חשמל כשר לשבת הרקע העובדתי בקצרה 1. העותרים מתגוררים בסמיכות למקרקעין הידועים כ"גבעת הבנים" בעיר בני ברק, ומוגדרים כשטח ציבורי פתוח המשתרע על כ- 10 דונם בבעלות העירייה. בשנת 2007 הונחו גנרטורים בשטח המקרקעין לשם יצירה ומכירה של "חשמל כשר", המיוצר על-ידי מכונה שאינה פעילה בשבת. 2. לאחר הנחת הגנרטורים פנו מספר תושבים המתגוררים בסמיכות למקרקעין במסגרת עת"מ 1870/07 רמי קליין ואח' נ' ראש עיריית בני ברק, וטענו כנגד הצבת הגנרטורים ללא היתר בניה. (להלן: "העתירה הראשונה"). בעתירה הראשונה, קבע בית המשפט ביום 1.5.08 (כב' השופטת א.קובו) כי הגנרטורים הוצבו ללא היתר בניה, ועל היועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של הועדה המחוזית לפעול בהתאם לסמכויות הנתונות להם על פי דין. המצב העובדתי לא שונה בעקבות פסק הדין בעתירה הראשונה, למעט העובדה כי הוצאו היתרי בנייה לגנרטורים. היתרים אלו ניתנו בניגוד לעמדתה של הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז תל-אביב, שקבעה כי אין בידי הועדה המקומית בני-ברק הסמכות להנפיק היתרים לגנרטורים ועליה להכין תכנית סטטוטורית, אם ברצונה להכשיר את השימוש בהם. או אז הוגשה העתירה השנייה, במסגרתה קיבל בית המשפט (כב' השופטת ש.גדות) את עמדת העותרים וקבע כי ההיתרים הינם בלתי חוקיים ולכן בטלים. 3. בפסק הדין בעתירה השנייה נקבע: "אין ספק בעיני כי "חוות גנראטורים פיראטית" בגודל, בהיקף ובפעילות שהוכחה בעתירה זו ובפסק דין קליין, איננה בהגדרת שטח ציבורי פתוח על פי תכנית המתאר...בעניין זה אני מצטרפת לחוות דעתה של כב' השופטת א.קובו בפסק דין קליין. היתר המאשר הקמת תחנת גנראטורים ובלשון פסק דין קליין "מתקן חשמל הכולל יצירת חשמל" או בלשון העתרים "חוות גנראטורים פיראטית" סותר את תכנית המתאר ומשום כך דינו להתבטל". המשיבים 1 ו-4 ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון מבלי שפנו בבקשה לעיכוב ביצועו. 4. בפועל, לא פעלו המשיבים בהתאם למתחייב על פי פסק הדין. בנסיבות אלה, פנו העותרים בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, ביום 23.7.13. בית המשפט (כב' השופטת ש.גדות) דחה את הבקשה בנימוק כי: "הליך בזיון בית המשפט הוא הליך אכיפה קיצוני ואין מקום לנקוט בו אלא לאחר שההליכים נבחנו או מוצו. בענייננו, היה על המבקשים להגיש עתירה מנהלית כנגד מחדלם של המשיבים באכיפת פסק הדין ולעתור לחייבם לפעול במסגרת הסמכויות הנתונות להם..". החלטה זו ניתנה מטעמים פרוצדוראליים בעיקרם, תוך שבית המשפט אינו חוסך דברי ביקורת נוקבים כנגד התנהלות המשיבים: "התנהגותם של המשיבים ו/או מי מטעמם ראויה לכל גינוי, והיא זכתה לביקורת הן בפסק דין קליין שניתן על ידי כב' השופטת קובו והן על ידי פסק הדין שניתן על ידי בעתירה זו. למרות האמור בפסקי דין אלה, לא פעלו המשיבים ו/או מי מהם על מנת להשיב את החוק על כנו אלא משתמשים הם בטיעונים אשר חלקם היה מוטב שלא יטענו". 