איחור בהוראת ביצוע בניה לאחר מתן צו התחלת העבודה טענות התובעת ביום 20.5.2004 נכרת בין התובעת לנתבעות חוזה מספר 1/04 (להלן - החוזה) שעניינו היה ביצוע עבודות להרחבת רחוב צה"ל ופיתוח תשתיות שכונת הירדן בקרית אונו. בהתאם לחוזה ביצעה התובעת עבור הנתבעות עבודות שונות, שעיקרן עבודות עפר, פיתוח ותשתית. בהתאם להוראות החוזה היה על התובעת לסיים ביצוע העבודות במבנים 1 ו-2 בתוך תשעה חודשים מיום מתן צו התחלת עבודה. השלמת ביצוע העבודות במבנה 3 היתה אמורה להיות בתוך שמונה חודשים ממועד תחילת ביצוען, כאשר לנתבעות נשמרה האופציה להורות לתובעת על פי שיקול דעתן לבצע את העבודות במבנה 3 בתוך ארבעה חודשים מיום מתן צו התחלת העבודה ביחס למבנים 1 ו-2. התובעת טוענת, כי תימחרה את הצעתה במכרז בהתבסס על נתונים אלו. על אף האמור בחוזה, הוראה לביצוע עבודות במבנה 3 נמסרה לתובעת רק כשבעה עשר חודשים לאחר מתן צו התחלת העבודה ביחס למבנים 1 ו-2. נוכח האיחור במתן ההוראה נגרמו לתובעת נזקים כבדים: בשל עצם התמשכותן של העבודות, בשל התקורות העודפות בהן נשאה התובעת ונוכח התייקרות התשומות, ששימשו את התובעת בביצוע העבודות. הצדדים הגיעו להסכמות ביחס לחלק מטענותיה של התובעת. בפגישה שהתקיימה שנערכה ביום 17.4.07 הוסכם, כי התובעת תהייה זכאית לתשלום בסך 153,592 ₪ (ללא מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית) בעבור חלק מהנזקים שנגרמו לה. חרף הסכמה מפורשת זו, סכום זה טרם שולם לתובעת. התובעת טוענת, כי עפ"י חישוביה היא זכאית לפיצוי מהנתבעות בגין ההתייקרות בתשומות, ששימשו אותה לביצוע העבודות במבנה 3, בסך כולל של 305,000 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית. מתוך סכום זה - ומשהכירו הנתבעות, הלכה למעשה, בחבותן כלפי התובעת - הן שילמו לה סך של 129,000 ₪ בלבד. לפיכך, זכאית התובעת ליתרת התשלום בסך כולל של 176,000 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק. יצוין, כי בתצהיר עדותו של מר דורון אולניק, מנכ"ל התובעת, הובהרו הסכומים הנתבעים כך: בגין התייקרויות סך של 167,669 ₪, בגין תקורות סך של 153,592 ₪, ובסך הכל 321,261 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק. טענות הנתבעות בכתב ההגנה הנתבעת 1 (להלן - החברה לפיתוח) טוענת, כי דין התביעה שהוגשה נגדה להידחות על הסף בשל העדר יריבות. החוזה עליו מבססת התובעת את טענותיה נחתם ע"י התובעת והנתבעת 2 (להלן - העירייה) בלבד, והן בלבד הצדדים לחוזה. החברה לפיתוח כלל איננה צד להסכם זה. החברה לפיתוח אמנם שימשה כמנהלת מטעם העירייה, אך דבר זה לא מטיל עליה כל התחייבות מההתחייבויות אותן נטלה על עצמה העירייה כלפי התובעת. כאמור בצו התחלת העבודה מיום 18.5.2004, הודיעה העירייה על מימוש האופציה לביצוע מבנה 3. עוד הובהר, כי למבנה 3 יוצא צו התחלת עבודה בנפרד שיינתן בתוך 30 ימים מהיום בו תתאפשר תחילת העבודה. העירייה מפנה לסעיף 00.01 למסמך ג1 המצורף לחוזה, הנושא את הכותרת "תנאים כלליים מיוחדים". שם נקבע, כי בכל מצב של פיצול העבודה מכל סיבה שהיא עפ"י