נדחתה בקשת אסיר לחופשה מיוחדת להשתתף בטקס של הבת שלו זוהי עתירה במסגרתה מבקש העותר לאפשר לו יציאה לחופשה מיוחדת על מנת להשתתף בטקס סיום מכינה קדם צבאית של בתו, אשר אמור להתקיים ביום 24.6.14. העותר נדון למאסר עולם בגין רצח אשתו. העותר מרצה מאסר מזה כ- 14 שנים ועונשו טרם נקצב. העותר טוען כי מדובר בבקשה לחופשה מנימוקים הומניטריים הוא מפרט את הרצון של בתו ואת תחינתה על כי אביה יהיה נוכח בטקס. נטען כי עמדת המשיב הינה בבחינת אטימות וכי בקשותיה של הבת זועקות, ועוד נטען כי מבחינת המשיב הבת הינה קורבן העבירה ויש להתחשב בעמדתה. במסגרת בקשה שהוגשה צורפו מכתבים של הבת בהם מפורטת בקשתה להיעתר לעתירת העותר לצאת לחופשה המיוחדת האמורה. העותר טוען כי חוות הדעת של אלמ"ב ומסמכים נוספים שהוגשו הינם מתאריכים המאוחרים למועד בו הודיעו לו כי הנציב דחה את בקשתו לחופשה, עוד מוסיף העותר כי חוות הדעת הינן עניין "מוזמן כדי ליישר קו עם הדחייה". המשיב מתנגד לבקשה. נטען כי מדובר באסיר אשר הורשע ברצח אשתו ועונשו טרם נקצב, הוועדה לעניין קציבת עונשו התכנסה ביום 1.6.14 ולא המליצה על קציבת העונש, חוות דעת אלמ"ב מיום 16.6.14 לא באה בהמלצה לשחרורו, וכי רע"ב אשר הוגש ע"י העותר בגין החלטה קודמת אשר לא אפשרה יציאותיו לחופשות נדחה. נטען כי החלטת המשיב סבירה בעניינו של העותר, כי עניינו של העותר הועלה לנציב והוא החליט לדחות את בקשתו של העותר וגם לאחר חוות דעת וועדת אלמ"ב עניינו של העותר הועלה שוב לנציב, אשר גם לאחר ההחלטה של הוועדה החליט לדחות את הבקשה. הוגשו מסמכים גלויים אשר נמסרו לעיונו של העותר, ואשר פורטו בפרוטוקול הדיון. חומר חסוי לא הוגש לאור התנגדות העותר. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים אשר הוגשו ושקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. ראשית, אני מוצא לנכון להדגיש, כי נקודת המוצא בהפעלת שיקול דעתו של המשיב הינה הנתון הבסיסי לפיו העותר הורשע ברצח של אשתו והוא נושא מאסר עולם אשר טרם נקצב. מצאתי לנכון להדגיש נקודת מוצא זו, הואיל וטיעון העותר כמו גם הדברים אשר נאמרים במסגרת פניות של בתו ואחרים אשר צורפו לבקשה אשר הוגשה בעתירה זו, מעלים טענות בדבר חפותו של העותר. מבחינת המשיב המצב המשפטי המתואר לעיל על כי העותר הורשע ברצח של אשתו, הוא המצב המשפטי אשר הינו הבסיס להחלטותיו, והטענה של העותר או טענה של בתו של העותר לחפותו של העותר, אין בהן כדי לשנות את נקודת המוצא בהפעלת שיקול דעתו של המשיב, כמפורט לעיל. משכך, ישימות ההוראות אשר נקבעו בפקנ"צ 04.40.00 לפיהן על פי סעיף 2(ב) לפרק ב' לא תינתן חופשה לאסיר עולם שעונשו לא נקצב, אלא באישור בכתב מאת הנציב. על פי סעיף 3 לפרק ב' לפקנ"צ האמור, הנציב רשאי לאשר בהחלטה מנומקת הוצאה של אסיר כאמור לחופשה, רק מטעמים מיוחדים כמפורט בפרק ח' או אם נמצאו נסיבות הומניטריות מיוחדות המצדיקות זאת. בפרק ח' לפקנ"צ, סעיף 1(ג), מפורטים 13 טעמים מיוחדים לאפשרות לחופשה. העותר אינו עונה לאף אחד מ- 12 הטעמים הראשונים, והטעם ה- 13 הינו "נסיבות מיוחדות אחרות". השאלה אם כן הינה האם בקשתו של העותר נכנסת לגדר "נסיבות הומניטריות מיוחדות" כמפורט בסעיף 3 לפרק ב' לפקנ"צ, או "נסיבות מיוחדות אחרות" כמפורט בסעיף 1(ג)(13) לפרק ח' לפקנ"צ. וועדת האלמ"ב מיום 16.6.14 מפרטת את נימוקיה כדלקמן: "מסה"כ המידע אשר נמצא בידי הוועדה, כולל אבחון פסיכולוגי לפיו רמת מסוכנותו מוערכת כבינונית, בהתאם לחוות הדעת גורמי הטיפול ובהתאם להתרשמות הקלינית, סבורה הוועדה כי טרם בשלו תנאי האסיר לצאת לחופשות ואף לא לחופשות חריגות". הוועדה אינה ממליצה על יציאת העותר לחופשה. על פי המלצת וועדת השחרורים המיוחדת לקציבת עונש אסירי עולם מיום 1.6.14, רק לאחרונה החל העותר להתרצות ולהשתתף בקבוצה טיפולית, ובשלב זה אינם ממליצים על קציבת עונשו. (מובן כי המלצה זו אינה קשורה ישירות