5. בהתאם להחלטה שניתנה בעתירה השניה פנו המבקשים בעתירה שלישית לבית המשפט. בפסק הדין אשר ניתן ביום 28.8.13 מפי מותב זה נקבע, כי כל תכליתן של טענות המשיבים להימנע מנקיטת צעדים שעל העיריה כרשות ציבורית לנקוט, בהתאם לעקרון שלטון החוק, וכי מצופה מרשות ציבורית כי תפעל לכיבוד פסקי דין של בית המשפט ותשמש בכך אות ומופת לסדר התקין. כן נקבע: "אין חולק כי המשיבים אכן מבזים את בית המשפט ומתעלמים מפסקי דין מפורשים המורים כי היתרי בניה לגנראטורים ניתנו שלא כדין. המשיבים אף אינם טורחים לבקש עיכוב ביצוע של פסק דין עד להכרעה בערעור שהוגש על ידם - משל מדובר בפיסת נייר שאינה מחייבת אותם. ב"כ המשיבים טען כי ההיתרים שהוצאו אינם בטלים, ובאותה נשימה טען כי העיריה ניסתה למצוא אתר חלופי להקמת הגנראטורים ולא עלה בידה. מדובר בטענות שהדעת אינה סובלת, שכל תכליתן להימנע מנקיטת צעדים שעל העיריה כרשות ציבורית לנקוט, בהתאם לעקרון שלטון החוק. מצופה, כי רשות ציבורית תפעל לכיבוד פסקי דין של בית המשפט ותשמש בכך אות ומופת לסדר התקין". עוד נקבע בפסק הדין, כי "המשיבים יפעלו לאלתר מכוח סמכויותיהם להפסקת השימוש שנעשה במקרקעין ולפינוי הגנרטורים מהשטח הידוע כגבעת הבנים בבני ברק". 6. ביום 10.10.13 הגישו המשיבים ערעור על פסק הדין בעתירה השלישית, גם הפעם - מבלי שטרחו להגיש בקשה לעיכוב ביצועו. בסך הכל, עומדים ותלויים בפני בית המשפט העליון שלושה ערעורים- עע"ם 4476 עע"ם 6785/13 ועע"ם 3055/13, אשר הדיון בהם אוחד בהחלטת רשמת בית המשפט העליון ל.בנמלך ויישמע ביום 24.3.14. 7. ביום 21.11.13 הגישו העותרים בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, משלא צייתו המשיבים לפסק הדין שניתן בעתירה השלישית. בבקשה נטען, כי חרף פסק הדין בעתירה השלישית, עד ליום הגשת הבקשה הגנראטורים ממשיכים לפעול בשטח. טענות הצדדים 8. המבקשים טוענים כי חוות הגנרטורים ממשיכה לפעול באין מפריע, תוך סיכון חיי אדם, בניגוד לדין ובניגוד לפסיקות חוזרות ומפורשות של מספר שופטים. המבקשים פנו בכתב למשיבים, ומתוך התחשבות בעובדה כי התחלף ראש העירייה בחרו לשלוח מכתב התראה נוסף לאחר הבחירות. פניותיהם נעשו בימים 8.10.13 ו - 28.10.13 אך עד ליום הגשת הבקשה לא נתקבלה בידי המבקשים כל תשובה מאת המשיבים. לדברי המבקשים, קיימת הצדקה למתן סעד לפי פקודת בזיון בית המשפט שכן, מחדלם של המשיבים עולה לכדי התעמרות במבקשים, זלזול בהם ובשלטון החוק, אותם יש להביא לקיצה. 9. לטענת המבקשים, מדובר במקרה העונה לגדר המקרים להם נועד הליך ביזיון בית המשפט, במיוחד לאור העובדה שלא ניתן עוד לפנות לרשות בכל דרך חלופית. דברים אלה סומכים המבקשים על פסיקת בית המשפט העליון בע"פ 517/06 מנור נ' KMPG INC. 10. המשיבים טוענים, כי דין הבקשה להידחות על הסף וכן לגופה. לגישתם, "אין כל ממש בבקשת המבקשים שכן בכל הכבוד הנכבד, שיקול דעת המבקשים איננו מחליף את הוראות הדין ואת שיקול דעת הרשות בהליכים שעל הרשות לנקוט בכדי להוציא לפועל את הוראות פסק הדין". המשיבים סבורים כי המבקשים הם אלו העושים שימוש לרעה בהליכי משפט. לטענתם, בחודש ספטמבר 2013 נפתחה חקירה ע"י התביעה העירונית בעיריית בני ברק, בגין השימוש האסור הנעשה במקרקעין לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה. החקירה מלווה ע"י היחידה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה. במהלך חודש אוקטובר נשלחו זימוני חקירה לכ-40 חשודים בקשר לגנראטורים. מפקחי הבניה בעירייה ערכו את חקירת החשודים שהתייצבו לחקירתם במהלך חודש נובמבר. לאחר הצטברות חומר חקירה נוסף, נשלח זימון לכ-45 חשודים נוספים. 