אי פרסום מכרז חיצוני בהחלטתי מיום 6.11.14, בסיומו של הדיון שכלל חקירתם של שני קצינים בכירים בשב"ס, ציינתי כי בדיון שנקבע ליום 19.11.14, אשקול לבטל את ההוראה בדבר אי פרסומו של "מכרז" חיצוני חדש לתפקיד קר"פ צפון בשב"ס (להלן: "צו הביניים"). החלטתי עתה ניתנת לאחר קיומו של דיון נוסף ביום 19.11.14, שבו נשמעו עמדות הצדדים, הן לגבי העתירה והן לגבי צו הביניים, והיא תתמקד בעניינו של צו הביניים. תחילה אסקור בקצרה את השתלשלות הדברים הארוכה הנוגעת לשלוש עתירותיה של העותרת, ד"ר תמרה מרגוליס, כנגד המשיבים. ברקע הדברים - התפנותה של משרה בכירה בשב"ס, היינו, קצין רפואה מחוזי, מחוז צפון, בתקן סגן גונדר. ביום 15.7.13 קוים דיון שיבוצים בשב"ס לתפקיד זה, והתברר כי נותרו שתי מועמדות בלבד לתפקיד: העותרת וד"ר מרים מדר (המשיבה 5). הנציב קבע בתום הדיון כי ד"ר מדר תיבחר לתפקיד, וכי הדבר מותנה באישור השר לביטחון פנים. העתירה הראשונה (עת"מ 58731-07-13) כוונה כנגד החלטה זו. הטענה המרכזית של העותרת הייתה, שד"ר מדר - בשונה מהעותרת - לא עמדה בשתיים מדרישות החובה שנקבעו בהודעת ה"מכרז", היינו שעל המועמד לשרת שתי קדנציות בתפקידים שהם בתקן רב-כלאי, וכן לשרת קדנציה כרופא בבית סוהר. עתירה זו נמחקה בהסכמה (ביום 6.8.13), מאחר שלפי החוק, המינוי האמור טעון החלטה של השר לביטחון פנים, ובאותה עת טרם ניתנה החלטתו של השר לגבי מינוי זה. העתירה השנייה (עת"מ 31438-11-13) הוגשה ביום 17.11.13, וזאת לאחר שנציב שב"ס החליט לבטל את המכרז ולערוך מכרז חדש תחתיו, שיהיה פתוח גם למועמדים חיצוניים, היינו שלא מתוך שב"ס (הערת ביהמ"ש: מעתה ואילך לא תיכתב המילה "מכרז" במירכאות כפולות, וזאת מבלי להיכנס בשלב זה לטענות הצדדים בעניין). לאחר מספר דיונים, ניתן פסק דין בעתירה השנייה, גם הפעם בהסכמה (ביום 8.6.14), ונקבע כי "המכרז החיצוני יבוטל, ובשלב ראשון יסתיים המכרז הפנימי בהחלטה מנומקת כדין". ביום 11.8.14 זומן שוב דיון שיבוצים בשב"ס, וגם הפעם היו העותרת וד"ר מדר המועמדות היחידות לתפקיד קר"פ צפון. בסיומו של הדיון, המליצה ועדת המינויים שלא לבחור באף אחת משתי המתמודדות, ונציב שב"ס קיבל את ההמלצה. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה השלישית. עם קבלת העתירה הוריתי (ביום 3.9.14), שעד לדיון בעתירה "לא יתפרסם ולא יתקיים בפועל מכרז חיצוני לתפקיד הנדון" (צו הביניים). ביום 14.9.14 התקיים דיון בבקשת העותרת למתן צו ביניים. בתום הדיון הוריתי כי תוגש תגובה לעתירה עצמה, מלווה בתצהיר, וכי בתגובה תהיה התייחסות הן לעיקרי הטענות שהועלו בעתירה ובדיון, והן לנושאים שונים שפורטו בהחלטה. הדיון הראשון בעתירה עצמה התקיים ביום 5.10.14, וזאת לאחר שהוגשה התגובה לעתירה כשהיא מלווה בתצהירה של ראש מנהל משאבי אנוש בשב"ס (רמ"ל מש"א), תת גונדר קטי פרי. בסיומו של הדיון קבעתי כי לשם הכרעה בעתירה