ליציאה לחופשה, ואולם יש לראות בה רקע מסוים). על פי חוות דעת המשטרה מתנגדת המשטרה ליציאתו של העותר לחופשה לאור מסוכנותו ולאור פרופיל אלמ"ב. מפרוטוקול וועדת מסוכנות לחופשה ראשונה בעניינו של העותר מיום 1.6.14, אשר התייחסה לבקשה ספציפית זו לחופשה חריגה, נאמר כי העותר הינו אסיר חיובי, מתפקד בבית הסוהר, זוכה לאמון מלא ולא קיים חמ"ן שלילי לגביו, למעט חמ"ן משנת 2008. נאמר כי עד אשר יסתיים הליך הבדיקה מול וועדת אלמ"ב ולמידת תוכן האבחון הפסיכולוגי לא ניתן להמליץ על יציאת העותר לחופשה. על פי החלטת הנציב מיום 17.6.14, ההחלטה השנייה המפורטת, מצא הוא כי אין מדובר בעילה המאפשרת הוצאת העותר לחופשה חריגה לפי הפקנ"צ, וכי די בכך כדי לדחות את הבקשה. הנציב מוסיף בהחלטתו כי אף אם היתה מתקיימת עילה המאפשרת חופשה מיוחדת, בשקילת מכלול השיקולים הרלבנטיים תוך איזון בין רצונו של העותר לפניית בתו לבין אינטרסיים אחרים החשוב בהם הוא שלום הציבור והבטחת החזרה מהחופשה, בנסיבות הקיימות גובר האינטרס הציבורי. בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעת הנציב, והבחינה במסגרת עתירת אסיר הינה בחינה של סבירות וענייניות ההחלטה. ברע"ב 8205/13 אשר הינו בקשת רשות הערעור שהגיש העותר על פסק דין קודם אשר דחה בקשה כללית ליציאה לחופשות, נקבע כי "עם כל ההבנה לרצונו של המבקש ולרצונם הכן של ילדיו - כפי שעולה ממכתביהם שצורפו לבקשה - אין הדבר נופל בגדר נסיבות הומניטריות מיוחדות". די בכך להביא לדחיית הבקשה. (החלטה מיום 26.3.14). אני סבור כי אין טעות בעמדת הנציב לפיה היציאה לאירוע המתבקש אינה עולה כדי נסיבות הומניטריות מיוחדות כאמור בסעיף 3 דלעיל, או נסיבות מיוחדות אחרות כאמור בסעיף 1(ג)(13) דלעיל. עם כל ההבנה לרצון של בתו של העותר, רצון אשר הובע באופן ברור במסגרת המכתבים אשר צורפו לבקשה שהוגשה במסגרת עתירה זו, שיקוליו של המשיב כוללים לא רק את הרצון האמור, ולא רק את המשמעות, הלא פשוטה, שיש לסירוב לבקשה, אלא כוללים גם את האינטרס הציבורי הקשור בהפעלת סמכותו וחובותיו של המשיב לשמור על הביטחון ולמנוע מסוכנות. מדובר כאמור במי שנדון במאסר עולם בגין רצח אשתו, והמקדם של הבטיחות אשר מבקש המשיב להפעיל, בוודאי שהינו סביר. מנגד קיים רצון עז של בתו של העותר כי ישתתף באותו טקס, אך עם כל ההבנה לקושי העולה מאי השתתפות בטקס האמור, לא ניתן לומר על החלטה השוללת זאת כי אינה סבירה. העותר טוען כי ההחלטות של הוועדות הינן עניין "מוזמן". אין אלא לדחות מכל וכל טענה חסרת בסיס זאת אשר אין כל ראיה התומכת בה. אני מוצא לנכון להוסיף, כי הגם שעל פי סעיף 4(א) לפקנ"צ 04.40.00, לא תאושר חופשה של אסיר שנדון או הורשע בעבר בעבירת אלימות במשפחה אלא אם ניתנה לגביו המלצה של הוועדה לאלימות במשפחה או הוועדה להערכת מסוכנות, הרי שאין לשלול החלטה של הנציב אשר אינה מאפשרת יציאה לחופשה מיוחדת, גם ללא המלצות של הוועדה כאמור. כאשר הנציב מבקש לאשר חופשה, הרי שמחובתו לקבל תחילה המלצה של וועדת אלמ"ב, ואולם ייתכנו נסיבות בהן לאורן, יחליט נציב שלא להיעתר לבקשה גם ללא המלצת וועדת אלמ"ב. כך עולה הן מנוסח הסעיף והן מהיגיון הדברים. לעיתים, קיימות נסיבות אשר על פיהן ניתן להגיע למסקנה בדבר אי היעתרות לבקשה לחופשה, נסיבות אשר אינן בהכרח מכוח המלצה או אי המלצה של וועדת אלמ"ב. אוסיף, כי העותר מייחס למשיב "אטימות" ועוד טענות קשות כנגד המשיב. לא מצאתי כל מקום לטענות אלו, ואני מוצא כי המשיב מפעיל את שיקול דעתו באופן סביר, באופן ענייני, תוך הבאת השיקולים העניינים בעניינו של העותר. אני מוצא לנכון לחזור שוב על הדברים דלעיל לפיהם נקודת המוצא הינה כי מדובר במי שנדון למאסר עולם בגין רצח של אשתו, מאסר עולם אשר טרם נקצב. מובן, כי במצב דברים זה, מקדם זהירות גבוה לשחרור לחופשה מיוחדת, הינו סביר ביותר. אשר על כן, העתירה נדחית. בית סוהר / כלאאסיריםחופשה לאסיר מהכלא