נדחתה תביעה לסילוק פולש מקרקע (במושע) בפניי תביעה לסילוק יד הנתבעים משטח אדמה בגודל 79 מ"ר, אשר עפ"י תוכנית מצב קיים של המודד ג'רייס אסעד מיום 9.9.07 (צורפה כנספח ב' לבקשה למתן צו מניעה זמני, להלן: "נספח ב"), ממוקם מערבית למגרש הנתבעים המסומן 2/7 (להלן: "מגרש 2/7) והינו, עפ"י הנטען, חלק משטח מגרש התובע הגובל ממזרח עם מגרש הנתבעים (להלן: "מגרש 2/8"). המגרשים הנ"ל הינם חלק ממקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 18790 בשטח כולל של 15.104 דונם מאדמות אבו סנאן (להלן: "חלקה 2" או "החלקה"). עפ"י הנטען, התובע הינו בעלים רשום (במושע) של חלק מחלקה 2 בשטח של 3,566 מ"ר, הידוע לפי נספח ב' כמגרשים מס' 2/8, 2/9, 2/10 ואילו הנתבעים הינם הזכאים להירשם כבעלים (במושע) על חלק מחלקה 2, בשטח 1,000 מ"ר, הידוע לפי נספח ב' כמגרש 20/7 (צ.ל מגרש 2/7 ג'.נ); עפ"י נספח ב' פלשו הנתבעים מעבר לגבול המערבי של מגרש 2/7 לתוך שטח מגרש 2/8 לאורך כל גבולו המערבי (צ.ל המזרחי ג'.נ), לשטח המסומן בנספח ב' "A" בשטח של 79 מ"ר, יישרו את הקרקע, ותפסו בה חזקה ומשתמשים בה שלא כדין (להלן: "שטח הפלישה"); התובע פנה מספר רב של פעמים לנתבעים וביקש מהם לסלק את ידם משטח הפלישה, אך כל בקשותיו לא נענו. מנגד טוענים הנתבעים כי נסח רישום מלשכת המקרקעין שצורף לתביעה מראה כי התובע הינו הבעלים הרשום של חלקה מחלקה 2 בגודל 3,566 מ"ר מיום 28.3.82, אך ללא צירוף תוכנית חלוקה כלשהי ו/או הסכם שיתוף; התובע עותר בתביעתו לסילוק יד הנתבעים בהיותו שותף במקרקעין הגובלים לקרקע שבחזקת הנתבעים, בו בזמן שלא הציג כל מסמך או ראיה לכאורה המוכיחים את בעלותו על הקרקע הספציפית (שטח הפלישה הנטען) הגובלת את הקרקע שבחזקת הנתבעים; התובע, בצרפו את "תוכנית החלוקה" (נספח ב'), כפי שכינה אותה, מטעה את ביהמ"ש, כאשר אין מדובר בתוכנית חלוקה, וזאת מן הסיבה הפשוטה כי "תוכנית החלוקה" שצורפה לכתב התביעה נערכה בשנת 2007, ואילו הנתבעים רכשו את חלקתם בשנת 1975, וללא שצורפה תוכנית חלוקה הרלבנטית לתקופה דאז, ולא בכדי. לטענת הנתבעים הם רכשו בשנת 1975 בחלקים שווים מאת משפחת חורי, ובכללם התובע, קרקע בגודל 1,000 מ"ר שהינה חלק מחלקה 2, אשר סומנה במס' 2/7 דאז (נטען בסעיף 15 לכתב ההגנה כי אין בידי הנתבעים את התשריט המקורי שהיה נספח להסכם הרכישה); לימים, לאחר חתימת הסכם הרכישה, פנה חורי עסאף ז"ל, כומר הכפר (אחד המוכרים ומי שנתבע 1 היה בקשר איתו במועדים הרלבנטיים לעסקת המכר ואף לאחריה), לנתבע 1 וטען בפניו כי לאחר חלוקת הקרקע מחדש על ידו הוסיף לחלקת הנתבעים (מגרש 2/7) תוספת שטח של 53 מ"ר, והנתבעים נדרשו לשלם עבורה. לאור הסיכום (המאוחר) נטען כי הנתבעים זכאים להירשם כבעלים בלשכת