ביטול הפקעת חלקה ש"מיועדת" להפקעה במשך 30 שנה 11. העותרים טוענים, כי מצב הדברים הנוכחי הנִו בלתי סביר, שכן מחד גיסא - החלקה מיועדת להפקעה באופן שאינו מאפשר להם שימוש בה, אך מאידך גיסא - החלקה אינה מופקעת בפועל מזה למעלה מ-30 שנים ואינה מקימה להם זכות לתבוע פיצויי הפקעה. הם מדגישים, כי החלקה כלל אינה דרושה למועצה המקומית, אשר הצהירה על כך בעבר, כאמור, והיא ביצעה את כל ההפקעות הנחוצות לה עוד בשנת 1994; כי לא קיים כיום כל תכנון קונקרטי לשימוש בחלקה; וכי ממילא המועצה המקומית אינה יכולה לשאת בתשלום פיצוי בגין הפקעה מלאה. לאור האמור גורסים העותרים, כי בנסיבות העניין, שבהן המשיבות לא מצביעות על צורך קונקרטי בקרקע, הרי שהוועדה המקומית אינה מוסמכת להפקיע את חלקה 63; זאת בשים לב לפסיקה הקובעת כי הסמכות להפקיע הִנה "צמודת מטרה", וכי על הרשות מוטלת חובה לנקוט הליכי הפקעה בתוך פרק זמן סביר, שאחרת תבוטל ההפקעה. לחלופין מבקשים הם כי בית-המשפט יורה לוועדה המקומית לנקוט לאלתר בכל הצעדים הנדרשים להפקעת החלקה, ולשלם להם פיצוי מתאים. העותרים מדגישים, כי לא מתבקש בעתירה כל סעד תכנוני, שכן מקורם של הסעדים האמורים הִנו בדיני ההפקעות ובדיני הקניין; על-כן לא היה טעם בפנייה למוסדות התכנון בטרם הגשת העתירה. 12. הוועדה המקומית טוענת, כי אין בעתירה כל עילה המופנית נגדה, אלא נגד המועצה המקומית בלבד; מה גם, שבהתאם להסכמות שאליהן הגיעה הוועדה עם המועצה המקומית לאחר אישור תכנית 113א - האחריות לביצוע התכניות, לתשלום העלויות הכרוכות בהוצאת התכנית אל הפועל וכן להכנת המסמכים הדרושים לצורך הפקעת החלקות ושינוי התכנית - מוטלת על משיבה 2 בלבד. למעלה מזאת מדגישה הוועדה המקומית בהקשר זה, כי הסמכות לשינוי ייעוד החלקה כמבוקש - אינה נתון לה, כי אם לוועדה המחוזית; וממילא ככל שיש לעותרים טענות נגד שינוי ייעוד החלקה בתכנית המתאר המאושרות, הרי שהן לוקות בשיהוי ניכר. לגופן של טענות העתירה משיבה הוועדה המקומית, כי לא חל שיהוי במימוש תכנית 113א, בשים לב לכך שנעשה שימוש בחלקות הסמוכות לחלקה נושא העתירה לצורך הקמת בית-ספר, וכן בחלקה עצמה - כדרך; כי לאור הצורך הציבורי בחלקה, יש להמתין עד שתודיע המועצה המקומית על רצונה ויכולתה הכלכלית לתפוש חזקה בחלקה; ומכל מקום, היות שהשימוש שנעשה בחלקה לצורך סלילת הדרך כאמור אינו עולה על 40% - אין לפסוק פיצוי כלשהו לעותרים. 13. המועצה המקומית טוענת, כי יש לסלק את העתירה על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים תכנוניים, שכן לשיטתה מקומן של טענות העותרים לעניין ביטול אפשרות ההפקעה או שינוי ייעוד החלקה - הוא בתכנית, שבאפשרותם להגיש לוועדה המחוזית. לגופן של טענות העתירה מבהירה המועצה, כי על-אף שהביעה בעבר נכונות לשינוי ייעוד חלק מהחלקה כך שרק 40% ממנה ייועדו לצורכי ציבור ולהפקעה - הרי שעובר להגשת העתירה נבחנו הדברים מחדש על-ידי הגורמים המקצועיים במועצה, ונמצא כי יש צורך בהפקעת החלקה כולה. בהקשר זה חוזרת המועצה על הטעמים שהעלתה בתשובתה לפניית העותרת, במכתבה מיום 20.7.11, אשר נתמכו הן בחוות הדעת של מתכנן תכנית המתאר החדשה לאבו גוש והן בעמדת מהנדס המועצה; ובכלל זה - המחסור בשטחים הציבוריים בישוב, העובדה כי החלקה הנ"ל מהווה את השטח הציבורי היחידי באזור הרלבנטי בישוב, ומיקומה של החלקה ברצף לשתי חלקות שהופקעו ושהוקם עליהן בית-ספר, באופן שיאפשר ניצול כולל של השטח, לרבות לצורכי חינוך. עוד מוסיפה המועצה, כי מעולם לא זנחה את מטרת ההפקעה, וכראייה - ניצלה את הקרקעות הסמוכות לחלקה לצורכי ציבור, ובכלל זה לבניית בית-ספר; כי בענייננו ישנה חשיבות רבה בשמירת עתודות קרקע למטרות ציבוריות, באופן שמאיין את הטענות בדבר זניחת המטרה הציבורית; וכי בנסיבות העניין, לאור האינטרס הציבורי בהותרת הקרקע לצורכי ציבור, יש להעניק משקל מכריע לנזק שייגרם למועצה אם תתקבל העתירה, אשר לעמדת המועצה עולה במידה ניכרת על הנזק שיוסב לעותרים בדחיית העתירה. לאור האמור גורסת המועצה, כי לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה, המעידים על זניחת מטרת ההפקעה או על שיהוי במימושה, הן מהפן הראייתי והן מההיבט המהותי; לכן אין ממש בסעד הראשון המתבקש בעתירה. באשר לסעד בדבר מימוש ההפקעה לאלתר, טוענת המועצה המקומית, כי אין מקום להורות לה לתפוס חזקה בכל השטח בטרם התגבשה תכנית סדורה בעניין, אשר נמצאת כיום בשלבי תכנון, כאמור. 