ארנונה הליכי גביה מנהליים כנגד בעל השליטה בחברה (25% מהמניות) 1. חברה שהחזיקה בנכס נותרה חייבת חוב ארנונה לעירייה. האם ומתי רשאית העירייה לנקוט בהליכי גביה מנהליים על פי פקודת המסים (גביה) כנגד בעל השליטה בחברה? זו השאלה העיקרית שבמחלוקת בתיק זה. רקע 2. חברת אסטרל החזרי מס בע"מ (להלן: "החברה"), הינה חברה רשומה בישראל שעסקה בשנים 2009-2005 בסיוע ללקוחות בקבלת החזרי מס. החברה החזיקה בנכס המצוי בדרך בר יהודה 105 בחיפה (להלן: "הנכס"). אין חולק, כי החברה הייתה חייבת בתשלום ארנונה עירונית וכי למרות זאת נותרה חייבת לעירייה יתרה בסך של 143,292 ₪ (נכון ליום 28/8/13) (סעיף 10 לעתירה). העותרת הינה בעלת המניות היחידה בחברה. עוד מוסכם על הצדדים, כי החברה נקלעה למשבר כספי ונותרה חדלת פירעון. החברה אינה פורעת את חובותיה לנושים ואין לה כל נכסים. 3. ביום 19/4/13 נשלחה לעותרת הודעה שבה נאמר כי בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") ובהיותה בעלת שליטה בחברה, היא נדרשת להמציא דו"חות כספיים של החברה (נספח נ/2 לעתירה). העותרת נענתה לדרישה והמציאה לעירייה את הדו"חות הכספיים. ביום 28/8/13 נשלחה לעותרת דרישה לתשלום חוב הארנונה (נספח נ/5). בדרישה נרשם כי העותרת היא המחזיק בנכס נשוא החיוב ועל-כן נדרשה לשלם את החוב בסך של 143,292 ₪. הדרישה אינה כוללת כל פירוט מדוע מצאה העירייה לקבוע כי העותרת חייבת בחובות החברה. 4. עם קבלת הדרישה שלחה העותרת לעירייה מכתב פניה בו טענה כי אין עילה לחיובה האישי בחובותיה של החברה. פנייה זו לא זכתה למענה בכתב ועל-כן הוגשה העתירה הנוכחית. הטענות בעתירה 7. העותרת טוענת בעתירה כי לא התקיימו היסודות הנדרשים להטיל עליה חבות לשלם את חובותיה של החברה. לטענתה, החברה נקלעה לקשיים ונשארה ללא כל נכסים. העותרת לא קיבלה כל נכס מנכסי החברה. עוד טוענת העותרת כי זכותה להישמע נפגעה. לא ניתנה לה כל אפשרות של השגה וערר על הקביעה כי הינה חייבת בחובות החברה. העותרת מוסיפה וטוענת כי העירייה אינה רשאית לנקוט בהליכי גביה מנהלית כנגד מי שנטען כי הינו חייב בחובות חברה בשל היותו בעל שליטה. לטענתה, על העירייה להוכיח כי התקיימו היסודות המצדיקים את "הרמת המסך" במסגרת תביעה שתוגש לבית משפט השלום. העותרת מפנה גם להחלטות שונות של בתי המשפט שקבעו כי אין לנקוט בהליכי גביה מנהליים כנגד בעלי שליטה החייבים בחובות החברה על פי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים. 8. המשיבה טוענת לעומתה כי לא נפל כל פגם בהליך וכן כי הינה רשאית לנקוט בהליכי גביה מנהלית גם כנגד בעלי השליטה שחייבים בחובות התאגיד. העירייה מדגישה, כי נטל ההוכחה לסתור את חזקת העברת הנכסים לבעל השליטה מוטל על העותרת ועל-כן העותרת היא שצריכה לנקוט בהליך. עוד טוענת המשיבה, כי בית המשפט בוחן את החלטתה לחייב את בעל השליטה בחובות התאגיד רק על פי מבחני הביקורת המנהלית, דהיינו בוחן רק את תקינות ההליך וסבירות ההחלטה. בית המשפט, כך לטענתה, אינו נדרש לבחון את העובדות ולקבוע ממצאים. 