קשיון נוח של קרסול רגל שמאל בעקבות תאונת דרכים בפני תביעה מכח פקודת הנזיקין לפיצוי בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים (להלן: "התאונה"). כללי - התובע יליד 1964, נפגע בתאונה ביום 26/11/2008, כאשר נהג על אופנוע. הפגיעה היתה בקרסול רגל שמאל. לטענת התובע, לא היה לו ביטוח בעת התאונה ולכן הוגשה התביעה הנוכחית, הנזיקית, בגין נזקי הגוף שארעו עקב התאונה, כנגד הנהג ברכב הפוגע (הנתבע 1) וכנגד המבטחת של הרכב הפוגע (הנתבעת 2, להלן: "הנתבעת"). הצדדים נחלקו בשלב ראשון באשר לשאלה אם אכן קמה עילת תביעה מכח פקודת הנזיקין, אך בהמשך ההליכים הגיעו להסכמה לפיה קמה חבות לפיצוי בפן הנזיקי מצד הנתבעת, בכפוף לניכוי אשם תורם בשיעור של 10% (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 2-6). הצדדים נותרו חלוקים באשר לגובה הנזק, למרות מאמצי פשרה רבים. בהתאם, יתייחס פסק הדין להלן רק לשאלת גובה הנזק. מסכת הראיות - בפניי העיד התובע בלבד - ובמהלך עדותו הוגשו מסמכים מטעם שני הצדדים, לרבות תלושי משכורת, מסמכים מהמל"ל לגבי מקומות עבודה קודמים, תיעוד רפואי ועוד. הפגיעה והנכות הרפואית - היות ועסקינן בתביעה בהתאם לפקודת הנזיקין - התובע הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו בתחום האורטופדי, ד"ר ראיק, אשר קבע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 20% בהתאם לסעיף 48(3)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), בשל קשיון נוח של קרסול רגל שמאל בעקבות התאונה. הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמו של ד"ר קליגמן אשר קבע כי עקב הפגיעה בקרסול קיימת נכות בשיעור של 10% בלבד, כאשר ד"ר קליגמן ציין בחוות דעתו כי הוא אינו מסכים עם מסקנתו של ד"ר ראיק לפיה קיים אצל התובע קישיון וכי המדובר בהגבלה בטווח התנועות בלבד. לנוכח הפער - מונה על ידי בהמ"ש מומחה בתחום האורטופדי, ד"ר ליאור מרום (להלן: "המומחה"). המומחה קבע כי נותרה נכות בשיעור של 10% בשל הגבלה בטווח התנועות של הקרסול שנפגע בהתאם לסעיף 48(3)(א) לתקנות המל"ל ואף הוא סבר כי אין עסקינן בקשיון. התובע טוען כי יש מקום להעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעמו על פני חוות הדעת של המומחה מטעם בהמ"ש - אך לא מצאתי שיש לעשות כן. המומחה פירט את ממצאיו כדבעי, ניכר מחוות הדעת שבוצעה לתובע בדיקה מקיפה, המומחה ענה על שאלות שנשלחו אליו, הוא לא זומן לחקירה ובדיקותיו עדכניות יותר מאשר בדיקותיו של המומחה מטעם התובע. לכן אני מאמצת את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, והמשך הדיון יתבסס על חוות דעת זו. מהמסמכים ומחוות הדעת עולה כי התובע נפגע בקרסול שמאל בעת התאונה והפגיעה גרמה לשבר פתוח. עקב השבר - התובע נותח ובוצע קיבוע פנימי עם פלטות וברגים - וזאת בסוף דצמבר 2008. בסוף שנת 2009 המליצו לתובע לבצע ניתוח נוסף לקיבוע הקרסול או לתותב מלאכותי - אך התובע סירב ונותר עם הקיבוע מהניתוח בסוף 2008. כפי שקבע המומחה, לא