התחרטות על חתימה לבדיקת פוליגרף נקבע בפסיקה כי משהגיעו בעלי הדין להסכמה בנוגע לאופן ניהול ההליך לא תותר דרך כלל חזרה מהסכמה, ונדרשת עילה מיוחדת המצדיקה חזרה מהסכמה, אחרת יגרור הדבר "שיבוש מהותי בהליך השיפוטי תוך פגיעה באמון הצדדים והציבור בתקינותו והגינותו של הדיון" (ראו בש"פ 7391/01 אנואר עלי נ' מדינת ישראל). ההלכה היא כי בית המשפט יכבד את הסכמת הצדדים לפיה בדיקת פוליגרף תכריע את המחלוקת ביניהם והסכם כזה אף יחייב את הצדדים. בע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב (1) 446 קבע בית המשפט העליון כי: "על פי שיטת המשפט הנקוטה בידינו, כשבידי בעלי הדין לנווט בהסכמה הדדית את דרך ניהולו של המשפט ודרך סיומו, לסטות מדיני הראיות, להגיש כל ראיה שברצונם ואף ליטול בחזרה ראיה שכבר הוגשה...וכל כיוצא באלה הסכמות שבסדרי דין ובמהות, שבית המשפט "קשור" להן ואינו מכניס ראשו ביניהן, אין מנוס מהמסקנה, כי אמת והסכם - הסכם עדיף, בחינת "יקוב החוזה את ההר"" (עמ' 475 לפסק הדין). ובהמשך: "...משבאו בעלי הדין על הסכם ביניהם לפתרון הסכסוך, אשר הבינו את משמעותו, וההסכם אושר וניתן לו תוקף של פסק דין, הבקשה לביטולו של הסכם זה, על סמך טענה של רצון לבירור האמת על פי מסמך שבידיהם... בקשה זו היא הפוגעת בתקנת הציבור של כיבוד הסכמים ושל סיום וסוף להליכים" (עמ' 477 לפסק הדין). מסמכיםפוליגרף (מכונת אמת)