האם אנסים משתחררים אחרי ניכוי שליש מהמאסר ?

האם אנסים משתחררים אחרי ניכוי שליש מהמאסר ? עתירה לשחרור מוקדם של עבריין מין מהכלא מבוא בפנינו עתירה המופנית כנגד החלטת וועדת השחרורים מיום 19.5.14, אשר דחתה את בקשתו של העותר לשחררו שחרור מוקדם על-תנאי ברישיון. העותר מרצה את מאסרו הראשון למשך 9 שנים בגין עבירות שעניינן, אינוס בנסיבות מחמירות וחטיפה. עיון בכתב האישום המתוקן בו הורשע העותר על פי הודאתו, בשים לב לחלקו היחסי של העותר בפרשה, שעה שהרלוונטי בכתב האישום המתוקן לעניינו של העותר הינו האישום השלישי בלבד מלמד, כי העותר, ביחד עם אחר, ביצעו עבירות מין חמורות במתלוננת שם, ואין לנו אלא להפנות לעובדות כתב האישום המתוקן (האישום השלישי) המדברות הן בעד עצמן. החלטת וועדת השחרורים 4. בהחלטתה הדגישה ועדת השחרורים את המעשים החמורים שביצע העותר ובהקשר זה ראתה להפנות להוראת סעיף 10 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר. עוד ציינה הועדה, כי לחובת העותר נרשמו במהלך מאסרו מספר עבירות משמעת בגינן נשפט. עוד ציינה, כי לעיונה הוגשו מידעים חסויים אשר חלקם מתייחסים לתחילת ריצוי עונש המאסר וחלקם מתייחסים לחשדות לביצוע מעשים פליליים חמורים שבוצעו לכאורה גם לאחר שהעותר נשפט בשנת 2010. 5. עוד ציינה ועדת השחרורים, כי במהלך מאסרו השתתף העותר בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין ובקבוצה חינוכית ייעודית ואף הופגש עם נציג רש"א ובסופו של יום הוכנה תכנית רש"א בעניינו של העותר. עוד צוין, כי רש"א ממליצה כי העותר ישהה במעצר בית לילי ויעבוד במשרה מלאה בעבודות עפר דרך שירותי כוח אדם. 6. ועדת השחרורים אף ציינה, כי הונחו בפניה חוות דעת מב"ן בעניינו של העותר, תסקיר שירות המבחן למבוגרים שהוגש בעניינו של העותר במסגרת ההליכים נשוא התיק העיקרי, בדיקת הערכת מסוכנות מינית מטעם מב"ן, דו"ח סיכום טיפול במחלקת "מפנה" לעברייני מין ותיקו הסוציאלי של העותר אצל שב"ס. 7. לאחר בחינת כל הפרמטרים הרלוונטיים ציינה ועדת השחרורים, כי גורמי מב"ן באו לכלל מסקנה, כי חרף הטיפולים שעבר העותר נותרה מסוכנותו ועקב גורמי הסיכון הדינאמיים המבוססים על ספרות מקצועית בתחום הערכת מסוכנות מינית והתרשמות פלילית, נותרה עדיין מסוכנותו המינית של העותר לטווח ארוך ברמה בינונית. עוד ציינה ועדת השחרורים את עמדת הקורבן כפי שזו באה בפניה בעל פה בטיעוני ב"כ היועמ"ש ולפיה, היא תיארה את הקושי הרב שחווה המתלוננת. 8. בנסיבות העניין ונוכח האמור לעיל ואף בהסתמך על הוראת סעיף 10 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר ולאור הפסיקה הנוהגת, באה ועדת השחרורים לכלל מסקנה, כי מי המבצע עבירות חמורות בנסיבות מיוחדות כמו המקרה דנן ושעה שגם כיום קיימת הערכת מסוכנות בינונית בעניינו, מהווה סכנה לציבור ואין בתוכנית רש"א שהוצגה כדי לאיין מסוכנות זו. בנסיבות אלו, דחתה ועדת השחרורים את בקשתו של העותר לשחררו שחרור מוקדם ומכאן העתירה שבפנינו. טיעוני העותר 9. לטענת העותר, החלטת ועדת השחרורים לוקה בחוסר סבירות מוחלט והיא כוללת בחובה פגם מהותי שעה שזו סמכה את החלטתה על הוראת סעיף 10 לחוק שחרור על-תנאי בלבד ולא נתנה משקל לכלל נתוני העותר, לטיפולים שעבר בין כותלי בית הסוהר ולתכנית השיקומית שהוגשה בעניינו. 