האם חובה לערוך שימוע למסתננים ? 1. העותר מבקש לקבוע כי החלטת הממונה על ביקורת הגבולות מיום 19.3.14, המורה לעותר להתייצב במרכז שהייה עד לגירושו מישראל, עד למועד יציאתו ממנה או עד למועד אחר שייקבע עפ"י החוק, בטלה, בהיותה בלתי מנומקת ובלתי סבירה, ניתנה בלי שנערך לעותר שימוע כדין, ניתנה באופן זהה לאלפי מבקשי מקלט מסודן ומאריתריאה בלי להתייחס לעותר כאל מבקש מקלט, בלי להסביר לעותר שבאפשרותו להגיש בקשה למקלט פרטנית, לאסור על המשיב לעצור, להחזיק במשמרות, להרחיק או להחזיק במתקן שהייה, ולהורות למשיב לבחון את בקשת המקלט שהוגשה ע"י העותר ולהנפיק לו אשרת שהייה כפי שהייתה לו. 2. לטענת העותר: א. העותר הינו נתין סודני, נולד בשנת 1975 בכפר בחבל דרפור, בשנת 2003 הותקף הכפר שלו ע"י הצבא הסודני וקבוצת לוחמים, נרצחו אנשים ביניהם קרובי משפחתו, נאנסו נשים ונשרף הכפר, כשאנשיו ברחו והתפזרו לכל עבר. העותר ובני משפחתו נמלטו למחנה פליטים. בשנת 2004 העותר התחיל את לימודיו באוניברסיטה והיה מתנגד מובהק למשטר הסודני, לרצח העם ולחוסר הדמוקרטיה וזכויות האדם. בשל התנגדותו לשלטון, נעצר למשך יומיים, במהלכם איימו על חייו אם ימשיך להיות פעיל נגד השלטון. לאחר סיום לימודיו, נעשה ניסיון לעצור אותו בשנית, ועל כן החליט לברוח מהמדינה. העותר יצא את גבולות סודן ביום 26.11.08, הסתנן למדינת ישראל ביום 28.11.08 בתקווה למצוא בה מקלט מדיני. עם הסתננותו נעצר והועבר למתקן "סהרונים", שם שהה במשמורת 7 חודשים, הסביר את הנימוקים להסתננותו לישראל, שוחרר ביום 28.6.09. בשנת 2009 נערך לו תשאול זיהוי ביחידת המסתננים בלוד, שם העלה טענת מקלט, זוהה כנתין סודני והונפקה לו אשרת שהייה אשר חודשה מעת לעת, בהתאם להגנה הקולקטיבית ומדיניות אי ההרחקה שניתנה לנתיני אריתריאה וסודן. לאחר ביטול סעיף 30 א' לחוק למניעת הסתננות בהחלטת בג"ץ, נחקק תיקון מס' 4 והוראת שעה, התשע"ד-2013, שאושר בכנסת ביום 10.12.13. תיקון זה הוביל להקמת מרכז השהייה "חולות" ומקנה לממונה סמכות מי שלא ניתן לגרשם, ללא הגבלות זמן, ללא עילות שחרור וללא ביקורת שיפוטית יזומה. אשרתו האחרונה של העותר הסתיימה ביום 17.3.14 והוא פנה לרשות ההגירה באילת לחידושה ביום 19.3.14. העותר נשאל אם הוא נשוי או לא, ובלי שהוסבר לו דבר, הוחתם על מסמך בעברית שלא הבין את תוכנו, ונמסרה לו ההחלטה שעליו להתייצב במתקן חולות לא יאוחר מיום 24.4.14. כתוצאה מכך היה העותר שרוי במצוקה ולחץ נפשי ולא ידע מה לעשות. ב. לטענת העותר, נפלו פגמים מהותיים ופרוצדוראליים מההחלטה הנ"ל, החלטה על החזקתו במתקן שהייה היתה מוכנה מראש, לא נערך לו תשאול הוגן, נעשתה כלאחר יד לכל הנתינים האריתריאים והסודנים שלא ניתן היה לגרשם מכוח ההגנה הקולקטיבית. הקריטריונים שנקבעו ע"י המשיב להחזקת נתינים סודנים ואריתריאים במתקן שהייה היו כלליים, התייחסו למוצאו של האדם, בלי להבחין בין מבקשי המקלט מאותה מדינה והסיבות שאילצו כל אחד מהם לצאת ממדינתו, לא נערך לעותר שימוע ו/או תשאול ראוי והוגן, בעת שהיה בהחלטה הנ"ל כדי לפגוע בצורה קשה בחירותם של מבקשי המקלט, כאשר היה להם לבחור בין חזרתם למדינתם תוך הסתכנות ובין כניסה למתקן שהייה. המשיב לא הסביר לעותר את זכותו להגיש בקשת מקלט פרטנית, אף שידע את הסיבה להגעתו לארץ. השהייה במתקן חולות פוגעת בזכויות יסוד של העותר, ואינה שונה מהחזקה במתקן משמורת. 