תלונות פסיכוסומאטיות בעקבות תאונת דרכים תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (חוק הפלת"ד או החוק). המחלוקת היא לגבי הנזק. שני מומחים רפואיים מצאו כי לתובעת לא נותרה נכות מהתאונה. התובעת חולקת על חוות דעתם וסבורה כי נותרה לה נכות בשיעור 30% לפחות וכי נגרם לה נזק של כ-662,000 ₪. מצאתי כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה. חוות הדעת היו מבוססות, עדות המומחים ברורה ומעוגנת במסמכים הרפואיים ואין ראיות התומכות בטענות התובעת להפסדים ולהוצאות. עובדות התובעת, ילידת 1952, כבת 62, נפגעה בתאונת דרכים ב-24/2/00. התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לה נזקי גוף, ובהם, בין השאר, כאבי ראש, טנטון, כאבים בעמוד השדרה הצווארי, כאבי גב תחתון, פגיעה בזיכרון ובעיות נפשיות. תביעתה הראשונה בגין התאונה הוגשה ב-10/12/05 (ת.א. 61631/05). בית-המשפט מינה שני מומחים - פרופ' זוהר ארגוב בתחום הנוירולוגי וד"ר משה דרור בתחום האורתופדי. שני המומחים מצאו כי לתובעת לא נותרה נכות. התובעת חלקה על ממצאי המומחים והתיק נקבע להוכחות ליום 3/3/11. ב-28/2/11, חמישה ימים לפני ההוכחות, הגישה התובעת בקשה לזימונו של האורתופד לחקירה אך בית-המשפט דחה את הבקשה בשל סמיכות הזמנים. לדיון ההוכחות התייצב בא-כוח התובעת לבדו והודיע כי נבצר מהתובעת להתייצב לחקירה וביקש את דחיית הדיון. בית-המשפט סירב לדחות את הדיון והורה על מחיקת התביעה בלא שפסק הוצאות. סמוך לאחר מכן הוגשה תביעתה הנוכחית של התובעת. הראיות בתיק שני המומחים נחקרו וכך גם התובעת. להלן הממצאים והמסקנות העולים מן החקירות ומיתר הראיות שהוצגו. נכות נוירולוגית חוות הדעת הנוירולוגית ניתנה ב-3/3/08. המומחה, פרופ' ארגוב, מצא כי אף שקיימות "שלל תלונות" מאז התאונה "הבדיקה הנוירולוגית הקלינית תמיד הייתה וגם כיום הינה תקינה וכך גם ה-MRI המוחי. יש לציין שגם לפני התאונה היו פניות רבות בשל סימפטומים שונים לרופאים אך אופיים השתנה מאז התאונה. אופי התלונות המרובות וחוסר כל ממצא אובייקטיבי הקשור להן בעבר (וגם לפני התאונה) ובהווה טיפוסי לתלונות פסיכוסומטיות. לפיכך אין ולא הייתה לתובעת שום פגיעה או מחלה נוירולוגית בין אם בקשר לתאונה ובין אם לאו. מבחינה נוירולוגית אין לה כיום שום נכות". התובעת מלינה על כך שהמומחה לא קבע נכות בשל כאבי ראש, אף שלטענתה היא סובלת מהם מאז התאונה וכי מדובר בפגיעה תפקודית. לדעתה יש לקבוע בשל תלונה זו נכות בשיעור 10%. בנוסף היא סבורה כי היא על המומחה לקבוע נכות בשיעור 10% בשל טנטון. נוכח עמדתה זו ביקשה התובעת לחקור את המומחה. שמעתי את חקירת המומחה ובחנתי את המסמכים ומצאתי שאין בסיס לטענות התובעת ואין מקום לסטות מממצאי המומחה ומסקנותיו. עדות המומחה הייתה אמינה ומקצועית ולא נסתרה בחקירה, ואין גם כל ממצא רפואי אובייקטיבי שיתמוך בתלונות התובעת. טנטון: אין רישום רפואי המלמד על תלונה הקשורה לטנטון או לתסמיניו לאחר התאונה. ב-2002, שנתיים אחרי התאונה, בוצעCT אוזניים שנמצא תקין. לא ברור מדוע בוצע ואין רישום על תסמינים מתאימים לטנטון. ב-2003 נרשם כי פנתה לרופא א.