הוצג לפניו כל תיעוד רפואי לגבי טיפול או מעקב בקרסול מאז 2009 - ואף בתיק בית המשפט אין תיעוד כאמור - משנת 2009 ועד היום. המומחה מצא בבדיקתו כי קיימת הגבלה בטווח התנועה, בדורסיפלקציה, באוורסיה ובאינוורסיה וכי בבדיקת CT שבוצעה כשנה לאחר התאונה, נמצא שקיימים שינויים מפרקיים מתקדמים. מסכם המומחה כי הנכות תואמת את סעיף 48(3)(א) לתקנות המל"ל, העוסק במגבלה ניכרת בטווח התנועות, ומקנה נכות בשיעור של 10%. מוסיף המומחה וכותב כי: "היות ויש עדות לשינויים מפרקיים יש לתת את הדעת על סיכוי להחמרה עתידית במצב הקרסול שיכולה לבוא לידי ביטוי בהחמרת כאבים, החמרה תפקודית בהליכה ויתכן אף לניתוח קיבוע הקרסול / החלפת פרק הקרסול". על רקע האמור נעבור לבחון את ראשי הנזק הנתבעים. הפסדי השתכרות בעבר - התובע הינו עמיל מכס בהכשרתו ובמקצועו. מהתיעוד ת/4 ו-נ/7 עולה כי מחודש ספטמבר 2007 התובע עבד בחברת חיים כספי ושות' בע"מ (להלן: "כספי"). משכורתו הממוצעת (ברוטו) בארבעת החודשים בשנת 2007 היתה - 4,867 ₪. בשנת 2008 המשיך התובע לעבוד בכספי ומשכורתו הממוצעת החודשית היתה - 6,270 ₪. יש לקחת בחשבון כי התאונה ארעה ביום 27/11/2008, כלומר שבשנה זו היו ימי מחלה עקב התאונה (ועל כך ארחיב), אך באופן כללי - זוהי המשכורת הממוצעת הרלבנטית. התובע המשיך לעבוד בכספי עד אוגוסט שנת 2012 ומשכורתו החודשית הממוצעת היתה הבאה: בשנת 2009 - 6,533 ₪; בשנת 2010 - 6,691 ₪; ובשנת 2011 - 7,465 ₪. לגבי שנת 2012 - היות והתובע לא עבד במשך כל השנה בכספי ניתן לפנות לתלוש המשכורת שהוא הציג מחודש יוני 2012 ממנו עולה כי המשכורת בחודש זה היתה 7,250 ₪ ברוטו. לאחר מכן, עבר התובע לעבוד בחברת אוריין ש.מ. בע"מ (להלן: "אוריין"). בשל סיבה לא ברורה, הציג התובע רק תלוש משכורת אחד מחברת אוריין, תלוש של חודש ספטמבר 2012, אשר ממנו עולה כי שכרו שם היה בסך של 7,700 ₪ ברוטו בחודש זה. כיוון שעדותו של התובע נשמעה בחודש ינואר 2013, ניתן היה לצפות שהוא יגיש תלושי משכורת נוספים עדכניים, אך גם בהעדרם ברי כי משכורתו באוריין גבוהה עוד יותר מאשר משכורתו בכספי, כמתואר מעלה. לאור האמור לעיל הרי שלמעשה לא הוכח הפסד השתכרות בעבר בפועל - שכן למרות הפגיעה עקב התאונה, משכורתו של התובע עלתה בחודשים ובשנים שלאחר התאונה, הן בכספי והן לאחר שעבר לעבוד באוריין. כאשר הופנה התובע לממצאים כאמור - הוא טען שלמרות העליה המתמדת במשכורתו, היתה גריעה בשכר יחסית לפוטנציאל ההשתכרות שכן לאחר ששב לעבודה עבר לעבוד בתפקיד משרדי ולא ב"עבודת שטח" וכי בתפקיד זה לא היתה לו אפשרות לעבוד בשעות נוספות (סעיף 21 לסיכומי התובע, עמ' 6, שורות 1-5). אלא, שעיון בתלושים מראה כי אין בהם אינדיקציה לכך שהשכר של התובע כלל אי פעם רכיב של תשלום בגין שעות נוספות והשכר היה בכל החודשים שכר כולל חודשי לגבי אותה כמות של שעות בכל חודש. בנוסף, יש לראות כי הטענה לגבי שעות נוספות - בפועל או בכח - לא נתמכה בתצהיר של המעביד בכספי - ולכן, יש לדחותה. בנוסף, טען התובע כי