האם מותר לחייב אוטומאטית בריבית פיגורים על ארנונה ?

האם מותר לחייב אוטומאטית בריבית פיגורים על ארנונה ? לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה חיוב ב"ריבית פיגורים" בגין חיוב רטרואקטיבי בארנונה, כאשר לא נוצר פיגור בתשלום החובה. הבקשה עניינה בשתי תתי קבוצות, האחת - נישומים שחויבו בחיוב רטרואקטיבי בארנונה כאשר בחשבונם יתרת חובה. השנייה - נישומים שחויבו בחיוב רטרואקטיבי בארנונה כאשר בחשבונם יתרת זכות. הבקשה אינה מופנית כנגד החיוב הרטרואקטיבי כשלעצמו. תמצית טענות המבקש המשיבה מבצעת תיקוני מדידות באמצעות סקרי נכסים או תיקוני חיוב, לרבות עקב הליכי השגה וערר, כדבר שבשגרה. את תוצאות ההליכים הללו היא מחילה רטרואקטיבית מיום הוצאת השומה המתוקנת למפרע, לרוב לתחילת השנה, וגובה בנוסף "ריבית פיגורים". ריבית הפיגורים מוטלת אוטומטית. ריבית הפיגורים מוטלת גם על נישום ששילם את כל תשלומי הארנונה כסדרם ללא פיגור וחרף העובדה שלא ידע כי הוא עתיד להיות מחויב בתשלום נוסף ושלא הייתה לו האפשרות לשלם התשלומים שכן אלה נוצרו ונוספו, לאחר ששילם ארנונה כדין. ריבית הפיגורים מוטלת אוטומטית הן במקרה שעקב הליכים כאמור נוצרה יתרת חוב בחשבון הנישום הן במקרה שעקב הליכים כאמור נוצרת יתרת זכות לטובת הנישום. המשיבה אינה רשאית לחייב נישום בגין התקופה שלא גילתה את טעותה בשומה ולא כל שכן בגין התקופה שמהמדידה החדשה ועד להוצאת השומה החדשה. אין מקום לחייב את הנישום בריבית פיגורים בגין התקופה שהחיוב טרם בא לעולם. המבקשת היא חברה לייצור תוכנה המחזיקה בנכס בתחום המשיבה. עד 25.5.11 חויבה בגין הנכס בסיווג משרדים בשטח של 227 מ"ר. המבקשת הגישה השגה בה דרשה לשנות את סיווג הנכס ל"בית תוכנה". השגתה התקבלה בחלקה וביום 15.5.11 הודיעה לה המשיבה כי הנכס פוצל לשניים: נכס אחד בשטח של 44 מ"ר סווג כ"משרדים", והנכס הנוסף בשטח של 183 מ"ר סווג כ"בית תוכנה". המבקשת שילמה בגין הנכס שלושה חיובים תקופתיים בארנונה לשנת 2011 (חיובי ינואר, מרץ ומאי) לפי סיווג "משרדים". לאחר קבלת ההשגה נוצרו שני חשבונות בגין הנכס שפוצל. חשבון אחד זוכה ביתרות זיכוי בסכום של 39,693 ש"ח ובחשבון השני נוצרה יתרת חובה בסכום של 13,231 ש"ח. בחשבון השני נוספה ריבית פיגורים בסכום של 197.28 ש"ח. המבקשת חויבה בריבית פיגורים, למרות שלא פיגרה כלל בתשלום, ולא זו בלבד אלא ששילמה כאמור ביתר. המשיבה אישרה כי אינה מחייבת נישומים שלהם יתרת זכות בתשלום ריבית פיגורים וטענה כי בעניינה של המבקשת מדובר בטעות נקודתית, הטעות תוקנה וסכום הריבית הושב למבקשת. בכתבי הטענות שהוגשו על ידי המבקשת ובבקשת האישור, הוצגו פרטיהן של שבע נישומות שונות שבתדפיסיהן הוצגו למעלה מ-31 חיובים רטרואקטיביים, עקב פיצול נכס לשניים, שלוו בחיוב של ריבית פיגורים חרף היותן ביתרות זכות. מענייניהם של הנישומים שהוצגו על ידי המבקשת עולה כי החיוב בריבית פיגורים נעשה על ידי מחשב המשיבה, אוטומטית. עניין זה עולה גם מחקירתו של מנהל הארנונה של המשיבה מר גולומבק. בדיקת המשיבה עצמה מלמדת כי ב-100% המקרים שנבדקו, בהם הייתה יתרת זכות לנישום, חייבה המשיבה אף בריבית פיגורים. המשיבה לא הציגה ולו דוגמה אחת לנישום שלא חויב