הרישום על שטח של 1,053 מ"ר משטח חלקה 2 ולא 1,000 מ"ר; בשנת 1978-1979 בנו הנתבעים כל אחד את ביתו על מגרש 2/7 ועברו להתגורר כל אחד בביתו לכל המאוחר בשנת 1980 לערך, כאשר נתבע 2, שביתו ממוקם בעורף מגרש 2/7 משתמש דרך קבע בשטח מסביב לביתו לרבות בשטח הפלישה הנטען, בין היתר, לחניית רכבים, אחסון ציוד וכו'; נספח ב' שהוגש ע"י התובע אינו נכון ונעשה ברשלנות תוך הסתמכות על תוכנית אשר סופקה למודד ג'רייס ע"י התובע, וכי החלוקה הנכונה עפ"י הסכם הרכישה משנת 1975 (וללא התוספת של 53 המ"ר לפי הסיכום המאוחר) הינה כמופיע בתשריט אשר הוכן ע"י המודד סאהר חאג' (הנתבעים מפנים לנספח (2) לכתב התביעה כאשר אין בנמצא נספח שסומן "נספח (2)" לא כנספח לכתב התביעה ואף לא כנספח לכתב ההגנה. טענה דומה הועלתה ע"י הנתבעים בסע' 16 לתגובתם לבקשה לצו מניעה הזמני תוך הפניה לנספח (2) לתגובה, אשר אף הוא אינו בנמצא. התשריט היחיד שנמצא בתיק ביהמ"ש הנושא את חתימת המודד חאג' הוא נספח ד' לחוות דעת המודד ג'רייס); נטען כי הנתבעים לא ביצעו כל פלישה וכי שטח הפלישה הנטען הינו בחזקתם הבלעדית יותר מ- 30 שנה, וכי שטח זה הינו חלק בלתי נפרד ממגרש 2/7 שנרכש משנת 1975, ואף הינם זכאים לקרקע נוספת בגודל 53 מ"ר. במהלך השנים לא נשמעה כל טענה או התנגדות מצד התובע לשימוש או החזקה בשטח הפלישה הנטען עד למועד שבו החלה בניית הגדר ע"י נתבע 2; יתרה מכך, המודד מטעם התובע מדד בצורה שגויה בעליל, כאשר לא כלל בחישובו את שטח הרחוב המוצע והמאושר ברוחב 12 מ', שאושר עוד לפני 1975, עובדה שהייתה בידיעת הצדדים להסכם הרכישה, וככל הנראה התייחס לרוחב הרחוב במצבו הקיים היום, כ- 8 מ"ר. יצוין כי הנתבעים מפנים בסע' 15 לכתב הגנתם ל-"העתק התשריט בהתאם להסכם הרכישה מצ"ב כנספח 1...", תוך שמירת זכותם להגשת תשריט מעודכן המגלם בתוכו את התוספת של 53 מ"ר הנוספים וכן תוך שמירת זכותם להגשת התשריט המקורי שהיה נספח להסכם הרכישה, אם יימצא על ידם (יצוין כי שוב במקרה זה ישנה הפנייה מצד הנתבעים ל-"נספח (1)", שלא צורף לכתב ההגנה ו/או לתגובה לבקשה לצו המניעה הזמני, ולא ברור מיהות המסמך הנטען). מנגד עפ"י המצוין בסע' 7 לחוות דעת המודד חאג' העתק תשריט החלוקה שלפיו רכשו הנתבעים את הזכויות בחלקה הוא נספח ג' לחוות הדעת, טענה שאינה מתיישבת עם הנטען בסע' 15 לכתב ההגנה, כפי שיפורט בהמשך. בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התובע העידו שני עדים: המודד אסעד ג'רייס שערך את חוות הדעת מיום 14.2.11 ואת חוות הדעת המשלימה מיום 2.9.12 והתובע עצמו. מטעם ההגנה העידו שלושה עדים: המודד סאהר חאג' שערך את חוות הדעת מיום 15.12.11, ושני הנתבעים. הוגשו סיכומים בכתב והתיק הובא בפניי לצורך מתן הכרעה. הסוגיות