תביעה נגד פלסטיני בגין החזר הלוואה

תביעה נגד פלסטיני בגין החזר הלוואה מבוא : 1. לפניי תביעה כספית על סך 24,500 ₪ אותם עותר התובע לפסוק לו, בגין העדר פירעון הלוואה שנטל הנתבע ממנו במהלך שנת 2010 וכן, בגין שתי המחאות ע"ס 5,000 ₪ כ"א שנמשכו לטובת הנתבע במתכונת של 'שיק טובה ' ולא הושבו לידיו. 2. נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי. זהות הצדדים: 3. התובע הינו אזרח ישראלי תושב העיר ירושלים. הנתבע הינו תושב שכונת גבעת זאב בעל תעודת זהות מטעם הרשות הפלסטינאית המחזיק ב- 'היתר כניסה' לישראל והמנהל עסק לממכר חומרי בניין בשכונת גבעת זאב. טענות התביעה: 4. אליבא דתובע, ביום 1.2.10 בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלע הנתבע, נטל הנתבע מהתובע הלוואה על סך של 10,000$ (דולר ארה"ב) (להלן-"ההלוואה"). על פי תנאי עסקת ההלוואה, היה על הנתבע לשלם לתובע ריבית בסך 1,000 ₪ בחודש וזאת, למשך תקופת ההלוואה מיום 1.2.10 ועד ליום 1.1.11. עד להשבת ההלוואה שנקבעה לסוף שנת 2010, כעולה מנספח א' לכתב התביעה. הנתבע החל לשלם את סכום הריבית במשך חודשים מרץ-אפריל 2010 ואולם חדל מהתשלום החודשי לאחר שני תשלומים בלבד. 5. בתקופה האמורה, ביקש הנתבע מהתובע, כי זה האחרון ימשוך לפקודתו שתי המחאות מעותדות על סך 5,000 ₪ כ"א ובסה"כ 10,000 ₪, וכנגדן יפקיד הנתבע בחשבון התובע את סכום ההמחאות וזאת, יומיים טרם מועד פירעונן של ההמחאות (צורפו כנספח ב' לכתב התביעה). 6. בחודש יולי 2010, עת הגיע מועד פירעון אחת ההמחאות, הנתבע לא עמד בהתחייבותו ולא הפקיד סך 5,000 ₪ בחשבון התובע, כנגד ההמחאה שנמסרה לו כאמור. משפנה התובע לנתבע בעניין זה, ביקש האחרון, כי התובע יאות לקבל את סך 5,000 השקלים בחמישה תשלומים חודשיים שווים על סך 1,000 ₪. 7. בנסיבות אלה, נוכח הפרות הנתבע את ההסכמים שנכרתו בין הצדדים כאמור לעיל, הנתבע נתבקש להשיב לתובע את מלוא ההלוואות שנטל הנתבע ממנו. לאחר משא ומתן שהתנהל בין הצדדים הגיעו הצדדים ביום 27.8.10 להסכם מאוחר יותר לפיו ההלוואה תושב לתובע בתשלומים חודשיים שווים על סך 1,000 $ כ"א החל מיום 15.8.10 ואילך. 8. בהתאם להסכם המאוחר, שילם הנתבע לתובע 6 תשלומים ע"ס 1,000$ (דולר ארה"ב) כ"א וזאת מתוך 10 תשלומים, ובסה"כ החזיר הנתבע לתובע סך 6,000$ (דולר ארה"ב) (נספח ג' לכתב התביעה). לטענת התובע, הנתבע נותר חייב לו סך של 4,000$ (דולר ארה"ב) וכן, לא הושבו לתובע ההמחאות ע"ס 10,000 ₪ ומשכך, הינו עותר לחייב את הנתבע בתשלום סכומים אלה בסך כולל של 24,500 ₪. טענות ההגנה: 9. אליבא דנתבע, כעולה מכתב הגנתו ומהתצהיר התומך בו, יש לדחות את התביעה הואיל ומהות ההסכם בין הצדדים מנוגדת לדין וזאת בהסתמך על הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ- בנקאיות, תשנ"ג-1993, לעניין שיעור הריבית. כן נטען, כי הסכם ההלוואה (נספח א' לכתב התביעה) לא נמסר מעולם לנתבע ונמצא ברשות התובע בלבד. 10. בנוסף טוען הנתבע, כי כעבור 6 חודשים ממועד כריתת הסכם ההלוואה, פנה התובע לנתבע וביקש, כי זה האחרון יפרע את ההלוואה, וזאת בניגוד להסכם בין הצדדים. 