מן הראוי להיעתר לבקשת העותרת ולהתיר את חקירת המצהירה, רמ"ל מש"א. זאת ועוד, סברתי כי במקרה זה מתקיימים טעמים מיוחדים לכך שבנוסף לרמ"ל מש"א, יעיד בבית המשפט וייחקר גם קצין הרפואה הראשי (קרפ"ר) בשב"ס, גונדר משנה ד"ר ליאב גולדשטיין (להלן: "קרפ"ר" או "קרפ"ר שב"ס"), וזאת בנושא התאמתה או אי התאמתה של ד"ר מרגוליס לתפקיד קר"פ צפון, ובנושא דבריו בעניין זה בדיון השיבוצים. החלטה זו נומקה בקצרה. אכן, החלטה זו אינה שגרתית, ככל שמדובר בדרך ניהול עתירות מינהליות (ראו עע"מ 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים, פ"ד נט(6) 411, בעמ' 417 - 419). על כן, אבאר את עיקרי הטעמים להחלטתי. בדיון השיבוצים מיום 11.8.14 צוין כי רמ"ל מש"א העבירה את נתוני שתי המועמדות, תפקידים שביצעו, תוצאות של מרכזי הערכה, חוות הדעת והערכות תקופתיות, וכן נתוני סוציומטריה. בנספח נסקרו הנתונים לגבי כל אחת משתי המועמדות בנפרד. בסיכום הדיון הובאה המלצת הוועדה שלא לבחור באף אחת משתי המועמדות - המלצה שהתקבלה על ידי נציב שב"ס: "בפני הוועדה הוצגו נתוניהן של שתי המועמדות, לצד חשיבותה ומרכזיותה של המשרה, כאמור. משרת קר"פ מחוז הינה משרה ניהולית בכירה, שלשם ביצועה נדרשות יכולות מקצועיות רפואיות וניהוליות גבוהות. לאחר הצגת נתוני המועמדות, כאמור, כלל חברי הוועדה הסכימו כי מאחר ומדובר במשרה בכירה בתחום הרפואה במחוז צפון הדורשת התמודדות במצבי לחץ וריבוי משימות תוך מתן מענה לגורמים שונים הן בתוך שב"ס והן מחוצה לו למול גורמי חוץ, ובין היתר, נדרש לקבל החלטות קריטיות במצבי לחץ, שהינן בעלות השלכות משמעותיות הנוגעות לבריאותם ושלומם של אסירים רבים, אין מקום לבחור לאיוש המשרה דנן מבין שתי המועמדות שנותרו, וכי מן הראוי לבחון מועמדים מתאימים יותר וראויים למשרה ומאפייניה." בפרוטוקול זה צוינו דברי קרפ"ר שב"ס כדלקמן: "קרפ"ר הציג את חשיבות מערך הרפואה בכלל ומרכזיותה של המשרה בתחום רפואת המחוז בפרט, כמו גם האחריות לבריאותם ושלומם של אוכלוסיית אסירים גדולה ביותר במחוז הצפון." ואולם, למרבית ההפתעה, מתגובת המשיבים לעתירה, עלה כי דבריו של קרפ"ר בפני הוועדה היו ארוכים מאוד, תוך עריכת השוואה מדוקדקת בין שתי המועמדות. מפאת חשיבותם, יובאו הדברים במלואם: "46. קרפ"ר ציין כי מדובר בשתי רופאות ותיקות בשב"ס, שמביאות עימן ניסיון מקצועי רב שנים ברפואה בשב"ס. עוד הוסיף כי העותרת הינה רופאה כללית עם ניסיון בתחום הפסיכיאטרי והנרקולוגי, אינה רופאה מומחית. ביצעה תפקיד אחד של רופאה נרקולוגית ותפקיד אחד של רופא בביס"ר נווה תרצה, הנחשב בין היחידות הקטנות שבשב"ס, בה הניסיון המקצועי והפיקודי מצומצם ביותר. לעומתה, ד"ר מדר הינה רופאה כללית עם ניסיון רב בתחום הרפואה הכללית ורפואת הסגל. ביצעה את תפקידיה בבימ"ר מגן, ובהמשך בבימ"ר מגן ניצן בתפקיד רב כלאי. ד"ר מדר בהיותה רופאה במר"ש שימשה כמנהלת מחלקת פליליים, ובהמשך כמנהלת מחלקת בטחוניים. פרט לכך, שימשה כמ"מ מנהל המר"ש במצטבר למעלה משנה (לפני ואחרי איוש משרת מנהל מר"ש). 