נדחתה תביעה נגד העירייה בגין הפרת זכויות יוצרים רקע עובדתי ודיוני 1. ביום 9.6.2014 הגישה התובעת כתב-תביעה וּבוֹ עתירה לצו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעת 1 לפרסם את שמות הזוכים במכרז פומבי להפעלת בית-ספר תיכון יצירתי ללימודי תקשורת, טלוויזיה, קולנוע וטכנולוגיה, לנוער בסיכון ו/או להמשיך את ההתקשרות עם הזוכה במכרז או להפעיל את בית-הספר בכל דרך אחרת. כן נתבקש צו, האוסר על העיריה-הנתבעת 1 לעשות שימוש בתכני בית-הספר, בתוכניות הלימודים, במערכי השיעור הייחודיים, בהצעת הניסוי שהוגשה למשרד החינוך לקראת שנת תשע"ד, וכן בציוד הנמצא בשטח בית-הספר או בכל מידע או תוכן אחר השייכים למיזם "מָסָכִים" במישרין או בעקיפין. נתבקש פיצוי בגין הפרת זכויות התובעת בסכום של 100,000 ₪. 2. עם הגשת התובענה, עתרה התובעת גם לסעד זמני. בהחלטתיּ מיום 9.6.2014 קבעתי קדם-משפט בהליך העיקרי ואת שמיעת הבקשה לסעדים זמניים, במעמד הצדדים, ליום 25.6.2014. בסעיף 5 לאותה החלטה, הוריתי על הגשת כתב-הגנה בהליך העיקרי, וציינתי, שבית-המשפט עשוי להורות על הקדמת הדיון בתובענה בִּמקום הדיון במעמד הצדדים, וזאת מכוח תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ישיבת יום 25.6.2014 נדחתה, לאחר דיון קצר, על-דעת בעלות-הדין, להיום, כדי לאפשר לצדדים משא וּמתן עניינִי ביניהם. בהמשך גם הגישה התובעת כתב-תשובה. בראשית ישיבת היום קבעתי, כי אשמע את הדיון בתובענה בִּמקום הדיון בבקשה לסעד זמני. לפי בקשת הצדדים, נשמעו חקירוֹת של מצהירים מטעם בעלותהדין. 3. בתום שמיעת סיכומי התובעת בעל-פה קָבל בא-כוחה על כך, שבית-המשפט שמע את הדיון בהליך העיקרי בִּמקום לשמוע בקשה לסעד זמני, וציין, שבמסגרת ההליך העיקרי, סבר שיוכל להביא עֵד נוסף וגם עֵד מומחה. לא צויין לגבי אילו נושאים יעיד העד ומה תחום המומחיות של המומחה. דברים אלה לא נשמעו אחרי שהוקראה החלטתיּ בראשית הדיון (עמ' 7 לפרוטוקול ישיבת היום), לפיה אני שומע את ההליך העיקרי, כאמור. אינני סבור שיש בדברי בא-כוח התובעת כדי להצדיק אי-קיוּם דיוּן בהליך העיקרי. השאלות המהוּתיוֹת, העוּבדתיוֹת והמשפטיוֹת, המתעוררות בהליך הזמני, אינן שונות מאלה שבהליך העיקרי. ככל שעדויות או תצהירים נוספים חיוּניים להליך העיקרי, מן הראוי היה להביאם גם במסגרת הבקשה לסעד זמני. יתרה מזאת, ברור שבעל-דין המבקש סעד חריג של צו מניעה זמני בעניין המשך הפעלת בית-ספר, חייב בהבאת מלוא הראיות והטענות הדרושות לעניין. בענייננוּ נדון תִּפקודו של בית-ספר תיכון לנוער בסיכון באור-יהודה. מִן הראוי, שכּל הגורמים המעורבים בתִּפעוּלוֹ של ביתהספר יֵדעו באופן ברור, מבּעוד מועד ולפני תחילת שנת הלימודים הבאה, את התשתית המשפטית הרלוונטית, וּמכאן חשׁיבוּת