בריבית פיגורים. הבדיקה שערכה המשיבה היא בדיקה שטחית. הבדיקה נעשתה רק לגבי השגות שהתקבלו, אך לא כללה תיקוני שטחים עקב עררים, או עקב סקרי מדידה שגרתיים שהם בעיקרם מביאים לשינויים בשטחי החיוב בארנונה. בדיקת המשיבה נעשתה רק לגבי שנת 2011 בעוד הבקשה רלבנטית מיולי 2009. תכלית חוק הריבית היא המרצת התושבים לפרוע חובותיהם לרשויות המקומיות. השתת ריבית פיגורים על חוב שכלל לא נדרש, ובענייננו - שכלל לא היה חוב, ולא היה פיגור אינה עונה על תכלית החוק. הקבוצה - כל הנישומים בתחום המשיבה אשר חויבו רטרואקטיבית בארנונה ב-24 החודשים עובר לתובענה. תמצית טענות המשיבה המשיבה אינה מחייבת נישומים, שלהם יתרת זכות, בתשלום ריבית פיגורים לאחר ביצוע תיקונים בחיובי הארנונה. בעניין המבקשת ארעה טעות טכנית שמקורה הוא יתרת הזכות שבה היה חשבונה. המבקשת חויבה בטעות ובוצע לה החזר של הריבית שנגבתה בטעות. אשר לנישומים שלהם יתרת חובה בחשבון הארנונה שנעשה בעניינם תיקון רטרואקטיבי לעניין החיוב בארנונה, המשיבה מחייבת אותם בתשלום החוב בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. מדובר בחוב שבפיגור בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלום חובה) תש"ם -1980 (להלן: "חוק הריבית"). על פי סעיף 2 בחוק הריבית "תשלום חובה שלא שולם תוך שלושים ימים מהמועד שנקבע לשילומו ישולם בתוספת תשלומי פיגורים". על פי הפסיקה, חבות בארנונה נוצרת עם קביעת צו המסים על ידי הרשות המקומית ולא עם משלוח הודעת השומה. הטלת צו המסים נעשית על ידי הרשות המקומית בתחילת כל שנת מס והיא הפעולה מכוחה מוטלת הארנונה. חיוב נישומים בתשלום הריבית בגין חובם לעירייה, אפילו התגלה החוב רק בתיקון השומה, נעשה בסמכות, לפי הוראות החוק והפסיקה. הדוגמאות של נישומים, מלבד המבקשת, עליהן נסמכת המבקשת אינן מלמדות על הכלל אלא מהוות חריג בלבד. הכלל הוא שהמשיבה אינה מחייבת נישומים שלהם יתרת זכות בתשלום ריבית פיגורים לאחר תיקון סיווג נכסים אשר גורר תיקון בתשלום הארנונה. מנהל הארנונה ביצע בדיקה יסודית בכל הנוגע להשגות שהוגשו בשנת 2011. מהבדיקה עלו נתונים אלה: בעיר פתח תקווה למעלה מ-85,000 נישומים המחויבים בארנונה. בשנת 2011 הוגשו 300 השגות: 233 - נדחו, 67 - התקבלו. מתוך ההשגות שהתקבלו, 59 התקבלו מסיבות שונות שאינן לענייננו. 8 השגות התקבלו, ובהן בוצע פיצול של נכס ונפתח נכס חדש אצל המשיבה. מתוך 8 ההשגות הנ"ל ב- 4 שהתקבלו, הנישומים היו ביתרות חובה ועל כן בדין חויבו בתשלומי ארנונה בצירוף ריבית פיגורים והפרשי הצמדה על פי חוק הריבית. ב- 4 ההשגות הנוספות שהתקבלו היו הנישומים ביתרת זכות ואכן בארבעתם חייבה המשיבה בטעות את הנישומים בריבית פיגורים. מדובר בטעות ב-1.35% מכלל ההשגות. על כן ברור שמדובר בחיוב שגוי נקודתי. כמו כן ברור כי גודל הקבוצה אינו מצדיק אישור התובענה כייצוגית. התובענה אינה מתאימה להליך ייצוגי. מדובר בקבוצה לא אחידה שהפרמטרים לחישוב הסעד לגבי כל אחד מחברי הקבוצה, שונים. דיון ההליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא הליך מקדמי אשר בית משפט נדרש לו על מנת להכריע בשאלה האם יש מקום לדון בתובענה שהוגשה במסגרת ההליך של תובענה ייצוגית. לשם