11. המשיבים טוענים, כי הם מכבדים את בית המשפט ואת פסיקותיו ועושים כל אשר ביכולתם בכדי לבצע את פסק הדין תוך מילוי הוראות הדין החלות עליהם. לגישתם, "עם כל הכבוד למבקשים, דרישתם כי יום לאחר פסק הדין יעלו הטרקטורים ויהרסו את הגנרטורים הינה דרישה בלתי סבירה". לדידם, ביצוע פסק הדין "רומס הוראות הדין וזכויות חשודים". המשיבים טוענים כי הם פועלים מכוח סמכויותיהם, כפי שהורה להם בית המשפט, אך לעיריית בני-ברק יש נהלים קבועים לטיפול בעבירות על חוק התכנון והבניה, וכי שיקול דעת המבקשים אינו מחליף את שיקול הדעת המנהלי בתהליך ביצוע פסק הדין. המשיבים צירפו תצהיר של פקח מטעם הוועדה המקומית, רשימות של משתמשי חשמל וגיליונות גביית עדות מהם. 12. הוסיפו המשיבים וטענו כי פינוי המבנה בו מוצבים הגנרטורים, כרוך בהוצאה כספית גדולה ודורש התארגנות מצד המשיבים 2-4, אך לרשות אמצעים ומשאבם מוגבלים בביצוע פעולות האכיפה. לדבריהם: "לא יעלה על הדעת כי התארגנות טכנית זו וההוצאה הכספית שדרושה לצורך הפינוי יעשה מהיום למחר", ובכל מקרה אין להפעיל צו אכיפה קיצוני נגד הרשות, אשר החלה את התהליך הנדרש לביצוע האמור בפסק הדין. 13. בתשובתם לתגובה, טענו המבקשים כי תגובת המשיבים מטעה, מנוסחת בלשון תמימה כביכול, ומושתת על טיעונים בלתי רלבנטיים - הכל תוך ניסיון להסיט את הדיון מעיקרו. המשיבים יודעים עוד משנת 2008 כי הגנרטורים הוצבו בשטח בניגוד לתכנית וכי הם מהווים סכנה לציבור. כן טענו המבקשים, כי המשיבים הזמינו צרכני החשמל למתן עדות, ואת כולם שאלו שאלות זהות חסרות משמעות, למרות שבעלי ההיתר ידועים לוועדה המקומית ושאלת חוקיות ההיתרים כבר הוכרעה על ידי מספר שופטים. 14. במהלך הדיון שהתקיים במעמד הצדדים ציינה ב"כ המבקשים כי בעלי ההיתר הם ועד מקדשי שביעית, ובעלת המקרקעין היא עירית בני ברק. לדבריה, אין כל מקום לחקירת צרכני החשמל וכל החקירות המתנהלות הן "משיכת זמן ולא רלוונטיות להפסקת השימוש המסוכן". 15. ב"כ המשיבים טען בדיון כי לאור פסק הדין כינסו המשיבים את הגורמים הרלבנטיים, כולל הפיקוח והתובעת העירונית על מנת לקבוע את סדר הפעולות האופרטיבי לביצוע פסק הדין. מכיוון שעבירת בניה מופנית לא רק נגד בעל ההיתר, אלא נגד המשתמשים, הוחלט לחקור את כל המשתמשים בחשמל, למרות שהפסיקה מתייחסת רק להיתר ולא לשימוש בחשמל המופק במקום. ב"כ המשיבים אישר, כי פסק הדין לא נשלח לבעל ההיתר, וטען כי לא הצטווה לעשות כן. לדבריו, בעל ההיתר הוא ועד מקדשי השביעית, ולאחר שנשאל שלוש פעמים על ידי בית המשפט אם מוכרים למשיבה חברי הועד השיב, כי אחד מהם הוא ליינר יוסף ו"אנו רואים בו כנציגם או שלוחם של הועד". דיון והכרעה 16. נקיטת פעולה לפי פקודת בזיון בית המשפט היא סעד קיצוני: "הליך בזיון בית משפט הוא הליך אכיפה קיצוני שהשלכותיו בדרך של הטלת קנס מתמשך או מאסר עלולות להיות פוגעניות עד מאד...על רקע זה, השימוש באמצעי אכיפה על-פי הפקודה, צריך להיעשות במשורה, כעניין חריג המוגבל למצבים בהם כל יתר האמצעים כבר מוצו ולא הועילו, ולא נותרה אלא דרך הליך בזיון בית משפט כדי להבטיח את אכיפתה של ההוראה השיפוטית..." (ע"פ 517/06 בועז מנור נ' KPMG INC ). וכן: "הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו - קנס או מאסר - עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. פסיקתו של בית-משפט זה חזרה והדכישה כי השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט (כב' השופטת ע.