11. בהמשך, הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה, הנתבע ישיב לתובע את סכום ההלוואה המקורי באמצעות 10 תשלומים חודשיים שווים על סך 1,000$ (דולר ארה"ב) כ"א. כמו כן, סוכם כי התשלומים החודשיים יועברו באמצעות צד ג', משפחת אבו רומי- משפחת אשת התובע. סיכום זה גובה בהסכם אשר נערך בין הצדדים. הנתבע טוען כי עמד בלשון ההסכם אך לא קיבל עותק מההסכם האמור. 12. אשר להמחאות שנמשכו על ידי התובע לטובת הנתבע נטען, כי התובע הוא אשר פנה לנתבע בבקשת סיוע כספי בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע ולפיכך סוכם, כי הנתבע יעביר לתובע סך 10,000 ₪ במזומן כנגד מסירת 10 המחאות ע"ס 1,000 ₪ כ"א. ההמחאה הראשונה נפרעה אולם יתר ההמחאות חזרו ללא כיסוי וחרף פניות הנתבע לתובע, לא זכה הנתבע לקבל את הכספים המגיעים לו. ראיות התובע: 13. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים בפניי נחקר התובע חקירה נגדית על תצהיר עדותו הראשית. לדבריו, הסכם התשלומים המקורי היה מצוי אצל חמותו, גב' אמנה אבו-רומי, ובכל חודש היה מגיע לבית חמותו וחותם על גבי המסמך בגין כל תשלום שהתקבל בפועל מהנתבע. ההסכם נמצא אצלה והגיע לידיו בהסכמתה בעת חתימתו על התשלום השישי. התובע ציין, כי חמותו הוציאה את ההסכם מהארון ומסרה לו לאחר שדיברה עם הנתבע בעניין זה. באשר לעדותה של אשת התובע התומכת בגירסת הנתבע טען, כי הינם מצויים בהליכי גירושין וכי הינם פרודים וזהו המניע שלה להעיד עדות שקר. כמו כן, הצביע על קשר הדוק בין הנתבע למשפחת אשתו. כמו כן, התובע העיד, כי בין הצדדים שררו יחסי ידידות עד להפסקת התשלומים בגין החזרת ההלוואה. כמו כן, העיד, כי נתן הוראה לבנק לבטל את ההמחאות שנמשכו על ידו לטובת הנתבע, זאת, הואיל והוא לא נתן לו את התמורה בעדן. כמו כן ציין כי ההמחאות לא נפרעו עד כה. התובע העיד בנוסף, כי הפעם האחרונה שנפגש עם הנתבע הייתה בסמוך ליום 15.12.10 בעת התשלום השישי כאשר הנתבע הגיע לבית התובע. כאשר לשיטת התובע התשלום השישי היה אמור להשתלם ביום 15.11.10 והנתבע אחר בתשלום הנ"ל. ראיות הנתבע: 14. הנתבע נחקר בפניי בחקירה נגדית. 14.1 לדבריו, פרע את ההלוואה שנטל מהתובע במלואה. הנתבע אישר את הסכם ההלוואה שצורף כנספח א' לכתב התביעה ואולם טען, כי פרע את ההלוואה במלואה. 14.2 כמו כן, העיד, כי מסר לתובע סך של 10,000 ₪ במזומן בתמורה לשתי ההמחאות שנמשכו על ידי התובע ונמסרו לידיו. כמו כן, ציין כי התובע מסר בידו המחאות פתוחות והוא השלים את פרטיהן בכתב ידו. הנתבע לא ידע מתי מסר לתובע את הסכום הנ"ל ולא ידע לומר היכן מסר לו סכום זה. עדותו בעניין זה נמצאה מעורפלת וכללית ללא כל פירוט עובדתי כדבעי. עדותו נסתרה מיני וביה בכך שהעיד "במידה והפקדתי לו את הכסף , איפה הבעיה? אין בעיה. לפעמים הוא