זכאות חייל סדיר לדירה בדיור ציבורי

זכאות חייל סדיר לדירה בדיור ציבורי 1. העותר, יליד ספטמבר 1994 וחייל בשרות סדיר, משיג בעתירה זו (שהוגשה ביום 10.2.14) נגד החלטת הוועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון ("משב"ש") בה נדחתה בקשתו לקבלת דיור ציבורי. מאז היות העותר בן 3 שנים הוא גדל בבית סבתו המנוחה בדירה של הדיור הציבורי בשדרות. סבתו של העותר נפטרה ביום 13.9.08. יחד עם העותר התגוררו בדירה כל אותם השנים גם אחותו הגדולה לנה, ודודו. סמוך לאחר פטירת סבתו של העותר - פעלו רשויות הרווחה להפריד בין העותר (שהיה כבן 14) לבין דודו הנ"ל ובעקבות כך עבר העותר להתגורר בדירה ששכרה אחותו בשדרות - שם הוא מתגורר עד היום. משהגיע לגיל גיוס התגייס העותר לצה"ל והוא משרת עתה כחייל בשרות סדיר. 2. במועד שאינו מפורט בעתירה, פנה העותר למשב"ש בבקשה לקביעת זכאותו לקבלת דיור ציבורי וזאת בשל היותו, לטענתו, "דייר ממשיך", בדירת הדיור הציבורי שבה התגורר עם סבתו עד לשנת 2008. אכן, מאז חלפו שש שנים בהם עבר להתגורר בבית אחותו. אולם, כך טענתו, הוא נאלץ לעזוב את דירת הסבתא ב- 2008 מתוך מצוקה משפחתית קשה ונוכח דרישת רשויות הרווחה למנוע המשך מגורים משותפים שלו (בן 14 אותה שעה) עם דודו. מתברר כי לאחר פטירת הסבתא הכיר משב"ש בדוד כ"דייר ממשיך" בדירה ולימים הוא פינה את דירת הסבתא ועבר לגור בגפו בדירת דיור ציבורי קטנה יותר בשדרות. אולם, כך טענת העותר, זכאותו שלו למעמד "דייר ממשיך" התגבשה עובר לפטירת סבתו (בספטמבר 2008) ועפ"י הוראות סעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית התשס"ט נשמר מעמדו כ"דייר ממשיך". עוד נטען בעתירה כי לעותר, בנסיבותיו המיוחדות, "אין היום שום פתרון דיור משל עצמו והינו נעדר כל סיוע ו/או תמיכה משפחתית כלשהי. אין לו חסכונות ו/או מקורות מימון כלשהם לממן הוצאות דיור ומצבו הכלכלי קשה ביותר". יצוין כי לעתירה (שהוגשה באמצעות עורכי דין מ"עמותת ידיד מרכזי זכויות בקהילה, לא צורפה פנייתו האמורה) למשב"ש ובדיון בעתירה זו, מיום 29.4.14, לא היה בידי ב"כ העותר להציג את אותו מסמך הפנייה. 3. ביום 8.9.2013 יצא מכתב משב"ש אל העותר ובו נכתב כי הועדה העליונה בשיבתה מיום 28.8.13 החליטה לדחות את בקשתו - שכן בהיותו רווק אין היא עונה לקריטריון הזכאות בדבר מספר הנפשות במשפחה המבקשת זכאות לדיור - דהיינו, "משפחות (או משפחות חד הוריות) שצברו 1400 נקודות ולהן 3 ילדים והכנסתן נמוכה מהכנסה מזכה הנקבעת מעת לעת". לטענת העותר, החלטה זו עניינה אך ורק באי עמידת העותר בקריטריון הנדרש ל"זכאי לדיור ציבורי" ואין בה התייחסות לבקשתו לקבלת מעמד של "דייר ממשיך" - אשר לטענתו הוא זכאי לו מהנימוקים שפורטו לעיל ומכוח הוראות המעבר שבסעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית. 4. המדינה, בתגובתה, מבהירה כי העותר (חייל רווק בן 19) אכן אינו נמנה על זכאי הדיור - שכן ניקודו עפ"י הקריטריונים השונים אינו מקנה לו מעמד זה. אשר לטענתו כי הינו "דייר ממשיך" - מבהירה המדינה בתשובתה את תמצית הדברים שפורטו לעיל. לאמור, הוא עזב את בית הסבתא (בדיור הציבורי) סמוך לפטירתה ב- 2008 - שעה