א.ג אך כפי שהעיד המומחה (לאחר שבא כוח התובעת טען כי המסמך מעיד על טנטון) "לא מוזכרת המילה טנטון, לא מוזכרת המילה רעשים באזנים. מוזכר שנבדקה ע"י רופא א.א.ג." [עמ' 11, 10]). מתצהיר התובעת עולה שהחלה לסבול מ"צפצופים באוזניים" ב-2007 - שבע שנים אחרי התאונה [סעיף 17 לתצהירה], אך בבדיקתה אצל המומחה ב-2008 לא התלוננה על כך או על תלונה דומה. הרישומים הרפואיים הנוגעים לטנטון הם מ-2010 ואילך ובעיקר מ-2013, כלומר שנים רבות אחרי התאונה, ולאחר קביעת התיק להוכחות. יוער כי התובעת בחרה להגיש מסמכים אלה ימים ספורים לפני דיון ההוכחות. אין אפוא חוות-דעת רפואית המאשרת קיומו של טנטון, וגם אם נניח שהתובעת סובלת היום מטנטון אין ממצא שיקשור בינו לבין התאונה, שכן התלונות הופיעו שנים רבות אחרי התאונה [ראו גם חקירתו של פרופ' ארגוב בעמ' 10-12]. נוכח כל אלה נדחית טענת התובעת כי יש לפסוק נכות בגין טנטון. כאבי ראש: אין ספק כי מאז התאונה מתלוננת התובעת באופן רציף על כאבי ראש, והיא נבדקה בנושא מספר רב של פעמים. עם זאת, מדובר בתלונות סובייקטיביות, כשכל הבדיקות שבוצעו לא גילו פגיעה וכל המדדים האובייקטיביים נמצאו תקינים. התובעת נבדקה בידי מספר רב של רופאים ועברה בדיקות רבות - כולל MRI, CT מוח ובדיקות עצביות (EEG) - אך אין כל ממצא המצביע על פגיעה נוירולוגית. גם בדיקת המומחה מטעם בית-המשפט לא גילתה דבר. לכך יש להוסיף את העובדה שתלונות על כאבי ראש וסחרחורות הופיעו גם לפני התאונה [נ/1-נ/5], אם כי לא באותה אינטנסיביות וכמות כמו לאחריה. המומחה נחקר באריכות בסוגיית כאבי הראש ושוכנעתי כי בדק היטב את התובעת ואת המסמכים הרפואיים שהוצגו לו וכי מסקנתו ש"אין ולא הייתה לתובעת שום פגיעה או מחלה נוירולוגית בין אם בקשר לתאונה ובין אם לאו. מבחינה נוירולוגית אין לה כיום שום נכות" הייתה מבוססת ולא נסתרה. המומחה עמד על מסקנתו זו גם בחקירתו, לאחר שהוצגו לו המסמכים הרפואיים החדשים, וכדבריו "במקרה הנוכחי לא ראיתי סיבה לתת נכות נוירולוגית בעבור תלונותיה במקרה הספציפי בעבור כאב הראש" [עמ' 8, 24]). המומחה העיד כי אין בספר התקנות סעיף המזכה בפיצוי בגין תלונה סובייקטיבית על כאבי ראש, אך הבהיר כי קיימים מקרים בהם יחליט להמליץ על פיצוי וכדבריו "הכול לפי המקרה, ברוב המכריע של המקרים שבאים אלי אני ממליץ על פיצוי בעבור סבל ולא על נכות נוירולוגית" [עמ' 8, 28]. המלצתו על פיצוי היא בהתאם להתרשמותו מהמקרה ומתלונות הנבדק [עמ' 9, 7], אך במקרה הנוכחי, לאחר שבדק את התובעת בדיקה פיזית ובחן את רישומי הרופאים המטפלים במשך השנים ואת הבדיקות שבוצעו מצא שאין להמליץ על פיצוי ושאין פגיעה תפקודית. המומחה ציין כי גם על פי התיעוד הרפואי כאבי הראש הנם ארעיים ואינם מצביעים על פגיעה תפקודית. מדובר במסקנה סבירה, המתאימה לדין, לתקנות המל"ל ולנתוני המקרה. טענת התובעת על כך שהמומחה נכשל בכך שלא ברר את מקצועה משום שאם היתה "מוסיקאית" היה מקום לקבוע כי כאב הראש מהווה נכות תפקודית אינה רלוונטית, שכן התובעת אינה "מוסיקאית". ממילא לא נמצא בסיס