תאונת דרכים: שבר פתוח בבוהן כף רגל שמאל

התובע נפגע בתאונת דרכים ונגרם לו שבר פתוח בבוהן כף רגל שמאל. הוא נותח ובוצעה הטריית הפצע ותפירת. המנוח עבר סדרת טיפולי פיזיוטרפיה, בגין הפגיעה בצוואר. בתאריך 28.01.11 נבדק המנוח ע"י ד"ר איתמר אבנטוב מומחה רפואי אורתופדי מטעם בית המשפט, אשר קבע כי בהתייחס למגבלה באיזור הצוואר נותרה למנוח נכות צמיתה בשיעור של 5% אותה ניתן לייחס לאירוע התאונה בהתאם לת' 37(5)א לתקנות המל"ל. כמוכן נקבע כי החבלה המותנית ממנה סבל המנוח הותירה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לת' 27(7)ב לתקנות הנ"ל. באשר לפגיעה בבוהן רגלו השמאלית, נקבע כי בהתייחס לרגישות הנוירומה אשר לא חלפה חרף הניתוח המנוח סבל מ5% נכות צמיתים ע" ת' 29(4) לתקנות הנ"ל, ו5% נוספים בגין היעדר תנועה של מפרקי הבוהן בהתאם לת' 50(2) לתקנות. בסך הכול הנכות האורתופדית המשוקללת עמדה בשיעור של22.83%. על רקע כל האמור נפנה ונבחן את ראשי הנזק. אובדן ופגיעה בכושר ההשתכרות 3. ההגנה טענה כי התאונה לא פגעה בכושר ההשתכרות של המנוח, שכן הוא סבל בתקופה העוברת לאירוע התאונה ממספר מוגבלויות, כגון: דיכאון, מחלה ממאירה, חולי לב, ויתר לחץ דם. בעקבות המפורט אף נקבעה למנוח בשנת 2006 ע"י וועדה הרפואית מטעם המל"ל, נכות צמיתה בשיעור של 70% אשר זיכתה את המנוח בגמלת נכות מלאה. עוד נטען כי למנוח התגלה גידול ממאיר בשנת 2011 אשר ממנו נפטר בסופו של יום, ומשכך אין חולק כי אף אילו היה ממשיך המנוח לעבוד לאחר אירוע התאונה אזי הוא נאלץ היה להפסיק עבודתו כתוצאה מגילוי המחלה. 4. התביעה הודתה שאומנם המנוח סבל ממוגבלויות קודמות אשר להן אין קשר לאירוע התאונה אולם לא היה בהן כדי למנוע מהמנוח להמשיך ולמצות את כושר השתכרותו, זאת ניתן לראות מתלושי השכר שצורפו עבור החודשים שקדמו לאירוע התאונה. התביעה הוכיחה כי המנוח עשה כל מאמץ למצות את כושר השתכרותו חרף הקשיים והמוגבלויות מהם סבל , ורק לאחר ארוע התאונה פסק המנוח מלעבוד. 5. לדידי לא ניתן לקבל את טענת ההגנה כי אין לייחס את הפסקת עיסוקו של המנוח לאירוע התאונה כלל, אולם מאידך אין להתעלם מאותן מוגבלויות ובייחוד ממשכבו האחרון של המנוח ממנו לא קם. לאחר שלקחתי בחשבון את טיב עיסוקו של המנוח כעיסוק הדורש יכולות פיזיות, אשר לאירוע התאונה הייתה השפעה של ממש על אותן היכולות של המנוח (ראו ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פד"י נ"ב(3) 792, בעמ' 800 -801), אני מסיק כי ההשפעה התפקודית של התאונה על עיסוקו של המנוח עמדה על 50%, וזאת עד לתחילת שנת 2011, אז נפל המנוח למשכב (ראה עמ'11 ש' 14-15). למסקנה זו אני מגיע אף מבלי להיזקק לחוו"ד של הרופא התעסוקתי פרופ' כראל, מאחר ולא נחלקו הצדדים בכך שהמנוח כבר לא יכול היה להמשיך בעיסוקו הקודם לאחר אירוע התאונה. בכך לקחתי בחשבון את מידת ההשפעה שהייתה לתאונה על הפסקת השתכרותו ביחס לשאר המוגבלויות מהן סבל המנוח בלא קשר לאירוע התאונה, ומתוך מתן המשקל לקשר הסיבתי המידי בין התאונה להפסקת השתכרות המנוח מחד ולחומרת המוגבלויות מהן סבל המנוח בלא קשר לאירוע התאונה מאידך. 