פריקת כתף במשחק כדורגל בבסיס צבאי

פריקת כתף במשחק כדורגל בבסיס צבאי 1. המערער יליד 1980. במהלך שרותו הסדיר בצה"ל נפל בבסיס ביום 6.2.00 ונחבל בכתף ימין. בבדיקתו נשללו ממצאים טראומתיים. ביום 21.4.00 נפגע המערער במשחק כדורסל בבסיס ונחבל בכתף ימין. באירוע זה נמצאה פריקה של הכתף. 2. במאמר מוסגר יצוין כי למערער תאונת דרכים מיום 31.10.02 (לאחר שחרורו מצה"ל) במהלכה נחבל, בין היתר, בכתף ימין. ביום 27.2.07 פנה המערער לחדר מיון בבית חולים סורוקה בטענה לפריקת כתף לפני יומיים, ששחזר בעצמו. הומלץ טיפול נגד כאבים ומעקב רופא. המערער פנה מיוזמתו ביום 6.3.07 לבדיקה אצל ד"ר ראט, הממצאים היו תקינים, למעט קיומו של נגע הילזקס ונמצא "Anterior instability right shoulder". 3. ביום 17.2.11 הגיש המערער בקשה להכיר בפריקות הכתף כנכות מוכרת. קצין התגמולים פנה לד"ר משה דניאל אשר נתן חוות דעת מטעמו ביום 21.6.12 , בדק את טווח התנועה, התייחס לכך שאין כל עדות רנטגנית על פריקות חוזרות של כתף ימין וכן ציין כי אין דלדול של שרירי הכתף ביחס לשמאל. וועדה מחוזית מיום 1.1.13 מצאה מצב אחרי פריקות חוזרות בכתף ימין עם הגבלה בתנועות לגובה השכם בדרגת נכות של 1% (סעיף 41(4)(א)). קצין התגמולים הכיר בפגימה זו במכתב מיום 21.4.13. 4. המערער הגיש ערעור לוועדה רפואית עליונה וצירף לערעור חוות דעת ד"ר קרת מיום 9.8.13. ד"ר קרת המליץ על נכות בדרגה של 20% (לפי סעיף 41(1)(א) או לפחות דרגה של 10% לפי סעיף 35(4)(ג)). 5. וועדה רפואית עליונה התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 11.9.13. הוועדה שמעה את טענות בא כוחו של המערער ואת תלונותיו של המערער עצמו. הוועדה בדקה את המערער וכתבה את ממצאי בדיקתה בפרוטוקול: "אין לראות דלדול שרירים. טווח התנועות האקטיבי של הכתף - אבדוקציה 160 מעלות, פלקסיה קדמית 170 מעלות (ללא כאב), סיבוב חיצוני 45 מעלות דו צדדי, סיבוב פנימי מגיע עם האגודל L1 לעומת D11 משמאל. מבחן חרדה בשילוב של אבדוקציה וסיבוב חיצוני - חיובי. מבחני יציבות כתף תקינים". הוועדה התייחסה לתיעוד הרפואי שהוצג בתיק משנת 2000 ואילך. כמו כן, התייחסה למכתבו של ד"ר ראט מיום 6.3.07 אליו פנה המערער ביוזמתו אשר לא מצא מגבלת תנועות כלשהי ולא דיווח במהלך הבדיקה על חוסר יציבות. הוועדה מציינת כי ביולי 2013 (חודשיים לפני כינוס הוועדה העליונה) פנה המערער למיון עקב כאבים בכתף ימין. בבדיקה במיון בוצעו צילומים ולא נמצאה כתף פרוקה. גם מבחינה קלינית נכתב שלא היתה פריקה. הוועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר קרת מיום 9.8.13. הוועדה מצאה טווח אבדוקציה טוב בהרבה מהאמור בחוות הדעת וואת הכיפוף הקדמי - תקין. הוועדה מציינת כי לדעתה לא מדובר בפריקות חוזרות על פי התיעוד הרפואי המצוי בידה ודחתה את הערעור. 