אמין לתלונותיה על כאבי ראש כתוצאה מהתאונה. אף שהתובעת מתלוננת באופן תדיר על כאבי ראש, ותלונותיה התגברו לאחר התאונה, אין מקום לקביעת נכות, שכן אין ממצא אובייקטיבי שיאושש את התלונות הסובייקטיביות, ומתעורר חשש שהתובעת מגזימה בתלונותיה בשל רצונה לקבל פיצוי. גם אם התובעת סובלת מכאבי ראש, לא הוכח כי הם קשורים לתאונה, ובוודאי לא הוכח כי מדובר בכאבים אשר מונעים מהתובעת לעבוד או מגבילים אותה בעבודתה. נוכח כל אלה מצאתי לדחות את טענות התובעת ולקבל את עמדת המומחה שאין לקבוע נכות בשל כאבי הראש. נכות אורתופדית חוות דעתו של ד"ר דרור ניתנה ב-16/7/09. התובעת התלוננה בפניו על כאבים, ותחושת "שריפה" בצוואר, המתגברים בריצה, בהרמת ראש ובכיפוף; על "חוסר תחושה" בצוואר אחורי; ועל "טשטוש ראיה" שהחל "לאחרונה" היינו - כתשע שנים אחרי התאונה. המומחה לא מצא ממצא חריג בבדיקה הקלינית למעט תלונה סובייקטיבית על כאבים בקצות התנועה בצוואר. המומחה בדק את צילומי בדימות שבוצעו ומצא כי בצילום שבוצע ביום התאונה אין עדות לפגיעה בעמ"ש צווארי למעט לורדוזה קלה שנגרמת ממתח השרירים [עמ' 18, 4]. בצילומי רנטגן מ-2006 ו-2009 וב-CT מ-2007 נמצאו שינויים ניווניים קלים בחוליות הצוואר 6-7C. נוכח כל אלו קבע המומחה כי "לא מצאתי בבדיקה ו/או בבדיקות ההדמיה כל ממצא אובייקטיבי המעניק לגב' X אביבה נכות בגין התאונה" וכי "לא אובחנו בבדיקת התובעת ממצאים אובייקטיביים היכולים להצביע על קשיים בתפקוד בעקבות התאונה". המומחה הדגיש כי "ניתן למצוא קשר סיבתי בין תלונות התובעת על כאבי צוואר לבין התאונה ... אך יש לציין כי הללו לא נתמכים בממצאים אובייקטיביים בבדיקה הקלינית". נוכח כל אלה העריך כי לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה אך נקבעו נכויות זמניות כדלקמן: 100% לחמישה שבועות, 50% לחודש ו-10% לחודשיים נוספים. התובעת חולקת על מסקנתו של ד"ר דרור וסבורה כי גם הוא קיפח אותה. לטענתה המומחה התעלם מתלונותיה על כאבי גב ומכך שנמצאו בבדיקתו כאבים בקצות טווח התנועה. היא מוסיפה וטוענת שקיימת אפשרות סבירה שהנזק שהתגלה בחוליה 6-7C נובע מהתאונה שהחריפה את השינויים הניווניים, ולכן יש לפסוק בגינו נכות. התובעת זימנה את המומחה לחקירה. חקירת המומחה נמשכה זמן רב ובמהלכה הוצגו לו גם מסמכים חדשים שלא עמדו בפניו בעת בדיקתו ב-2009 וכן נשאלו שאלות תאורטיות רבות. התרשמתי כי עדותו הייתה מקצועית, מהימנה ומבוססת היטב על בדיקתו הקלינית ועל המסמכים הרפואיים שבתיק אשר תומכים במסקנה כי לתובעת לא נגרמה פגיעה בתאונה. בצילום רנטגן שבוצע ביום התאונה לא נמצאה פגיעה [עמ' 18, 4; עמ' 19, 11]. רק ב-2004, ארבע שנים אחרי התאונה, בוצע צילום בו זוהו שינויים דיסקאליים [נ/19]. עם זאת המומחה בחן צילום זה בעצמו (ולא הסתמך על הפיענוח) ומצא כי אין נזק לדיסק [עמ' 18, 24]. המומחה העיד כי מסקנתו מתחזקת נוכח הממצאים שנמצאו בבדיקות מאוחרות יותר [עמ' 18, 17]. רק ב-2006, שש שנים אחרי התאונה, נמצאה בעיה בחוליות הצוואר, אך המומחה הסביר כי מדובר בפגיעה קלה האופיינית לשחיקה ניוונית המתרחשת עם