כמה אחוזי נכות מקבלים על הגבלת תנועה בכתף ובצוואר ? לפניי תביעה לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975. 1. התובעת ילידת 31.8.38, נפגעה בתאונת דרכים ביום 31.8.09 ביום הולדתה ה-71. התובעת נהגה ברכבה והתנגשה ברכב שלפניה שעצר באופן פתאומי (להלן: "התאונה"). הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והאחריות, אלא בשאלת נכותה התפקודית של התובעת ונזקיה כתוצאה מהתאונה. 2. בתיק מונה ד"ר רון ארבל כמומחה רפואי בתחום האורתופדי, המומחה בדק את התובעת ביום 28.3.12, בעת הבדיקה התלוננה התובעת על מגבלות בתנועות הצוואר בייחוד בהטייה שמאלה, וכן התלוננה על כאבים והגבלת תנועה בכתף שמאל, וכאבים באזור המפרק הראשון ביד שמאל. בבדיקתו הפיזית את התובעת, מצא המומחה מגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי, ובדיקה של כתף שמאלית הדגימה גם היא הגבלה בתנועה עם חולשה של שרירי הכתף מצד שמאל לעומת ימין. 3. בפרק סיכום ודיון, כתב המומחה כי בבדיקות הדימות שהועמדו בפניו מצא שינויים ניווניים לאורך עמ"ש הצווארי עם בלטי דיסק, ובכתף השמאלית קרע חלקי של גיד הסופרה ספינטוס. מעיון במסמכים, לא מצא המומחה עדות לשינויים ניווניים בעמ"ש צווארי עובר לתאונה. אף לא נמצאה כל בדיקה המעידה על הגבלת תנועה בעמ"ש צווארי. כך גם באשר לכתף, לא נמצאה עדות לפגיעה קודמת בכתף שמאל. המסמך היחיד שנמצא בתיקה הרפואי, מלמד על פגיעה בכתף ימין לאחר נסיעה עם חלון פתוח כפי שנכתב במסמך. 4. לאור הממצאים הרפואיים ולאור הבדיקה, קבע המומחה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור של 10% על פי תקנה 37 (5) (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"), וזאת בגין המגבלה בצורה קלה בתנועות עמ"ש צווארי, וכן 5% על פי תקנה 35 (1) (ב) לתקנות המל"ל בגין המגבלה התפקודית המזערית של כתף שמאל. סה"כ כתוצאה מהתאונה נותרו לתובעת 14.5% נכות צמיתה משוקללת. 5. כמו כן, קבע המומחה כי מיד ובסמוך לתאונה נכותה הזמנית של התובעת היתה 100% לתקופה של שישה שבועות ראשונים, ולאחר מכן 50% למשך שישה שבועות נוספים. להערכת המומחה, בתום שלושת החודשים מהפגיעה התייצבה נכותה בהתאם לנכות הצמיתה. 6. במהלך הראיות נשמעה עדותה של התובעת בלבד, התובעת נחקרה בחקירה נגדית. הנתבעת צרפה את תיקה הרפואי של התובעת וחוו"ד אקטוארית המתייחסת לגמלת סיעוד. באי כח הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. הנכות התפקודית - 7. מאחר והתובעת היתה בת 71 במועד התאונה, היא עותרת בעיקר לעזרת צד ג' ולהוצאות רפואיות וניידות ולא להפסדי שכר, ועיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת נכותה התפקודית. 