אחריות המעביד למנוע החלקה במקום העבודה אשר לאמצעים שעל מעביד לנקוט למניעת החלקתם של עובדיו: טיבם של אמצעים אלה נגזר מטיבה של סכנת ההחלקה. להדגמה יפה שנביא מדבריו של השופט שמגר בע"א 235/80 הנ"ל (בעמ' 3 לפסק הדין): 'כך יש לקבוע, למשל, סדרי עבודה לפיהם מנגבים את הרצפה במטבח המשמש כמקום עבודה, אך מאידך גיסא, לא ניתן לדוגמה להגיע למצב בו יהיה המשטח ליד הכיורים או ליד מקום רחצתם האחר לעולם יבש כדי למנוע כל התחלקות. סדרי העבודה חייבים לצמצם את הסכנה של החלקה במטבח על ידי נקיטת כל אמצעי סביר, אך מקום בו נעשית רחצה או בו מועבר מזון, לא ניתן להגיע למצב בו, לעולם לא תהיה סכנה של חומר שפוך כלשהו ועל כן חייב גם העובד מצידו לגלות תשומת לב וערנות לסכנות הטמונות בעבודתו לפי עצם טיבה ומהותה ועובד נקיון במטבח צריך להיות ער לסכנה, כאמור, מתוך נסיונו בעבודתו..' והמסקנה - כללם של דברים: סיכון של החלקה קיים תמיד - מסיכוני החיים הוא - ולא בגין כל החלקה במהלך העבודה יש לראות מעביד כמי שהפר חובתו כלפי עובדו. ובלשונו של השופט ברנזון בפרשת לוגסי ...: 'אפשרות של החלקה או נפילה סתם בעבודה ללא סיבה נראית לעין קיימת תמיד, והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או לנפילה כזו. הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות. 'יהא זה בלתי מעשי לקיים מעברים, דרכים ושבילים באופן כזה שלעולם לא יהיה מקום חלק... שבו יוכל אדם להחליק'...". אחריות המעביד