47. קרפ"ר ציין כי ניסיונה הפיקודי ניהולי של ד"ר מדר הינו עדיף לאין ערוך על פני ניסיונה הפיקודי והניהולי של ד"ר מרגוליס, אשר כמעט לא עמד בפני מבחן משמעותי לאורך שנות הקריירה שלה בשב"ס. לעומת ניהול מרפאה קטנה ביחידה המונה כ-200 אסירות (מבין היחידות היותר קטנות בשב"ס), מביאה עימה ד"ר מדר ניסיון פיקודי וכן ניסיון ניהולי של היחידות הרפואיות המורכבות והמאתגרות בשב"ס בתפקיד שהיה מאויש בעבר על ידי רופאים מומחים המביאים עימם ניסיון ניהולי ופיקודי גם מחוץ לשב"ס. 48. באשר לחוות הדעת ציין קרפ"ר כי חוו"ד של ד"ר מרגוליס הינן גבוהות ומעידות על רופאה מקצועית, עצמאית ובעלת ידע רב, אך מאידך רופאה המתקשה במציאת איזון בין צרכיה האישיים לצרכי המערכת, רופאה אשר מגלה חוסר רגישות, חוסר גמישות ופתיחות (ר' לדוגמא נקודות לשיפור בחוות הדעת) ובעייתית במצבי לחץ. מגרעותיה של ד"ר מרגוליס צוינו הן כלפי האסירות והן כלפי הסגל. כך גם ניתן לפרש את העובדה כי למרות שנבחנה העותרת במרכז הערכה עוד בשנת 2003, לא מצאה המערכת לנכון לקדם אותה החל משנת 2003 לתפקידים בכירים. לעומתה מציגה ד"ר מדר חוו"ד גבוהות מאוד המעידות על רופאה מקצועית עצמאית ובעלת ידע רב אך[?] בצד זה נימוס, רגישות אכפתיות לכלל מטופליה ועמיתיה. 49. זה המקום לציין את הברור מאליו לפיו אין כל זכות מוקנית לעותרת לאיוש משרת קר"פ צפון, ההפך הוא הנכון עסקינן במשרה אשר איושה טומן בחובו שינוי מהותי אשר אינו מתבטא אך בפן המקצועי, הגם שגם בכך חל שינוי מהותי, אלא גם שינוי מהותי בפן הארגוני מנהלי, על כל הדרישות הטמונות בכך. ובתמצית יצוין כי עסקינן בשינוי שהוא הרבה מעבר לקבלת דרגה גרידא. [הערת ביהמ"ש: נראה שהפסקה האחרונה משקפת את דברי ב"כ המשיבים ולאו דווקא את דברי הקרפ"ר בדיון השיבוצים. מכאן ואילך ממשיכה הכותבת ומציינת את דברי הקרפ"ר בדיון]. לא בכדי, בעניין זה ציין קרפ"ר כי המעבר בין תפקיד רב כלאי לתפקיד סג"ד הינו מעבר שמהווה קפיצת מדרגה משמעותית בארגון, ויש להתייחס לכך בהתאם, על כל המשמעויות הטמונות בכך. 50. עוד ציין קרפ"ר כי לתפקיד האמור של קר"פ צפון, אשר אחראי על כל רפואת המחוז יש להביא בחשבון יכולות נוספות משמעותיות, וביניהן: כושר פיקוד וניהול; יכולת הנעת כפיפים; יכולת עבודה בצוות; אסרטיביות ועמידה על עקרונותייך אך לא תוקפנות; יכולת התמודדות במצבי לחץ; התמודדות עם אסירים, סגל שב"ס ופיקוד שב"ס; קשר עם גורמי חוץ ויכולות בינאישיות. 51. קרפ"ר ציין כי במגוון היכולות הללו וכפי שבא לידי ביטוי גם בהערכות המפקדים לאורך כל השנים, מציגה ד"ר מדר יתרון ניכר על פני ד"ר מרגוליס. 