב' השופטת ש' יעקובוביץ) מיום 8.5.2014 במסגרת ת.א. 14- 01- 3627, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לפטור מתשלום אגרה וכן גם מתשלום ערבון עתידי. ההחלטה ניתנה בקשר לתביעה שהגיש המערער נגד המשיבים 1 ו- 2 (להלן: "המשיבים"), בגדרה עתר להחייאת ההליך בת.א. 2110/05, בו נמחקה תביעתו ביום 31.5.2006 לאחר שלא הפקיד ערובה להוצאות המשיבים. ככל שניתן לרדת לסוף דעתו של המערער מתוך עיון בכתב התביעה הבלתי סדור שהוגש על ידו, המערער נימק את תביעתו החדשה בראיות חדשות שבאו לידיעתו לאחר מחיקתו של ההליך הקודם. כב' הרשמת דחתה את בקשתו של המערער, הגם שמצאה כי יכולתו הכלכלית של המערער מוגבלת. בהחלטתה נקבע כי אין די בעצם הוכחת העדר יכולת כלכלית כדי להעניק את הפטור המבוקש וכי שומה היה על המערער להוכיח כי תביעתו מגלה עילה. עוד נקבע כי במקרה דנן עיקר טענותיו של המערער הן שהמשיב 1 הפר את התחייבותו להעמיד אשראי למספר חברות הקשורות למערער, אשר נדרש על מנת לאפשר להמשיך ולתפעל עסק בשם "אור הירח". בהקשר זה ציינה כב' הרשמת כי טענה דומה של המערער נדחתה בהליך אחר בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 645/05), עת נקבע כי המשיב 1 לא היה חייב להזרים אשראי נוסף לאותן חברות וגם לא הוכח קיומה של התחייבות כזו מצידו של המשיב 1. בנוסף, כך קבעה כב' הרשמת, המערער מאשר כי עילות התביעה הנוכחית זהות לעילות התביעה של תביעות קודמות שנמחקו לאחר שלא שולמה בגינן האגרה, ועל כן לכאורה יש ממש בטענות הסף של המשיבים בדבר מעשה בית דין והתיישנות. גם טענתו של המערער בדבר קיומן של ראיות חדשות, נותרה בעלמא. משכך, נדחתה בקשתו של המערער לפטור מתשלום האגרה. מכאן הערעור שלפניי. המערער תוקף בערעורו בשצף קצף לא רק את החלטתה של כב' הרשמת, אלא גם את החלטותיהם של שופטים רבים שקדמו לה, ואשר דחו בקשות או תביעות קודמות של המערער, שכולן פחות או יותר נסבו על אותה פרשה ממש נשוא ההליך הנוכחי. אגב כך נוקט המערער בשפה משתלחת ובלתי ראויה, הן כלפי המותבים הקודמים והן כלפי בא כוחה של המשיב 1, הוא המשיב 2, אותו הוא מקפיד לכנות בכינוי "פושע" כל אימת שהוא מזכיר את שמו. הואיל וכתב הערעור, ממש כמו כתב התביעה שקדם לו, מנוסח באופן מבולבל ומסורבל, על דרך הויכוח, הסיפור והאסוציאציה, קשה מאוד לרדת לסוף דעתו של המערער. דומה כי עיקר טענתו של המערער היא שכב' הרשמת לא נתנה את הדעת על הראיות החדשות אשר באמתחתו של המערער. עוד טוען המערער כי בפסק הדין שניתן במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 645/05) נאמרו דברים חריפים נגד המשיב 1, המאששים את טענותיו של המערער נגדו, ואילו כב' הרשמת הסתמכה בטעות על דברים שנאמרו בהליך נגד בנק אחר, הוא בנק הפועלים. הוא אף מצביע על העובדה שבעבר קיבל פטור מתשלום אגרה בהליכים שניהל בשנים 2008- 2009. המערער מוסיף וטוען כי כב' הרשמת התעלמה מראיות המעידות על נסיונה של משפחת כב' הנשיאה גילאור לשבש שמיעה של הליך אחר שהתנהל נגד בנק לאומי במסגרת ת.