הטעונות הכרעה: האם ישנו הסכם חלוקה בתוקף בין כלל הבעלים במשותף בחלקה 2 המקנה זכויות חזקה ושימוש ייחודיים לתובע במגרשים: 2/8,2/9,2/10 ומנגד זכויות חזקה ושימוש ייחודיים לנתבעים במגרש 2/7, ומה הם תחומי המגרשים הנ"ל? האם נספח א' לחוות דעת המודד ג'רייס מהווה העתק מתוכנית חלוקה מוסכמת שצורפה כנספח להסכם הרכישה של מגרש 2/7 של הנתבעים מחודש 08/75? האם הנתבעים רכשו זכויות קנייניות על קרקע בגודל 1,000 מ"ר בלבד משטח חלקה 2 כטענת התובע או 1,053 מ"ר כטענת הנתבעים (בשני שלבים)? בהינתן המסקנה בסע' ג' לעיל, האם הוכח ע"י התובע כי הנתבעים פלשו לשטח מגרש 2/8 ומשתמשים בו שלא כדין? אין חולק כי הנתבעים רכשו בהסכם מחודש 08/1975 ממשפחת חורי 1,000 מ"ר (במושע) מחלקה 2 בגוש 18790 מאדמות אבו סנאן, שטח שהוגדר כ-(תת) חלקה 2/7, וזאת בתמורה לתשלום בסך 20,000 ל"י. המוכרים הינם הכומר עסאף ג'רייס חורי ז"ל, בדיע ג'רייס חורי, בשארה ג'ריס חורי (הוא התובע), ובדיעה ג'רייס חורי (ראו: נספח א' לתצהיר עדות ראשית נתבע 1, להלן: "הסכם הרכישה"). בסמוך לאחר חתימת הסכם הרכישה, ועפ"י הוראותיו (סע' 2), חתמו המוכרים ביום 29.9.75 על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לפיו מכרו לנתבעים 1,000 מ"ר מחלקה 2 ולצורך מילוי התחייבות זו מינו את עו"ד אליאס ג'רייס פרח לב"כ המוכרים על מנת לטפל בשמם ברישום עסקת המכר ע"ש הקונים בלשכת רישום המקרקעין (נספח ב' לתצהיר עדות ראשית הנתבע 1). למרות ייפוי הכוח לא הסתיימה העסקה עם הנתבעים ברישום באותה תקופה. כעולה מייפוי הכוח מאשרים המוכרים ובכללם התובע כי קיבלו את מלוא התמורה בגין המכר, הקרקע (מגרש 2/7) נמסרה לנתבעים לחזקתם הבלעדית ולשימושם הייחודי, ומגרש 2/7 הינו בבעלות בחלקים שווים בין הנתבעים. במהלך השנים שלאחר חתימת הסכם הרכישה הקימו הנתבעים דירות מגורים במגרש 2/7 (נתבע 1 בחלק הקדמי (המזרחי) של מגרש 2/7 ואילו נתבע 2 בעורף המגרש (בחלק המערבי)). בפן הקנייני, אין חולק כי הנתבעים זכאים להירשם כבעלים על 1,000 מ"ר משטח חלקה 2. כעולה מנספח ח למוצג ת/1 (נסח רישום מיום 22.2.12) נרשמו רק ביום 22.2.12 על שם כל אחד מהנתבעים 375 מ"ר משטח חלקה 2 (סה"כ 750 מ"ר) ולגבי רישום היתרה (250 מ"ר) התגלע סכסוך בינם לבין אחת המוכרות (בדיעה חורי) אשר עפ"י הנטען העבירה בעסקת מכר ללא תמורה בתאריך 11.10.07 לאשת אחיה, גב' ודאד חורי, שטח בגודל 694 מ"ר מחלקה 2, בעוד נותרו בידיה לאחר הסכם הרכישה נשוא התביעה, ובנוסף מכר זכויות בעלות על 250 מ"ר נוספים משנת 1979 לאדם בשם אבריק מוחמד, רק 444 מ"ר בלבד. מחלוקת זו היא הרקע להליך שנקטו הנתבעים בביהמ"ש המחוזי בחיפה נגד ודאד ובדיעה חורי (ת.