שקול דעתה של העירייה, אשר יגרום לביצוע בשלבים עם הפסקות עבודה בין שלב לשלב, לא ישתנו מחירן של העבודות ותנאי החוזה. במנין תקופת הביצוע לא תלקחנה בחשבון תקופות הפסקת עבודה שתוכתבנה, ככל שתהיינה כאלה, על ידי נציגי העירייה וירשמו ביומן העבודה. הנתבעות מכחישות את הטענה בדבר האיחור במתן צו תחילת העבודה ביחס למבנה 3. הנתבעות טוענות, כי ביום 16.10.2005 הוסכם, שהתובעת תחל להתארגן לקראת ביצוע העבודות במבנה 3. בהתאם לאמור בצו התחלת העבודה ניתנו לתובעת 30 ימים להתארגנות ונקבע, שביצוע העבודות במבנה 3 יחל ביום 10.11.2005. כן הובהר, כי תקופת ביצוע העבודות הינה 8 חודשים עד ליום 10.7.2006. התובעת לא סיימה את ביצוע העבודות במבנה 3 אלא ביצעה 89% מהיקף העבודות בלבד. התובעת נטשה את האתר והפסיקה את ביצוע העבודות. הנתבעות נאלצו לפנות לקבלנים אחרים, שימשיכו בביצוע הפרויקט במקומה של התובעת. כמו כן, ובניגוד לטענות התובעת, הנתבעות לא הביעו שביעות רצון מביצוע העבודות ע"י התובעת, אלא להיפך. הנתבעות מכחישות את טענת התובעת, ולפיה התובעת זכאית לקבל תשלום ו/או פיצוי בגין תקורות עודפות שנגרמו לה. נוכח ההסכמה המפורשת, ולפיה פיצול עבודה לא ישנה את מחירי העבודות ותנאי החוזה, אין כל מקום לקבל את טענת התובעת. בגין העבודות שביצעה התובעת שולם לה בהסכמה פיצוי חד פעמי לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעה מצידה בעניין זה. אין הנתבעות מציינות בכתב ההגנה את גובהו של תשלום זה. הנתבעות מפנות להוראות סעיפים 46(4) ו- 46(5) לחוזה, ולפיהן לא מוקנית לתובעת כל זכות לפיצוי כלשהו. הנתבעות טוענות, כי הפגישה, שהתקיימה בין הצדדים ביום 17.4.07, לא היתה אלא ניסיון להגיע לפשרה. סיכום הדיון מעלה את עמדות הצדדים, אך אין בפגישה זו או בתרשומת של הדברים שנאמרו בה כדי להעיד על הסכמת הנתבעות לאיזו מדרישות התובעת. הנתבעות טוענות, כי נספח ו' לכתב התביעה הינו מסמך של המפקח, אשר מציע תוספת תשלום לתובעת. אין בו כדי להוות הכרה כלשהי מצידן של הנתבעות באיזו מטענות התובעת או הסכמה להן. טענות הנתבעות בהודעה לצד שלישי בין העירייה לבין שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן - שיכון ופיתוח ו/או הצד השלישי), אשר בבעלות אזורים בנין 1965 בע"מ (להלן - אזורים), נחתם ביום 26.1.2003 הסכם לביצוע עבודות התשתית הציבורית (להלן - ההסכם). עפ"י ההסכם היה על אזורים להשלים את ביצוע העבודות בתוך 9 חודשים. אם וככל שנגרמו עיכובים בביצוע העבודות, דבר המוכחש על ידי הנתבעות, הרי שאלה הינם כתוצאה מכך שאזורים לא עמדה במועדים הקבועים בהסכם. אשר על כן שלחו הנתבעות הודעת צד שלישי לשיכון ופיתוח. הרקע לחתימת ההסכם הוא בבקשת שיכון ופיתוח להקדים את ביצוע עבודות התשתיות הציבוריות. נוכח העובדה, כי מדובר היה בעבודות שיש לבצען במקביל ובמשולב לביצוע עבודות בניה אחרות בשטח, התחייבה שיכון ופיתוח, להשתתף במימון הוצאות נוספות הנובעות מכך. בהתאם להתחייבויותיה החוזיות של שיכון ופיתוח, כפי שבאו לידי ביטוי בסעיף 10 להסכם, על שיכון ופיתוח מוטלת מלוא האחריות