10. עוד הדגיש העותר, כי אין לחובתו כל הרשעות קודמות וזוהי עשייתו הראשונה בפלילים, העותר ללא דפוסים עבריינים, ללא התנהגות עבריינית וללא תיקים פתוחים וכי העותר הודה במעשים ובחלקו בפרשה ולא ניתן ללמוד מעברו של העותר על מסוכנותו לציבור. 11. עוד טען העותר, כי במהלך מאסרו הוא התקדם במדרג האגפים הנהוג בשב"ס, הועבר לכלא חרמון הנחשב כ"כלא טיפולי" והשתתף בכל הטיפולים שהוצעו לו. בהקשר זה הדגיש ב"כ העותר, כי תום תקופת ריצוי שני שליש ממאסרו של העותר חלף כבר בחודש אוקטובר 2012 ואולם העותר ויתר על זכותו להופיע בפני ועדת השחרורים לעת ההיא מתוך רצון להגיע לכלא חרמון ולהשתלב בטיפול. 12. העותר הוסיף והפנה לחוות דעת גורמי טיפול בעניינו אשר ממנה עולה, כי הוא נטל חלק בכל הטיפולים שהוצעו לו ושיתף פעולה בטיפול באופן מלא וכי תפקודו הכללי תקין וחיובי. עוד ציין, כי הוא בסבב חופשות וכי אין לחובתו מידעים מודיעיניים שליליים. כך הפנה העותר לתכנית רש"א שהוכנה בעניינו וטען ,כי עסקינן בתוכנית רצינית ומקיפה המהווה מענה הולם לאופי העבירות שביצע והמשך רציף להליך הטיפולי שעבר בין כותלי בית הסוהר. כך הדגיש, כי אורך תקופת התכנית הטיפולית הנה למשך שנתיים והיא אף מעבר לתום תקופת מאסרו המלא של העותר. 13. עוד טען ב"כ העותר, כי אף ב"כ היועמ"ש לא טענה להחלתו של סעיף 10 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר ולפיכך, לא ניתנה לעותר ההזדמנות לטעון כנגד טענה זו אשר עלתה לראשונה בהחלטת ועדת השחרורים. בהקשר זה טען, כי השימוש בסעיף 10 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר הנו חריג מאוד וייעשה אך במקרים חריגים אשר אינם דומים למקרה שבפנינו. 14. עוד הפנה ב"כ העותר למספר החלטות שניתנו בעניינם של אסירים אחרים ואשר לדידו דומה עניינם למקרה שבפנינו ובעניינם של אלה ראו ועדות השחרורים להורות על שחרורם המוקדם. עוד הדגיש ב"כ העותר, כי העותר התחתן במהלך מאסרו, נתון הממתן ומפחית מסוכנות. 15. בדיון שבפנינו חזר ב"כ העותר על עיקר טיעוניו, כמפורט לעיל. טיעוני המשיבה: 16. לטענת המשיבה דין העתירה דחייה. בהקשר זה ציינה המשיבה, כי העותר מרצה את מאסרו בגין עבירות חמורות. בהקשר זה הפנתה לגזר הדין שניתן בעניינו ולדו"חות הטיפול. כך הפנתה לחוות דעת מב"ן שהוגשה בעניינו של העותר אשר ממנה עולה, כי העותר עדיין מגלה תובנה חלקית למעגל התקיפה וכי מסוכנותו, חרף הטיפול שעבר, עודנה בינונית לטווח הארוך. 17. בנסיבות אלו ושעה שנקבע על ידי הגורם המוסמך, כי העותר עודנו מסוכן וכי יש חשש ממשי להישנות העבירות, הרי שהעותר אינו עומד בתנאי הסף המנויים בחוק וכי יש בשחרורו המוקדם כדי לסכן את שלום הציבור. 18. עוד ציינה המשיבה, כי ועדת השחרורים אכן סמכה את ידה על הוראת סעיף 10 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר אולם, לא רק על סעיף זה ובעיקר שיקללה את הפרמטרים שנקבעו בסעיף 9 לחוק והעניקה את המשקל הראוי לעבירות המשמעת שנרשמו לחובת העותר, למידע מודיעיני שהוגש בעניינו ולעובדה, כי חוות דעת מב"ן מצביעה באופן ברור על מסוכנותו של העותר חרף הטיפול שעבר. לטענת המשיבה, אין בתכנית רש"א שהוכנה לעותר כדי לאיין את מסוכנותו, במיוחד לאור קביעת מב"ן, כי נשקפת מהעותר מסוכנות ברמה בינונית. זאת ועוד, העותר צבר לחובתו מספר עבירות משמעת והתקבל בעניינו מידע שלילי בדבר התנהגות שלילית ועבריינות פלילית בין כותלי בית הסוהר. 