ההכרעה עוד קודם לתחילת שנת הלימודים, וּבאופן שלא יוֹתיר סימני-שאלה בנושאים אלה. עמדת התובעת 4. טענתה העיקרית של התובעת היא, שיָזמה, יצרה וּפיתחה, את מיזם ביתהספר התיכון לתקשורת "מָסָכִים" לנוער בסיכון, המתנהל מִזה כארבע שנים באור-יהודה. התובעת אומרת כי בית-הספר הינו פרי פיתוח חדשני וּמקורי שלה ושל הנתבעת הפורמאלית מס' 3, שלִשתיהן ניסיון של עשׂרות שנים בתחום התקשורת (ראו: סעיף 1 לכתב-התביעה). עוד נאֱמר, הן בכתב-התביעה והן בתצהיר המפורט שהוגש על-ידי התובעת (9.6.2014), כי התובעת והנתבעת הפורמאלית 3 שיתפו פעולה עם העמותה-הנתבעת הפורמאלית 2, שברֹאשהּ עומד ד"ר מייק נפתלי, וכן עם ד"ר חיים נבון, סגן ראש אגף במשרד החינוך, האחראי על החינוך המוּכּר שאינו רִשׁמי, כדי להקים את בית-הספר היצירתי הנדון. 5. לענייננוּ חשוב להדגיש, כי הסכם להפעלת בית-הספר מתאריך 28.6.2010, נחתם בין העירייה-הנתבעת 1 (להלן: "העירייה"), לבין העמותה-הנתבעת הפורמאלית 2 (להלן: "העמותה"). הסכם זה צורף כנספח א' לכתב-התביעה, דהיינו, טענות התובעת כנגד העירייה, מושתתות על ההסכם האמוּר. התובעת איננה צד להסכם. העמותה אינה תובעת בהליך הנוכחי. העומד בראש העמותה, ד"ר נפתלי, לא הגיש תצהיר מטעם התובעת (הגם שנכח בחלק מהדיונים בבית-המשפט). עוד יצוין, שלא כל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהסעדים הנתבעים, צורף עלידי התובעת כנתבע. לא צורף הזוכה במכרז להפעלתו של בית-הספר בשנת הלימודים הקרובה. לא צורפו מי שהתובעת מתנגדת להעסקתם, במישרין או בעקיפין, על-ידי המפעיל החדש. 6. באי-כוח התובעת חזרו והדגישו את סעיף 15 להסכם מתאריך 28.6.2010, שזו לשונו: "קניין רוחני הקניין הרוחני של בית ספר מסכים, ובכלל זה השם "מסכים" הינו של טופז [העמותה - ג. ג. ]. שמורה לטופז הזכות להפעיל בכל מקום אחר בית ספר בשם זהה לבית הספר "מסכים" והעירייה לא תוכל לעשות שימוש בשם זה, שלא בהסכמת טופז." 7. טענת התובעת - הן בכתבי-הטענות שהוגשו, הן בתצהיר המפורט והן בדברים ששמעתי בעל-פה מהתובעת באולם המשפטים במסגרת חקירתה וגם מחוץ לעדוּתה הפורמאלית - היא, שהיא יזמה, תיכננה והוציאה לפועל את מיזם בית-הספר לנוער בסיכון הכולל לימודי תקשורת באור-יהודה, כפי שפּעל בפועל בַּמקום בשנים האחרונות. התובעת אומרת שהיא בנתה את תוכניות הלימודים, הרכיבה את צוות המורים והניהול של בית-הספר, דאגה לתקציב וּלמקורות מימוּן, והיא זו שהביאה בפועל לכך שבית-הספר זכה להצלחה במישור החינוכי והחברתי. עוד נאֱמר על-ידי התובעת, שהפעלת בית-הספר על-ידי גורם אחר וּללא שיתוף-פעולה עימה, מהווה הפרה של המוסכם, בכתב וּבעל-פה, בינה לבין העירייה. עמדת הנתבעת 1 8. באת-כוח העירייה טענה, שאין בכוונת העירייה או מי מטעמה להפר