המועד הקובע לפיו מחשבים נזק שנגרם ע"י תכנית הוא מועד פרסום ההודעה על אישור התכנית ברשומות (סעיף 119(ב) לחוק; א' נמדר, בספרו פגיעה במקרקעין - פיצויים בגין נזקי תכנית, בעמ' 227-228; ע"א 6663/93 יוסף צאיג נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון, פ"ד נה(1) 49, 81-82). הפיצוי לפי סעיף 197 הנו פיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין, ומטרתו היא "לשפות את התובע על פגיעתה של התכנית בשווי השוק של המקרקעין הנפגעים" (ע"א 6826/93 הוועדה המקומית לתכנון נ' דב חייט, פ"ד נא(2) 286, 301). שיעור הפגיעה במקרקעין בגינה יינתן הפיצוי לפי סעיף 197 הנו בגובה ההפרש בין שווי המקרקעין ערב כניסת התכנית לתוקף לבין שווים מיד לאחר תחילת תוקפה (עת"מ 2775/01 שרגא וינטר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה "שרונים", 04.09.05). סעיף 197 לחוק התכנון והבניה קובע: "(א) נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמו, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200. (ב) התביעה לפיצויים תוגש למשרדי הועדה המקומית תוך שלוש שנים מיום תחילת תקפה של התכנית; שר הפנים רשאי להאריך את התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף אם כבר עברה התקופה". בהתאם לאמור בסעיף 197 לחוק התכנון והבניה, הזכות לפיצוי קמה בשל פגיעה אשר נגרמה למקרקעין על-ידי תכנית. ביסוד הזכות לפיצוי עומדים שני עקרונות. העיקרון האחד הוא "שאין פוגעים בקניינו של אדם אלא אם בצידה של פגיעה זו נולדה תביעה לפיצוי" (דנ"א 133/02 הוועדה המקומית לתכנון ובניה, רעננה נ' הורוויץ, פ"ד נח(6) 289, 298). לאור עקרון זה, "סעיף 197 הוא סעיף שאחת מתכליותיו המרכזיות היא לצמצם את הפגיעה שנגרמת לקניינם של בעלי הזכויות במקרקעין, על-ידי פיצוי בגין הנזק שנגרם להם מתכנית. לפיכך יש לפרשו, על-פי הכלל האמור, המעניק הגנה לזכות הקניין". מעיקרון זה מתחייב, ש"גם אם התכנית מביאה תועלת ורווחה לכלל הציבור, אין זה מן הראוי שאותם בעלים, שהתכנית פוגעת בהם, לא יקבלו פיצוי בגין הרעת מצבם. באמצעות הפיצויים, נושא ציבור משלמי המיסים בהשפעתה השלילית של התכנית על מקרקעין של בעלים מסוימים, במקום שישאו בנזק זה אך ורק אותם בעלים" (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה כפר-ספא, פ"ד מו(4) 627, 639-640). העקרון השני המונח ביסוד הזכות לפיצוי הקבועה בסעיף 197 לחוק הוא "הטעם של יעילות כלכלית ושיפור הליך קבלת ההחלטות התכנוניות על-ידי הרשות. באשר הטלת חובה על הרשות לפצות את הנפגעים מהתכנית, תחייב אותה להפעיל את שיקול דעתה, תוך עריכת איזון בין יתרונות התכנית ובין חסרונותיה. זאת, הן בהיבט הפרט - הנפגע והן מבחינת ההשפעה הנודעת לפיצוי שתידרש הרשות לשלם בגין הפגיעה במקרקעין על תקציבה ועל יכולתה לעמוד במטלות ציבוריות אחרות המוטלות לפתחה" (עע"ם 1137/04, 1173/04 הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה נ' ליבנד, סעיף 12 לפסק הדין). פרסום