19. בנסיבות אלו סבורה המשיבה, כי החלטת ועדת השחרורים מושתת על שיקולים ראויים, אין מקום להתערב בה ולפיכך, דין העתירה דחייה. 20. בדיון שהתקיים בפנינו חזרה ב"כ המשיבה על עמדתה, כמפורט לעיל. דיון והכרעה 21. לאחר שעיינו בנימוקי העתירה ובכתב התשובה, שמענו את טיעוני ב"כ הצדדים והוספנו ועיינו בתיק הועדה ובכל החומר הרלוונטי שהוגש לענייננו, באנו לכלל מסקנה, כי דין העתירה דחייה. 22. מושכלות יסוד הן, כי התערבות בית המשפט בהחלטת ועדת השחרורים תעשה רק במקרים חריגים ומקום בו השתכנע, כי נפל פגם משפטי מהותי בהחלטת ועדת השחרורים בהתאם לעילות המוכרות במשפט הציבורי. לפיכך, בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול הדעת של ועדת השחרורים והוא אמור לבקר את ההחלטה ולבחון אם היא מתבססת על שיקולים פסולים, או אם היא לוקה בחוסר סבירות. ראה בעניין זה רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' סמיר גנאמה ואח' (פסק דין מיום 20.7.09) שם נקבע, בין היתר, כדלקמן: "ועדת השחרורים הינה גוף מעין-שיפוטי, והביקורת השיפוטית על החלטותיה מוגבלת לתחומי ההתערבות המוכרים של בית המשפט בהחלטותיהם של גופים מעין-שיפוטיים. נקודת המוצא הינה, כי שיקול-הדעת המסור לוועדת השחרורים הוא רחב, ובידיה המומחיות, המיומנות, והאחריות המקצועית בעניינים המצויים בגדר סמכותה על-פי חוק. לפיכך, בית המשפט יתערב בהחלטותיה של ועדת השחרורים רק במקרים קיצוניים, בהם השתכנע כי נפל בהחלטתה פגם משפטי מהותי בהתאם לאחת העילות המוכרות במשפט הציבורי: אכן, "בית המשפט המחוזי אינו יושב כערכאת ערעור, במובן המקובל של מושג זה, אלא כערכאת ביקורת, המפעילה ביקורת דומה לביקורת המופעלת על ידי בית המשפט הגבוה לצדק על החלטות של רשויות מינהליות. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי אינו אמור לשים את שיקול הדעת שלו תחת שיקול הדעת של ועדת השחרורים. הוא אמור רק לבקר את ההחלטה של ועדת השחרורים, כדי לברר אם נפל בה פגם משפטי, ובעיקר, אם היא מתבססת על שיקולים פסולים או אם היא לוקה בחוסר סבירות..." 23. במקרה דנן, לאור העבירות בגינן מרצה העותר את עונש המאסר וכמצוות המחוקק הונחה בעניינו חוות דעת מב"ן אשר ממנה עולה, כי למרות ההליך הטיפולי הממושך שעבר העותר, הרי ששילובם של גורמי הסיכון הסטטיים, גורמי הסיכון הדינאמיים המבוססים על הספרות המקצועית בתחום הערכת המסוכנות המינית וההתרשמות הקלינית, מצביע על כך שרמת המסוכנות המינית לטווח הארוך הנה בינונית. 24. זאת ועוד, עיון בגיליון הדיונים המשמעתיים בעניינו של העותר מלמד, כי לחובת העותר נרשמו במהלך מאסרו מספר עבירות משמעת כאשר האחת הנה מחודש אוקטובר 2010 בגין הפרת כלל או הוראה חוקית של סוהר או סירוב מלבצע תפקיד בדרך שנקבעה ובגין כך נשפט העותר לאזהרה חמורה, לקנס כספי בסך 200 ₪ ולשבעה ימי בידוד. עבירת משמעת נוספת נרשמה לחובת העותר בחודש יוני 2008 בגין החזקה בחפץ שאינו רשאי להחזיקו והוא נדון להתראה ולאזהרה חמורה. עבירת משמעת נוספת נרשמה לחובת העותר בחודש אוגוסט 2007. 