ארבל)). חרף הזהירות שעל בית המשפט לנקוט, האכיפה מכוח פקודת בזיון בית המשפט מהווה כלי אפקטיבי, שראוי ואף אין מנוס מלהפעילו, במיוחד במקרה דנן. כדברי כב' השופט ד.חשין בעת"מ 326/09 התנועה למען איכות השלטון בישראל ע"ר נ' עירית בית שאן (1.6.11) אשר הובאו על-ידי גם בגוף פסק הדין בעתירה השלישית ומפאת חשיבותם והתאמתם למקרה דנן, נביאם בשנית: "מיותר לציין כי איני מקבל כלל ועיקר מצב בו צד להליך משפטי יתעלם במופגן מהחלטות בית המשפט, לא כל שכן כאשר מדובר ברשויות ציבוריות הפועלות על פי דין. כאשר רשות ציבורית גוררת רגליה בקיום החלטות בית המשפט, פוגעת היא פגיעה קשה באמון הציבור במערכת השיפוטית וממילא מעבירה מסר פסול שיש לעקרו מן השורש". 17. ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע פסק דין, במיוחד כאשר תוכן הצו ברור ואינו טעון הבהרה, גם לשיטת המשיבים, כפי שהוברר במהלך הדיון. בפסק הדין בעתירה השלישית מיום 28.8.13 הוריתי למשיבים לפעול לאלתר מכוח סמכויותיהם "להפסקת השימוש שנעשה במקרקעין ולפינוי הגנרטורים מהשטח הידוע כגבעת הבנים בבני ברק". ברור, אם כן, מלשון זו, כי היה על המשיבים להביא להפסקת פעילותם של הגנרטורים ולפינויים המשטח, דבר שחמקו מלעשותו, פעם אחר פעם, חרף פסקי הדין שקבעו כי ההיתרים שניתנו להצבת הגנרטורים הם בלתי חוקיים ויש לסלקם. 18. בדיון 26.1.14 נשאל ב"כ המשיבים על-ידי בית המשפט, פעם אחר פעם, מי הוא בעל ההיתר. תחילה השיב: "זה חלק מהחקירה", לאחר מכן השיב: "כיוון שזה ב- 2007 ואנו ב-2013 רצינו לדעת בדיוק במה מדובר". בהמשך השיב כי ההיתר ניתן בשנת 2007 ל"ועד מקדשי שביעית". לבסוף, השיב: "אחד מהם ליינר יוסף. אינני יודע כמה יש בועד. אנו רואים בו כנציגם או שלוחם של ועד. הוא גר ברח' שטרסר 2. הוא זומן והוא נחקר". לשאלת בית המשפט מה השלב הבא אחרי חקירתו של ליינר, השיב "לי כיועץ משפטי אין סמכות לחתום על כתב אישום. .. ליינר אמר שלא אחראי לעבודות באתר... מקווה שתוך 90 יום ישלימו את גביית העדויות יגישו כתבי אישום וכו". עוד טען, כי אין למשיבים סמכות חוקית להרוס את הגנרטור. "אכיפת מקרקעין נעשית ע"י התובע העירוני. בכתב האישום זו מדינת ישראל ע"י היועמ"ש. הוא לא נמצא פה.. אני כוועדה מקומית אני עושה כל מה שאני יכול". כאשר התבקש להראות מכתב או פס"ד שנשלח לועד או לליינר השיב: "לא שלחנו למקבלי ההיתר, אלא לתובעת העירוני ולגורמי האכיפה ברשות העירונית...לא התבקשתי לשלוח ולא שלחתי". 19. האופן החמקני בו השיב ב"כ המשיבים לשאלות הנ"ל, מאפיין את התנהלותם של המשיבים לכל אורך ההליך הנוכחי וההליכים הקודמים, שהתקיימו בפני מותבים אחרים. התנהלות המשיבים יוצרת תחושה לא נוחה בקרב כל אדם מצפוני, שבריאות הציבור ושלטון החוק חשובים בעיניו. אין זה ראוי כי רשויות מינהליות ינקטו בגישה המביעה זילות בחיי אדם וזלזול בפסקי-דין של בית המשפט. המשיבים מתייחסים לפסקי הדין שניתנו בעניינם כאל המלצות בלבד, הניתנות לפרשנות לפי הבנתם. כך נלמד מהעובדה כי לא טרחו לפנות לבית המשפט בבקשה לעיכוב ביצועם של פסקי הדין, כאילו גם כך אין צורך אמיתי לקיימם; מהעובדה שלא טרחו לשלוח את פסק הדין לבעלי ההיתר; ומהעובדה שטענו כי עליהם לחקור את משתמשי החשמל לראשונה במענה לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. 