חזרת נאשם מהודייתו: סעיף 153 (א) לחוק סדר הדין הפלילי

חזרת נאשם מהודייתו: סעיף 153 (א) לחוק סדר הדין הפלילי 153. (א) הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו. המחוקק, כאמור, לא פרש בסעיף זה מהם אותם "נימוקים מיוחדים" שיצדיקו חזרה מהודיה. הפסיקה קבעה מספר קווים מנחים, למתן היתר לנאשם לחזור בו מההודיה, אשר אינם ממצים וכן אין בהם להוות רשימה סגורה (ר': ע"פ 6028/13 פלוני נ' מדינת ישראל ניתן ביום 20.3.14 (להלן: ע"פ 6028/13)). בע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (4) 145 נדרש בית המשפט העליון לשאלה זו ונקבע בין היתר כי: "ככלל, נפסק כי היתר כאמור יהא מוצדק רק בנסיבות חריגות. אלו מתקיימות למשל כאשר מתוך מכלול הנסיבות מתעורר חשש ממשי שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו החופשי, או תוך שהוא אינו מבין את משמעות הודייתו (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל (להלן - עניין פלוני [1]), בעמ' 579; ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל [2], בעמ' 621; ע"פ 763/03 שמואל נ' מדינת ישראל [3]; י' קדמי על סדר הדין בפלילים (כרך ב) [5], בעמ' 1002-996). גישה המקלה יותר עם הנאשם הובעה על-ידי השופטים א' גולדברג ונתניהו, בניגוד לעמדתו החולקת של השופט אור, בגדרו של ע"פ 3754/91 מדינת ישראל נ' סמחאת (להלן - עניין סמחאת [4]). לפי גישת הרוב, אין להכביד על נאשם, שרצונו לחזור בו מההודיה אינו נובע מתוך תכסיס פסול אלא מטעם ענייני וכן. די בכך שהנאשם סובר כי טעה בשיקוליו בעת שהודה, ומטרתו היחידה היא כי תינתן לו ההזדמנות להוכיח את חפותו כדי שיותר לו לחזור בו מן ההודיה (עניין סמחאת [4], בעמ' 803-802). יש לציין כי בפסקי-הדין שנזכרו לעיל, אשר החילו את הגישה המחמירה, דובר בנאשמים אשר ביקשו לראשונה לחזור בהם מהודיותיהם במסגרת הערעור, לאחר שהערכאה הדיונית גזרה את דינם. אכן, יש טעם רב בכך שרק בנסיבות נדירות יוּתר לנאשם לחזור בו מהסדר טיעון לאחר גזירת דינו, שאם לא כן הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד (ראו עניין פלוני [1], בעמ' 579). אין אלה פני הדברים במקרה שבו מבקש הנאשם לחזור בו מהודייתו עוד לפני מתן גזר-הדין. בנסיבות כאלה קטן החשש שמא מדובר בתכסיס. על יסוד זה איבחן בית-המשפט בעניין סמחאת [4] את נסיבות המקרה שעמד לפניו לעומת אלו שבעניין פלוני [1] (ראו עניין סמחאת [4], בעמ' 801). הגישה המקלה יותר לגבי חזרה מהודיה מתבקשת כאשר הבקשה מוגשת לפני מתן גזר-הדין. מובן שאף במקרה כזה אין להיעתר לבקשה באופן אוטומטי, אלא יש להתחשב ביתר הנסיבות. " עוד לעניין זה ראה דברי כב' השופט ע' פוגלמן : "חזרה מהודיה טעונה, אפוא, אישור של בית המשפט, ומתן אישור כאמור מותנה בקיומם של "נימוקים מיוחדים" אשר אינם מנויים מפורשות בסעיף. ההשקפה המקובלת היא כי חזרה מהודיה תתאפשר בנסיבות חריגות ורק מקום בו משקלם של "הנימוקים המיוחדים" הנדרשים מכוחו של סעיף 153 לחסד"פ הוא משמעותי. נימוקים כאלה עשויים להתקיים מקום בו מתעורר חשש ממשי כי חרף העובדה שההודיה נמסרה בין כותלי בית המשפט, ועל אף ההנחה הרגילה לפיה הודיה כזו ניתנה באופן חופשי ומרצון, נפל בה פסול הנובע מפגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות ההודיה, או מכך שהיא הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה (ראו, למשל, רע"פ 2292/08 אמסלם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.3.2009) סעיף 5 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה. להלן: עניין אמסלם). קיומו של חשש ממשי לכך שההודיה ניתנה בניגוד לרצונו החופשי של הנאשם נבחן על-פי מכלול הנסיבות האופפות את מסירתה (ע"פ 635/05 דענא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.11.2007) פסקה 12 לפסק דינו של השופט ד' חשין (להלן: עניין דענא); ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1) 577, 621 (2002); ע"פ 1932/04 רג'בי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.04.05) פסקה 6 לפסק דינה של השופטת א' חיות); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני בעמ' 1374. להלן: על סדר הדין בפלילים)." ע"פ 5583/08 פלוני נ' מדינת ישראל ניתן ביום 13.04.10 (להלן: ע"פ 5583/08). משפט פליליחזרה מהודיהסדר דין פלילי