25. זאת ועוד, בעניינו של העותר הוגשו לעיונינו מידעים מודיעיניים. עסקינן במידעים הנפרשים על פני תקופה לא מבוטלת כאשר האחרונים שבהם הינם משנת 2011 ואשר מהמידעים עולה התנהגות בלתי ראויה של העותר בין כותלי בית הסוהר ומעורבות בפלילים. 26. לא נעלמה מעינינו העובדה, כי מדובר במי שזהו מאסרו הראשון וכי, העותר נעדר הרשעות קודמות, כמו גם העובדה, כי תכנית רש"א הוגשה בעניינו. 27. כך לא נעלם מעינינו ההליך הטיפולי המשמעותי שעבר העותר בין כותלי בית הסוהר. בהקשר זה שמנו לבנו גם לדו"ח גורמי הטיפול שהוגש בעניינו ואשר ממנו עולה, כי העותר מודה במיוחס לו באופן מלא, לוקח אחריות על מעשיו והשלים את כל הסל הטיפולי במחלקה לרבות השתתפות בקבוצה ייעודית לעברייני מין. 28. יחד עם זאת, בשים לב למהות העבירות בגינן מרצה העותר את מאסרו, והעובדה כי למרות ההליך הטיפולי השורשי והממושך שעבר העותר, גורמי מב"ן מעריכים את רמת מסוכנותו לטווח הארוך כבינונית, בשים לב להנמקות המובאות בליבת חוות דעת מב"ן ואשר הביאו את גורמי מב"ן למסקנתם זו, כמו גם בשים לב לעובדה, כי לחובת העותר נרשמו עבירות משמעת במהלך מאסרו ובשים לב למידעים המודיעיניים שהוגשו בעניינו והעולה מהם, הרי שלא ניתן לומר, כי החלטת ועדת השחרורים לוקה בחוסר סבירות קיצונית ולפיכך, אין מקום להתערב בה. ועדת השחרורים הייתה ערה לכל השיקולים הרלוונטיים כפי שפורטו בהחלטתה ולא ניתן לומר, כי התוצאה אליה הגיעה בנסיבות מקרה דנן, הנה בלתי סבירה באופן ממשי. 29. שמנו לבנו לכך, כי ועדת השחרורים ראתה להחיל במקרה דנן ולעשות שימוש בהוראת סעיף 10 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר. נבקש לציין ולהזכיר, כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הרי שיש לעשות שימוש בסעיף זה רק במקרים בעלי חומרה ובנסיבות מיוחדות. בהקשר זה ראה רע"ב 9837/03 רחמים גרסיה נ' ועדת השחרורים ואח', שם נקבע, בין היתר, כדלקמן: "ובדומה לכך: "התנאים המצטברים של סעיף 10 בדבר קיומם של מקרים חריגים ופגיעה חמורה מלמדנו שיש לצמצם עד מאוד את השימוש בסעיף זה ולהשאיר את יישום החריגים לחריגים באמת" (עע"א (ב"ש) 2148/02 שלו נ' ועדת השחרורים...)". 30. במקרה דנן, ועדת השחרורים אמנם ראתה לעשות שימוש בהוראת סעיף 10 לחוק ולדידנו, לא היה מקום לעשות כן. אולם, החלטת ועדת השחרורים נסמכת על צבר של נימוקים והיא הביאה במכלול שיקוליה, את מכלול השיקולים הצריכים להיבחן והצריכים לעניינו של העותר כאן. בהקשר זה התייחסה ועדת השחרורים לחוות דעת מב"ן שהוגשה בעניינו של העותר והערכת המסוכנות העולה מחוות דעת זו, אדן חשוב ומרכזי במקרה דנן. עוד התייחסה ועדת השחרורים להתנהגותו של העותר בין כותלי בית הסוהר, למידעים המודיעיניים שהוגשו בעניינו ולעולה מהם. כך לא נעלמה מעיניה תכנית רש"א שהוגשה בעניינו של העותר, כמו גם ההליך הטיפולי שעבר ואולם, כאמור, לאור הנתונים והשיקולים שבחנה באה לכלל מסקנה, כי אין באלה כדי לאיין את מסוכנותו של העותר. 31. בנסיבות אלו ונוכח כל האמור לעיל, באנו, כאמור, לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות. מאסרשאלות משפטיות