8. התובעת הצהירה, כי היא ניצולת שואה, אלמנה ואמא לילדים בגירים, היא מתגוררת בגפה, ויצאה לגמלאות כבר בשנת 65. לגרסת התובעת, לפני התאונה היא היתה בריאה ועצמאית לחלוטין. לטענתה, היא היתה פעילה מבחינה גופנית הרבה מעבר לאוכלוסיית בני גילה, ביצעה את כל מטלות הבית בעצמה, נהגה בעצמה, אירחה משפחה, טיילה בחו"ל והיו לה חיים מלאים ופעילים. 9. עוד הצהירה התובעת, כי היא קיבלה בעבר טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים רפואיים אחרים בעקבות התאונה, קיבלה משככי כאבים ועד היום היא במעקב אורתופדי ובמעקב אף אוזן גרון במרפאות קופה"ח ובבתי חולים. לטענתה, ממועד התאונה ועד היום היא סובלת מכאבים, רגישות והגבלה בתנועות הצוואר וביד שמאל. 10. לגרסת התובעת, מאז התאונה חל מהפך של ממש בחייה האישיים בעוד שלפני התאונה היתה עצמאית לחלוטין ותפקדה ללא כל מגבלה. כיום היא מוגבלת בתנועות הצוואר ובתנועות כתף שמאל, היא הפסיקה לנהוג ונזקקת לתחבורה ציבורית בעיקר מוניות, ובשל מגבלותיה נוצר הצורך להעסיק עזרה בעבודות הבית. 11. עוד טענה התובעת, כי בעת התאונה נעלמו לה המשקפיים שהרכיבה עם עדשות מולטיפוקל וכן נשבר הגשר שהיה בפיה, היא נאלצה לרכוש משקפיים חדשים ולעבור סדרת טיפולי שיניים. התובעת צרפה קבלות על הוצאות רפואיות בתצהירה, וכן קבלות על נסיעות במונית, ונסיעות באוטובוס. 12. התובעת נחקרה על תצהירה וכן על מצבה הרפואי עובר לתאונה. מהתיעוד הרפואי שצרפה הנתבעת ואשר התובעת איננה מכחישה, עולה כי התובעת סבלה מהיפוגליקמיה וכן מעודף כולסטרול בדם. התובעת אף קיבלה טיפלה וייעוץ נפשי בכל הקשור לעובדת היותה ניצולת שואה. הנתבעת התמקדה במסמכים רפואיים המצביעים על העובדה כי עקב בעיות גפיים זקוקה היתה התובעת לעזרה בעבודות הבית היומיומיות. הנתבעת הפנתה לאישור רפואי מיום 12.8.08 (כשנה לפני התאונה), שם נרשמה הערת רופאת המשפחה כדלקמן: "עקב בעיות גפיים זקוקה לעזרה בעבודות בית יומ-יומיות". גם במסמך קודם כפי הנראה מ-2007 מצויה הערת רופאת המשפחה: "עקב בעיית OA בעיקר בגפיים זקוקה לעזרה בתפקוד יום-יומי". 13. התובעת הבהירה בעדותה לשאלת ביהמ"ש, כי היו לה כאבים בכף יד ימין שחלפו עקב טיפול תרופתי, וכך העידה התובעת: "כן, אז בתקופה ההיא היה קשה לי לתפקד, אבל נתנו לי טיפול. אבל בהתחלת הטיפול ובאמצע הטיפול הייתי צריכה עזרה, עשיתי טיפול פיזיותרפיה בכף יד אחת ימין"... (עמ' 8 שורה 5 לפרו'). 