20. מדובר ברשות מינהלית, שנקראה במספר פסקי דין להפסיק את השימוש בגנרטורים שיש בהם כדי להוות סכנה לחיי אדם. בכל ההליכים שהתנהלו נגד המשיבים לא נטען, ולו פעם אחת, שזהות בעלי ההיתר אינה ידועה למשיבים, או שיש צורך לחקור את משתמשי החשמל. יתירה מכך, טענת המשיבים כי יש צורך לצרף את צרכני החשמל כמשיבים נדחתה בהליכים שהתקיימו נגדם, טרם מתן פסקי הדין, אך המשיבים מתמידים בהתנהלותם כלפי צרכני החשמל, למרות שיש בה כדי לסבך ולהשהות את פינוי הגנרטורים שלא לצורך. בנסיבות אלה, אין מנוס מקביעה, כי התנהלות המשיבים עולה כדי חוסר תום-לב בניהול ההליך המשפטי בכלל, ובביצוע פסק הדין בעתירה השלישית בפרט. 21. ברי, כי ידועה לוועדה המקומית זהותם של מבקשי ההיתר, כך שלא חסרים נתונים על-מנת להפסיק את השימוש בגנרטורים ולפנותם לאלתר. ב"כ המשיבה נקט בקו הגנה חדש, לאחר מתן פסק הדין, במסגרתו הוא מבקש לקשור בין הפעולה האופרטיבית למימוש פסקי הדין וההחלטות בעניין הסרת הגנרטורים, לבין הליך חקירה שעל התביעה העירונית לבצע, כביכול, על-מנת להגיש כתבי אישום בפרשה. לא ברור מה בין פינוי המפגע לבין פעולות הרשות במטרה לאיתור האשמים בעבירות על חוקי התכנון והבניה והגשת כתבי אישום נגדם. אין לקבל קו טיעון זה, והוא עולה, כאמור, לכדי חוסר תום-לב של המשיבים. במיוחד, חמור הדבר עת קיימת סכנה לחיי אדם, שהתנהלות המשיבים מעידה על זלזול בהם. 22. סעיף 204 לחוק התכנון והבניה אליו הפנה ב"כ המשיבים אינו רלוונטי לענייננו. להלן הסעיף כלשונו: 204. (א) המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו - קנס, מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף, מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו. (ב) המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בסטיה מהיתר או מתכנית, דינו - מאסר שנה אחת ובעבירה נמשכת קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן - חוק העונשין), לכל יום שבו נמשכת העבירה, לאחר שנמסרה לנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו. (ג) המשתמש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה או השניה, דינו - קנס מאסר שנה אחת ובעבירה נמשכת - קנס נוסף לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו. (ד) המשתמש שימוש חורג במקרקעין לאחר תום תקופת המקסימום שנקבעה בהתאם להוראות פרק ז', או לאחר שנמסרה לו הוראה מהועדה המקומית לפי סעיף 184 ואין עוד ערר עליה, דינו - מאסר שנה. אין בין ההליכים שהרשות המקומית מבקשת לנקוט כנגד משתמשי החשמל לבין פסק הדין ולא כלום, ומקומם של הליכים אלו, אם בכלל, הוא בנפרד ובמובחן מפסק הדין. במקום לקבל על עצמם את פסיקת בית המשפט, כי חוות הגנרטורים מהווה סכנה והיא אינה חוקית ויש להסירה לאלתר, עסוקים המשיבים, פעם אחר פעם, הליך אחר הליך, באיתור הטענה שבכוחה למנוע את ביצוע הוראות בית המשפט. אינטרס הציבור, שלטון החוק וכיבודו מחייבים כי יושם סוף להתנהלות זו, כדי שחוות הגנרטורים תוסר ממקומה לאלתר. תקווה אני, כי הפעם ישכילו המשיבים לפעול כמצופה מהם להפסקת השימוש שנעשה במקרקעין ולפינוי הגנרטורים לאלתר, כך שינוטרל כל סיכון הנובע מקיומם במקום מכוח היתר שהוכרז כבלתי חוקי. סוף דבר, הבקשה מתקבלת. המשיבים יפעלו לאלתר להפסקת פעילות הגנרטורים ולסילוקם מהשטח. ב"כ המשיבים ימסור לבית המשפט הודעה כי הדבר נעשה. החל מיום מתן ההחלטה ועד למועד מסירת ההודעה המבשרת כי בוצע צו בית המשפט, יחויבו המשיבים בקנס יומי בסך 4,000 ₪. חשמל