כך, יש לבחון האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית. סעיף 3(א) בחוק תובענות ייצוגית קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה". התוספת השנייה בחוק מאפשרת הגשתה של "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר" (ר' פרט 11 בתוספת השנייה). נראה כי בקשת האישור בענייננו הוגשה בהתאם לפרט 11 בתוספת השנייה בחוק, ששכן עניינה גביית ריבית פיגורים על תשלומי ארנונה שלא כדין. לפי חוק הריבית נראה כי מדובר ב"התשלום חובה אחר" שעל כן מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 3 בחוק תובענות ייצוגיות. המשיבה לא טענה כי התביעה אינה באה בגדר פרט 11. סעיף 3(ב) בחוק תובענות ייצוגיות קובע כי "הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט", וסעיף 8 שבו קובע תנאים מצטברים שבהתקיימם יאשר בית המשפט את בירורה של תובענה כתובענה ייצוגית. וכך נקבע בסעיף 8 בחוק: "(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב". להלן אבחן התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 8 בענייננו. השאלה המשותפת והקבוצה לעניין השאלה המשותפת, ברע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (5.7.12) (להלן: "עניין עמוסי") התעוררה שאלת פרשנותן של פוליסות לביטוח חיים שכללו כיסוי בגין נכות תאונתית. באותו עניין נקבע: "... יש להדגיש כי נוסח סעיף 8(א)(1) קובע שהתובענה הייצוגית נדרשת לעורר שאלות משותפות לכלל חברי הקבוצה. נוסחו של סעיף זה אינו דורש כי משקלן של השאלות המשותפות לחברי הקבוצה יהיה גבוה ממשקלן של השאלות האינדיבידואליות, אלא די בכך שקיימות שאלות משותפות כלשהן" (השופט ריבלין בפסקה 10). אשר לשאלת ההערכה אם קיימת אפשרות סבירה שהשאלות הנדונות יוכרעו לטובת הקבוצה נפסק כי על בית המשפט לבצע בדיקה מקדמית של סיכויי התובענה באשר לאפשרות הסבירה כי ההכרעה תהיה לטובת הקבוצה (ר' עניין עמוסי השופט ריבלין בפסקה 15) עוד נפסק כי על התובע הייצוגי להניח בפני בית המשפט תשתית משפטית וראייתית התומכת לכאורה בתביעתו, בשונה מתובע בתביעה רגילה. על המבקש לאשר תובענה כייצוגית מוטלת החובה להוכיח העובדות הנטענות בכתב התביעה באופן לכאורי. "עם זאת התובענה הייצוגית אינה צריכה להציב מחסום גבוה בפני תובעים ייצוגיים, ויש להביא בחשבון את פערי המידע הקיימים בין הצדדים. עם זאת, אין משמעות הדברים שהנטל המוטל על התובעים הייצוגיים יהיה קל כנוצה. על התובע הייצוגי להרים נטל ראשוני - נטל שיש לתת לו משמעות, מבלי שיהיה כבד מנשוא, תוך שבית המשפט נותן דעתו, בכל מקרה ומקרה, לקושי היחסי העומד בפני התובע הייצוגי כאשר הוא נדרש להוכיח את תביעתו לכאורה" (ר' רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ (11.4.13) (שם, בפסקאות 41-39 ו-59). (ראה גם עע"מ 980/08 מנירב נ' מדינת ישראל-משרד האוצר, בפסקה 13 (6.9.11) ורע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, בפסקה 1 (26.4.10) ורע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פד נה(5) 276, 291 (2001) (להלן: "עניין רייכרט")). אשר לתת הקבוצה שעניינה בנישומים המחויבים בריבית פיגורים בגין יתרת חוב שנוצרה רטרואקטיבית עקב