תביעה של הבנק נגד יורשים על הלוואה של אדם שנפטר שלא שולמה 1. התובע תאגיד בנקאי (להלן: הבנק). המנוח X X ז"ל (להלן: המנוח) היה לקוח של הבנק וניהל בו חשבון מספר 138-55785 (להלן: החשבון). ביום 31.3.09 נטל המנוח הלוואה מהבנק על סך 4,000 ₪ וביום 17.6.09 נטל הלוואה נוספת על סך 8,000 ₪. לטענת הבנק לא עמד המנוח בהתחייבויותיו לפי חוזה ההלוואה ונותרה יתרה בלתי מסולקת בסך 9,620 ₪ שהבנק העמיד לפירעון מידי. כמו-כן נותרה בחשבון יתרת חוב בסך 5,433 ₪ (נכון ליום 24.5.10). לפי המצוין בכתב התביעה, חובו של המנוח נכון ליום 24.5.10 הסתכם בסך 15,053 ₪. 2. לפיכך הבנק הגיש תובענה בסדר דין מקוצר נגד המנוח, המכונה 'נתבע פורמלי', בלא שציין את מועד פטירתו, ונגד הנתבעים 2 - 5 אשר 'הינם העיזבון הטבעי של המנוח..' וחבים את חובו '..מכוח חוזים מפורשים ו/או מכללא שחתם עליהם המנוח.' 3. הנתבעים 2 ו-3 הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת היעדר עילה, לחלופין למחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר ולחלופי חלופין למתן רשות להתגונן. לאחר חקירת הנתבעים על תצהיריהם הורה רשם בית המשפט על מחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר. לדעתו '..הגשת התובענה בסדר דין מקוצר כנגד מי שאינו מוכרז כיורש הייתה שגויה..' והוסיף כי '..אף לגופו של עניין אני סבור כי הוראות סעיף 126 לחוק הירושה חוסמות את התובע מלתבוע את הנתבעים ואולם בנושא זה יש מחלוקת מסוימת כך שלא יוכרע דבר זה היום'. לפיכך הורה הרשם על העברת ההליך לפסים של תובענה בסדר-דין-מהיר ונתן לבנק ארכה בת שלושים ימים '..להודיע האם ברצונו להמשיך בניהול ההליך...'. חרף החלטה זו לא הודיע הבנק על עמדתו ובהמשך גם התעלם מהחלטת בית המשפט להבהיר מהי עילת התובענה. לאחר הישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 11.5.14 הביע הבנק את עמדתו בכתב, ולפיה בכוונתו להמשיך בניהול ההליך. בהודעתו ציין בא כוח הבנק כי ניתן להגיש תובענה נגד יורשים בכוח בטרם ניתן נגדם צו ירושה או צו קיום צוואה וממילא בטרם חולק העיזבון בין היורשים. לדעתו עילת התביעה נגד המנוח נוצרה עם היווצרות הפיגור בתשלומי החזר ההלוואה '..ומעת פטירת המנוח ..קמה ונוצרה עילת התביעה נגד עיזבון המנוח באמצעות כל יורשיו בהתאם להוראות חוק הירושה הנ"ל והפסיקה.' הוא גם הוסיף כי בשים לב להוראות סעיפים 126 ו-132(א) לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה) יש לבנק זכות תביעה נגד היורשים בטרם חולק העיזבון '..בכפוף עד כדי נכסי העיזבון.' בא כוח הבנק סבור כי הטענה, ולפיה אין עילת תביעה '..הינה מפוקפקת לחלוטין מבחינת הנכונות שלה במישור העובדתי והן מבחינת הסבירות המשפטית, ובלשון המעטה ניתן לומר אפוא כי אין בה כל ממש ואין לה על מה שתסמוך, והיא נדחית מכל וכל ע"י הבנק, אגב חיובם בהוצאות והכול כפי שיראה לבית המשפט נכון ומתאים וצודק.' עוד הצהיר כי לאחר מתן פסק דין בהליך דנן 'מובן וברור' כי לא ניתן יהא לבצעו 'כל עוד לא חולק העיזבון ולא ניתן בפועל צו קיום ירושה ו/או צוואה.' 