52. יחד עם האמור, הגם שניתן להצביע על מועמדת טובה ד"ר מדר, הרי שמאחר ומדובר במשרה בכירה בתחום הרפואה ולאור מאפייני המשרה ויעדי הארגון באשר לתחום הרפואה המליץ קרפ"ר שלא לבחור לאיוש המשרה דנן מסגרת ההליך הפנימי, באף אחת מבין שתי המתמודדות שנותרו, אלא לבחון מועמדים נוספים המביאים עימם איכויות נוספות". הפער בין דברי קרפ"ר שב"ס כפי שמופיעים בפרוטוקול דיון השיבוצים לבין דברי הקרפ"ר כפי שהובאו בתגובת ב"כ המשיבים, הוא עצום. לזאת יש לצרף את העובדה שבשלביה הקודמים של העתירה לא צוין כי ד"ר מרגוליס אינה מתאימה לתפקיד האמור. אלה היו הטעמים העיקריים להחלטתי בדבר מתן עדותו של קרפ"ר שב"ס. יצוין עוד כי כל מה שהובא בתגובת המשיבים כדבריו של הקרפ"ר בדיון, צוין בתצהירה של רמ"ל מש"א כ"נכון על פי מיטב ידיעתי ואמונתי" וכו', ולא "על פי ידיעתי האישית", ובעניין זה, כמו גם בנושאים נוספים, סברתי שיש לקבל הסבר מפי רמ"ל מש"א. הקרפ"ר אישר בעדותו בפניי את כל מה שנכתב בתגובת המדינה - כדברים שאכן אמר בדיון השיבוצים, וציין כי דברים אלה אכן משקפים את עמדתו לגבי כל אחת משתי המועמדות, ובאשר לפער הבולט בין שתיהן לטובת ד"ר מדר. בתשובה לשאלות הנוקבות שהוצגו בפניו, ציין ד"ר גולדשטיין כי הוא מבחין היטב בין מי ש"ראוי להתמודדות" על התפקיד הנדון (מכוח עמידתו בתנאים המוקדמים) לבין מי שראוי להתמנות לתפקיד. זאת ועוד, כשנשאל מה הייתה עמדתו אילו נאמר לו שד"ר מדר אינה עומדת בתנאי הסף, השיב קרפ"ר שב"ס שאילו הייתה העותרת, ד"ר מרגוליס, המועמדת היחידה שנותרה, היה קובע שד"ר מרגוליס אינה מתאימה לתפקיד: "אני מפנה את תשומת לבך לאותו מסמך שפורט קודם, של התגובה המקדמית לעתירה, מסעיף 46 ואילך, ולהבנתי העותרת לא מתאימה. אני הייתי עושה את כל המאמצים שאני יכול כדי לאפשר הבאת מועמדים נוספים, איכותיים יותר, אם העותרת הייתה נשארת מועמדת יחידה (עמ' 40 לפרוטוקול). אכן, מדברי הקרפ"ר עלתה שאלה נוקבת נוספת, והיא חוסר ההלימה לכאורה בין דברי השבח שהרעיף הקרפ"ר על ד"ר מדר ועדיפותה המובהקת לדעתו על פני ד"ר מרגוליס, לבין המלצתו הסופית שלא לבחור את ד"ר מדר לתפקיד הנדון. ניכר היה בד"ר גולדשטיין הקושי לענות על שאלה זו. ד"ר גולדשטיין הדגיש כי ד"ר מדר הייתה מועמדת טובה לקבלת התפקיד, בשונה מד"ר מרגוליס, וניתן היה להבין כי היה שבע רצון אילו נבחרה לתפקיד (עמ' 39, ש' 3- 4). ואולם, ד"ר גולדשטיין הדגיש כי העמדה הסופית שהציג נובעת מהזמן הרב שהתפקיד לא מאויש, ומהתסבוכת הרבה שנוצרה עקב ההליכים המשפטיים. המלצת הקרפ"ר נועדה "להשיג את טובת הארגון באמצעים הטובים ביותר שיחשוב שיוכל לממש ובהתחשב בכל האילוצים", בבחינת "אל תהיה צודק אלא חכם" (שם). לכך יש לצרף את היתרונות הגלומים בהרחבת מעגל המתמודדים לתפקיד, שיכולה להביא להתמודדות מועמדים חיצוניים טובים (עמ' 38). אוסיף כי אחת הסיבות לחקירת שני הקצינים נבעה מדברי ב"כ המשיבים בדיון ביום 5.10.14, ולפיהם ה"עיבוי" הניכר של דברי המשתתפים בדיון השיבוצים, כפי