לפני התאונה הוא עבד במקביל לעבודתו בכספי, בעבודות נוספות מעבר לשעות העבודה, כגון חלוקת עיתונים או שליחויות של פיצה (עמ' 6, שורות 5-8), דא עקא, שגם לגבי טענה זו לא הוצגה ראיה זו או אחרת, והמדובר בטענה שהתובע העלה לראשונה מעל דוכן העדים, בשעת החקירה (ואין לה זכר בכתב התביעה). האמור בוודאי שאינו תורם רבות לאמינותו של התובע. לכן, לגבי ההפסדים בעבר - יש לפסוק לטובת התובע פיצוי רק בגין תקופת העדרותו מהעבודה בכספי לאחר התאונה. מהתיעוד עולה כי התובע היה מאושפז במשך 9 ימים ולאחר מכן עם גבס במשך תקופה נוספת - אלא שהתובע אישר בחקירתו כי הוא שב לעבודה לאחר שבועיים בלבד (למרות שהסתייע בקביים למשך חודש נוסף), וכדבריו: "אחרי התאונה נאלצתי לחזור די מהר לעבודה למרות שהייתי עם קביים, פחדתי שיפטרו אותי וגם קיבלתי כמה רמזים שצריכים אותי..." (עמ' 5, שורות 29-30). מכאן שהפיצוי יהא בגין אובדן שכר מלא למשך השבועיים בהם נעדר התובע מעבודתו, משמע - משכורת של כחצי חודש, דהיינו כ- 4,000 ₪ נכון להיום. הפסדי השתכרות בעתיד - כפי שהודגם מעלה - התובע עובד במקום עבודה מסודר, במקצוע בו עסק עובר לתאונה, שכרו עלה מאז התאונה ולא הוכח שיש משמעות תיפקודית לנכות נכון להיום. עם זאת, ברי כי יש לקחת בחשבון שעסקינן בנכות אורטופדית שעשויה להשליך על כושר ההשתכרות ועשויה להיות בעלת משמעות תיפקודית, לו יאלץ התובע לעבור לעבודה אחרת. לשיטתי, הדרך הראויה תהא פסיקת פיצוי גלובלי לעתיד, וטרם אקבע את שיעורו אדון בקצרה בשני נושאים נוספים. החמרה עתידית אפשרית - התובע טוען כי המומחה לא נתן את דעתו לשאלת ההחמרה האפשרית, ולא קבע את שיעורה, כאשר לשיטת התובע היה מקום לקבוע כי נכותו התפקודית העתידית תהא בשיעור של 20%, בגין קישיון נוח, בשל הצורך בביצוע ניתוח קיבוע של הקרסול בעתיד (וראו סעיף 20 לסיכומי התובע). בהקשר זה אעיר שניים אלו - ראשית, לא ניתן לייחס לאפשרות העתידית של ביצוע ניתוח קיבוע של הקרסול משקל רב. זאת מן הטעם שכבר בשלבים מוקדמים הוצע לתובע לבצע את הניתוח האמור, והוא סרב. בנוסף, בחקירתו של התובע הוא הסביר כי התייעץ עם מומחים בנושא ביצוע הניתוח, והובהר לו כי טמון בביצוע הניתוח "סיכון מאוד גדול", ויש לראות כי התובע לא טען בחקירתו כי בכוונתו לבצע את הניתוח חרף תוצאות ההתייעצות האמורות (וראו עמ' 5, שורות 16-18). שנית, יש לראות כי אפילו המומחה מטעם התובע לא התייחס בחוות דעתו לשאלת ההחמרה העתידית האפשרית והצורך בביצוע ניתוח קיבוע בעתיד, ויש בכך כדי לחזק את מסקנתי, לפיה אין מקום לייחס לאפשרות זו משקל משמעותי ביחס לפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות בעתיד. כלומר, הסיכון שתיגרם החמרה במצבו של התובע עקב ביצוע ניתוח קיבוע עתידי הוא ספקולטיבי ביותר, ואינו נתמך בקביעות מפורשות בחוות הדעת הרפואיות ובעמדות הרופאים עימם התייעץ התובע לטענתו. עם זאת, נתון זה יילקח בחשבון במסגרת פסיקת הפיצוי הגלובלי בגין הפסדי השתכרות בעתיד, כפי שאפרט להלן. תאונות קודמות - בתצהיר