היה בשכם, הוא היה מתקשר אליי ושאני אלך להפקיד כסף" (פרוט' בעמ' 13 שורה 18-19). עדות זו אינה מתיישבת עם עדותו, לפיה, מסר לו את הכסף במזומן בכל מיני מקומות. כמו כן, הנתבע אישר, כי חתם על ההסכם מיום 27.8.10 ( נספח ג' לכתב התביעה). הנתבע לא נתן תשובה המניחה את הדעת מדוע לשיטתו, לפיה, נכון למועד זה היה התובע חב לו סך של 10,000 ₪ הדבר לא נתן את ביטויו בהסכם שנכרת בין הצדדים במועד מאוחר יותר ואף אישר, כי לא ביקש כי סכום זה יקוזז מסכום ההלוואה שנטל מהתובע. 14.3 לגבי פירעון ההלוואה הנתבע העיד, כי שבעה תשלומים שולמו אצל חמות התובע וכי שלושת התשלומים האחרונים שולמו בבית התובע עצמו. כאשר ציין, כי מהתשלום השביעי ואילך לא חתם התובע על גבי הסכם התשלומים זאת הואיל ובתשלום השביעי המסמך כבר לא היה בידי חמות התובע הואיל וניטל על ידי התובע, ובאשר לשלושת התשלומים האחרונים הוא נתן בתובע אמון ולכן, לא דרש אישור בכתב על כך. 14.4 אינני נותן אמון בעדותו של הנתבע אשר נמצאה עדות יחידה של בעל דין המעוניין בדבר, ללא כל סיוע ראייתי ואשר נסתרה, מיניה וביה, בעדותו ואף נמצאה עדות בעל פה כנגד ראיות בכתב. כמו כן, בנסיבות - בהן נוצר חוסר אמון בין הצדדים, כזה, אשר הצריך עריכת הסכם נוסף להשבת התשלומים על ידי גורם צד ג' - נראה כי, עדותו של הנתבע ששילם לתובע את יתרת ההלוואה במזומן ללא כל נטילת אישור על כך נוכח יחסי אמון ששררו בין הצדדים- נמצאת בלתי סבירה בעליל. 15. עדת הגנה - גב' אמנה מוחמד אבו רומי העידה בפניי. בחקירתה הנגדית ציינה, כי הייתה נאמנה על הסכם התשלומים וכי התובע גנב ממנה את ההסכם הנ"ל. לשאלה מדוע לא הודיעה על כך לנתבע בזמנים הרלבנטיים, לא נתנה היא תשובה מספקת ושינתה את עדותה כאשר העידה כי "הוא לקח את המסמך". כמו כן, העידה כי הנתבע שילם לה את התשלום השביעי אך לא חתם על גבי הסכם התשלומים. עדותה נמצאה עדות מבולבלת באשר למועד התשלום השביעי כאשר תחילה העידה, כי היה זה בחורף ולאחר מכן, תיקנה עדותה וטענה כי היה זה בקיץ. 16. עדת הגנה- גב' קרש אעתדאל העידה בפניי. העדה אישרה, כי היא והתובע היו בהליכי גירושין. העדה ציינה כי ידעה על התשלומים הואיל והתובע נהג להביאם לביתם. עם זאת, ציינה כי באותה תקופה כבר התגוררו בחדרים נפרדים. כאשר לדבריה היא למדה אודות התשלומים מדברי התובע עצמו. יצויין כבר עתה, כי לא נתתי אמון בעדותה של גב' קרש זאת עקב התרשמותי הבלתי מסוייגת מאופן עדותה בפניי שעסקינן בעדה העויינת את התובע בעקבות הליכי הגירושין שהתנהלו בין הצדדים. העדה הייתה נסערת מאוד בעת חקירתה הנגדית וניכר היה מעדותה, כי הליך הגירושין נתן את אותותיו בעדותה עד כי לא ניתן ליתן כל משקל ראייתי לעדותה. כמו כן, עדותה משליכה אף על משקל עדותה של אמה, חמותו לשעבר של התובע. יתרה מכך, עסקינן בשמועה בלתי קבילה. דיון ומסקנות: 17. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפניי ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. להלן נימוקיי. 