תיקון החיוב בארנונה, כאשר הייתה יתרת חובה בחשבונם. בעניין זה חלוקים הצדדים בשאלה משפטית והיא פרשנות סעיף 2 בחוק הריבית. (להלן: "הקבוצה הראשונה"). לעניין העילה הנטענת נגד הקבוצה הראשונה הוגשה תובענה דומה נגד עיריית רמת גן על ידי ב"כ המבקשת שלפניי בת"צ 9314-09-11 אמיר עבדו-משתלת הכפר החדשה בע"מ נ' עיריית רמת גן (9.6.13). באותו עניין הגדירה השופטת רות רונן את השאלה כך: "האם העירייה זכאית להטיל על נישום חיוב בריבית פיגורים, גם כאשר היא מטילה עליו חיוב בדיעבד, חיוב שהוא לא ידע אודותיו במועד הרלבנטי - אלא רק כאשר העירייה הודיעה לו כי הוא חייב לשלמו". זו בדיוק השאלה לעניין הקבוצה הראשונה שלפניי. השופטת רונן דחתה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בין היתר מטעמים אלה: עירייה רשאית להטיל ארנונה רטרואקטיבית רק במקרים חריגים; משעה שיש הצדקה להטלת ארנונה למפרע ההלכה הפסוקה אינה שוללת מיניה וביה את האפשרות כי לחוב ארנונה שלא שולם תתווסף ריבית פיגורים, שכן "מועד החיוב" נובע מצו הארנונה ולאו דווקא מהודעת החיוב של העירייה; לא ניתן לקבוע כי גבייה רטרואקטיבית של ארנונה אסורה בכל המקרים. כמו כן לא ניתן לקבוע כי ככלל אין להוסיף ריבית פיגורים כשנעשה חיוב רטרואקטיבי בארנונה. יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. השופטת דרורה פלפל בעת"מ (ת"א) 2782/05 בנק הפועלים נ' עיריית ראשון לציון (10.10.06) נדרשה אף היא לשאלה של חיוב רטרואקטיבי בארנונה וקבעה כי החיוב הרטרואקטיבי שם נעשה שלא כדין. עוד הוסיפה בבחינת הערה, בשונה מהשופטת רונן, כי אין להטיל בגין חיוב רטרואקטיבי מאוחר הצופה פני עבר, הפרשי הצמדה וריבית. לטעמה, בוודאי שאין לחייב את הנישום בהפרשי הריבית שמהותם הפסד רווח הרשות על כסף ששגתה ולא קיבלה בזמן. על פסק הדין של השופטת רונן הוגש ערעור ועל פי מערכת בתי המשפט הערעור קבוע לשמיעה לפני הרכב ביום 29.10.14. אני סבורה כי נוכח העובדה ששאלת הסמכות לחייב בריבית בגין חיוב ארנונה רטרואקטיבי תלויה ועומדת להכרעה בבית המשפט העליון, ושהמבקשת שם מיוצגת על ידי ב"כ המבקשת שלפניי, אין מקום שאדרש להכרעה בשאלה זו, ובעניינה יש להמתין להכרעת בית המשפט העליון. לעניין תת הקבוצה שעניינה בנישומים שחויבו בריבית פיגורים, עקב תיקון חיוב הארנונה רטרואקטיבית, חרף היות חשבונם במשיבה ביתרת זכות, המחלוקת היא עובדתית (להלן: "הקבוצה השנייה"). הצדדים מסכימים כי במקרה כזה אין מקום לגבות את ריבית הפיגורים, והמחלוקת היא אם המשיבה עושה כן כדבר שבשגרה באופן אוטומטי, או שמא במקרים שהובאו על ידי המבקשת נפלה טעות נקודתית ואין מדובר בשיטה של חיוב אוטומטי כטענת המבקשת. אני סבורה כי המבקשת הצליחה להרים את הנטל הלכאורי כי יש סיכוי שהתובענה בעניין הקבוצה השנייה תוכרע לטובת הקבוצה, ואלה טעמיי: המבקשת המציאה פרטים של שבעה נישומים (בשנים 2011-2009) שלכולם נוצרה יתרת זכות עקב שינויים רטרואקטיביים בחיובי הארנונה בחשבונם. כל הנישומים האמורים, ללא יוצא מן הכלל, חויבו בריבית פיגורים. טענה זו אף לא הוכחשה על ידי המשיבה אלא שנטען כי אין מדובר בחיוב אוטומטי (ר' סעיף 38 בסיכומי המשיבה). המשיבה טענה כי בעיר פתח תקווה למעלה מ-85,000 נישומים המחויבים בארנונה, כי בשנת 2011 הוגשו 300 השגות, מהן 233 - נדחו ו-67 - התקבלו. מתוך ההשגות שהתקבלו, 59 התקבלו מסיבות שונות שאינן לענייננו. 