א 49895-03-12). בסופו של יום, ניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי ביום 20.5.13 תוקף של פסק דין להסכם פשרה שהושג בין הצדדים לפיו העסקה בין נתבעת 1 לנתבעת 2 שם ביחס ל- 250 מ"ר בחלקה 2 בטלה. לא הוגש נסח רישום מאוחר למועד פסק הדין המלמד על השלמת הרישום על שם הנתבעים בנוגע לשטח זה. הצדדים חלוקים, בעיקרו של דבר, בשאלה האם רכשו הנתבעים תוספת שטח של 53 מ"ר נוספים למגרש 2/7, מעבר ל-1,000 מ"ר, מהכומר עסאף חורי ז"ל. כן חלוקים הצדדים לגבי גבולות מגרש 2/7, כפי שנמכר לנתבעים, ובאיזה אופן יש לחשב את מידות חזיתות המגרש, בהתחשב בתוכנית מתאר 1013, שקיבלה תוקף ביום 22.12.75, לפיה אושרה דרך ברוחב 12 מ' בחזית המזרחית של חלקה 2 (במקום 8 מ'), כך שקיימת הרחבה לדרך ב- 2 מ' על חשבון שטח חלקה 2 לאורך גבולה המזרחי. ברי, כי ככל שיוכח שהנתבעים רכשו תוספת שטח בחלק המערבי של מגרש 2/7 ונמסרה להם החזקה הבלעדית וזכויות השימוש בו, מעבר לשטח המקורי, כך שתוספת שטח זו "נגסה" בשטח המגרש הצמוד (מגרש 2/8), יש בכך כדי להשפיע על גודל שטח הפלישה הנטען, וכפועל יוצא מכך על הסעד המבוקש בעתירה וסיכוייה. מאחר והנתבעים מכחישים בכתב הגנתם כי התובע הינו הבעלים ו/או המחזיק הבלעדי בחטיבת הקרקע הספציפית (מגרש 2/8) הגובלת בחטיבת הקרקע של הנתבעים ממערב (מגרש 2/7), וכן טוענים כי בפועל הם מחזיקים ומשתמשים כדין "בשטח הפלישה הנטען" כ- 30 שנה ברציפות, הרי שבשלב ראשון מוטל על התובע, העותר לסעד של סילוק יד, להוכיח את שיעור זכויות בעלותו בחלקה 2 (במושע) וכן כי במסגרת אותן זכויות בעלות הוקצו לשימושו ולחזקתו הבלעדיים קרקע ספציפית, בעלת גבולות מוגדרים, הכוללת גם את שטח הפלישה הנטען (בגודל 79 מ"ר או חלק ממנו) וזאת באמצעות הצגת הסכם שיתוף או תוכנית חלוקה תקפים. במידה והתובע עמד בנטל זה, עובר הנטל לתובעים להוכיח את טענתם כי הינם מחזיקים ומשתמשים כדין בשטח הפלישה הנטען או חלק ממנו לרבות טענתם כי רכשו תוספת שטח של 53 מ"ר נוספים שסופחו לשטח מגרש 2/7. כפי שיפורט להלן, לא עלה בידי התובע להוכיח כנדרש במשפט אזרחי כי שטח הפלישה הנטען, או חלק ממנו, הינו חלק מקרקע ספציפית שהוקנתה לחזקתו ולשימושו הייחודי מכוח זכויות בעלותו (במושע) על חלק מחלקה 2. התובע טוען בכתב תביעתו כי הינו הבעלים הרשום על חלק מזכויות חלקה 2 בשטח של 3,566 מ"ר, הידוע לפי תוכנית החלוקה כמגרשים 2/8, 2/9, 2/10. עוד טוען התובע כי הנתבעים זכאים להירשם כבעלים על חלק מחלקה 2 בגודל 1,000 מ"ר, הידוע לפי תוכנית החלוקה כמגרש 2/7, כאשר שטח הפלישה הנטען ממוקם בין שני המגרשים הנ"ל. לא נטען, וממלא לא הוכח, קיומו של הסכם שיתוף תקף המחייב את כלל השותפים בחלקה. לכתב התביעה צירף התובע נסח רישום (נספח א') שהופק ברשת האינטרנט (ולא מלשכת רישום המקרקעין), מה גם שלא ברור לאיזה מועד הוא מעודכן). לפי נספח א', התובע הינו בעלים רשום מיום 28.3.1982 על 3,566 מ"ר משטח חלקה 2. מאידך לפי נסח רישום מלשכת רישום מקרקעין נצרת מיום 22.2.12 (צורף כנספח ח למוצג ת/1), התובע הינו בעלים רשום מיום 22.2.12 על 829/3776 חלקים מחלקה 2, המהווים 3,316 מ"ר. לא הוגש ע"י התובע נסח רישום המעיד על זכויות הבעלות הרשומות של התובע בחלקה 2, עובר למועד הגשת התביעה וכן לא הובהר השינוי במצב הזכויות הקנייניות של התובע בחלקה 2 בעוד ההליך שבפניי תלוי ועומד (ההפרש מסתכם ב- 250 מ"ר). לצורך הוכחת הפלישה הנטענת לשטח מגרש 2/8, אשר עפ"י הנטען (הינו ביחד עם שטח מגרשים 2/9 ו- 2/10), הוקצה לחזקתו ולשימושו הבלעדי של התובע, צירף התובע "תוכנית מצב קיים" של המודד ג'רייס מיום 9.9.07, עליה מופיע (במקור) בצהוב מודגש שטח שסומן "A" ממערב לגבול הנטען של מגרש 2/7, המהווה למעשה את השטח שמחלוקת (שטח הפלישה). מנגד טענו הנתבעים בכתב הגנתם, כי התובע לא צירף תוכנית חלוקה מוסכמת או הסכם שיתוף חתום ע"י הבעלים המשותפים בחלקה 2 התומך בטענת הפלישה של התובע, אלא רק תשריט שהוכן לבקשתו בשנת 2007 ע"י המודד ג'רייס, ולפיכך, בהעדר תכנית חלוקה (מוסכמת) או הסכם שיתוף, יש לדחות את התביעה על הסף. בנוסף טענו הנתבעים כי המסמכים שצורפו לכתב התביעה אינם מעידים על קיומו של הסכם חלוקה בין הבעלים המשותפים וכי הם מכחישים כי התובע הינו הבעלים ומחזיק בקרקע הגובלת את מגרשם מצד מערב. ואכן במהלך חקירתו הנגדית של המודד ג'רייס הובהר על ידו כי ממצאי חוות דעתו מבוססים על תשריט חלוקה ישן מתאריך 20.7.75 שנמסר לו ע"י התובע (צורף כנספח א' לחוות דעת המודד ג'רייס מיום 14.2.11, עליו מבוססת "תוכנית מצב קיים" שנערכה על ידו בשנת 2007 שצורפה לבקשה לצו מניעה זמני כנספח ב', פ' עמ' 5 שורות 30-32 ו- פ' עמ' 6 ש' 1-12 ): "ש. אתה בונה את חוות דעתך על כך שהתשריט המצורף לחוות דעתך, נספח א, אתה מגדיר אותו "תשריט חלוקה ישן הערוך מ- 20/7/75". ממי קיבלת את התשריט הזה? ת. מהתובע. ש. התשריט הזה, תסכים איתי שהוא לא חתום על יד מאן דהו? ת. נכון. ש. אני יכול לראות את המקור של התשריט הזה ? יש לך את המקור? ת. לא. ש. קיבלת רק צילום ? ת. אין לי את המקור. רק צילום. ש. תסכים איתי שכאשר נערך הסכם מכר ומצורף להסכם תשריט שקובע את מיקום השטח הנטען, מקובל וכך נהוג שכמו שחותמים על הסכם, חותמים גם על התשריט. נכון? ת. בד"כ כן. ש. חוות דעתך על ממצאיה מבוססת על התשריט שצורף כנספח א' ועל הנתונים שמופיעים באותו תשריט. ישתנו הנתונים, תשתנה מסקנת חוות הדעת? ת. נכון". בתום חקירתו הנגדית של המודד ג'רייס, ולאור המחלוקת בדבר האותנטיות של נספח א', כהעתק