6. לאור האמור ובהילקח בחשבון התקופה הסמוכה לאירוע התאונה בה סבל המנוח מאי כושר מלא, וממוצע משכורתו של התובע בתקופה העוברת לאירוע התאונה אשר עמד על 3,550 ₪ וצמודה להיום עומדת על סך כ- 4,000 ₪. המגיע לעזבון המנוח, הנו, אפוא, כדלקמן: 4,000 ₪ X 50% X 14 חודשים = 28,000 ₪. הסכום ישא ריבית כחוק החל מיום 1.7.2010 (אמצע התקופה) ועד היום. החל מהיום ישא הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל. עזרת צד ג' 7. התביעה טענה כי אחות המנוח גב' יפה גרינברג הייתה מטפלת במנוח משך מספר שעות ביום וזאת בגין המוגבלויות אשר נגרמו לתובע כתוצאה מאירוע התאונה. מאידך טענה ההגנה כי העזרה לה נזקק המנוח נבעה כתוצאה ממוגבלויותיו הנוספות בלא שהיה לכך קשר עם פגעי התאונה. עוד נטען כי בתביעת המנוח לשירותים מאת המל"ל הוא לא הזכיר את פגעי התאונה אלא סמך את בקשתו על מחלתו הממאירה והדיכאון ממנו סבל. 8. עדותה של גב' יפה גרינברג (עמ' 18-19 שורות 31-32 לפרוטוקול מיום 19.2.14) אמינה בעיני והיא גם משקפת היטב את מצבו הרפואי של המנוח, כפי שציין המומחה בחוות דעתו (ראה עמ' 7 לחוות הדעת ד"ר אבנטוב). הלכה פסוקה היא כי אין בעובדה שהמנוח העסיק את בן ביתו, ולא שילם לו בגין כך, על מנת לשלול מתן פיצויים תחת ראש נזק זה (ראה למשל ע"א 142/89 יוסף גמליאל נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, וע"א 5774/95 יצחק שכטר נ' אלה כץ, תק-על 97(3) 919, בעמ' 922 (1997) ). אכן אין חולק כי המנוח נזקק לעזרתו של אחר גם בגין מוגבלויותיו הנוספות מהן סבל, אולם אני סבור כי לנזקי התאונה הייתה השפעה נוספת על היזקקותו של המנוח לעזרה, מאחר ומידת העזרה אשר לה נזקק המנוח, עם זאת, היקף העזרה אינו מבוטל ואין סיבה להטיל את עלותה על כתפי הניזוק או על כתפיה של גב' גרינברג. בשל העזרה שאותה קיבל המנוח במשך כ- 14 חודשים, פוסק, אפוא, לתביעה, בדרך של אומדן, סכום של 30,000 ₪ נכון להיום. הסכום ישא הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום בפועל. נסיעות 9. בגין נסיעות בעבר לבתי חולים, מרפאות וטיפולי פיזיותרפיה אני פוסק לתביעה בדרך של אומדן סך של 5,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום. הוצאות 10. הנתבעת תשלם לתובע בגין הוצאות העבר את הסכומים המפורטים בנספחים סא-סט לתצהיר עדות התובע, כאשר לכל הוצאה והוצאה יתווספו הצמדה וריבית כחוק החל מיום הוצאתה ועד לתשלום הפועל. נזק לא ממוני 11. הפיצוי בגין נזק לא ממוני יחושב לפי אחוזי הנכות הצמיתה (22.83%) בניכוי גיל ובתוספת המגיע בגין 11 ימי אשפוז והכל, לפי התקנות. לסכום המתקבל תתווסף ריבית כחוק החל מיום התאונה והוא יוסיף לשאת הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא בפועל. ניכויים 12. מתוך סכום הפיצוי המגיע יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו למנוח ע"י הנתבעת בתאריכים שלהלן: סך של 12,000 ₪ מיום 23.5.10 סך של 12,000 ₪ מיום 23.8.10 סך של 12,000 ₪ מיום 15.12.10 הסכומים הנ"ל ינוכו כשהם משוערכים כדין ליום מתן פסק הדין. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד הנתבעת תישא בהוצאות המשפט לרבות שכר הטירחה ששולם למומחה הרפואי מטעם בית המשפט ד"ר איתמר אבנטוב עבור חוות דעתו. לכל הוצאה יתווספו הצמדה וריבית כחוק החל מיום הוצאתה על ידי התביעה ועד התשלום בפועל. לסכום הפיצויים שישולם לתובעים על פי פסק הדין יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.4%. תאונת דרכיםבוהןרגלייםשבר