א. (חי') 977/08. המשיבים תומכים בהחלטתה של כב' הרשמת ומבקשים לדחות את הערעור. הם טוענים כי כתב הערעור איננו עומד בדרישת התקנות משום שמדובר בגיבוב טיעונים חסרי פשר כלפי החלטות שיפוטיות קודמות שאינם ההחלטה נשוא הערעור הנוכחי. כמו כן, הוא כולל נימוקים מבישים שאינם ממין הענין. לגופו של ענין, ההחלטה נשוא הערעור מנומקת כדבעי, נשענת על הדין ועל נסיבות המקרה הספציפי. לטענתם, המערער הוא תובע סדרתי אשר הגיש הליכים רבים מספור נגד המשיבים, אשר כולם נמחקו בסופו של דבר. מדובר בתביעה שדינה להיות מסולקת על הסף מחמת מעשה בית דין, שכן המערער עירער בשעתו על החלטתו של כב' הרשם ברוך, אשר חייבו בהפקדת ערובה להוצאות המשיבים, והערעור נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 17.9.2006. מכאן שלא ניתן לחדש בחלוף שמונה שנים את ההליך הקודם. בנוסף, כתב התביעה אינו מגלה עילה משום שמדובר בגיבוב מלל חסר כל פשר, כאשר לא ברור כלל מה נדרש מן המשיבים, מהם המחדלים המיוחסים להם ומהם הנזקים שנגרמו למערער. המשיבים מפרטים שורה ארוכה של הליכים דומים שנקט המערער נגדם, ואשר נדחו כולם. גם המשיב 3 תומך בדחיית הערעור. הוא מצביע על כך שהבקשה לפטור מאגרה לא גילתה כל עילה שבדין ולא הניחה כלל תשתית עובדתית לביסוסה. לטענתו, כתב התביעה עצמו מעורפל ולא ניתן להבין מתוכו מהי מהות התביעה והסעד המבוקש. עוד נטען כי המערער מנסה למחזר בדרכים שהדין איננו מכיר הליכים קודמים, וגורר את מערכת המשפט פעם אחר פעם להליכים חוזרים באותם עניינים ממש. המערער והמשיביםחזרו בעל פה על טיעוניהם במעמד שמיעת הערעור. המשיב 3 לא התייצב לדיון ולכן יש להתעלם מטיעוניו. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות וכי יש לאשר את החלטתה של כב' הרשמת, הן מן הטעמים שפורטו בה והן מן הטעמים שיפורטו להלן. ראשית לכל, יש ממש בטענת המשיבים לפיהן דינו של הערעור להיות מסולק על הסף בשל האופי בו נוסח, קרי, מדובר בניסוח מבולבל, על דרך הויכוח והסיפור, בניגוד גמור להוראות תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. זאת ועוד, כתב הערעור מנוסח באופן בוטה ומשולח כל רסן, והוא כולל האשמות מבישות כלפי שופטים רבים שדנו בעבר בעניינו של המערער. יתר על כן, כתב התביעה מנוסח אף הוא בדרך דומה, וכבר מטעם זה ניתן היה לדחות את הבקשה לפטור מאגרה, שכן כתב תביעה שמנוסח בדרך שכזו דינו להיות מסולק על הסף, וממילא אין מקום ליתן למגישו פטור מאגרה. גם לגופו של ענין דין הערעור להדחות. עיינתי באותן "ראיות חדשות" כביכול שבגינן הוגשה התביעה החדשה, ולא מצאתי שיש בהן כדי לחזק באופן כלשהו את טענותיו של המערער כפי שהועלו במסגרת ההליך הראשון שנמחק. זאת ועוד, ההליך הראשון נמחק מחמת אי הפקדת ערבון עליו הורה כב' הרשם ברוך, ולכן לא ברור כיצד יכולות "הראיות החדשות" לרפא מחדל זה של המערער. יצויין כי רק במקרים חריגים ונדירים ייעשה בית המשפט שימוש בסמכותו להורות על משפט חוזר אזרחי. על כן, לצורך ניהול משפט חוזר אזרחי, וזו למעשה מהות תביעתו של המערער, שומה היה על המערער להראות, בין השאר, כי לאחר פסק הדין הסופי בעניינו נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את ההכרעה מיסודן, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין: "סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט ולהורות על "משפט חוזר אזרחי" אינה מעוגנת בחוק או בתקנות אך יש לה עיגון בהלכה הפסוקה הקובעת את התנאים להפעלתה (ע"א 4682/92 עיזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366 (2003) (להלן: עניין עיזבון שעיה); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 434-433 (מהדורה שלישית, 2012)). סמכות זו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט מתנגשת עם אחד מעקרונות היסוד החשובים בשיטתנו המשפטית, הוא עקרון סופיות הדיון (ראו והשוו: בג"ץ 681/12 גרינשפן נ' היועץ המשפטי לממשלה (19.9.2012)). על כן היא שמורה למקרים חריגים ונדירים כגון מקרים "שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין" (עניין עיזבון שעיה, בעמ' 371; ראו גם ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פס' 20-11 (25.2.2010))." (ע"א 3826/12 דנה שדמי מיידאן נ' אליזבט טורונציק ( 26.11.2013)). כפי שצוין קודם, אותן "ראיות חדשות" אינן תומכות במאומה בתביעתו של המערער. אין בהן כדי להעיד על תרמית בהליך הקודם. אין בהן כדי להוביל למסקנה כי לו הוצגו במהלך המשפט הראשון היה בכוחן למנוע את חיובו של המערער בהפקדת ערבון. למעשה, אין בהן כדי לבסס טענה אפשרית כלשהי מצידו של המערער. זאת ועוד, יש ממש בקביעתה של כב' הרשמת לפיה עומדת לכאורה למשיבים טענה בדבר מעשה בית דין וכן טענת התיישנות, שכן המערער ממחזר פעם אחר פעם תביעות חדשות נגדם, לאחר שהתביעות הקודמות נמחקו או נדחו כולן, מטעמים כאלה ואחרים. פשיטא שתביעה שאינה אלא מיחזור של הליכים קודמים שנמחקו או נדחו, אינה ראויה לקבל פטור מאגרה וזאת בשל העדר הסיכוי שתביעה כזו תוכתר בהצלחה. גם הטענות בדבר שיבוש הליכים כביכול על ידי "משפחתה של השופטת גילאור", שאף הן טענות שהמערער ממחזר פעם אחר פעם בכל הליך שהוא מגיש, אין בהן כל ממש. הטענה מבוססת כל כולה על בקשה שהגישו עורכי הדין של בנק לאומי לישראל בע"מ (משרד יעקב סלומון, ליפשיץ ושות', שבעלה של הנשיאה גילאור נמנה על השותפים בו), ולא של המשיבים שלפניי, לבטל את הסיוע המשפטי שניתן למערער בהליך אחר, בבית משפט אחר (מחוזי חיפה ת.א. 977/08). אין ולא היה כל קשר בין אותה פנייה של עורכי הדין, לבין ההליך שלפניי או המשיבים שלפניי וזו רק דוגמא נוספת לטענה מבישה שלא היה מקום להעלותה בגדרו של ההליך הנוכחי. אף הטענות בדבר פסילה עצמית של מותבים שונים אליהם נותבו בעבר ערעורים שהגיש המערער (כב' השופטות צ'רניאק ושיצר), לרבות הפסילה העצמית של מותב אחר (כב' השופטת צ'רניאק) בהליך הנוכחי, אין בהן כל ממש. למעשה, לא ברור מה בדיוק טוען המערער בהקשר זה, וכיצד פסילות עצמיות אלה תומכות באופן כלשהו בטיעוניו. הטענה בדבר הליכים אחרים בגינם קיבל המערער בעבר פטור מתשלום אגרת התביעה, אינה מועילה למערער. ראשית, תוקפו הראייתי של פטור כזה הינו שנתיים בלבד, מועד שחלף לפני זמן רב. שנית, וזה העיקר, קבלת פטור מתשלום אגרה בעבר מעידה על מצבו הכלכלי הרעוע של המערער, אלא שכב' הרשמת אכן קבעה כי מצבו הכלכלי הוא רעוע, והסיבה שבגינה נדחתה בקשתו לפטור מתשלום אגרה היתה סיבה אחרת- העדר עילת תביעה. לבסוף יש לציין כי לא ניתן במסגרת בקשה לפטור מאגרה, לעתור לקבלת פטור מהפקדת ערבון. לא קיים הליך של בקשה מראש לקבלת פטור מערובה להוצאות משפט (אלא אם עסקינן בבקשה לפטור מהפקדת ערבון במסגרת הליכי ערעור). גם מטעם זה, דין בקשתו של המערער היה להדחות. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבים 1 ו- 2 הוצאות הערעור בסך 5,000 ₪. ערבון