14. הוועדה המחוזית טוענת, כי יש לדחות את העתירה בכל הנוגע לסעד הראשי המבוקש, לפיו יקבע כי הוועדה המקומית אינה מוסמכת עוד להפקיע את חלקה 63. היא מדגישה, כי על-פי עמדת היועץ המשפטי לממשלה, אם בוצעה הפקעה על-ידי רשות מקומית לפי תכנית שייעדה את הקרקע לצורכי ציבור, אזי דרך המלך להעלות טענה בדבר זניחת המטרה הציבורית, הִנה באמצעות בקשה לשינוי תכנית שתוגש למוסד התכנון המוסמך; ורק במקרים חריגים (קרי - כאשר מדובר בטענות הנוגעות ליכולת השימוש בקרקע, ולא בטענות בדבר פקיעת הצורך הציבורי ששימש יסוד להפקעה) ניתן יהיה לבטל את ההפקעה בדרך של הכרעה שיפוטית, אשר ממילא לא יהיה בכוחה לשנות את ייעודה הציבורי של הקרקע. הוועדה המחוזית מדגישה, כי אמנם בענייננו החלקה טרם הופקעה, ואף לא החלו כלל הליכי הפקעה, ולעת הזו העותרים הִנם עדיין בעליה; אולם העיקרון האמור, לפיו מתחייבת, ככלל, פנייה למוסדות התכנון בטרם הגשת עתירה לבית-המשפט - יפה גם למקרה דנן. היא מדגישה, כי הרציונל העומד בבסיס העיקרון האמור, אשר מצא את ביטויו גם בפסיקה, הוא שמוסדות התכנון הם שקובעים את הצורך הציבורי בקרקע ואת נחיצות ההפקעה למימוש המטרה הציבורית, ולכן עליהם לדון בטענה בדבר היעדר צורך ציבורי בקרקע, בהתאם לנתונים שיובאו לפניהם ועל-יסוד השיקולים התכנוניים שבסמכותם לשקול. לאור האמור סוברת הוועדה המחוזית, כי כל עוד לא נערך דיון תכנוני כאמור, אין מקום שבית-המשפט לעניינים מינהליים יקבע לראשונה קביעה בעלת משמעות תכנונית; בפרט בענייננו, כאשר הוועדה המחוזית כבר הביעה עמדתה בנוגע לנחיצות הקרקע לצורכי ציבור, במסגרת בחינת תכנית 403. מכל מקום, מדגישה הוועדה המחוזית, כי הטענה לפיה נמנעה המועצה המקומית מלבצע את המוטל עליה על-פי התכנית - אינה יכולה לשמש, כשלעצמה, בסיס לקביעה לפיה פקע הצורך הציבורי בקרקע. זאת ועוד, מבהירה הוועדה המחוזית, כי אף אם יקבל בית-המשפט את הסעד הראשון המבוקש ויורה על היעדר יכולת הפקעה בנסיבות העניין, הרי שאין לכך השפעה על ייעוד הקרקע לצורך ציבורי; ועל-פי הפסיקה ניתן בנסיבות אלו להפקיע את הקרקע מכוח תכנית חדשה. גם לגופו של עניין סבורה הוועדה המחוזית, כי אין ממש בטענת העותרים בדבר פקיעת הצורך הציבורי בחלקה 63, כעולה מעמדותיהן של המועצה המקומית והוועדה המקומית; ובשים לב לכך שמשך התקופה שחלפה ממועד ההפקעה אינה מהווה שיקול בלבדי בבחינת נחיצות הקרקע לצורכי ציבור. הוועדה המחוזית מוסיפה ומדגישה, כי פרוגרמה למיפוי צורכי התכנון באבו גוש שנערכה במסגרת הכנת תכנית המתאר החדשה לישוב, וכן דיונים של ועדת ההיגוי לתכנית זו, מלמדים על מחסור בקרקעות המיועדות לצורכי ציבור בישוב, בפרט באזור שבו נכללת חלקה 63; ולכן, אף אם תוגש תכנית חדשה לשינוי ייעוד החלקה - היא תבחן בזהירות יתרה לנוכח האמור. לבסוף מבהירה הוועדה המחוזית, כי ראוי שהוועדה המקומית תפעל בהקדם ובתוך זמן סביר לשם הפקעת חלקה 63. התוצאה 29. אשר על כל האמור לעיל, נדחה הסעד הראשי המבוקש בעתירה, להורות כי משיבה 1 אינה מוסמכת להפקיע את חלקה 63; וכן נדחה הסעד החלופי בעתירה, של מתן הוראה למשיבה 1 לפעול לאלתר למימוש ההפקעה ולשלם פיצויים לעותרים. עם-זאת, על משיבה 1 לדאוג לפרסום הודעה בדבר הפקעת חלקה 63 לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות ובהתאם להוראות סעיפים 189 ו-190 לחוק התכנון והבנייה, בתוך ששה חודשים מהיום; ולקדם את הליכי ההפקעה בתוך פרק זמן סביר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. קרקעותביטול הפקעההפקעה