3. בכתב התשובה טען המשיב: א. העתירה הוגשה ביום 23.4.14, יום אחד לפני שהיה על העותר להתייצב במרכז השהייה, ולא הוגשה תוך פרק זמן סביר מיום קבלת ההחלטה ובטרם נכנסה הוראת השהייה לתוקף. התנהלות זו היתה חסרת תום לב, ובקשת המקלט הוגשה אף היא רק יום אחד לפני הגשת העתירה, ועל כן לא היה ניתן לבדוק אותה ולקבל בה החלטה עד ליום הגשת כתב התשובה. לעותר נערך תשאול, שבסיומו נשאל אם יש לו מה להוסיף, והוא השיב בשלילה. העותר אף נשאל אם הגיש בקשת מקלט בישראל והשיב בשלילה. ב. העותר הסתנן לישראל כאמור בעתירה, ובעת שהגיע לחידוש אשרתו ביום 19.3.14, נערך לו תשאול והוצאה לו ביום 19.3.14 הוראת שהייה, לפיה היה עליו להתייצב במרכז חולות ביום 24.4.14. ביום 22.4.14 הגיש העותר בקשת מקלט פרטנית, ביום 23.4.14 הגיש עתירה מנהלית לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד, שלא היה ביהמ"ש בעל הסמכות המקומית לדון בעתירה, וניתן לו צו ארעי המקפיא את הוראת השהייה בחולות, תוך חידוש האשרה הקיימת עד להכרעה בבקשה למתן צו ביניים. ביום 6.5.14 הורה ביהמ"ש מרכז-לוד להעביר המשך הדיון בבימ"ש זה. ג. הוראת השהייה ניתנה כדין בהתאם לסמכויות הממונה עפ"י תיקון 4 לחוק מניעת הסתננות והיא הופעלה עפ"י קריטריונים שנקבעו ופורסמו כדין. אין לקבל את טענות העותר כנגד תיקון החוק הנ"ל וכנגד דרך הפעלתו. ד. יש לדחות את העתירה בשל שיהוי בהגשתה. אין לקבל את טענות העותר ביחס לליקויים הנטענים בהחלטה הנ"ל, ואין להיזקק בדיון זה לשאלת חוקתיות תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות. 3. תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות אינו מחייב שימוע, כפי שמחייב החוק לגבי החזקה במשמורת. 4. ככל שייקבע שהיה ליקוי בהחלטה שיש בו כדי להביא לביטולה, יש להפעיל בעניין זה את תורת הבטלות היחסית המאפשרת למשיב לתקן את הליקוי. דיון לאחר עיון בכתבי הטענות ובמסמכים הנלווים אליהם ובטענות הצדדים, נראה לי כי בנסיבות העניין צריך היה המשיב לקיים שימוע ראוי בטרם תינתן הוראת השהייה על פי כללי הצדק הטבעי, אף שאין הוראה מפורשת לכך בחוק, ובנסיבות העניין נראה לי שלא היה בתשאול שנערך משום שימוע ראוי. מאידך גיסא, נראה לי שיש להפעיל בנסיבות העניין את תורת הבטלות היחסית במובן זה שלא יוכרז עתה על בטלות הוראת השהייה, אלא שהוראת השהייה תמשיך להיות מוקפאת כפי שנקבע בצו הארעי הזמני ע"י ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד, וזאת עד לקיום שימוע ראוי והוגן, שייערך בלב פתוח ובנפש חפצה, תוך התייחסות למכלול הטענות ובנסיבותיו האישיות של העותר - וכך אני קובע ומורה. פרט לכך לא מצאתי לנכון ליתן סעדים נוספים מבין הסעדים שנתבקשו. בנסיבות העניין, אני נמנע מחיוב בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו. משרד הפניםמסתנניםשימועשאלות משפטיות