לשאת בכל נזק שמקורו בעיכובים הנובעים משילוב ביצוע העבודות. טענות הצד השלישי יש למחוק את התביעה ואת ההודעה לצד השלישי על הסף, משום שהן אינן מגלות עילה: כתב התביעה לא מגלה עילה נגד העירייה, שכן לא פורטה כל הפרה של חובות העירייה, ואין כל פירוט של הנזק הנטען ושל דרך חישובו. כמו כן, אין כל חבות של שיכון ופיתוח לכסות את נזקי העירייה, אשר לא טענה למהות הנזק שנגרם לה, היקפו ודרך חישובו. שיכון ופיתוח לא היתה אחראית לביצוע העבודה על ידי התובעת, לא פיקחה עליה, לא שילמה לה ולא היתה אחראית למעשיה ומחדליה. למיטב ידיעתה של שיכון ופיתוח, היו אלו העבודות, שביצעה התובעת, שלא ענו אחר הדרישות החוזיות והמקצועיות ולא עמדו ברמה הנאותה. כמו כן, התובעת הפסיקה את ביצוע העבודות בטרם הושלם הביצוע ועזבה את המקום. לפיכך מנועה התובעת מלתבוע ו/או לקבל כל פיצוי. שיכון ופיתוח טוענת, כי בסעיף 4 להסכם נקבע בין הצדדים, ששיכון ופיתוח "מסכימה להשתתף ... בהוצאות הנוספות הנובעות מהקדמת ביצוע העבודות וביצוען במשולב עם עבודות הבניה של החברה, בסך כולל סופי ומוחלט של 4,000,000 ₪ ...". שיכון ופיתוח שילמה בהתאם לכך לעירייה את כל ההוצאות הנוספות הנובעות מהקדמת ביצוע העבודות, כפי שהוסכם. על כן, על העירייה לשאת בכל הוצאה אחרת, הנובעת מהקדמת ביצוע העבודות, שינוי בעבודות או פיצול בביצוען. העירייה התרשלה, בכך שמימשה את האופציה לבנית מבנה 3 לאחר תום תקופת האופציה, מבלי שערכה מסמך בכתב בו סוכמו תנאי מימוש האופציה והודעת ויתור על תביעות. כמו כן, העירייה התרשלה בכך שלא ערכה חשבון סופי לפי החוזה בינה לבין התובעת ולא דאגה לקזז מהחשבון את ההוצאות והנזקים שנגרמו לה עקב הנטישה. העירייה תובעת כפל פיצוי: התשלום בסך 4,000,000 ₪ ששילמה שיכון ופיתוח לעירייה מכסה את התחייבות שיכון ופיתוח בגין הקדמת ביצוע העבודות. כל סכום נוסף שיתבע על ידי העירייה הוא נסיון לקבלת פיצוי כפול. זאת ועוד, העירייה קיבלה פיצוי בסך 68,000 ₪ מחברת אשטרום בע"מ בגין איחורה של זו בחפירות בניינים, איחור שעיכב לטענתה של העירייה את אפשרות התחלת עבודתה של התובעת. אם וככל שהיתה זו אשטרום שעיכבה את התחלת הבניה ושילמה פיצוי על כך, כל סכום נוסף שיתבע ע"י העירייה יהיה נסיון לקבלת פיצוי כפול. השתלשלות ההליכים ביום 30.5.14 ניתן על ידי פסק דין (להלן - פסק הדין). בפסק הדין נדחתה התביעה העיקרית, וממילא נדחתה גם ההודעה לצד ג'. בפסק הדין נקבע, כי התובעת לא הוכיחה קיומה של עילת תביעה כלשהי נגד החברה לפיתוח. זאת לנוכח העובדה, שהחברה לפיתוח כלל איננה צד לחוזה. בפסק הדין נדחתה גם טענת התובעת, ולפיה מימוש האופציה נעשה כ-13 חודשים מיום מתן צו התחלת העבודה. נקבע שהתובעת לא הוכיחה את המועד בו קיבלה, לטענתה, את הודעת מימוש האופציה ולא צרפה כל מסמך או תרשומת התומכת בטענתה בדבר האיחור הנטען במתן ההודעה. יתירה מכך, נקבע בפסק הדין, שהתובעת לא הוכיחה, מהו המועד האחרון, שעד אליו היה אמורה להינתן הודעת המימוש. בצו התחלת העבודה, המתייחס למבנים 1 ו-2, נאמר שצו התחלת עבודה ביחס למבנה 3 ינתן