14. היינו, לטענת התובעת מדובר בהגבלה זמנית שחלפה עקב טיפול. במסמך רפואי מינואר 2009 של הראומטולוג פרופ' אלקיים, נכתב כדלקמן: "הנ"ל היתה במעקבי עקב שינויים אוסטאוארתריטים במפרקים הקטנים של כפות הידיים בעיקר במאמץ - מטופלת באומגה 3 - מתקשה בעבודות היומיומיות, הגבלה בקמיצת אגרוף". מהתיעוד הנ"ל, עולה כי אכן התובעת סבלה מאוסטאוארתריטיס של כפות הידיים. היא קיבלה המלצות לאמבטיות פרפין לכפות הידיים. יוער, כי ביהמ"ש לא יכל להתרשם ממלוא המסמך הרפואי מיום 19.1.09 ו/או ממסמכים רפואיים נוספים מאחר והנתבעת לא צרפה את התיק הרפואי במלואו, אלא מסמכים שהוצאו מתוך התיק הרפואי המלא, והוגשו עפ"י שיקול דעתה. 15. עוד טענה הנתבעת, כי התובעת היתה מוגבלת בעבודות היום יום עובר לתאונה, ולראיה, היא הגישה תביעה לגמלת סיעוד כבר ביום 20.12.07. אלמלא היתה מוגבלת, לא היתה מגישה בקשה זו. התובעת נחקרה על כך והבהירה, כי על פי עצות שקיבלה מקרוביה סברה כי היא יכולה לקבל סיעוד מהמל"ל עבור בעלה שהיה נכה סיעודי ומאושפז בבי"ח לוינשטיין. נערכה לה בדיקת הערכת תלות ביום 7.1.08, ומסקנת הבודקת היתה כי רמת התלות שלה איננה מזכה בסיעוד כלשהו. 16. בטופס הערכת התלות, לא ציינה התובעת כי בעלה נכה סיעודי, אף לא ברור מעדותה האם בעלה המנוח היה חי באותה תקופה אם לאו. התובעת לא זכרה את מועד פטירתו המדויק, ובתחילה העידה כי נפטר כחצי שנה לפני התאונה, ולאחר מכן כשנשאלה שוב אמרה כי ייתכן ונפטר כמה שנים קודם לכן. כך או כך, מעיון בטופס הערכת התלות, עולה כי הבודקת התרשמה כי התובעת מתגוררת בדירה נקייה ומסודרת, אם כי בתוך המקלחון היה מצוי כיסא רחצה, התובעת שולטת בסוגרים, נוטלת תרופות בעצמה, יודעת לזהות את המינונים ואת שמות התרופות, מתלבשת ומתרחצת לבד ללא קושי, והליכתה ועמידתה בטוחים ויציבים. בסעיף 8 לטופס, צוין כי לדברי התובעת היא סובלת מכאבים בפרקים עקב מחלת סכרת וכי קשה לה לכופף אצבעות ולסחוט סחבה, ולכן היא לא יכולה לנקות. 17. התובעת בעדותה חזרה מספר פעמים על כך כי בקשתה למל"ל לא באה אלא על מנת לקבל עזרה בטיפול בבעלה, ופנתה למל"ל בעקבות המלצה שקיבלה ממקורביה. לטענתה, היא תפקדה באופן מלא והראיה, שתביעתה לסיעוד נדחתה. 18. התרשמתי מעדותה של התובעת כי היא דוברת אמת, ועדותה היתה מהימנה ואמינה. התובעת לא ניסתה להאדיר נזקיה או את קשייה. היא הודתה בעדותה, כי מידי פעם נעזרה בעוזרת לבצע ניקיונות, לדבריה "גדולים". היא טיפלה בנכד שלה המתגורר עמה, בישלה וניקתה רוב הזמן בעצמה, והיתה עצמאית וניידת לחלוטין. לאור גילה של התובעת, אני סבורה כי נכותה התפקודית זהה כמעט לחלוטין לנכותה הרפואית, זאת בעיקר מאחר ואין כל תיעוד מעברה הרפואי להגבלות בעמ"ש צווארי או בכתף שמאל. התובעת סבלה ממחלות פנימיות שכיחות כגון סכרת וכולסטרול, שלא הפריעו ולא אמורות להפריע לתפקודה. התובעת לא הכחישה כי מידי פעם סבלה מבעיות פרקים בכף היד שנעלמו לאחר קבלת טיפול רפואי. אף האישור הרפואי של רופאת המשפחה מדצמבר 2007 ניתן לצורך הגשת התביעה לסיעוד, וזאת על מנת לעזור לתובעת. עזרת זולת לעבר - 19. כאמור, מומחה ביהמ"ש קבע כי לתובעת נכות זמנית של 100% למשך שישה שבועות, ו-50% למשך שישה שבועות נוספים. אף התובעת ציינה בעדותה (עמ' 6 לפרו' ש' 6), כי אחרי התאונה נעזרה כמעט 5 פעמים בשבוע בעזרה אינטנסיבית של 4-5 שעות ביום לצורך ניקיון וקניות, ומצב זה נמשך כמה חודשים אחרי התאונה, לדבריה, "אולי יותר משנה". 