הודעת חסינות סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין קובע: "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור". סעיף 7א(ב) לפקודה קובעת הסדר משלים ולפיו: "אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיפים 13 ו-14 ולפי כל דין". ההסדר קובע חסינות דיונית ולא פוטר מאחריות. דהיינו, חסינות עובד הציבור לא גורעת מאחריותה השילוחית של המדינה למעשיו או למחדליו. ההסדר מביא בחשבון את האפשרות שלעתים עובד מדינה יתרשל ועדיין ראוי למנוע ממנו להיות נתבע בהליך אזרחי. טעמי הסדר זה מפורטים בהצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) (אחריות עובדי הציבור), התשס"ג - 2002 כדלקמן:"מוצדק להכיר במעמד המיוחד שך עובדי ציבור מאחר שהם חשופים לסיכוני אחריות עקב אפשרות ההיזק הנרחבת של הרשות; עובדי הציבור חשופים ללחצים בדרך של הגשת תביעות אישיות בלתי מוצדקות או איום בהגשת תביעות כאלה, דבר העלול להשפיע על תפקודם ולשבש פעילותה של הרשות הציבורית; מבחינת כושר הפיצוי, המדינה או הרשות הציבורית היא בעלת המשאבים הכספיים ובעלת היכולת לפזר את הנזק, והתביעה האישית נגד עובד ציבור אינה מוסיפה דבר לנפגע" משהגישה המדינה הודעת חסינות, תדחה התביעה נגד עובד הציבור תידחה. התובע יכול לבקש לקבוע שאין מתקיימים תנאי החסינות ועל בית המשפט להחליט בבקשה לאלתר, דהיינו, לפני תחילת הדיון בתובענה לגופה ובמסגרת ההליכים המקדמיים. לפי התקנות, הודעת החסינות תוגש ערוכה בהתאם לטופס שבתוספת השנייה. לא נראה שהדין דורש שההודעה תנומק, אך ברור שאין חובה להנמקה מפורטת ומעמיקה. ראוי להזכיר את האמור בבשא (ת"א) 176550/07 ‏ ‏ המכונה כרמל - עובד שב"כ נ' מוחמד פרג'ללה: "טענתם הראשונה של המשיבים מכוונת כלפי לשונה של הודעת ההכרה: לפי הטענה לא כוללת ההודעה אישור ש"מעשי [המבקשים] לא נעשו ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו ...." כפי דרישת תקנה 4 [2] לתקנות [להלן - "שלילת היסוד הנפשי"]. לפי הטענה אין די במילות ההודעה לפיהן "אין מתקיים החריג לחסינות" כדי לשלול את היסוד הנפשי . אינני רואה עין בעין עם המשיבים. ראשית, טופס [2] לתקנות אינו דורש כשלעצמו פירוט מילולי העומד בתנאי תקנה 4 [2] לתקנות. הטופס דורש לפרט מדוע מתקיימים תנאי החסינות. לטעמי די בפירוט שניתן בהודעת ההכרה. הטעם לכך אינו פורמלי בלבד. הטעם הוא מהותי. תכלית התיקון בפקודת הנזיקין ובהתקנת התקנות הייתה הרחבת חסינות עובדי הציבור הגורמים נזק תוך כדי מילוי תפקידם ובלבד שמעשיהם לא יהוו מעשה מכוון מתוך זדון או שוויון נפש, והכל ללא פגיעה בזכות הניזוק לתבוע פיצוי. לניזוק עצמו, לא נגרם כל נזק מהסדר זה. אדרבא, בהינתן האחריות, יש לו "כיס עמוק" [המדינה] ממנו יוכל להיפרע. תכלית זו נותנת כי הביקורת של הערכאה הדיונית על הודעת ההכרה, תתמקד בבחינת הפעולה המנהלית ושיקול הדעת המנהלי. כך יופעלו אמות מידה של אי סבירות ממשית או קיצונית וכדומה. הביקורת אינה צריכה לעסוק בפרטי ההנמקה המנהלית עצמם" אמות המידה שלפיהן תידון בקשת התובע הן אמות המידה הנהוגות במשפט המנהלי. בית המשפט לא ישים עצמו בנעלי המדינה ואין זה מתפקידו להעמיד את הנתבעים למשפט זוטא במסגרת הדיון בהחלטת המדינה להעניק להם חסינות וכך נקבע בברע (המחוזי ת"א) 1934/07 מדינת ישראל נ' מרדכי ספוז'ניקוב בע"מ: "לא היה מקום להתייחס לבקשה לדחיית התובענה על הסף כנגד המבקשים 2 - 4 כאל בקשה שהוגשה על-פי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, והיה צורך לדון בה באמות המידה של המשפט המינהלי, קרי - הביקורת השיפוטית של בית המשפט צריכה להתרכז בתקינות החלטת המדינה, בפורשה את הגנתה על מעשי המבקשים 2 - 4 ובמתן החסינות אשר באה לידי ביטוי בהודעת ההכרה. על בית המשפט לבחון מהם השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה של המדינה, ולקבוע האם מדובר בשיקולים ראויים או שיקולים זרים, כמו-כן על בית המשפט להשתכנע, כי המדינה שקלה את מכלול השיקולים הרלבנטיים, והאם ערכה את האיזונים הראויים בין השיקולים השונים, והאם החלטת המדינה הינה במתחם הסבירות".חסינות