שבא לידי ביטוי בתגובת המשיבים, נבע משיחות שערכו משפטני שב"ס והמדינה עם משתתפי הדיון (עמ' 22, ש' 27 - 29). ואכן, ד"ר גולדשטיין אישר דבר קיומן של שיחות אלה, וכאמור אישר קרפ"ר שב"ס שהאמור בתגובת המדינה בשמו אכן נאמר על ידיו בדיון השיבוצים (עמ' 39 - 40). יוער כי גם רמ"ל מש"א אישרה שקיימה שיחת ועידה עם ראש אגף האסיר ועם עו"ד חנני מהשב"ס כדי לאמת את דברי ראש אגף האסיר בדיון השיבוצים. לעומת זאת, עם הקרפ"ר היא לא שוחחה בעניין זה אלא: "הוא ישב עם הפרקליטים ואני קיבלתי את החומר שלו בכתב ועברתי על זה" (עמ' 27). אכן, גם הקרפ"ר ציין בתשובה לשאלת ב"כ העותרת כי לא זכור לו שדיבר בנושא זה עם רמ"ל מש"א (עמ' 40). מן הראוי להדגיש, כי דבריו של קרפ"ר שב"ס על אודות ד"ר מרגוליס ומידת התאמתה לתפקיד הנדון היו מפורטים מאוד. צוינה אמנם לטובה המקצועיות של ד"ר מרגוליס כרופאה, אך לצד זאת בלט תיאורן של מגרעות אישיות ופיקודיות רבות שלה: חוסר ניסיון פיקודי וניהולי; חוסר רגישות; חוסר פתיחות; קושי באיזון בין צרכיה האישיים לבין צרכי המערכת; בעייתיות במצבי לחץ. כפי שצוין לעיל, בולטת גם בדברי הקרפ"ר עדיפותה המובהקת של ד"ר מדר על ד"ר מרגוליס. על רקע זה מן הראוי להטעים את העובדה שקרפ"ר שב"ס לא נחקר חקירה נגדית, ומכל מקום לא חקירה ממשית, על דבריו אלה, ובית המשפט אף העיר על כך במהלך הדיון. מובן שיש לכך משמעות רבה. כאמור, סברתי שיש מקום למתן עדות בביהמ"ש גם מצד מי שתצהירה צורף לתגובת המשיבים, רמ"ל מש"א. תג"ד פרי עמדה בדבריה על כך שפרוטוקול דיון השיבוצים הוא הפרוטוקול האותנטי שנכתב בזמן אמת. בפרוטוקול זה נכתבים עיקרי הדברים בלבד, ובמקרה דנן נכתבו בתגובת המשיבים הדברים המלאים של המשתתפים בדיון, לפי בדיקה שנעשתה עימם לצורך ההליך המשפטי. העדה שלמה עם כך שהדברים שצוינו בתגובת המדינה משקפים את מה שנאמר בדיון השיבוצים, הגם שלא צוינו בפרוטוקול הדיון. חתימתה על חלקים מהתגובה "על פי מיטב ידיעתי ואמונתי" - נבעה לדבריה מהייעוץ המשפטי שקיבלה (עמ' 30). רמ"ל מש"א סבורה כי ד"ר מדר עונה על שני התנאים הנדרשים כתנאי סף לתפקיד הנדון, ונחקרה על כך בהרחבה. ברם, אינני סבור כי לצורך החלטה זו עלי לדון בסוגיה זו. דעת המשיבים היא שבעתירה זו אין כלל מקום לדון בשאלה האם תנאי הסף מולאו על ידי ד"ר מדר. אפשר בהחלט שעמדה זו היא מוצדקת, ואדרש לכך בפסק הדין בעתירה, ככל שיהיה צורך בכך. אכן, מצב הדברים היה שונה, אילו ד"ר מדר הייתה העותרת. ואולם, ד"ר מדר לא עתרה כנגד אי מינויה לתפקיד. אוסיף כי בהחלטתי מיום 5.10.14 צורפה ד"ר מדר כמשיבה נוספת לעתירה זו. היא מסרה את תגובתה באמצעות בא-כוחה, והשניים נכחו בדיון ביום 6.1.14 שבו נחקרו הקצינים הבכירים. עדותו של קרפ"ר שב"ס, ד"ר גולדשטיין, בכל הנוגע לד"ר מרגוליס ולמידת התאמתה לתפקיד הנדון - מהימנה בעיניי. דבריו נסמכים הן על התרשמותו והן על תשתית