8 השגות התקבלו, ובהן בוצע פיצול של נכס ונפתח נכס חדש אצל המשיבה. מתוך 8 ההשגות בארבע מהן היו הנישומים ביתרת זכות ואכן בארבעתם חייבה המשיבה בטעות את הנישומים בריבית פיגורים. אני סבורה כי מטענות המשיבה עולה כי אכן 100% הנישומים שהשגותיהם התקבלו, שחוייבו בארנונה רטרואקטיבית, ושהייתה להם יתרת זכות בחשבונם, חויבו בריבית פיגורים. עובדה זו יש בה להרים את הנטל הראשוני כי אכן החיוב הוא אוטומטי, שהרי נעשה לכאורה ב-100% של המקרים. בנתונים שמסר מנהל הארנונה הוא התייחס לשנת 2011 בלבד בעוד התובענה רלבנטית ל-24 חודשים לפני הגשת התובענה קרי מיולי 2009. לא ניתן כל הסבר מדוע לא נבדקו נתונים רלבנטיים גם לגבי השנים הנוספות. המשיבה בתגובתה ובטענותיה לא מסרה כל נתונים באשר להליכים אחרים העשויים אף הם להביא לשינוי רטרואקטיבי בחיובי הארנונה באופן שיצור יתרת זכות בחשבון הנישום, כגון עררים או תיקוני מדידה עקב סקרי נכסים. מנהל הארנונה מר גולומבק אישר כי פיצול נכס יכול לנבוע גם מהחלטה בערר (פר' עמ' 22 ש' 32), למרות זאת אישר כי בדק רק השגות (שם, ש' 30). מנהל הארנונה מר גולומבק נשאל לעניין החיוב בריבית פיגורים של נישום שלו יתרת זכות: "ש. האם נכון כדי לסכם את מקרה ד.ש. חלקי חשמל כי באותו יום ביצעתם את הזיכויים מחד ואת החיובים מחד חייבתם את ד.ש. חלקי חשמל על 308 ש"ח ריבית רטרואקטיבית כאשר באותו רגע העברתם את הכספים מיתרות הזכות, למעשה לא היה שניה אחת חוב.ת. הפעולה של הקיזוז והעברה בוצעה באותו יום ה-31.10...ש. ושם גם בוצע הקיזוז ת. הקיזוז בוצע באותו יום. ש. ועדין חייבתם בריבית פיגורים רטרואקטיבית על סך 308.89 ₪? ת. החיוב ריבית כפי שמופיע בתדפיס הוא אוטומטי, זה הסכום שרשום פה. אני לא יכול להגיד לך משהו אחר, זה הנתון" (פר' עמ' 19 ש' 1- 15) (הדגשה שלי - מ' נ'). אמנם בהמשך הדברים עמד העד על טענתו כי מדובר בטעות נקודתית (פר' עמ' 20 ש' 29) וגם או לחילופין שמדובר בטעות טכנית של פקידה (שם ש' 27), ואולם נראה כי הונחה תשתית לכאורית גם מדבריו כי מדובר בחיוב אוטומטי. נוכח האמור עד כאן לא מצאתי לקבוע בשלב זה, כי גודל הקבוצה אינו מצדיק אישור התובענה, שכן בהתחשב בנתונים החלקיים שמסרה המשיבה אין בשלב זה אפשרות לדעת במדויק את גודל הקבוצה. גודל הקבוצה וסכומי החיוב יתבררו בשלב בירור התובענה. המשיבה טענה כי ענייננו דומה לעניין ע"א 3948/11 חגי נ' פרטנר תקשורת בע"מ (20.11.12), קרי שלא הוכח קיומה של קבוצה, וכי מדובר בכשל נקודתי ולא בשיטה. דין טענה זו להידחות. בענייננו כאמור הוכח לכאורה, נוכח טענות המשיבה - כי לגבי כל הנישומים שבקבוצה, אשר עניינם נבדק על ידי המשיבה חלה אותה טעות נקודתית. עובדה זו מתיישבת לכאורה יותר עם קיומה של שיטה לחיוב אוטומטי, לגבי הקבוצה, מאשר עם כשל נקודתי. כמו כן הוכח לכאורה מעדותו של מנהל הארנונה שהחיוב בריבית הוא אוטומטי. לאור האמור עד כאן אני קובעת כי המבקשת עמדה בתנאי הראשון של סעיף 8 בחוק תובענות ייצוגיות לגבי הקבוצה השנייה. הורם הנטל הראשוני המוטל על