בתוך 30 יום מהמועד שתתאפשר תחילת העבודה. לא נטען, שהתובעת לא הסכימה לכך. לא הובאה כל ראיה מצד התובעת, כי מועד זה חלף. לא הוכח, שאכן חלפו למעלה משלושים יום מהמועד שבו התאפשרה תחילת העבודה במבנה 3, כאשר כלל לא ברור מהו המועד שבו התאפשרה תחילת העבודה, ולא הובאה כל ראיה בעניין זה. צויין בפסק הדין, כי בזמן אמת לא העלתה התובעת כל טענה בדבר נזקים, שעלולים להיגרם לה בעטיו של האיחור הנטען, אלא החלה בביצוע העבודות במבנה 3. עוד נקבע בפסק הדין, כי הוסכם מפורשות שכל פיצול בעבודה, לא יגרום לשינוי במחירים עליהם הוסכם או בכל תנאי אחר בחוזה. התובעת טענה, לראשונה, בסעיף 10 לכתב סיכום טענותיה, כי הפרשנות שיש לתת להסכמה זו הוא, שהסכמה זו מתייחסת רק למקרים שבהם מופסקת העבודה על ידי צו הפסקת עבודה. לא ברור על מה ביססה התובעת טענות אלו, שכן הדברים לא עולים מלשון הסעיף. התובעת לא הביאה כל ראיה להוכחת פרשנות נטענת זו, העומדת בסתירה ללשונו הפשוטה של המסמך. לפיכך, ומשלא הוכיחה התובעת, כי ההסכמות בעניין פיצול העבודות והתאמת המחירים, שונו בהמשך על ידי הצדדים, נקבע בפסק הדין, כי אין לתובעת על מה לסמוך את טענותיה לפיצוי בגין עליית מחירים או תקורות עקב הדחיה בביצוע העבודות במבנה 3. עוד נאמר בפסק הדין, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה לעניין גובה הנזקים הנטענים והיקפם. התובעת לא צרפה חשבונות שהפיקה בזמן אמת וכן לא הציגה קבלות ו/או חשבוניות, המעידות על התייקרות החומרים, השירותים או העבודה. בהקשר זה ייאמר, כי התובעת לא צרפה לכתבי הטענות מטעמה ו/או לתצהיר העדות של המצהיר מטעמה את החשבון הסופי בפרויקט. בנסיבות אלו נדחתה התביעה, והתובעת חוייבה בהוצאות ובשכ"ט ב"כ הנתבעות וצד ג'. התובעת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי - מרכז. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי הודיעו ב"כ הצדדים בסיומו של הדיון, כי הגיעו להסכמה כדלהלן: "הסכמנו לנוכח הערות בית המשפט לחזור לבית משפט קמא כדי שיכריע באופן ברור, לאחר השלמת טענות בלבד, ללא הבאת ראיות נוספות, בשאלת ההתייקרויות ובשאלת התמשכות הביצוע. ככל שבית המשפט ימצא כי יש מקום לחייב את המשיבות 1 ו-2 בתשלום, הוא יכריע גם בהודעה לצד שלישי". להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי. בהתאם להסכמה זו הוריתי לצדדים להגיש השלמת טיעוניהם. הצדדים הגישו השלמת טיעוניהם, ועתה יש לדון בשאלת "ההתייקרויות" ובשאלת "התמשכות הביצוע". דיון והכרעה לטענת התובעת, התקיימה ביום 17.4.07 ישיבה בהשתתפות מנכ"ל התובעת - מר דורון אולניק, מנהל פרוייקטים של החברה לפיתוח - מר גיא גודלניק, ומנכ"ל החברה לפיתוח - מר צבי לוין. בהתאם לסיכום, שהושג בסופה של ישיבה זו, התחייבה העירייה לשלם לתובעת סך נוסף של 153,592 ₪ בתוספת מע"מ בגין תקורות. סיכום הישיבה צורף כנספח ג לתצהיר עדותו של מר אולניק. לטענת העירייה והחברה לפיתוח כונסה הישיבה הנ"ל לצורך ניהול מו"מ לפשרה. נספח ג לתצהירו של מר אולניק, סיכום הישיבה, מבטא את עמדות הצדדים. אין האמור