4. כאמור, בכתב התביעה נטען שהנתבעים הם 'העיזבון הטבעי של המנוח' החבים את חובותיו מכוח הסכמים שנחתמו בין הבנק לבין המנוח, ועל כן חבים כלפיו ביחד ולחוד את מלוא חובותיו של המנוח. מהו 'העיזבון הטבעי של המנוח' - לבנק הפתרונים. עיזבון הוא מסת הנכסים שהותיר אחריו נפטר, אינו אישיות משפטית היכולה לתבוע או להיתבע וברי כי אין זהות בינו לבין היורשים (ראה בסוגיה רע"א 6590/10 עיזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל נגד מדינת ישראל {לא פורסם} [2012] והפסיקה המאוזכרת שם). כמו-כן זכות הבנק לתבוע את היורשים אינה חוזית, גם אם בבסיס זכות התביעה עומד חוזה בינו לבין המנוח. 5. לפיכך טענותיו של הבנק בהודעתו הן בגדר הרחבת חזית אסורה. חרף זאת לנוכח ההלכה הפסוקה מימים ימימה, ולפיה אם ניתן להציל את ההליך על ידי תיקונו לעולם יהא עדיף מתן סעד זה על פני מחיקתה של התובענה. השאלה הטעונה הכרעה היא אפוא אם ראוי להתיר לבנק לתקן את כתב התביעה על ידי פירוט העובדות המבססות עילה נגד מי שלטענתו נמנה עם יורשי המנוח, וכך להציל את ההליך ממחיקה. כדי להשיב על השאלה האמורה יש לבחון אם תובענה המוגשת נגד יורש בכוח, בטרם ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה וממילא בטרם חולק העיזבון, מגלה עילה. 6. הגם שבמקרה דנן לא ציין הבנק בכתב התביעה מה יסוד סברתו שהנתבעים יורשי המנוח (או בלשונו - 'העיזבון הטבעי של המנוח') עולה מהבקשה למתן רשות להתגונן שהגישו הנתבעים 2 ו-3 כי הנתבעים כולם הם ילדיו של המנוח. בהתעלם מסוגיית זכותו של נושה לתבוע יורש בכוח, ייאמר כי כדי להניח תשתית עובדתית לביסוס עילת התובענה היה על הבנק לפרט בכתב התביעה את העובדות המראות כי המנוח הותיר עיזבון שממנו ניתן להיפרע, כי הנתבעים הם ילדי המנוח, שבמועד פטירתו לא היתה לו בת-זוג, שהמנוח לא הותיר צוואה וכי מי מילדיו, היורשים על פי דין, לא הסתלק מחלקו בעיזבון. כן היה על הבנק לפרט מה סכום התביעה נגד כל אחד מהנתבעים, שהרי בניגוד לאמור בכתב התביעה אין היורשים חבים ביחד ולחוד את מלוא החוב של המנוח, אלא ביחס לחלקם בעיזבון בלבד (ראה סעיף 134(א) לחוק הירושה). 15. במקרה דנן אין מדובר בתובענה שתכליתה ניהול העיזבון או חלוקתו, אלא בתובענה לתשלום חוב של העיזבון. נוסף על כך שום תועלת לא תצמח לבנק בניהול ההליך דנן - פסק הדין לא יקבע אם המנוח הותיר עיזבון, ואם כן מה היקף נכסיו, מיהם יורשי המנוח, מה חלקו של כל אחד מהם בעיזבון ומה חלקו של כל אחד מהם בחוב הנתבע. 16. למותר לציין כי אם הבנק סבור שהיורשים אינם נוקטים את הצעדים הקבועים בדין כדי לממש את זכויותיהם בעיזבון המנוח, פתוחה לפניו הדרך לפעול בהתאם להוראות סעיף 77 לחוק הירושה ולבקש מינוי מנהל עיזבון זמני אשר ידאג לתשלום החובות, ורק לאחר מכן יחלק את העיזבון בין היורשים על פי דין או הזוכים על פי צוואה . 17. המסקנה מכל האמור לעיל היא כי התובענה שהגיש הבנק אינה מגלה עילה, וגם מתן רשות לתקנה לא תציל את ההליך. 18. אשר על כן אני מורה על מחיקת התובענה מחמת היעדר עילה. הבנק ישלם לנתבעים 2 ו-3 הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. ירושהבנקהלוואה