סמכות בית המשפט לדון בבקשה לתפילה ברחבת הכותל בבג"ץ 257/89 הופמן נ' הממונה על הכותל המערבי, פ"ד מח(2) 265 (1994) תקפו העותרות מגבלות שהוטלו עליהן אשר כאשר ביקשו לקיים תפילה במקום קדוש (ברחבת הכותל). טענת חוסר סמכות שהועלתה בהתבסס על סעיף 2 לדבר המלך במועצה נדחתה, תוך שנפסק כי: "דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (המקומות הקדושים), 1924 איננו שולל את סמכותו של בית המשפט לדון בשמירה על הסדר הציבורי ובמניעת עבירות פליליות, כפי שנקבע בחוק ובתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים. בבג"צ 222/68, המ' 15/69 חוגים לאומיים אגודה רשומה ואח' נ' שר המשטרה (להלן פרשת חוגים לאומיים [2]) דעת הרוב היא שדבר המלך שולל אמנם את סמכותו של בית המשפט לדון בחופש הפולחן במקומות הקדושים, אך הוא אינו שולל את הסמכות לדון בחופש הגישה למקומות הקדושים, בחובת השמירה מפני חילולם של המקומות הקדושים ובחובת ההגנה על רגשותיהם של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם, שבהם דנות התקנות האמורות שבענייננו. עניינה של העתירה בחופש הגישה של העותרות אל הכותל המערבי, בסכנת חילולו של המקום ובפגיעה האפשרית ברגשות המתפללים, ובית המשפט מוסמך לדון בנושא העתירה."תפילה