9. לגופם של דברים, נטען כי במקומה של החברה נכנסה לנכס חברת אסטרל שירותים פיננסיים בע"מ, שהיא חברה בשליטת בעלה של העותרת. כל נכסי החברה, לרבות ריהוט וזכויות, הועברו לחברה החדשה. הדבר מעיד, כך נטען, על התחמקות מתשלום חובות המס. לבסוף נטען כי מבדיקת דו"חותיה של החברה עולה כי הדו"חות אינם ערוכים על פי כללי חשבונאות מקובלים וכי חסרים בהם נתונים הדרושים לשם לימוד בדבר מצבה הפיננסי של החברה. המשיבה העלתה גם טענת שיהוי. דיון והכרעה סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים נועד לאותה תכלית - למנוע התחמקות מתשלום מס על ידי הברחת נכסים מחברה חייבת לבעלי השליטה בה או לחברות קשורות עמה. 12. ראינו שהמסלול הכללי להרמת מסך הקבוע בסעיף 6 לחוק החברות, מחייב את הנושה לפנות לבית המשפט לשם הוכחת תנאי הרמת המסך והצהרה בדבר חבותו של בעל המניות בחובות החברה. במקום שבו הדין עצמו מייחס את חובות התאגיד לבעל המניות, כלומר מורה כי יש להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, אין צורך בפניה שכזו, וברי שהרשות המעוניינת לאכוף את החיוב על בעל השליטה אינה נדרשת להליך נוסף. 13. השאלה שבפנינו עוסקת בקבוצת המקרים השלישית, דהיינו באותם מקרים בהם הדין קובע כי בנסיבות מסוימות ניתן לגבות את המס/תשלום החובה מבעל השליטה. האם במצבים אלו מוטל על הרשות להוכיח כי התקיימו התנאים לייחוס החוב, או שמא רשאית הרשות לנקוט בהליכי גביה ישירות כנגד בעל השליטה? 22. אלא שהפניית בעל השליטה להגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולהגשת בקשה לקבלת צו ביניים לעיכוב הליכי הגביה אינה ממצה את הקשיים הנוגעים להליך בירור חבותו של בעל השליטה. וכאן אנו באים לטענה העיקרית בהליך הנוכחי, דהיינו הטענה כי מקום שבו בעל השליטה אינו יכול לפנות בהליכי השגה וערר על חיובו האישי, מנועה העירייה מלנקוט כנגדו בהליכי גביה, עד שיינתן לטובתה פסק דין סופי בתביעה אזרחית שתוגש על ידה. טענה זו הועלתה בדיונים רבים בבתי המשפט וניתן למצוא בה החלטות שונות. יתרה מזו, גם הרשויות המקומיות נוקטות בהליכים שונים וניתן למצוא לא מעט מקרים בהם רשויות מקומיות בחרו במסלול של הגשת תביעה לבית המשפט האזרחי כנגד בעל השליטה הכופר בחבותו האישית ונמנעו מנקיטת הליכי גביה בטרם הוכרעה התביעה. סיכום ביניים 30. דומני, כי בהעדר הסדר חקיקתי מקיף, כפי שראוי היה שיוסדר, אין מנוס אלא למצוא את המסלול שיבטיח מחד את בירור העובדות לאשורן וימנע התחמקות מתשלום חובות תוך שימוש במסך ההתאגדות של חברות, ומאידך ישמור את זכויותיהם של בעל השליטה ואולי גם של נושים אחרים להביא ולהשמיע את טענותיהם בטרם יוטלו עליהם חיובים אישיים. על-כן, הדרך הראויה הינה כי לאחר משלוח דרישה לבעל השליטה תבחר הרשות את המסלול הראוי בהתאם לעמדת בעל השליטה. ככל שבעל השליטה מעלה טענות הראויות להתברר בהליך השגה, ערר וערעור, יש לקבוע כי עליו לנקוט במסלול זה ואם לא נקט בהליכים במועד, פתוחה הדרך בפני הרשות לנקוט בהליכי גביה מנהלית. אם בעל השליטה חולק על הדרישה בשל עילות שאינן כלולות בחוק הערר, כגון שלא קיבל נכסים, הרי שחובת ההגינות המוטלת על הרשות מחייבת כי הרשות תמנע מנקיטת הליכי גביה ותגיש תביעה לבית המשפט. בכל מקרה גם אם נקטה הרשות המנהלית הליכי גביה ובעל השליטה הגיש עתירה מנהלית ובגדרה בקשה לעיכוב ההליכים, רשאי בית המשפט להגיע למסקנה כי ההליך המתאים הינו הליך התביעה האזרחית ובמקרה שכזה ראוי כי יעכב את הליכי הגביה ויפנה את הצדדים לבית המשפט האזרחי המוסמך. 