6. המערער מציין כי הוועדה טעתה שלא אימצה את חוות דעתו של ד"ר קרת לקבוע דרגת נכות של 20%. נטען כי הוועדה התעלמה מתת פריקה שהיתה כבר בחודש פברואר 2000 וקדמה לפריקה המלאה באפריל 2000. עוד נטען, כי הוועדה טעתה בקריאת הרישום של ד"ר ראט שכן לא ציינה את אבחנתו לאי יציבות קדמית של הכתף. עוד נטען, כי הוועדה התעלמה מהכתוב בתעודת המיון בסורוקה שם נרשם מפי המערער שהיו לו פריקות קודמות. נטען כי על אף שנמצאו ממצאים אובייקטיבים כמו "סימן חרדה חיובי" ו"נזק הילזקס" לא קיבלו אלו ביטוי באחוזי הנכות. המערער מבקש לקבוע כי למערער דרגת נכות גבוהה יותר, ולפחות לפי סעיף 35(4)(ג), או להחזיר את הדיון להרכב אחר. 7. דרגת הנכות שנקבעה למערער היא לפי מבחן 41(1)(4)(א) שהיא הגבלת התנועות במפרק הכתף מעל לגובה השכם כדי 1%. המערער טוען כי יש להתייחס למבחן 41(1) המתייחס לנקיעות חוזרות של הכתף ולקבוע כי למערער "נקיעות שכיחות" והכרח להיזהר מתנועות מעל גובה השכם (20%). לפי הנתונים העובדתיים בתיק, בפברואר 2000 לא נמצאה כל פריקה או תת פריקה של הכתף. לכן, האירוע היחידי במהלך השרות הצבאי מתייחס לפריקה מחודש אפריל 2000. האירוע שלאחריו הוא משנת 2007 אך גם באירוע זה אין תיעוד רפואי על מצב של פריקה, למעט הודעת המערער עצמו כי לפני יומיים עבר פריקת כתף והוא עצמו שחזר את הפריקה. בבדיקה נרשם כי התנועות ללא הגבלה ואין חסר נוירו-וסקולרי. גם ב- 2013 אין תיעוד כלשהו על פריקה אלא על כך שמערער התלונן על כאבים. מספר מקרים אלו מתפרש על פני תקופה של 13 שנים. לפיכך, אין לתמוה על כך שהוועדה הרפואית העליונה לא ראתה בכך מצב של "נקיעות שכיחות". 8. ב"כ המערער ביקש לקבוע דרגת נכות לפי מבחן 35(4)(ג), אך יצוין שהסיפא של מבחן זה קובעת כי אחוזי נכות לפי אותו מבחן לא יקבעו במקום או במקביל לסעיף מבחן ספציפי באותו פרק. משקבעה הוועדה סעיף מבחן המתייחס למגבלות התנועה של מפרק הכתף, אין מקום לקבוע אחוזי נכות לפי סעיף 35(4)(ג). 9. במוקד הערעור בקשה של המערער שתינתן לו נכות בדרגה גבוהה יותר, ושתאומץ חוות הדעת של המומחה מטעמו. יוזכר, כי הפנייה לבית משפט זה הינה בטיעונים משפטיים בלבד. הערעור הנוכחי מתרכז בבקשה ליתן דרגה גבוהה יותר לפי מצבו הרפואי של המערער, עניין שהוא בשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה הרפואית העליונה. ראו לעניין זה רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית - "לא שוכנעתי, כי באי בחירתה של הועדה במבחן עליו מצביע המבקש מתקיימת עילה משפטית ראויה, לאחר שזו דנה בנושא והכריעה רפואית כאשר הכריעה, שוב - עניין לנו בנושא רפואי מובהק, ובית המשפט כמצוות המחוקק - אינו מצויד בסמכות ואף אינו ניחן במומחיות הדרושות לכך". וראו רע"א 7481/08 פלוני נ' משרד הביטחון ( 24.9.08): "המחוקק הפקיד במפורש את קביעת אחוזי הנכות בידי הועדות הרפואיות. סעיף 10 א' לחוק הנכים קובע כי ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה. הדברים ברורים כשמש - דרגת הנכות היא אחוזי הנכות והמחוקק ראה את אלה כשאלה רפואית ואכן, עצם המחלוקת שנתעוררה בתיק זה עוסקת באחוזי הנכות". עוד אציין כי העובדה שמומחה מטעם המערער סבור כי דרגת נכותו הינה ברמת מסוימת, אין בה כדי לחייב את הוועדה בממצאיו או במסקנתו. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון : "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 10. לפיכך הערעור נדחה. 11. אין צו להוצאות. כדורגלדיני ספורטצבאכתפיים