18. ראשית ועיקר, באשר לעסקת ההלוואה ויתרת החוב - נתתי אמון מלא בעדותו של התובע אשר נתמכה בראיות בכתב אשר תוכנם אושר על ידי הנתבע הן בחתימתו עליהם וכן, בעדותו בעל פה בפניי. בנסיבות אלה, דומני, כי עסקינן בטענה של "הודאה והדחה". טענת "הודאה והדחה" הינה טענה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא, כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה, מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו; כאשר הוא אינו מרים את הנטל, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית), 1995, 321-320). לעניין העברת נטל הראיה בגין טענות של 'הודאה והדחה' נקבע בע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143, 146 כדלקמן: "כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע, צריכה טענת הנתבע להיות מסוג 'הודאה והדחה' - 'כן, אבל', כלומר הודאה בכל העובדות הנטענות ע"י התובע, כשבצדה של אותה הודאה, טענות המפקיעות את זכותו של התובע". 19. הנתבע סומך טענותיו לפירעון יתרת ארבעת תשלומי ההלוואה על עדותו ועדותן של חמות התובע וגרושתו של התובע שניהלה בזמנים הרלבנטיים הליך גירושין הימנו. באשר לעדות הנתבע כאמור לעיל, הרי שלא נתתי אמון בעדותו, זאת, נוכח סתירות ותמיהות שעלו בגרסתו ובהיעדר כל סיוע בעל משקל ראייתי כלשהו. לא מצאתי ליתן אמון בעדותן של חמות התובע וגרושתו זאת הואיל ועסקינן בעדויות שנסתרו מיניה וביה בעדותן וכן, נוכח המניע המובהק שלהן להתייצב לצד הנתבע נוכח הליך הגירושין שהתנהל בין התובע לאשתו. בעניין זה יוער, כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי ברקע, ההיכרות בין הצדדים התהוותה ונבעה מלכתחילה מקשרי חברות הקיימים בין הנתבע למשפחת אשת התובע. נוכח האמור, סבורני, כי לא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל להוכיח, כי שילם לתובע את יתרת ההלוואה. 20. באשר לטענת הנתבע באשר לדחיית התביעה בהיותה הלוואה חוץ בנקאית סבורני, כי אף בעניין זה הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את טענתו. יתרה מכך, על פי המוסכם בהסכם השני באשר להסדר התשלומים להשבת ההלוואה עסקינן בהשבת קרן ההלוואה בלבד ומשכך, אין כל רבותא בטענה זו. 21. אשר להמחאות שנמשכו לטובת הנתבע, הנני נותן אמון מלא בעדותו של התובע אשר מתיישבת עם הראיות שהוצגו בתיק ואינה מתיישבת כלל עם עדות הנתבע כפי שפורט לעיל. עם זאת, בשלב זה, נוכח ביטול ההמחאות והיעדר פירעונם בפועל לא מצאתי, כי קיימת לתובע עילה כספית בגינן בשלב זה שכן, זו טרם נולדה. 22. סוף דבר - הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 14,728 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.6.2011 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות משפט כגון אגרת בית משפט ושכר עדים וכן, בשכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪. החזר הלוואההלוואהפלסטינים