ערעור על החלטת המפקח על המקרקעין שלא לפסוק הוצאות משפט

ערעור על החלטת המפקח על המקרקעין שלא לפסוק הוצאות משפט א. ההליך 1. ערעור על פסק דינה של כב' המפקחת הבכירה על רישום המקרקעין בחיפה (גב' צפורה פיגנבוים), מתאריך 22.4.2014, בתיקים מס' 298/13 ו- 327/13. ערעורה של המערערת מתמקד בהחלטת כב' המפקחת הבכירה, שלא לפסוק הוצאות משפט לזכות המערערת, אשר זכתה בדין. ב. הרקע 2. המערערת היא בעלת דירה בבית המשותף, המצוי ברח' מצפה 2 בחיפה. בתביעה שהגישה לכב' המפקחת על רישום המקרקעין (תיק מס' 298/13), עתרה המערערת, לכך שהמשיבה, היא נציגות הבית המשותף, תבצע העבודות הדרושות לשם מניעת חדירת רטיבות מקיר חיצוני של הבית אל תוך דירת המערערת. לצד זאת עתרה המערערת, לכך שהמשיבה תאפשר לה לעיין בספרי החשבונות של המשיבה. 3. משהוגשה תביעת המערערת, עמדה המשיבה והגישה תביעה משלה (תיק מס' 327/13). בתביעתה עתרה המשיבה לסעדים שונים נגד המערערת, בקשר עם שימוש שעושה המערערת בחצר הבית המשותף. 4. הדיון בשתי התביעות אוחד, ובפסק הדין שניתן קיבלה כב' המפקחת את תביעת המערערת ודחתה את תביעת המשיבה. למעשה יש לומר, שבשתי התביעות, המערערת יצאה וידה על העליונה. עם זאת, משבאה כב' המפקחת לשקול את שאלת הוצאות המשפט, שיש לפסוק לזכות המערערת, קבעה כב' המפקחת כדברים הבאים: "הוצאות משפט: התלבטתי אם יש מקום לחייב את הנציגות בהוצאות משפט, שכן לדעתי התביעה שהגישה הנציגות היא תביעה לעומתית ומיותרת, בעיקר לנוכח העדויות שנשמעו בפני. ראוי ורצוי שנציגות תגלה איפוק ותתייחס לטענות של בעלי דירות באופן מקצועי ולא מזלזל. מנגד שכרה של שלומית יצא בכך שיבוצע שיפוץ בכל מעטפת הבית, ולמצער בכל החזית הדרומית, מה שייטיב גם עם דירתה לנח הערכת המומחה מטעמה, שהיעדר איטום בדירה מעליה גם הוא פוטנציאל לרטיבות בדירתה שלה. מנימוקים אלה מצאתי לא לעשות בשלב זה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. ..." ג. תמצית טענות הצדדים 5. המערערת טוענת, כי הגם שבדרך כלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בפסיקת הוצאות משפט, הרי שבמקרה שלפני יש מקום להתערב, משום שהמערערת קופחה. המערערת, אשר זכתה בשני ההליכים שהיה עליה לנהל בפני כב' המפקחת, הוציאה סכומי כסף נכבדים, לרבות תשלומי לבא כוחה ולמומחה מטעמה, המגיעים כדי סכום של כ- 10,000 ₪, ואין מקום שתצא בחסרון כיס כאשר זכתה בשני ההליכים. לטענת בא כוח המערערת, נימוקיה של כב' המפקחת אינם יכולים להצדיק הימנעות מפסיקת הוצאות משפט, שכן ההנאה משיפוץ מעטפת הבניין תגרום הנאה לכל בעלי הדירות בבית המשותף, והמערערת אינה יוצאת מן הכלל בעניין זה, מה עוד, שכב' המפקחת עצמה כינתה את התביעה שהמשיבה הגישה נגד המערערת "תביעה לעומתית ומיותרת", והרי רק משום כך היה מקום לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות משפט. 6. לעומת טענת בא כוח המערערת טענו נציגי המשיבה, כי המשיבה מעולם לא כפרה בחובתה לשפץ את מעטפת הבית, אלא שהמערערת ביקשה לכפות על הנציגות את בעלי המקצוע מטעמה. נציגי המשיבה טענו, כי מלכתחילה לא היה מקום