זכויות קניין רוחני של התובעת או של גוף אחר כלשהו, וכן כי אין בכוונת העירייה להפר את הסכם ההפעלה שבּינה לבין העמותה. העירייה טוענת, עם זאת, שלא הוצג בפניה תיעוד ספציפי, שלתובעת זכויות יוצרים בו. באת-כוח העירייה גם חוזרת על הטענה, שבכל הקשור להפעלת בית-הספר, בעל-הדין הנכון הוא עמותת "טוֹפּז", ולא התובעת. דיון והכרעה 9. אחרי ששקלתי את עמדות הצדדים, אני סבור שהתובעת לא הצליחה להראות הפרה של זכויות יוצרים שלה בענייננוּ. אין טענה כי הועתק תיעוד כתוב, שנכתב על-ידי התובעת או על-ידי שותפתהּ-הנתבעת הפורמאלית 3. השאלה בפניי איננה האם התובעת הגתה לראשונה את דרך ההפעלה של בית-ספר תיכון ללימודי תקשורת לנוער בסיכון; השאלה גם איננה האם התובעת כתבה (בעצמה או בשיתוף פעולה עם מורים אחרים) תוכניות לימודים (סילבוס) למקצועות שונים וּמרכזיים הנלמדים בבית-הספר. עם כל החשיבות שבקביעת נושאי הלימוד בבית-הספר, או בגיוּס צוות מורים נכון וּמיומן לבית-הספר, הרי הכרעה בשאלות אלה וכן במגוון רחב של נושאים הרליבנטיים להפעלה נאותה של בית ספר בתחום האמור, או קביעת צוות המורים, אינה מקנה לתובעת זכויות יוצרים, ואין בה כדי למנוע מאחרים העסקה של אותם מורים. לכתב-התביעה לא צורף תיעוד שהתובעת כתבה, ושלָכֵן יש לה בו זכויות יוצרים. לא הוצגה בפניי העתקה, על-ידי העירייה או מי מטעמה, של תיעוד שנכתב על-ידי התובעת. עצם העובדה שהתובעת כתבה תכניות לימוד, שיטות הוראה ובנושאים כאמור, אינה מקנה לה זכות למנוע מאחרים הפעלת בית ספר הפועל על בסיס עקרונות ודרכי הוראה דומים. 10. אני מוכן לצאת מתוך הנחה שהתובעת השקיעה עמל רב וּמחשבה בכתיבת תוכניות לימודים. ברור, שצוות המורים נבחר בעזרתה במאמצים לא-קטנים, ושהוקדשו שעות רבות וּמשׁאבּים לא-מבוטלים בהכשרת צוות המורים וּבהשתלמויות מיוחדות, שתאפשרנה למורים הוראה בהתאם למתכונת המיוחדת של בית-הספר. השאלות הן האם קיים בפניי מסמך הכולל צורת ביטוי מיוחדת, והאם מסמך או מסמכים כאלה הועתקו על-ידי העירייה. לשתי שאלות אלה עליי להשיב בשלילה. אם קיים מסמך שלעֶמדת התובעת יש בו משום צורת ביטוי מיוחדת, והמועתק על-ידי הנתבעת 1, הרי היה עליה לצרפוֹ כמסמך מהותי לכתב-הטענות מטעמהּ. דבר זה לא נעשָׂה. בסעיף 51 סיפא לכתבהתביעה, טענו באי-כוח התובעת ש"תוכניות הלימוד והיצירה על בסיסן פועל בית הספר לתקשורת לחינוך נוער בסיכון שיצרו היזמיות, הינו בוודאי ובוודאי יצירה ו/או יצירות מוגנות, החוסות תחת חוק זכות יוצרים". דברים אלה הם בגדר מסקנה של באי-כוח התובעת, שאינה מעוגנת בתשתית העובדתית שהובאה בכתב התביעה. הוראות חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 אינן מונעות פעולה בדרך או בשיטה שניתן ללמוד אותה מיצירה מוגנת. גם בהנחה שהתובעת