התשובות לשאלון מטעם התובע הוא נשאל אם ארעו לו תאונות כלשהן עובר לתאונה הנדונה, והוא ציין תאונה אחת בשנת 2005. כמו כן, כאשר נשאל התובע האם היו לו תאונות קודמות לתאונה הנדונה בגינן הוגשה תביעה לחברת ביטוח הוא השיב בתמצית שהיו תאונות "אך לא זכורים תאריכים". אלא שבמהלך חקירתו של התובע התברר כי תשובותיו הלאקוניות של התובע הסתירו עבר תאונתי "עשיר" והתברר כי התובע זוכר גם זוכר את אותן תאונות קודמות. בחקירת התובע, התברר שהיו לפחות 10 תאונות (עמ' 7, שורה 22), לרבות תאונה משמעותית בשנת 2006, תאונה בשנת 2003 אשר בגינה הגיש התובע תביעה לבית המשפט שהסתיימה בפשרה ותאונות בשנים 1994, 1995, 1997, 1999, 2001 ו- 2002 - במהלכן נפגע התובע בגפיו, בגבו ועוד ועוד - עמ' 8-9 לפרוטוקול). דומה, שאף פער זה בין אופן הצגת הדברים בתצהיר התשובות לשאלון לבין הנתונים שהתבררו בחקירה הנגדית - מעורר קשיים מסוימים בנוגע לאמינות טענות התובע ביחס למצבו הרפואי הקודם, ואף נקודה זו תילקח בחשבון בעת פסיקת הפיצוי לעתיד. בשים לב לכל שנאמר לעיל, בהיותו של התובע בן 50 כיום, ובשים לב לאמור למעלה לגבי מצבו הרפואי הקודם של התובע - אני סבורה שיש לפסוק פיצוי גלובלי לעתיד בשל ההפסד האפשרי להשתכרותו בעתיד של התובע וזאת בסך של 90,000 ₪. פיצוי זה לוקח בחשבון מחד גיסא, את העובדה שעד כה, ממועד התאונה בשנת 2008 ועד היום במשך 6 שנים לא היתה השלכה תפקודית לפגיעה, ומאידך גיסא, את האפשרות התיאורית שלפגיעה תהיה השפעה בעתיד, לו התובע יעבור למקום עבודה אחרת או לסוג עבודה אחר ולו תהא החמרה במצב הרגל. הפסדי פנסיה - עד סוף שנת 2013 יש לפסוק 10% משיעור הפסדי ההכנסה בראש נזק זה, ומינואר שנת 2014 יפסקו 12% - לאור צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (וראו את ניתוח הסוגיה בפסק דינה של כב' השופטת וילנר בת"א (מחוזי חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (31.12.2013) סעיפים 26-27). במקרה דכאן, לאור העובדה כי הפיצוי לגבי ההפסדים בעבר מינורי - יש לפסוק פיצוי כנגזרת של ההפסד לעתיד, על פי החישוב הבא: ההפסד לעתיד 90,000 ₪ X 10% = 9,000 ₪ כפיצוי בפריט זה. הוצאות - מהמסמכים עולה כי התובע ביצע סדרה של 12 טיפולי פיזיותרפיה בשנת 2009, וכי הוא ביקר במרפאות שונות לצורך בדיקות, צילומים ומעקב רפואי במהלך שנת 2009 כ- 6-7 פעמים. אין ספק כי האמור היה כרוך בהוצאות בגין אובדן זמן ונסיעות, אשר בגינן יש לפסוק פיצוי גלובלי, למרות שלא הוצגו קבלות בהקשר זה, בסך של 4,000 ₪. מהתיעוד ת/6 עולה כי יש לפסוק לטובת התובע את ההוצאות הנוספות הבאות: החזר תשלומים למגן דוד אדום בכל הנוגע להובלתו ממקום התאונה לבית החולים הראשון שם אושפז, ולאחר מכן לבית החולים השני, וזאת בסך של כ-2,440 ₪ ומשוערך להיום כ- 2,600 ₪; בגין הוצאות ביקורים אצל רופאים במסגרת קופת החולים סך כולל של 400 ₪ נוספים בהתאם לאישורים ת/5. מעניין לציין כי התובע ביקש גם החזר הוצאות בכל הנוגע לטיפולי רפואה סינית במסגרת הביטוח