הגיל. לדבריו מדובר ב"זיזים המתפתחים עם הזדקנות השלד באופן נורמאלי" [עמ' 19, 3] שהשפעתם קלה משום ש"בכמות זיזים כמו שיש לה, ברמת התפתחות שינויים ניווניים, רוב הסיכויים שלא תהיה שום הפרעה בעקבות הזיזים" [עמ' 19, 8; ועמ' 32 , 24]. ואכן, בבדיקתה ב-2009 נמצאו טווחי תנועה תקינים [עמ' 21, 16] ותלונתה הסובייקטיבית על כאבים בקצות התנועה לא נתמכה בממצא אובייקטיבי וממילא אינה מזכה בנכות [עמ' 21, 22]. ב"כ התובעת הציג למומחה מסמכים רפואיים שנוצרו לאחר מתן חוות הדעת. המומחה בחן מסמכים אלה ומסקנתו הייתה שגם בהם אין ממצא שמעיד על החמרה או שיצדיק בדיקה חוזרת של התובעת [עמ' 26, 10]. המומחה הצביע, בין השאר, על כך שגם רופאיה המטפלים של התובעת לא מצאו כל ממצא אובייקטיבי של פגיעה והמליצו לה על טיפול של "חימום ואקמול" בלא שמצאו ממצאים שיצדיקו טיפול משמעותי יותר [עמ' 26, 1]. התובעת מנסה להיתלות כמוצאת שלל רב באמירתו של המומחה כי אינו יכול לשלול לחלוטין כי השינויים הניווניים הוחמרו כתוצאה מפגיעה טראומטית. אלא שכפי שעלה מן המסמכים ומהחקירה סביר יותר - הרבה יותר - שאין כל קשר בין התאונה לבין השינויים הניווניים הקלים שהופיעו שנים מאוחר יותר. המומחה העיד בהרחבה כי שינויים ניווניים מופיעים ממילא אצל אנשים בני חמישים, בעיקר בחוליות הצוואר, וכי אין כל בסיס לקבוע שלתובעת נגרם נזק בתאונה. כדבריו "אני בונה על ממצאי צילומי רנטגן, בשנת 2000 לא היו שינויים ניווניים ובשנת 2006 היו מינימאליים. זה מתאים גם לתאונה וגם על רקע הגיל. שינויים ניווניים רגילים קורים בגלל הגיל. מאז 2006, הצילום הראשון, היו שינויים ניווניים ומאז לא ראיתי שוני. זה מתאים יותר לשינויים שמתפתחים עם הגיל. אין משהו דרמטי. אבל זאת רק ההרגשה שלי. אין לי הוכחות" [עמ' 28, 25]. בהקשר זה יוער כי במהלך עדות התובעת התברר כי ביצעה בדיקת CT גם בשנת 2011 אך לא מצאה לנכון להגישה לבית המשפט או להציגה למומחה [עמ' 34, 21 ועמ' 35], ודבר זה משמש לחובתה. יתרה מכך, התובעת לא הציגה ראיות לטיפולים שקיבלה לשיפור כאבי הגב, וכך, למשל, אף שהופנתה לטיפולי פיזיותרפיה היא לא הציגה אישורים לקבלת הטיפולים, וכדבריה - "לא בכל הפעמים שהייתי בפיזיותרפיה קיבלתי טיפול. הסכמתי לקבל טיפול והרבה פעמים קרה שאיחרתי לתור ואיבדתי אותו או שדחו לי את התור. ברוב הפעמים כשהגעתי בזמן, קיבלתי טיפולים, לא זוכרת כמה פעמים. הטיפולים לא עזרו לי ... הראייה נמצאת במכון הפיזיותרפיה. יש מסמכים שהיו הפניות ומה שטיפלתי רשום אצלם. הם היחידים שהייתי אצלם" [עמ' 33-34]. בשנים האחרונות התובעת אינה מקבלת טיפולים בשל כאבי גב, ופנייתה לאורטופד (ד"ר שי שבת) הייתה בשנת 2011 (קצת לאחר הגשת התביעה הנוכחית, כשכבר ידעה שברצונה לחקור את המומחה) והיא לא שבה אליו אחרי שעשתה את בדיקת ה-CT. נוכח כל אלה אני מאמץ את מסקנת המומחה כי לתובעת לא נותרה נכות מהתאונה. המסמכים הרפואיים מלמדים כי התובעת סובלת כיום מפגיעה קלה הנובעת משינויים ניווניים שאין להם כל קשר לתאונה. עדות התובעת וראיותיה התרשמותי מעדות התובעת ומראיותיה היא שהתובעת