נאמן למקור של תוכנית החלוקה (מפה) שצורפה להסכם הרכישה, המעיד על חלוקת חלקה 2 לתתי חלקות ע"י בעליה המשותפים דאז, עובר למועד עריכת הסכם הרכישה עם הנתבעים, ובין היתר, על גבולותיה של הקרקע שנמכרה לנתבעים (מגרש 2/7), ביקש ב"כ התובע מביהמ"ש צו להזמנת מסמך מתיק הדיווח על עסקת המכר לשלטונות מס שבח, בקשה אליה התנגד ב"כ הנתבעים (פ' עמ' 10 שורות 1-11). בסופו של דיון ההוכחות מיום 20.12.12 ניתנה החלטה לפיה ב"כ התובע (עו"ד חורי) רשאי להמציא עותק נאמן למקור, בכל הקשור לתשריט שצורף להסכם המכר אשר הוגש לשלטונות מס שבח, וככל שיעלה צורך, על ידי מי מהצדדים, ניתן לפנות לבית המשפט לקבל צו לזימון עד רלבנטי. דא עקא, שבפתח ישיבת ההוכחות הנוספת שנקבעה ליום 11.4.13 הצהיר ב"כ התובע, עו"ד חורי, כי הזמין את התיק משלטונות המס ונמסר לו כי התיק הוצא ונמסר לעו"ד ג'ואד סכס, אשר הכחיש כי הזמין ו/או קיבל את התיק משלטונות מס שבח. עוד הוצהר ע"י ב"כ התובע כי נעשתה פניה נוספת לשלטונות מס שבח אך התיק לא אותר, ולכן הוגשה בקשה למתן צו לזימון התיק. בעקבות זאת, נדחתה ישיבת ההוכחות ליום 16.10.13. בפתח ישיבת ההוכחות הנדחית הצהיר ב"כ התובע לפרוטוקול כי נעשתה פניה נוספת מצידו לשלטונות מיסוי מקרקעין בנצרת והתיק אותר אך תוכנית החלוקה המקורית (שנספח א', עפ"י הנטען הוא העתק שלה) לא נמצאה בתיק עצמו. ב"כ הנתבעים הגיב לפרוטוקול ביחס להצהרת ב"כ התובע כי מתן הסכמה מצד הנתבעים כי נספח א' יהיה חלק מחומר הראיות הייתה בכפוף להצגת המקור ע"י התובע. לאור הצהרת ב"כ התובע כי המקור של המסמך לא אותר ולאור הצהרת התובע בחקירתו הנגדית כי הוא צילם בעצמו את נספח א' כהעתק נאמן למקור בלשכת מיסוי המקרקעין בנצרת, לפני זמן קצר, מבוקש שלא לכלול את נספח א' כחלק מחומר הראיות או לחילופין להתעלם ממנו ולא לייחס לו כל משקל. לכך הגיב עו"ד חורי שמאחר ונספח א' כבר הוגש אין מקום להוציאו כעת מהתיק, וביהמ"ש יחליט בבואו ליתן את פסק הדין לגבי משקלו. בסופו של דבר הוסכם ע"י ב"כ הנתבעים כי ביהמ"ש יקבע את משקלו של נספח א' ולא את עצם קבילותו (פ' עמ' 19 שורות 1-29 ו- פ' עמ' 20 שורות 2-3 ). אם לא די במחדל התובע שתואר לעיל ביחס להשתלשלות העניינים לעיל ולאי צירוף מסמך מהותי כהעתק נאמן למקור של תוכנית החלוקה של חלקה 2, עובר למועד חתימת הסכם הרכישה עם הנתבעים (ובעיקר שהתובע בעצמו היה צד להסכם זה), הרי שבנוסף קיים קושי לראות בנספח א' כמסמך אותנטי של תוכנית החלוקה (העתק "המפה" המקורית) שצורפה להסכם הרכישה, מהטעמים העיקריים הבאים: ראשית, בניגוד למקובל, המוכרים והקונים אינם חתומים על נספח א' המגדיר את גבולות המכר המדויקים, מיקומו הספציפי בחלקה, ושטחו. שנית, כותרת הטבלה בצד שמאל של נספח