31. מודע אני לכך כי יתכנו מצבים שבהם בעלי שליטה יעלו טענות שאינן מנויות בחוק הערר רק כדי להכביד על הרשות ולמנוע את נקיטת הליכי הגביה. כמו כן ייתכנו מצבים בהם לא תינתן תשובה ברורה. למרות זאת דומני כי אין מנוס וכי יש להעדיף הכבדת מה על הרשות ובלבד שלא תקופח זכותו של בעל השליטה להוכיח את טענותיו. יתרה מזו, יש להניח כי גם בגדרה של תביעה אזרחית, אם תוגש, ניתן לנקוט בבקשה לסעדים זמניים שיבטיחו את פירעון החוב. 33. עוד אעיר כי קיימת מחלוקת לגבי היקף החוב אותו ניתן לגבות מבעלי השליטה. לטענת המשיבה, היא רשאית לגבות מבעלי השליטה את מלוא החוב, גם אם זה עולה על היקף הנכסים שהועברו אליו. גם סוגיה זו טרם הוכרעה בפסיקה ואיני סבור כי הליך זה מחייב הכרעה בה (ראו והשוו לעניין סעיף 119א לפקודה פסק הדין בע"א 2755/08 הנ"ל וכן עת"מ (ת"א) 1311/07 לעיל). העתירה הנוכחית 34. במקרה הנוכחי נשלחה הדרישה והומצאה לידי העותרת כבר ביום 19/4/13 (סעיף 11 לעתירה). בשלב זה נדרשה העותרת רק למסור מסמכים וכך עשתה. ביום 3/6/13 נשלחה לעותרת דרישת תשלום. בדרישה זו הופנתה תשומת לב העותרת כי היא רשאית להגיש השגה רק בטענות המנויות בסעיף 3(א)(4) לחוק הערר. רק ביום 3/9/13 שלחה העותרת התייחסות עניינית לדרישה וטענה כי לא הועברו לה כל נכסים. 35. אין ספק, כי העותרת השתהתה במתן תשובה, אולם איני סבור כי די בכך כדי להביא לדחיית העתירה. בהודעות שנשלחו לעותרת לא הובהרו לה זכויותיה, לא הובהר לה כי אם טענתה אינה נכללת בגדר הוראות סעיף 3(א)(4) לחוק הערר עליה למסור תשובה וכי הינה צפויה לתביעה אזרחית. יתרה מזו, שאלת סמכות העירייה לנקוט בהליכי גביה הייתה שנויה במחלוקת והמצב המשפטי עדיין אינו ברור. בנסיבות אלו דומה, כי האינטרס הציבורי מצדיק את דחיית טענת השיהוי. 36. עיון במסמכים שהוצגו מעלה עד כמה יש קושי לקבוע האם במועד הפסקת פעילות החברה היו לה נכסים, אם לאו. המשיבה סומכת טענותיה על ליקויים בניהול ספרי העותרת, אלא שטענתה זו אינה מספקת כדי לקבוע כי לחברה היו נכסים בעת הפסקת פעילותה, לא כל שכן, אין בכך די כדי לקבוע שהנכסים הועברו לעותרת. יתרה מזו, לא הוגשה כל חוות דעת חשבונאית ממנה ניתן ללמוד את הנטען בתשובת העירייה. גם הקשר בין החברות מחייב בירור עובדתי, לרבות שמיעת גרסתו של בעל המניות בחברה החדשה. מקומו הראוי של הבירור העובדתי הינו בבית משפט השלום. 37. בטרם סיום אוסיף כי לאחרונה עדים אנו בבתי משפט לדיונים הולכים ומתרבים בנוגע לחבותם האישים של בעלי שליטה לחובות הארנונה של חברות חייבות. העדרו של הסדר דיוני ברור וגורר בעקבותיו דיונים רבים ומיותרים ומביא לתוצאות קשות ולעיתים סותרות. אין לי אלא לשוב ולקרוא למחוקק, כפי שכבר עשו רבים לפני, שימצא את הדריך ויסדיר את דיני הארנונה ואת דרכי בירור חובות הארנונה בכלל ואת ההוראות בדבר חיובם של בעלי שליטה בפרט. יכול המחוקק להרחיב את עילות ההשגה על פי חוק הערר ולקבוע כי כל מחלוקת תתברר בהשגה ולאחריה בערר, או לקבוע כל הסדר דיוני ברור ואחיד אחר, ובלבד שהדבר ייעשה בהקדם וייקבעו כללים ברורים שיבטיחו גביית מס אמת תוך שמירה על זכותם של חייבים להתגונן ולהישמע . סוף דבר 38. בשים לב לכל האמור הגעתי למסקנה כי במקרה הנוכחי יש להעביר את המחלוקות לדיון בפני ערכאה מתאימה ועל כן אני מורה בזה על עיכוב כל הליכי הגביה הננקטים כנגד העותרת בשל חובותיה של החברה בגין ההחזקה בנכס. העירייה תוכל להגיש תביעה כספית כנגד העותרת או כל אדם אחר לבית המשפט המוסמך להוכחת החיוב האישי בחובות החברה. בנסיבות העניין, איני מוצא מקום ליתן צו להוצאות. ארנונהדיני חברותהליכי גביהגביה מנהליתמניות