מפריזה בתלונותיה וקושרת כל כאב או מחלה, כל יום היעדרות מעבודתה משנת 2000 ואילך, וכל ביקור רופא שביצעה בארבע-עשרה השנים האחרונות לתאונה, זאת מתוך ציפייה לפיצוי. התובעת פירטה בתצהירה ובנספחיו כל יום מחלה שהיתה בו מאז התאונה וטענה שהוא קשור לתאונה, וכן דרשה החזרים על בדיקות שנערכו לה שנים רבות אחרי התאונה. אלא שעיון במסמכים הרבים מאוד שצרפה ללא אבחנה גילה כי היא מבקשת החזרים על ימי מחלות ועל בדיקות בתחומים שאין להם כל קשר לתאונה, כמו, למשל, רפואת נשים, לב, ריאות, עור ופלסטיקה. כמו כן צורפו בדיקות רבות הקשורות בכירורגיית כלי דם. התובעת נחקרה על מסמכים אלה ונאלצה להודות כי חלק מן הטיפולים וחלק מימי ההיעדרות אינם קשורים בתאונה. כך למשל הודתה כי "קרדיולוג, כלי דם וכאלה לא קשורים לתאונה" וכך גם דלקות ריאות, ורידים ברגליים, כאבי בטן ועוד וכי אינה זכאית להחזר בגין בדיקות אלו או בשל ימי היעדרות מהעבודה [עמ' 35 ו-36]. מנגד, כאמור לעיל, לא צורפו דווקא מסמכים שהיו יכולים לתמוך בגרסתה כמו פירוט טיפולי פיזיותרפיה שעברה או בדיקת CT משנת 2011 (וזאת למרות שצורפו מסמכים אחרים מתקופה זאת). חסרונם של מסמכים אלה נשקל לחובת התובעת, וכך גם צירופם של מסמכים רבים שאינם קשורים לתאונה. עוד אוסיף כי עדות התובעת על קשיים בעבודתה, על מעבר תפקיד בעקבות התאונה, או על הפסדים כלכליים כלשהם, לא נתמכה בעדות תומכת ממקום עבודתה או בראיה כלשהי, למעט אישור ימי היעדרותה מהעבודה מהתאונה ועד שנת 2009 - כאמור: ללא הבחנה או קשר לתאונה דווקא - וההיטלים הרפואיים שגם הם אינם קשורים, במלואם, לתאונה. לכל אלה אוסיף כי מן המסמכים המאוחרים שהגישה התובעת - כאמור לעיל: ימים ספורים לפני ההוכחות - עלה כי בשנים האחרונות, ובעיקר לקראת ההוכחות, חלה עליה בפניות לרופאים אך בפועל לא מתקבלים טיפולים לטיפול בבעיות הנטענות (כמו למשל פיזיותרפיה לכאבי הגב). כמו כן לא הוגשו מסמכים רלבנטיים כמו בדיקת ה-CT משנת 2011. כל אלה יצרו את הרושם שהתובעת מפריזה בדרישותיה ובתביעותיה. יתכן כי בתפיסתה הפנימית התובעת אכן מאמינה כי כל פגיעה או מחלה קשורות בתאונה, אך מבחינה עובדתית לא נמצא קשר סיבתי בין הדברים. התובעת נפגעה בתאונה פגיעות קלות כשמרבית בעיותיה, כולל, למשל, טנטון, הפגיעה בחוליות הצוואר ועוד הופיעו שנים רבות אחרי התאונה וגם אם התובעת מאמינה שהן קשורות אליה, אין ממצא שיקשור בין השניים. סיכום ומסקנות לעניין הנכות נוכח כל האמור לעיל לא מצאתי כל ראיה שתצדיק סטייה ממצאי המומחים הרפואיים, הנתמכים במסמכים הרפואיים. טענות התובעת נטענו בעלמה, ובפועל נמצא כי אין כל ממצא אובייקטיבי שיתמוך בהן. נהפוך הוא. לפיכך נקבע כי לתובעת לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה. נזקי התובעת הפסדי השתכרות לעבר: על פי אישור מעביד שצורף נעדרה התובעת אחרי התאונה למשך 37 ימים. תקופה זו תואמת את הנכות הזמנית שקבע המומחה. בגין תקופה זו קיבלה התובעת תשלום על חשבון ימי מחלה. בנוסף נעדרה באותה שנה עוד חמישה ימים (כיום בחודש), גם הם על חשבון ימי מחלה. בהתאם לאישור המעביד