המבקשת בשלב זה, להוכיח כי התובענה מעוררת שאלה מהותית של עובדה המשותפת לכלל חברי הקבוצה, והיא האם מחייבת המשיבה אוטומטית בריבית פיגורים בכל מקרה של שינוי בחיוב הארנונה רטרואקטיבית גם מקום שבחשבון הנישום יתרת זכות. כמו כן אני קובעת כי יש אפשרות סבירה שהשאלה המשותפת תוכרע בתובענה לטובת הקבוצה נוכח הראיות הלכאוריות שפורטו לעיל. אינני מקבלת את טענת המשיבה כי התובענה אינה מתאימה להליך ייצוגי בשל כך שמדובר בקבוצה לא אחידה שהפרמטרים לחישוב הסעד לגבי כל אחד מחברי הקבוצה, שונים. אני סבורה כי בענייננו קיימת שאלה עובדתית משותפת לכלל חברי הקבוצה. אם תתקבל התובענה תוחזר מלוא ריבית הפיגורים שנגבתה מהנישומים. הדבר לא יצריך כלל חישוב, אלא השבה של הסכום שנגבה. דרך יעילה והוגנת תנאי נוסף שהמבקשת צריכה לעמוד בו הוא התנאי הקבוע בסעיף קטן (2) בסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות לפיו "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". אני סבורה כי התובענה שלפניי היא אכן הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. מדובר במחלוקת עובדתית אשר תוצאותיה רלבנטיות לכל הנישומים שחויבו בריבית פיגורים בגין חיוב רטרואקטיבי בארנונה עת היה חשבונם ביתרת זכות, ואשר ככל שתתקבל התובענה הייצוגית יהיו זכאים לכאורה להשבה. תום לב אשר לתנאים שבסעיפים קטנים (3) ו-(4) לסעיף 8(א) בחוק - בנסיבות אלה אני סבורה כי גם לא ניתן לומר שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך שאינה הולמת או בחוסר תום לב. הקבוצה - כל הנישומים בתחום המשיבה אשר חויבו בארנונה באופן רטרואקטיבי ב-24 החודשים עובר לתובענה, וחויבו בריבית פיגורים בגין תקופת הרטרואקטיביות, עת שחשבונם היה ביתרת זכות. סוף דבר אני מאשרת את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעניינה של הקבוצה השנייה. המשיבה תישא בשכר טרחה לבא כוח המייצג בסכום של 20,000 ש"ח. הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא - כל הנישומים בתחום המשיבה אשר חויבו בארנונה באופן רטרואקטיבי ב-24 החודשים עובר לתובענה ועד למועד מתן החלטה זו, וחויבו בריבית פיגורים בגין תקופת הרטרואקטיביות, עת שחשבונם היה ביתרת זכות. בהתאם לסעיף 11(א) בחוק, כל חבר קבוצה רשאי להודיע לבית המשפט בתוך 45 יום מיום פרסום החלטה זו על רצונו שלא להיכלל בקבוצה. התובעת המייצגת היא אנטרפוינט בע"מ, ובאי הכוח המייצגים הם עו"ד אייל ולנר ועו"ד דוד גואטה. עילת התובענה - גביית ריבית פיגורים בגין היטל השבחה, שלא כדין. השאלה המשותפת לחברי הקבוצה - האם נוהגת המשיבה לחייב נישומים שחויבו בחיוב רטרואקטיבי בארנונה, בריבית פיגורים, כאשר הייתה יתרת זכות בחשבונם. הסעד הנתבע - השבת חיובי היתר של ריבית פיגורים שנגבתה במהלך 24 החודשים שקדמו להגשת התובענה ועד לאישורה. הצדדים יפרסמו הודעה בדבר ההחלטה לאשר את התובענה, בהתאם לסעיף 25(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות ויכללו בה את האמור בפרק זה שכותרתו "סוף דבר". טיוטת ההודעה תועבר לאישור בית המשפט בתוך 30 יום ואזי יינתנו הוראות לעניין דרך הפרסום. המשיבה תישא בהוצאות הפרסום. ריביתריבית פיגוריםשאלות משפטיותארנונה