שחרור מוקדם ממאסר ל-3 שנים 1. המשיב 2 (להלן: "המשיב") מרצה עונש מאסר ראשון למשך 3 שנים בגין הרשעתו בעבירות של שוד בעל קיוסק, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר והחזקת חשיש וביום 29.7.14 החליטה המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") לשחרר אותו על תנאי בתנאים המופיעים בסיפת החלטתה, לרבות קיום תוכנית רש"א, פיקוח אלקטרוני במשך כל שעות היממה, מעצר בית לילי, מגורים אצל אמו בלוד והמצאת אישור על תשלום פיצוי בסך 6,000 ₪ והמשך תשלום הפיצוי בתשלומים. החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו. 2. ב"כ העותר טוען כי שגתה הוועדה כאשר התעלמה מהמסוכנות הנובעת מהמשיב, כפי שהוכחה מהמעשים נושא מאסרו, וכאשר לא עבר שום טיפול בין כתלי הכלא בבעיית התמכרות לסמים או לאלכוהול, על אף שבזמנו הביע נזקקות לקבלת טיפול כזה וסירב לקבלו בכלא חרמון בשל המרחק ממגורי אמו. 3. ב"כ העותר טוען כי מדובר באסיר מניפולטיבי שאמנם הודה בבית המשפט בביצוע המעשים נושא מאסרו, אך בפני גורמי הטיפול הודה רק בחלק מהמעשים ולא הודה בהחזקת הסמים. 4. ב"כ העותר טוען כי התנהגותו של המשיב במהלך מאסרו לא הייתה תקינה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במידעים החסויים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו. 5. לטענת ב"כ העותר, טעתה הוועדה כאשר הורתה על שחרורו של המשיב על תנאי בטרם שילם את הפיצוי לבעל הקיוסק ולשוטר, כפי שנפסק על ידי בית המשפט שגזר את דינו וכאשר פיצלה את תשלום הפיצוי ודחתה את תשלום חלקו לאחר שחרורו המוקדם של המשיב. 6. באשר לתוכנית רש"א - טוען ב"כ העותר כי לפיה אמור המשיב לחזור לגור בבית אמו, כאשר מתסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית המשפט שגזר את דינו עולה כי החזרה לבית האם מבית האחות, שם היה קודם לכן כחלק מתנאי שחרורו, גרמה לנסיגה משמעותית בהליך הטיפולי שהחל בו בפיקוח שירות המבחן כחלק מתנאי שחרורו במהלך משפטו. 7. ב"כ המשיב מתנגדת לביטול החלטת הוועדה וטוענת כי בהחלטתה הקודמת של הוועדה לא צוינו כל אותם נתונים חיוביים שצוינו בהחלטתה הנוכחית, אלא התייחסה רק לעניין אי תשלום הפיצוי. לטענתה, המשיב התחיל הליך טיפולי במסגרת שירות המבחן, הוצע לו במהלך מאסרו לעבור לכלא חרמון אך הוא סירב שכן אמו ומשפחתו מתגוררים בלוד והוא החל לרצות את מאסרו בהיותו בן 18. גורמי הטיפול בכלא וגם גורמי רש"א סבורים כי לנוכח גילו הצעיר, שיתוף הפעולה והבעת החרטה, יש לו פוטנציאל שיקום והוא לא יוכל לזכות בתנאי התוכנית הטיפולית לאחר שחרורו המלא, שכן מדובר בטיפול ששותפים לו גם אמו ומשפחתו. ב"כ המשיב טוענת כי החלטת הוועדה סבירה ומאוזנת ואין מקום להתערב בה. 8. עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי הנימוק העיקרי לשחרורו של המשיב על תנאי הייתה תוכנית רש"א שאותה הגדירה הוועדה כ"תוכנית מעולה עם סיכויים רבים לעזור לאסיר לעלות על דרך הישר". 9. אף אנו איננו מתעלמים מתוכנית רש"א שמציעה לשלב את העותר בתוכנית "שושן" לצעירים ונוער מטעם רש"א שכוללת טיפול אינטנסיבי ורציף, שיחות פרטניות וקבוצתיות, סיוע בחיפוש עבודה, השתלבות בלימודים והכשרה מקצועית וטיפול ביחידה להתמכרויות, הכל בשילוב עם בני משפחה. עם זאת, נראה לנו כי תוכנית זו צריכה לבוא כהמשך לתוכנית טיפולית שאמור היה המשיב לעבור במסגרת שירות המבחן במהלך משפטו ולהמשיך במהלך מאסרו, שכן על פי דברי המשיב לגורמי הטיפול ולבית המשפט שגזר את דינו, הוא עבר את העבירות נושא מאסרו, המלמדות על מסוכנותו לביטחון הזולת ולרכושו, על רקע שימוש באלכוהול וסמים, שנתפסו בחזקתו סמוך לאחר ביצוע השוד ותקיפת השוטר. 10. דא עקא, מהתסקיר השני של שירות המבחן, שהיה בפני בית המשפט שגזר את דינו של המשיב, עולה כי קצינת המבחן התרשמה שעם שינוי חלופת המעצר מבית האחות לבית אמו של המשיב, לשם הוא אמור לחזור גם על פי תוכנית רש"א, חלה נסיגה במצבו של המשיב בכל הקשור לנכונותו לגייס כוחות ולהתמיד בקשר הטיפולי. קצינת המבחן כותבת כי משלא צלחו הניסיונות לשלב את המשיב בטיפול, ונוכח העדר כוחות לערוך שינוי משמעותי בהתנהגותו בשלב זה של חייו, היא לא ממליצה המלצה טיפולית בעניינו. 11. כך גם עולה מעמדת גורמי הטיפול, כפי שבאה לביטוי בדו"ח הסוציאלי לוועדת השחרורים שהיה בפני הוועדה, ולפיו המשיב אינו תופס עצמו כמי שיש לו בעיות התמכרות לסמים ו/או אלכוהול, הוא מודה בחלק מהעבירות המיוחסות לו, במהלך המאסר הוצע לו להשתלב בטיפול אך הוא סירב. 12. יש בעמדתו של המשיב בכל הקשור להשתלבות בהליך טיפולי ולגילוי מודעות לבעיית השימוש בסמים או באלכוהול, אשר גרם לו לבצע את העבירות נושא מאסרו, אשר הביאה לכך שלא שולב בהליך טיפולי לפני ובמהלך מאסרו, כדי להפוך את החלטת הוועדה להורות על שחרורו המוקדם, ולו בתוכנית "שושן" של רש"א, להחלטה בלתי סבירה. 13. יש באמור לעיל, ובעובדה שהמשיב לא יצא לחופשות במהלך מאסרו כך שלא ניתן היה לבחון את התנהגותו במהלך המאסר, ומבלי צורך להתייחס לעניין הפיצוי, כדי להצדיק התערבות ערכאה שיפוטית בהחלטת הוועדה נושא העתירה. לכך יש להוסיף את התנהגותו השלילית של המשיב במהלך מאסרו, גם אם לא מהזמן האחרון יחסית, אשר מלמדת על התנהגות אלימה כלפי אסירים אחרים. 14. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את החלטת הוועדה מיום 29.7.14 שהחליטה על שחרורו של המשיב על תנאי. שחרור מוקדם מהכלאמאסר