שהיה בן 14, ועבר להתגורר עם אחותו. בדירת הסבתא, נותר כדייר ממשיך בנה של הסבתא - דודו של העותר. לימים, פינה הדוד את הדירה וקיבל פתרון של דיור ציבורי (בדירה קטנה יותר). אשר להוראת המעבר שבסעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית - זו על פניה לא חלה בעניין העותר. ראשית, באותה הוראה נקבע כי הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדיור הציבורי יחולו "על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009), התגורר עם זכאי בדיור הציבורי". סבתו המנוחה של העותר נפטרה כאמור לעיל ביום 13.9.2008 - שנה לפני המועד הקובע הנ"ל. זאת מעבר לטענת המדינה כי על פני הדברים, ובנסיבות שפורטו לעיל, העותר מלכתחילה לא היה "דייר ממשיך". בנוסף טוענת המדינה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי ממשי. זאת הואיל והחלטת משב"ש, נשוא העתירה, הינה מיום 28.8.2013 ואילו העתירה לא הוגשה אלא ביום 10.2.2014. 5. לאחר בחינת הדברים והטענות, מכאן ומכאן, מסקנתי הינה כי דין העתירה להידחות. אכן נסיבותיו ותולדות חייו של העותר הצעיר אינן קלות - אולם פתרונות הדיור הציבורי מטבע הדברים מוגבלים ומצומצמים ועל כן הקצאתם נקבעה בהתאם לקריטריונים של נזקקות בדרגותיה השונות כפי שנקבעו ע"י הרשויות שהופקדו על כך. במהלך הדיון בעתירה זו הודיעו ב"כ העותר כי הוא אינו עומד על טענתו למעמד של "זכאי דיור ציבורי" - שכן קודמים לו רבים שקריטריוני הנזקקות לדיור הציבורי עולים על שלו. גם טענתו כי הוא זכאי דיור ציבורי בהיותו "דייר ממשיך" של זכאות הדיור הציבורי שהייתה לסבתו המנוחה - דינה להידחות. הסבתא נפטרה כאמור בספטמבר 2008. העותר היה אותה שעה ילד בן 14. עם הסבתא המנוחה התגורר גם בנה (דודו של העותר) שנותר להתגורר בדירה והוכר כ"דייר ממשיך" בה. העותר עצמו, בהתערבות רשויות הרווחה עבר לגור בדירה עם אחותו הגדולה. כחלוף שנים, פינה הדוד את דירת הסבתא ועבר לדיור ציבורי אחר (בדירה קטנה יותר). ב"כ העותר טוענים כי מעברו, עם פטירת הסבתא, לדירת אחותו נכפתה עליו בשל התערבות גורמי הרווחה שחששו להמשך מגוריו (ילד בן 14) עם אותו הדוד. אולם- אינני מוצא כי די בנתון זה כדי להקנות את המעמד הפוטנציאלי של "דייר ממשיך". קשה להלום מצב בו זכאות לדיור ציבורי בדירה פלונית "תונחל" בקריטריון של זכאות "דייר ממשיך" על דרך הכפלתה והענקתה לכל חבר משפחה ממשפחת הדייר המקורי אשר התגורר באותה הדירה - בנים, נכדים ועוד. הטענה כי "הדירה המזכה" תוכפל מניה וביה לזכאויות רבות ונוספות וכמספר הדירות שיתבקשו, לכל בן ולכל נכד, קשה להולמה כתואמת את תכלית הקריטריונים הנדרשים לעניין זה. בנסיבותיו של העותר דנן מתחזקים הדברים. זאת נוכח העובדה כי מעמד הדייר הממשיך הוקנה לדודו של העותר (בנה של הסבתא) שהתגורר עמה בדירה בטרם פטירתה והמשיך לגור בה שנים לאחר מכן. 6. אשר על כן אני מחליט לדחות את העתירה. לבקשת ב"כ העותר , ומטעמי צנעת הפרט, אני מורה על איסור פרסום שמו של העותר והוא יוכתר במסמכי עתירה זו כ"פלוני". בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. צבאמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)חיילים