א' הוכתרה בשם "הצעת חלוקה" ולא כפי שניתן היה לצפות "תוכנית חלוקה" וכן צוין כי המסמך "לא לצרכי רישום". שלישית, כעולה מסע' 4 לפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי מיום 20.5.13, המתבסס על נסח רישום היסטורי של חלקה 2 , שהוגש במסגרת ההליך שם, עסקת המכר עם מוחמד אבריק בוצעה בשנת 1979, ומנגד עסקת המכר עם הנתבעים היא לכל המאוחר לפי המצוין בהסכם הרכישה ביום 31.8.75 (צוין בעותק הסכם הרכישה הנטען שצורף רק חודש ושנה) כך שלא ברור כיצד נספח א' הנושא את תאריך 20.7.75 כולל את פרטי הרוכש ואת תת החלקה (2/1) שהוקצתה למוחמד אבריק, כשעסקת המכר נערכה עימו לכאורה רק כ- 4 שנים מאוחר יותר. רביעית, עיון בנספח א' מלמד כי קיימת דרך, שתחילתה ממזרח חלקה 2 לכיוון מערב, שמיקומה צפונית למגרש 2/7 בצמידות לגבול הצפוני. עיון בנספח ג' לחוות דעת המודד חאג' מלמד על כך שיש יסוד לכאורה לטענת הנתבעים כי דרך זו ברוחב 4 מ' לא הייתה קיימת במועד עריכת הסכם הרכישה עם הנתבעים. כעולה מסעיף 3 לחוות דעת המודד חאג' בשנת 1981 הוגשה תוכנית מפורטת (3549/ג), לשינוי ייעוד השצ"פ למגורים, תוכנית שהייתה חתומה ע"י כלל בעלי הזכויות בחלקה. במסגרת תוכנית זו, הועבר הכביש הפנימי שחצה את השצ"פ שבוטל ומוקם סמוך לחזית הצפונית של מגרש 2/7 (ראו נספח ב' לחוות דעת המודד חאג'). המודד ג'רייס נחקר על כך בביהמ"ש וטען כי במסגרת תוכנית לשינוי ייעוד למגורים שיזם מאן דהוא הוספה דרך בחלק הצפוני אבל לא בחלק הצפוני הצמוד למגרש 2/7, ללא שתמך את דבריו באסמכתא כלשהי (פ' עמ' 7 שורות 1-5). בנסיבות דלעיל, לא שוכנעתי כי נספח א' הוא העתק נאמן למקור של תוכנית החלוקה (המפה שצורפה להסכם הרכישה) אשר עפ"י הנטען חילקה את חלקה 2 לתתי חלקות, עובר למועד הסכם הרכישה, ובין היתר ייחדה לנתבעים את מגרש 2/7 ולתובע את מגרשים 2/8,2/9 ו-2/10 כנטען. כפועל יוצא מכך לא מצאתי לייחס לנספח א' כל משקל ראייתי. המשמעות המשפטית הנובעת מכך, ובהעדר טענה (וכל שכן הוכחה) לקיומה של תוכנית חלוקה או הסכם שיתוף תקפים, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח עפ"י נטל הראיה המוטל עליו במשפט אזרחי (מאזן הסתברויות) את גבולות המגרש/ים שהוקצו לו עפ"י תוכנית החלוקה הנטענת, ובעיקר את גבולות מגרש 2/8, הנמצא בצמידות למגרש 2/7 וכפועל יוצא מכך לא עלה בידי התובע להוכיח כי שטח הפלישה הנטען כלול כולו או חלקו בשטח מגרש 2/8. לאור זאת, מתייתר הצורך לדון ביתר הסוגיות כפי שפורטו בסע' 7 לעיל. בשולי הדברים, ובבחינת למעלה מן הדרוש, אציין כי גם טענת הנתבעים לפיה נספח ג' שצורף לחוות דעת המודד חאג' מהווה העתק מתשריט החלוקה המקורי שלפיו רכשו הנתבעים את הזכויות במגרש 2/7 (סע' 7 לחוות דעת המודד