20. הגם שהתובעת לא צרפה אישורים לגבי העזרה שקיבלה, היא הבהירה בעדותה כי מדובר בפיליפיניות שעובדות אצל שכניה ובאות לעבוד אצלה ביום החופשי שלהן, והיא משלמת להן 40 ₪ לשעה. יש להניח, כי מחמת סיבה זו התובעת לא יכלה לצרף אישורים על קבלת הכספים ו/או להעיד את אותן עובדות. אני מקבלת את עדותה כמהימנה ואמינה. 21. בהתחשב בתקופת אי הכושר הזמנית שקבע המומחה, אני סבורה כי יש לפסוק פיצוי לגבי עזרת זולת לעבר על פי הערכתי כדלקמן: בגין החודש הראשון בו שהתה התובעת ב-100% נכות, לפי חישוב של 5 פעמים בשבוע X 4 שעות בכל פעם, סה"כ - 80 שעות לחודש 40 ₪ לשעה - ובסה"כ 3,200 ₪. בגין החודשיים הנוספים לאחר מכן, לפי חישוב של 4 פעמים בשבוע X 3 שעות בכל פעם, סה"כ - 48 שעות לחודש X 40 ₪ לשעה - 1,920 ₪ לחודש, ולחודשיים - 3,840 ₪. בגין 51 החודשים הנותרים עד היום, לפי חישוב של פעם בשבוע X 3 שעות בכל פעם - סה"כ 12 שעות בחודש 40 ₪ לשעה - 480 ₪ לחודש X 51 חודשים = 24,480 ₪. סה"כ עזרת זולת לעבר - 3,200 ₪ 3,840 ₪ 24,480 ₪ 31,520 ₪ עזרת זולת לעתיד - 22. יש להניח, כפי שטען ב"כ הנתבעת, כי נוכח גילה של התובעת, היתה נזקקת היא לעזרה בכל מקרה מחמת גילה, גם אם תפקדה התובעת באופן מלא ותקין עובר לתאונה, הרי עם התבגרותה היתה היא נזקקת לעזרה, ועזרה זו היתה הולכת וגוברת ככל שהיתה מתבגרת. יחד עם זאת, ביהמ"ש פוסק את תוספת העזרה שצריכה לקבל התובעת כתוצאה מנכותה. אני מעריכה תוספת זו כ-3 שעות בשבוע למשך שמונה השנים הבאות. לפיכך, החישוב הינו: 12 שעות בחודש X 40 ₪ לשעה, סה"כ - 480 ₪ לחודש, לפי מקדם היוון ל-8 שנים X 89.9 - סה"כ -43,152 ₪. הוצאות רפואיות וניידות - 23. ב"כ התובעת טען להוצאות רפואיות עודפות לפי סדר גודל של 500 ₪ לחודש, ונסיעות עודפות לפי סדר גודל של 800 ₪ לחודש. מעיון בקבלות של ההוצאות הרפואיות, עולה כי מרביתן נובעות ממצבה הרפואי עובר לתאונה ללא קשר לתאונה. די עם נעיין במסמכים הרפואיים, ונמצא רשימה ארוכה של תרופות שקיבלה התובעת עקב לחץ דם גבוה, סכרת, טיפולים נפשיים, בעיות במפרקים, בעיות שמיעה, וכד'. בין יתר שמות התרופות נמצאו תרופות כמו קלציום, תרופות נגד שיעול, ומוצרים נוספים שאינם שייכים לעברה הרפואי או הנוכחי של התובעת. 