שם מבטא הסכמה של העירייה והחברה לפיתוח או מי מהן לאיזו מדרישות התובעת. נראה, כי גם אם האמור בנספח הנ"ל מבטא הסכמות אליהן הגיעו העירייה והתובעת, אין הסכמות אלו מחייבות את העירייה, משום שניתנו על ידי מי שלא היה מוסמך לתת את אותן הסכמות בשמה של העירייה. יצויין, כי העובדה, שהתחייבות העירייה, ככל שהיתה כזו, ניתנה ללא חתימה מקיימת של ראש העיר והגזבר, היתה ידועה מראש למנהל התובעת, שאישר זאת בעדותו בפני (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 30-31). ממילא, דין טענת התובעת, כי האמור בסיכום הישיבה מהווה מסמך מחייב, המקים התחייבות חוזית חדשה לתשלום סך נוסף בגין התקורות, להידחות. המדובר במסמך, המטיל התחייבות כספית על העירייה, כאשר התחייבות זו לא אושרה כדבעי, ולכן היא נעדרת כל תוקף. אין מקרה זה דומה כלל למקרה, שנידון בפסק דינה של כב' השופטת אסיף בת"א(חד')12100-01-12, אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' עיריית קלנסוואה, טרם פורסם. שם אין מדובר בהתחייבות חוזית חדשה, אלא בביצוע תשלומים בהתאם למנגנון, שנקבע בהסכם שנכרת כדין. במקרה דנן פני הדברים שונים בתכלית. כאן מדובר במקרה של התחייבות חוזית, שיוצרת "חבות חוזית חדשה", כפי שנטען על ידי התובעת בסעיף 1 להשלמת טיעוניה. התחייבות חוזית חדשה זו היא, כך טוענת התובעת, "מעבר לחבות החוזית בה חייבת הנתבעת 2 כלפי התובעת מכח החוזה המקורי". אם אכן מדובר בהתחייבות חוזית חדשה, כפי שטוענת התובעת עצמה, התחייבות זו טעונה אישור כדין של ראש העיר והגזבר, כמצוות סעיף 203 הנ"ל. ממילא אין התובעת זכאית לתשלום נוסף כלשהו בגין תקורות הנובעות מהתמשכות ביצוע העבודות. ומה באשר לתשלום נוסף בגין התייקרויות? במקרה דנן אין מדובר במחלוקת מקצועית בנוגע לטיב עבודות שבוצעו או להיקף עבודות שבוצעו. המחלוקת היא מחלוקת בנוגע לקיום זכות חוזית לקבלת תוספת תשלום עקב התייקרויות או העדרה של זכות שכזו. ממילא שונה המקרה דנן מהמקרה שנדון בפסק דינו של כב' השופט ברנר בת"א(ת"א)59007-01-12, אלקטרה בניה בע"מ נ' שמואלי ואח', טרם פורסם, המצוטט על ידי ב"כ התובעת בהשלמת טיעוניו. אכן במקרה של מחלוקת מקצועית בנוגע לעבודות שבוצעו, יש מקום - בדרך כלל - לאמץ את עמדתו של המפקח, אשר מונה על ידי הצדדים. כאן אין מחלוקת בשאלה שכזו. ממילא באישורו של המפקח, שממנו מנסה התובעת להיבנות, כדי לשנות דבר ולהעניק לתובעת זכות לקבלת סכומים נוספים. מעבר לכך לא הצביעה התובעת על שום מקור חוזי, המחייב את העירייה בתשלום נוסף בגין התייקרויות כלשהן. לפיכך דין התביעה לתשלום תוספת תמורה בגין התייקרויות להידחות. לסיכומו של עניין, אין לי אלא לחזור על המסקנה אליה הגעתי בפסק הדין הראשון מיום 30.5.13, ולפיה דין התביעה להידחות. אשר על כן התביעה נדחית. ממילא נדחית גם ההודעה לצד ג'. החיובים בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד, שנקבעו בפסק הדין הנ"ל, יעמדו בעינם. בנסיבות העניין, ומשנפסקו כבר הוצאות בפסק הדין הראשון, אינני מטיל חיוב בהוצאות נוספות. בניהאיחור בביצוע עבודהצווים