כתבה יצירות מוגנות, הרי פּעילוּת על-סמך מידע הכּלוּל בהן, אינה זוֹכה למונופולין מכוח החוק. 12. סעיף 54 לכתב-התביעה חוזר וטוען לזכויות של התובעת במיזם "מָסָכִים" על כל רבדיו, לרבות זכות היוצרים בתוכניות, בשיטות הלימודים וכן הזכות המוסרית ביצירות. עוד נאֱמר, כי דברים אלה עולים מהסכם ההפעלה (שהתובעת כזכור אינה צד לו), וּמשיטת הפעולה של העמותה (שאינה תובעת כאן, ושייפוי-כוח בכתב מטעמה לא הוגש). כפי שציינתי, אפילו בהנחה שהתובעת כתבה תוכניות לימודים או תיעוד אחר שנעשָׂה בו שימוש בהפעלת בית-הספר, הרי אין בכך כדי למנוע ממפעיל של בית-הספר, לרבות מפעיל חדש של בית-הספר בעתיד, מלעשות שימוש במידע הנלמד מאותו תיעוד כתוב. העובדה שפלוני לומד מאחֵר את רשימת פסקי-הדין שכּתב אותו אחֵר, תוך השׁקעת מאמץ רב, לצורך הוראת המקצוע "דיני חוזים", עדיין אין בה כדי למנוע מפלוני לעשות שימוש באותם פסקי-דין או באותן אסמכתאות, בהוראת המקצוע, אפילו למד על קיומם לראשונה מהרשימה הנ"ל. 13. התובעת הביאה בהרחבה את ההתכתבות בינה לבין העירייה, שתחילתה עם הודעת העירייה על כּוונתה להחליף את מפעיל בית-הספר "מָסָכִים". אין חולק שהעירייה הייתה רשאית להביא לידי סיום את ההסכם בינה לבין מפעיל בית-הספר. התובעת טוענת שאפשר ללמוד מאותן הודעות דוא"ל שהוחלפו בין מנכ"ל העירייה לבינה, כי הייתה הבטחה להמשיך וּלהעסיקהּ באותה מסגרת גם בעתיד. אני סבור, שאין הכרח ללמוד מהדברים שהוחלפו, את המסקנה לה טוענת התובעת. ניתן לראות את חילופי הודעות הדוא"ל כחלק ממשא וּמתן עם סיום הפעלת בית-הספר על-ידי העמותה, כאשר משא וּמתן זה טרם הבשׁיל לכדי הסכם. יתרה מזאת: דברי התובעת לא נתמכו בתצהיר של שותפתה-הנתבעת הפורמאלית 3, וגם לא של גורמים אפשריים נוספים, שהעוּבדות הרלוונטיוֹת מצויות בידיעתם. סעד 14. מסקנתיּ היא, שאין בידי התובעת עילה מוּכּרת בדיני הקניין הרוחני לביסוס תביעתה. העירייה הצהירה בפני בית-המשפט, בכתב וּבעל-פה, גם באמצעות עדֵיהּ, שאין בכוונתה להפר זכויות בתחום הקניין הרוחני של התובעת או של כל גורם אחר, במהלך המשך הפעלת בית-הספר הנדון באור-יהודה. אני מאמץ את הצהרותיה אלה של העירייה, כחלק בלתי-נפרד של פסק-הדין. אין בפניי ראיה, כי הצהרות אלה לא קוימו עד היום על-ידיה העירייה. בנתון לכך, אני דוחה את כל יתר עתירות התובעת. 15. בקביעת הוצאות המשפט, לקחתי בחשבון את הדרך המקוצרת של ניהול ההליך הנוכחי. אני מחייב את התובעת לשלם לאלתר את המחצית השנייה של אגרות התביעה. עוד אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 1, עיריית אור-יהודה, את הוצאות המשפט וכן שכר-טרחת עו"ד, בסך 40,000 (ארבעים אלף) ₪, להיום. אין צו בדבר הוצאות לגבי בעלות-דין אחרות. עירייהזכויות יוצרים (הפרת)