24. באשר לניידות - טענה התובעת, כי מאז התאונה היא איננה נוהגת ברכבה, לשאלת ביהמ"ש השיבה כי נעזרת במוניות ונסיעות באוטובוס, או אפילו ברכבות. היא אף איננה מכחישה שנסעה בתחבורה ציבורית מידי פעם עובר לתאונה. התובעת צרפה מספר רב של קבלות עבור נסיעות, לדברי ב"כ התובעת מדובר בכ-15,000 ₪ עבור הוצאות נסיעות לעבר. מעיון בטבלאות שצרף ב"כ התובעת המהווה ריכוז של כל הקבלות, עולה כי מדובר בכ-7,000 ₪. התובעת העידה כי לפני התאונה נסעה עם רכבה, התובעת לא הבהירה מדוע כיום היא לא נוהגת, וחזרה וטענה כי היא לא נוהגת כי אין לה רכב. ולשאלת ביהמ"ש, השיבה: "אין לי אוטו, אני לא נוהגת, יכול להיות שכן הייתי נוהגת אם היה לי אוטו עם כל הטיפולים שאני עושה". מדבריה אלה, אתה למד כי התובעת לא בהכרח הפסיקה לנהוג עקב נכותה הרפואית בעקבות התאונה, אלא כי נבצר ממנה לנהוג בהעדר רכב. מכמות הקבלות שצרפה התובעת, אני מאמינה לגרסתה כי היא מרבה להשתמש במוניות לצורך קבלת טיפולים רפואיים שהיא מקבלת עד היום. 25. מצאתי לנכון לפסוק לתובעת בראש נזק זה פיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד בסך של 12,000 ₪. כאב וסבל - 26. באי כח הצדדים מסכימים כי הפיצוי בגין כאב וסבל על פי נכותה של התובעת נכון להיום הינו 16,145 ₪. ניכויים 27. לטענת הנתבעת, יש לנכות גמלת סיעוד רעיונית ששוויה על פי חוו"ד אקטוארית בין 119,132 ₪ לבין 219,963 ₪ תלוי במידת התלות שיכיר בה המל"ל. הנתבעת טענה, כי התובעת לא עשתה די להקטנת נזקיה. היא הגישה תביעה לגמלת סיעוד בסוף שנת 2007, תביעה זו כאמור לעיל נדחתה. התובעת כמי שמכירה את הפרוצדורה יכולה הייתה להגיש תביעה חוזרת לסיעוד כבר בסמוך לאחר התאונה, משלא עשתה כן יש לנכות גמלת סיעוד רעיונית. 28. אינני סבורה כי יש לנכות גמלת סיעוד רעיונית, לא שוכנעתי מעדותה של התובעת ולא מהראיות שהמציאה הנתבעת, כי מדובר בתובעת הזכאית לגמלת סיעוד מהמל"ל, כפי שאף נכתב בדו"ח הערכת תלות שנערך ב-2007. מדובר בתובעת עצמאית הדואגת לצרכיה האישים והיא מתניידת בעצמה, אוכלת, מתלבשת ומתרחצת ללא כל קושי ועזרה. העזרה היחידה לה היא נדרשת היא בעבודות ניקיון הבית ובנשיאת קניות. לא שוכנעתי כי לו הייתה מגישה התובעת תביעה לסיעוד במל"ל הייתה נענית בחיוב, שכן כאמור לא הוכח בפניי במידת השכנוע הנדרשת כי התובעת עונה על הקריטריונים המופיעים בטופס הערכת תלות. סוף דבר 29. סך כל נזקי התובעת הינם כדלקמן: כאב וסבל 16,145 ₪ הוצאות רפואיות וניידות 12,000 ₪ עזרת הזולת לעבר 31,520 ₪ עזרת הזולת לעתיד 43,152 ₪ סה"כ - 102,817 ₪ סך כל נזקי התובעת בהן תישא הנתבעת הינם בסך 102,817 ₪ בתוספת החזר האגרה ששולמה על ידי התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום. סכום הנזק ישולם בתוך 30 יום מהיום ולאחר מכן יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק. הנתבעת תישא בשכ"ט עו"ד בהתאם לחוק. נכותשאלות משפטיותאחוזי נכותכתפיים