ראייתית. בעניין זה יש לציין את סקירת נתוניה של ד"ר מרגוליס שצורפה כנספח לדיון השיבוצים. סקירה זו מתבססת על חוות דעת תקופתיות, נתוני סוציומטריה בשנים האחרונות ונתוני מרכז הערכה משנת 2003. לא אפרט עתה נתונים אלה, אך לא אמנע מלציין כי מובאים בסקירה זו נתונים אישיים שליליים מאוד על אודות המועמדת (בסקירה זו גם פורטו נתוניה האישיים של ד"ר מדר, העדיפים ללא ספק על נתוניה האישיים של ד"ר מרגוליס). במצב דברים זה, סבור אני כי חלה תפנית - הן מבחינת סיכויי העתירה להתקבל והן מבחינת "מאזן הנוחות". הגורם המקצועי הבכיר בשב"ס בתחום הרפואה הוא קרפ"ר שב"ס. קרפ"ר שב"ס סבור כי ד"ר מרגוליס אינה מתאימה למלא את תפקיד קר"פ צפון, שבו הוא רואה תפקיד חשוב מאוד המצריך יכולות אישיות משמעותיות, וביניהן: "כושר פיקוד וניהול; יכולת הנעת כפיפים; יכולת עבודה בצוות; אסרטיביות ועמידה על עקרונותייך אך לא תוקפנות; יכולת התמודדות במצבי לחץ; התמודדות עם אסירים, סגל שב"ס ופיקוד שב"ס; קשר עם גורמי חוץ ויכולות בין-אישיות" (סעיף 50 לתגובת המשיבים). לדעת הקרפ"ר, העותרת נעדרת תכונות אלה, ועל כן אין היא מתאימה לתפקיד. ודוק, הקרפ"ר אינו סבור כי רמתה המקצועית של ד"ר מרגוליס כרופאה איננה טובה. אדרבה, הוא סבור כאמור שרמתה המקצועית של ד"ר מרגוליס היא טובה, אלא שלדעתו יש לה מגרעות משמעותיות בתחומים החיוניים למילוי התפקיד הנדון. דבריו של הקרפ"ר נסמכים על תשתית מוצקה. את עמדתו הביע בדיון השיבוצים, ואכן ד"ר מרגוליס לא נבחרה. לדעת קרפ"ר, יש חשיבות רבה באיוש התפקיד החשוב במהרה. הוא סבור כי העיכוב הממושך באיוש התפקיד הנדון, גורם למצב שבו "אנחנו, לדעתי, יושבים על חבית חומר נפץ" (עמ' 39, ש' 12). בית המשפט אינו יכול להחליף את עמדתו המקצועית של הקרפ"ר, וכן לא את עמדת הגורמים הנוספים בדיון השיבוצים. על כן, יש מקום לביטולו של צו הביניים שניתן ביום 3.9.14. החלטתי זו ניתנת הגם שער אני לפגמים בהתנהלות המשיבים לאורך כל הדרך: מבלי לקבוע מסמרות, דומה בעיניי כי גורמי הרשות, או רובם, לא היו בטוחים כלל שד"ר מדר עונה על התנאים המוקדמים. לצורך החלטה זו מוכן אני להניח גם, שפקפוק זה הוא שגרם או שתרם לכך שהגורמים הרלבנטיים, לרבות נציב שב"ס, חזרו בהם מההמלצה הראשונית בדבר מינויה של ד"ר מדר לתפקיד הנדון. הסבר זה הוא הנותן פשר לכך שחרף החלטת (או המלצת) נציב שב"ס, בדיון השיבוצים הראשון, למנות לתפקיד הנדון את ד"ר מדר, חזרו בהם גורמי השב"ס לבסוף מהמלצה זו. תימוכין לדבר - בראיון של קרפ"ר שב"ס עם ד"ר מרגוליס, ביום 23.10.13, בנושא המשרה הנדונה. בראיון זה הקריא הקרפ"ר בפני ד"ר מרגוליס נוסח שהוכן לו בדבר עמדת נציב שב"ס, שלפיה החליט הנציב שלא לאייש באותו שלב את משרת קר"פ צפון ולבחון אפשרות להרחבת מעגל המועמדים. אין חולק שזו פעולה בלתי שגרתית (ראו דברי קרפ"ר שב"ס בעמ' 25, ש' 11 - 12). בדף הראיון, לפני