מי רשאי להגיש תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה ? סעיף 197 לחוק התכנון והבניה מעגן את זכותו של הפרט שנפגע בשל פעולה תכנונית לפיצויים. סעיף זה קובע: "(א) נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמה, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200. (ב) התביעה לפיצויים תוגש למשרדי הועדה המקומית תוך שלוש שנים מיום תחילת תקפה של התכנית; שר הפנים רשאי להאריך את התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף אם כבר עברה התקופה". על פי הוראה זו, הזכות לפיצויים מוענקת רק למי שערך זכויותיו במקרקעין נפגע בשל אישורה של תכנית מתאר. בעל זכות שנפגע בשל פעולה תכנונית אחרת, אינו זכאי לפיצוי בגדרו של הסעיף. ודוקו, פגיעה בערכם של מקרקעין עשויה להיגרם גם מפעולות תכנוניות אחרות, כגון הטלת מגבלות לפי סעיף 160(3) לחוק התכנון והבניה; אישור תשריט חלוקה (להבדיל מאישור תכנית חלוקה) לפי סעיף 137 לחוק התכנון והבניה, מתן היתר בניה לבעל מקרקעין סמוכים, הכרזה על קרקע חקלאית ועוד (ראו א' נמדר פגיעה במקרקעין (פיצויים בגין נזקי תכנית) 29, פסקה 102 (2008); ד' לוינסון-זמיר פגיעות במקרקעין על ידי רשויות תכנון 363 (1994); ע"א 1968/00 חברת גוש 2842 חלקה 10 בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה, פ"ד נח(1) 550 (2003)). מזורו של מי שנפגע בשל פעולה תכנונית, שאינה בגדר תכנית מתאר, ימצא בדינים אחרים, אם בכלל. הבסיס העיקרי ימצא בתביעה לפיצויים על פי פקודת הנזיקין, כגון במסגרת עוולת הרשלנות או עוולת המטרד. יתכן גם, כי ניתן להכיר בזכות לפיצוי גם בגדרן של תביעות לפיצוי ללא אשם, אף כי דרך זו טרם התפתחה בפסיקה (ראו בג"צ 101/74 בינוי ופיתוח בנגב בע"מ נ' שר הביטחון, פ"ד כח(2) 449 (1974); בג"צ 2665/98 נחום נ' משטרת ישראל, פ"ד נב(2) 454 (1998); עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים, תכנון תיאום וניהול פרויקטים בע"מ, פ"ד נט(2) 145 (2004); י' דותן "עילות תביעה ציבורית ופיצויים ללא אשם" משפט וממשל 5 97 (2000)). הזכות לפיצויים על פי סעיף 197 ניתנת לכל מי שזכותו נפגעה עקב אישורה של התכנית, בין אם הינו בעל המקרקעין, חוכר, בר-רשות או שיש לו זכויות אחרות (ראו ע"א 511/88 מנדלבאום נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון, פ"ד מד(3) 522 (1990)). עם זאת, הזכות לפיצויים מוגבלת רק לפגיעה בזכויות במקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמה (ראו עע"מ 2775/01 ויטנר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "שרונים" (04/09/2005); ע"א 1188/92 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' ברעלי, פ"ד מט(1) 463 (1995)). פגיעה במקרקעין אחרים, פגיעה שמוגדרת לעיתים כפגיעה עקיפה, אינה מזכה בפיצויים (ראו א' נמדר לעיל, עמ' 207, פסקה 502). הגבלה נוספת על הפיצויים מצויה בסעיף 200 לחוק, הפוטר את הוועדה המקומית מתשלום פיצויים במקרים המפורטים בסעיף ובלבד שהפגיעה אינה עוברת את תחום הסביר (לעניין פרשנות הוראת פטור זו, ראו ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כפר סבא, פ"ד מו(4) 627 (1992); דנ"א 1333/02 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה נ' הורוויץ, פ"ד נח(6) 289 (2004); ע"א 8622/07 רוטמן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (14/5/2012), פסקאות 102-100; ע"א 8825/07 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת גן נ' י.פ.ה.ר פרדסים לפרי הדר בע"מ (22/8/12)). בניהפיצוייםחוק התכנון והבניהסעיף 197 לחוק התכנון והבניהשאלות משפטיותתכנון ובניה