זכאית התובעת לפיצוי בגין ימי מחלה בשיעור של ששה ימים בגין כל 30 ימי חופשת מחלה שנותרו ביתרה. לפיכך בגין תקופה זו שאחרי התאונה זכאית התובעת לפיצוי של כ-1,227 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עומד על סך של 2,614 ₪. התובעת דורשת פיצוי מלא עבור ימי מחלה משנת 2000 ועד היום, סה"כ 222,476 ₪. אין כל בסיס ראייתי לדרישה זו. כאמור לעיל, התובעת לא הוכיחה כי נגרמה לה פגיעה מעבר לתקופה הקרובה לתאונה, לא הציגה ראיות כי היעדרויותיה קשורות לתאונה, לא הביאה עדים מקום עבודתה, ובפועל אף הודתה בחקירה כי חלק מימי המחלה אינו קשור לתאונה. דרישתה לפיצוי מלא אף אינה מתיישבת עם אישור המעביד בנוגע לפדיון יחסי של ימי מחלה. ניתן אולי לקבל כי חלק מימי המחלה בשנים לאחר התאונה קשורים לתאונה, ולפיכך נפסק סכום גלובאלי של 4,000 ₪. הפסדי השתכרות בעתיד: באין נכות לא הוכח כי יגרמו הפסדי השתכרות לעתיד. הוצאות רפואיות: התובעת דורשת פיצוי בגין הוצאות רפואיות בסך 24,950 ₪ לעבר. כתמיכה לדרישתה צירפה עשרות קבלות על תשלומים לקופת חולים (בעיקר טפסי 17) מהתאונה ועד היום, וכן אישור קופת חולים על תשלומים ששלמה במשך השנים עבור תרופות (7,832 ₪). כפי שכבר פורט חלק מהטיפולים הוא בתחומים שאינם קשורים לתאונה והתובעת אינה זכאית להחזר בגינם. דרישתה בסיכומים לקבל החזר בגין קבלות אלו גובלת בחוסר תום לב, ולכל הפחות היה על התובעת ובא כוחה לטרוח ולייחד קבלות הקשורות בתאונה. מכל מקום, התובעת גם אינה זכאית להחזר בגין כל הטיפולים שקיבלה שכן נקבע כי לא נותרה נכות מהתאונה. התובעת זכאית להחזר על בדיקות שביצעה אחרי התאונה, אך אינה זכאית להחזר בגין כלל הבדיקות שביצעה ב-14 השנים האחרונות ושרובן המכריע אינו קשור לתאונה אלא, למשל, לשינויים הניווניים בגב. לפיכך רק הוצאות בתקופה הקרובה לתאונה מזכות אותה בפיצוי. הוא הדין בנוגע לתשלומים ששילמה בגין תרופות, ושבגינם היא דורשת החזר ללא כל הבחנה או פירוט משנת 2000 ואילך. לפיכך, בשקלול תקופת אי הכושר ועוד פרק זמן לא מבוטל אחריה, ובשים לב לכך שכל ההוצאות מכוסות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, נפסק סכום גלובאלי של 5,000 ₪, הכולל גם מרכיב מסוים בגין משקפיים, אף שההוצאה לא הוכחה (הוגשה הצעת מחיר אך לא קבלה). אין מקום לפסוק הוצאות לעתיד. נסיעות וניידות: לא הוצגו ראיות שיצדיקו פסיקת פיצוי בראש נזק זה. עזרת הזולת: סביר כי נעזרה בזולת בתקופת אי הכושר ולכן נפסק סכום של 2,000 ₪. דרישתה לפיצוי בסך 80,000 ₪ לא הוכחה, אינה סבירה ואינה מתיישבת עם הראיות. כאב וסבל: נפסק סכום של 10,000 ₪ סך נזקי התובעת - 21,000 ₪. סוף דבר התביעה מתקבלת אך דרישותיה המפליגות של התובעת לפיצוי נדחות. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 21,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין. אין מקום לפסוק לתובעת הוצאות בגין חוות דעת בה לא נמצאה נכות או בגין חקירת המומחים שבוצעה לבקשתה. הפיצוי ישולם בתוך 30 ימים ולאחר מכן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין. תאונת דרכים