הנוסח שהוכן מראש ושעבר את העין המשפטית, נכתב: "הבהרתי לד"ר מרגוליס כי לאור ההתפתחויות המשפטיות במכרז לתפקיד הנ"ל החליט הנציב כדלקמן". אליבא דקרפ"ר, הטעם להחלטה בדבר אי איוש התפקיד והיציאה למכרז חיצוני נעוץ אפוא ב"התפתחויות המשפטיות". ואכן, בעוד אשר לגבי ד"ר מרגוליס העיד קרפ"ר שב"ס בפניי באופן שוטף ונחרץ, על אי התאמתה לתפקיד הנדון - אין לומר זאת בכל הנוגע לתשובותיו לשאלה מדוע לא התמנתה ד"ר מדר לתפקיד. והרי עמדתו הייתה שד"ר מדר הייתה מועמדת טובה לקבלת התפקיד, בשונה מד"ר מרגוליס! אמנם כן, ניתן היה להבין מדבריו של קרפ"ר שב"ס כי היה שבע רצון אילו בסופו של דבר נבחרה ד"ר מדר לתפקיד. את ההסבר להמלצתו שלא לבחור באף מועמדת מבין השתיים, תלה הקרפ"ר למעשה בתסבוכת המשפטית ובהתארכות הרבה של ההליכים, כך שהמלצתו הייתה לדבריו פועל יוצא של האילוצים שעמדו בפני המערכת. שוב יש להזכיר כי ה"תסבוכת" המשפטית נולדה, כאשר בעקבות העתירה הראשונה - שהעלתה על נס את הטענה שד"ר מדר אינה עונה על תנאי הסף - התקבלה ההחלטה שלא לבחור באף אחת מן המועמדות. אפשר גם, כפי שהציע בא-כוחה של המשיבה 5, כי המשיבים הבינו שהחלטה לבחור בד"ר מדר לתפקיד תביא בעקבותיה עתירה ודאית של ד"ר מרגוליס לביטול המינוי, והדבר יביא מטבע הדברים לעיכוב באיוש המשרה. התרשמתי כי לגורמי הרשות לא היה האומץ, הנדרש, לומר לד"ר מרגוליס כי אין היא מתאימה בעיניהם למלא את תפקיד קר"פ צפון. גם להתרשמות זו יש תימוכין בחומר שלפניי. כך, בחילופי הודעות אי-מייל בין קרפ"ר שב"ס לבין ד"ר מרגוליס, בעקבות הראיון מיום 23.10.13, ובתשובה לשאלת ד"ר מרגוליס מדוע לא קיבלה הסבר לאי בחירתה, כתב לה קרפ"ר שב"ס, ביום 28.10.13, כדלקמן: "לשאלתך מדוע לא קיבלת הסבר עד היום לאי בחירתך, השבתי שלא תמיד ניתן להסביר מדוע מועדף מועמד אחד יותר מהשני. היות ומטרת הריאיון הייתה להעביר לך את סיכום הנציב - לא מצאתי מקום להיכנס לסוגיה זו. ולכן ניתנה התשובה כפי שניתנה". בעדותו בפניי הודה קרפ"ר שב"ס כי יש לראות בדברים אלה "סוג של התחמקות" (עמ' 35 ש' 21, וכן ש' 24). אוסיף כי התרשמותי זו איננה נובעת מעדותו של קרפ"ר בלבד. לאורך הדיונים הרבים בעתירות השונות, הצבעתי בפני באות-כוח המשיבים ויועציהם המשפטיים כי טיעוניהם בעל פה בדבר אי התאמתה של ד"ר מרגוליס לתפקיד הנדון חריפים בהרבה מהנכתב במסמכי שב"ס ומהנאמר לקצינה. גם העובדה שהדברים השליליים של קרפ"ר שב"ס על אודות ד"ר מרגוליס פורטו בהרחבה רק בתגובה לעתירה האחרונה, ואין הם מופיעים למעשה בפרוטוקול דיון השיבוצים - אומרת דרשני. לשון אחר, נראה לי כי אילולא חששו גורמי שב"ס מלחשוף בפני העותרת את עמדתם האמיתית בדבר חוסר התאמתה לתפקיד, נמנעת הייתה בוודאי חלק מהתסבוכת המשפטית ומהתמשכות ההליכים. אפשר אמנם שביסוד הימנעות זו היה הרצון שלא לפגוע בעותרת יתר על המידה. ואולם, במקרה כגון זה, כאשר