לתביעת המערערת, שכן ההחלטה לשפץ את מעטפת הבית המשותף נפלה עוד לפני שהמערערת הגישה את תביעתה. לטענת נציגי המשיבה, הנציגות ביקשה לטפל בכל בעיית מעטפת הבית, ובכך לפתור גם את בעיית הרטיבות בדירתה של המערערת, אך למערערת אצה הדרך להגיש את תביעתה. על כן, לטענת נציגי המשיבה, אין מקום להתערב בהחלטת כב' המפקחת שלא לפסוק הוצאות משפט למערערת. ד. דיון 7. בא כוח המערערת התייחס אמנם לפסקה בפסק דינה של כב' המפקחת בנושא הוצאות המשפט, היא הפסקה המצוטטת לעיל, אך אני אצטט מפסקה 2 לפסק הדין, המלמדת על כך, שטענות נציגי המשיבה בפני, לא נטענו בחלל ריק: "לאחר שקיימתי ביקור במקום וכן ישיבת הוכחות, אני מוצאת לפתוח בהערכה, כי בבסיס המחלוקת יחסים בין אישיים מתוחים בין שלומית לבין חברי הנציגות, בינם לבין עצמם או מקצתם או בינה לבין בעלי דירות אחרים, מבלי שהאצבע מכוונת כלפיה או כלפי חברי הנציגות. הידברות איכותית ועניינית תוך הקשבה הדדית, הייתה חוסכת לדעתי מהצדדים את ההתדיינות המיותרת הזו על שני חלקיה." על רקע התרשמותה של כב' המפקחת, כי ניתן היה לחסוך את ההתדיינות "המיותרת הזו על שני חלקיה", ניתן להבין את התלבטויותיה בשאלת ההוצאות. 8. הכלל הוא, שבעל דין שזכה בדין, זכאי לקבל את הוצאות המשפט שנגרמו לו, ואין מקום שיצא בחסרון כיס. עם זאת, נושא פסיקת הוצאות המשפט נתון לשיקול דעת הערכאה המבררת. הערכאה המבררת, רשאית, בהתקיים נסיבות מתאימות, שלא לפסוק הוצאות משפט לבעל דין שזכה. מקבל אני את טענת בא כוח המערערת, כי ההנאה שתיגרם למערערת, כתוצאה משיפוץ מעטפת הבית המשותף, לא תהיה גדולה מההנאה שתיגרם לכל יתר דיירי הבניין, ולא נוצר למערערת "עודף הנאה", שניתן כביכול לזקוף אותו לזכות המערערת כנגד השבת הוצאות המשפט שנגרמו לה. אף מילותיה הקשות של כב' המפקחת, כלפי תביעת המשיבה, לא מצדיקות לכאורה הימנעות מפסיקת הוצאות, אלא דווקא פסיקת הוצאות בסכום מוגבר. עם זאת, הערותיה של כב' המפקחת בתחילת פסק הדין, על העדר הידברות איכותית ועניינית תוך הקשבה הדדית בין הצדדים, מביאה למסקנה, שחיוב המשיבה בהוצאות משפט לזכות המערערת, הייתה שופכת שמן על מדורת הסכסוך ומעמיקה את הקרע בין הצדדים, תחת שתביא לאיחויו. 9. התמונה שנפרשה בפני כב' המפקחת הייתה רחבה מהתמונה שנפרשה בפני, שהרי כב' המפקחת ביקרה בבית המשותף ושמעה את ראיות הצדדים. כמו כן העידה כב' המפקחת על עצמה, כי התלבטה בשאלת פסיקת ההוצאות, ללמדך כי לא נמנעה מפסיקת ההוצאות כלאחר יד ובלא הפעלת שיקול דעת. על כן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני מחליט שלא להתערב בהחלטת כב' המפקחת, שלא לפסוק הוצאות משפט לזכות המערערת. אוסיף, כי מאותם טעמים עצמם, לא תחוייב המערערת בהוצאות משפט בערעור. ה. סוף דבר 10. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הערעור. (ב) אין צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. (ג) ככל שהמערערת הפקידה ערבון להבטחת הוצאות הערעור, תחזיר לה המזכירות את העירבון, באמצעות בא כוחה.ערעורמקרקעיןהמפקח על רישום מקרקעין (בתים משותפים)בתים משותפיםהוצאות משפט