חאג') מעלה קשיים בלתי מבוטלים, בין היתר מהנימוקים הבאים: ראשית, בכתב ההגנה (סע' 8-9) טענו הנתבעים כי בשלב ראשון רכשו 1,000 מ"ר בלבד בשנת 1975 ממשפחת חורי ולימים, לאחר חתימת הסכם הרכישה (לא פורט מתי), ובעקבות חלוקת הקרקע מחדש ע"י הכומר עסאף חורי ז"ל, פנה הכומר לנתבע 1 והודיע לו כי נוסף לחלקה שטח בגודל 53 מ"ר, עליו נדרשו הנתבעים לשלם תשלום נוסף. מאידך גרסה זו השתנתה בעת עריכת תצהירי עדות הנתבעים (סע' 4 וס' 7 לתצהיר עדות ראשית הנתבע 1) שם נטען כי הנתבעים רכשו בחודש 08/75 1,000 מ"ר מכלל הזכויות בחלקה 2 ,לפי תשריט שהגדיר את השטח הנמכר כחלקת משנה 2/7 וזמן קצר לאחר קבלת החזקה בחלקה 2/7 פנה הכומר ז"ל לנתבעים וטען כי בוצעה מדידה מחדש של חלקה 2/7 והתברר כי השטח שנמסר לחזקת הנתבעים הינו בגודל 1,053 מ"ר, כאשר בגין ההפרש נדרשו לשלם תמורה נוספת. ככל שהייתה מתקבלת גרסת הנתבעים כי השטח שנמכר ונמסר להם במקור היה 1,000 מ"ר ורק בשלב מאוחר יותר רכשו וקיבלו שטח נוסף של 53 מ"ר, הרי שהדבר עומד בסתירה לנספח ג' שם צוין כי שטח חלקה 2/7 הוא 1,053 מ"ר. אם כי ישנן אינדיקציות בחומר הראיות, הכוללות את חתימות השותפים לחלקה 2 במהלך השנים התומכות לכאורה בטענת הנתבעים כי רכשו 53 מ"ר נוספים מעבר לשטח בגודל 1,000 מ"ר המקורי כמצוין בנספחים ד' - י' לחוות דעת המודד חאג'. שנית, לפי גרסת הנתבעים בכתב הגנתם הנתבעים רכשו את מגרש 2/7 בחודש 08/75 והחלו לבנות כל אחד את ביתו על המגרש רק במהלך השנים 1978-1979. יוצא אפוא, כי אילו טענת הנתבעים, לפיה נספח ג' מהווה תשריט החלוקה שצורף להסכם הרכישה, הייתה נכונה לא היה מופיע בנספח ג' מבנה בחלקו המערבי של מגרש 2/7. שלישית, בסע' 11 לתצהיר עדות ראשית הנתבע 1 הוצהר כי הנתבע 1 החל ראשון בבניית ביתו בצד המזרחי של החלקה בשנת 1977 ואילו הנתבע 2 החל לבנות את ביתו בצד המערבי של החלקה רק בשנים 1978-1979 (סע' 12). לפי המצוין בנספח ג', אף אם נתעלם עם הקושי שפורט בנימוק השני לעיל, עולה ההיפך. דהיינו, כי הנתבע 2 הוא זה שבנה ראשון את ביתו על החלקה ורק לאחר מכן נתבע 1. רביעית, לוחות הזמנים בעניין בניית בתי הנתבעים כאמור אינם מתיישבים עם החותמת של המועצה המקומית אבו סנאן המתנוססת על נספח ג' הנושאת את השנה "1964". חמישית, כפי שצוין לעיל, עולה מפסה"ד של בית המשפט המחוזי כי מוחמד אבריק רכש את זכויות הבעלות בחלקה 2 רק בשנת 1979, דבר שאינו מתיישב עם טבלת השטחים שבנספח ג', ככל שנטען שצורפה כתוכנית חלוקה של חלקה 2 להסכם הרכישה של הנתבעים מחודש 08/75. סיכום: מכל האמור לעיל נחה דעתי לדחות את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות בסך 2,500 ₪ תוך 30 יום, מיום קבלת פסק דין זה. קרקעותמושעפלישה למקרקעין