סברו גורמי שב"ס, במובהק, שהעותרת אינה מתאימה לתפקיד הנדון, מוטב היה לחשוף את הדבר בפניה. הדברים האחרונים נוגעים גם לכך, שד"ר מרגוליס יכולה הייתה להסיק מדרך התנהלותם של גורמי שב"ס כי יש לה סיכוי להתמנות לתפקיד הנדון, הגם שנראה כי כוונתם למעשה הייתה רק לכך שהיא עונה על התנאים המוקדמים, ועל כן כשירה להתמודד על התפקיד. הדבר בא לידי ביטוי בדברי הקרפ"ר שהבחין בין מועמדת הראויה לתפקיד לבין מועמדת שהיא "ראויה להתמודדות" (עמ' 39, ש' 30). נפלו גם פגמים בדרך כתיבת הפרוטוקול של דיון השיבוצים ביום 11.8.14. הדברים עולים בראש ובראשונה מההשוואה דלעיל בין דברי הקרפ"ר כפי שהובאו בפרוטוקול הדיון (לעיל סעיף 9), לבין דברי הקרפ"ר כפי שהובאו בתגובת המשיבים (לעיל, סעיף 10). הטענה כאילו בפרוטוקול נכתבים עיקרי הדברים בלבד - אינה מקובלת עליי. בפרוטוקול נכתב משפט אחד מפי הקרפ"ר על חשיבות המשרה. לעומת זאת בתגובה נכתבו דברים ארוכים עשרות מונים, ובהם השוואה מדוקדקת בין ד"ר מדר לבין ד"ר מרגוליס. כיוצא בזה, בתגובה הובאה השוואה בין שתי המועמדות שערכה בדיון השיבוצים ראש אגף האסיר, וכן הובאו דבריה על עדיפותה הבולטת של ד"ר מדר על פני ד"ר מרגוליס (סעיף 54). לעומת זאת בפרוטוקול דיון השיבוצים לא הובאו כלל דבריה של ראש אגף האסיר. אין גם להשוות בין משפט קצר שיוחס בפרוטוקול למפקד מחוז צפון, ועל חשיבות התפקיד בלבד (סעיף 6), לעומת דבריו כפי שהובאו בתגובה (סעיף 53). מכאן שפרוטוקול דיון השיבוצים לא משקף דברים מהותיים ביותר שנאמרו בו, ויש להצטער על כך. כזכור, בעקבות הפער הניכר בין שני המסמכים, החלטתי על מתן עדותם של הקצינים הבכירים. ואולם, לאחר מתן עדותם של הקצינים, ומאחר שהתמונה העובדתית באשר לדברים שנאמרו בדיון השיבוצים התחוורה בעקבות זאת, אין מקום למחוק את הסעיפים הרלבנטיים בתגובה, כפי שביקשו ב"כ העותרת. כאמור, החלטה זו מתמקדת בנושא צו הביניים. יחד עם זאת אציין כי במהלך הדיונים הרבים בעתירה זו חלה "התקדמות" בסעדים המתבקשים על ידי ב"כ העותרת, ועתה הבקשה היא שבית המשפט עצמו יורה בצו עשה על מינויה של העותרת לתפקיד הנדון. אומר כבר עתה כי אין מקום לסעד החדש המבוקש, ואעיר כי לדעתי אין להשוות בין המקרה שלפניי לבין התקדימים שהפנו אליהם ב"כ העותרת בדיון האחרון (ע"ע (ארצי) 452/09 איימן זועבי נ' הרי נצרת, פסק דין מיום 4.3.10; עת"מ 39969-09-14 זאלישר נ' מדינת ישראל, פסק דין בהסכמה מיום 28.10.14). יוער כי בהחלטה זו לא נדרשתי מטבע הדברים לסוגיות נוספות שעלו בעתירה, כמו הטענה בדבר אי בחירתה של ד"ר מרגוליס מטעמי גיל. אעיר כי מהחומר שלפניי לא עולה ששיקול זה עמד כלל בפני מקבלי ההחלטות. לפיכך מתבטלת הוראתי מיום 3.9.14, שלפיה "לא יתפרסם ולא יתקיים בפועל מכרז חיצוני לתפקיד הנדון". לנוכח התנהלותם של גורמי שב"ס, כמתואר, לא יינתן צו להוצאות בכל הנוגע להחלטה זו. מכרזפרסום