המושלם שלו בקופת חולים כללית, אלא שתאריך הנפקת החיוב לגבי אותם הטיפולים היה 14.7.2008, ואילו התאונה הנדונה התרחשה רק ביום 26.11.2008. באשר לעתיד, הרי שהמומחה מציין בחוות דעתו כי מסוף שנת 2009 לא קיים תיעוד על מעקב רפואי שערך התובע הקשור לפגיעה כתוצאה מהתאונה. על כן, אינני סבורה שיש מקום לפסוק פיצוי משמעותי לעתיד, ואני רואה לנכון לפסוק סך גלובלי נוסף של 1,000 ₪ בגין הוצאות עתידיות נוספות אפשריות בגין ביקורות בעתיד. על כן, הפיצוי בפריט זה יהא 8,000 ₪ לעבר ולעתיד. עזרת צד ג' לעבר - התובע טען כי בשל פגיעתו נזקק ויזדקק בעתיד לעזרה מוגברת על ידי בני משפחתו, גם בשל ההחמרה העתידית הצפויה במצבו. לכן, לשיטתו של התובע הוא זכאי לפיצוי בגין רכיב זה בסכום גלובלי של 50,000 בגין העבר והעתיד. בחקירתו הסביר התובע כי הוא היה עם גבס במשך חודשיים וחצי עד שלושה, וכי בזמן זה הוא נזקק לעזרה רבה בבית (עמ' 4, שורה 33). בהקשר זה אציין כי מהתיעוד הרפואי עולה כי התובע היה נתון בגבס תקופה קצרה משטען בחקירתו, היות ובמסמכים מצוין כי הגבס הוסר ביום 12.1.2009 והתובע שוחרר לביתו ביום 2.12.2008, משמע שהוא היה עם גבס כחודש ועשרה ימים בלבד. לגבי תקופה זו, יש מקום לפסוק פיצוי גלובלי בגין עזרה מוגברת מצד בני המשפחה, ויש לראות כי אשתו ובתו של התובע, אשר עזרו לו לטענתו - לא העידו. לכן מצאתי לפסוק סכום מתון לעבר ולעתיד בפריט זה בסך של 8,000 ₪. כאב וסבל - עסקינן בתאונת דרכים אך התביעה נזיקית. טוען ב"כ הנתבעת כי מן הראוי לחשב את הפיצוי בהתאם לנכות הרפואית, לאחר ניכוי גיל על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 - שכן אין לתת לתובע "להרוויח" מהעובדה שנהג על אופנוע ללא שטרח לעשות ביטוח. טענה זו מעניינת, אך יש לזכור כי בד בבד עם העלאתה הזכיר לנו ב"כ הנתבעת שהוסכם על ניכוי של 10% אשם תורם מסכום הפיצוי הכולל, משמע, שיש השלכות גם לחובת התובע שעה שתביעתו מתבררת לפי פקודת הנזיקין. בנוסף, יש לתת את הדעת כי לתובע נותרו צלקות ניתוחיות מכערות בשני צידי הקרסול (וראו את התמונות ת/2) והדבר משליך על גובה הפיצוי בפריט זה. הצלקות אינן תפקודיות אך אין ספק שמן הראוי לתת ביטוי לנושא זה בפריט הכאב והסבל. הפיצוי שנראה לי ראוי בפריט זה הינו בסך - 45,000 ₪. סך הכל - מהמקובץ עולה כי סך הנזקים הינו 164,000 ₪. כמוזכר, יש לנכות 10% מהסכום הכולל בשל אשם תורם מצד התובע בקרות התאונה, ולכן הסכום לפיצוי יהא 90% מהאמור = 147,600 ₪. סיכום - אשר על כן, על הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בסכום של 147,600 ₪, בתוספת החזר מחצית משכרו של מומחה בהמ"ש (משוערך להיום), בתוספת 2,000 ₪ + מע"מ כהשתתפות בשכרו של המומחה מטעמו (לרבות המומחה אשר סייע בניסוח שאלות ההבהרה), בתוספת החזר אגרת בהמ"ש ששילם התובע (משוערך להיום) ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 24,000 ₪ (כולל מע"מ). כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום. קרסולרגלייםתאונת דרכים