נשירת אריחי החיפוי של חזיתות בניין משותף

נשירת אריחי החיפוי של חזיתות בניין משותף לפני בקשת הנתבעות 2-3 לדחיית התביעה כנגדן על הסף, מחמת התיישנותה. 1. התובעת היא נציגת ועד הבית (להלן - "הבניין"). הנתבעות הן חברות בנייה, אשר בנו את הבניין. עניינה של התביעה בצו עשה המבוקש נגד הנתבעות, לתיקון הליקויים בבניין, ליקויים אשר הביאו, עפ"י הטענה, לנשירת אריחי החיפוי של חזיתות הבניין. 2. נגד הנתבעת 1 ניתן צו פירוק, ועל כן בהחלטה מיום 9.5.12 עוכבו כנגדה ההליכים. 3. הנתבעות 2 ו-3 (להלן - "הנתבעות") הגישו בקשה לדחיית התביעה נגדן על הסף, וטענו, כי בניית הבניין הסתיימה בשנת 1998, מועד בו גם אוכלס הבניין. הליקויים הנטענים התגלו מיד לאחר האכלוס. על כן טוענות הנתבעות, משהוגשה התביעה בחלוף 14 שנה מהמועד הנ"ל היא התיישנה. הנתבעות מפנות בבקשתן, בין היתר, למכתב ב"כ התובעת מיום 8.2.11, אשר צורף כנספח 3 לכתב התביעה, המהווה לשיטתן הודאת בעל דין לעניין מועד היווצרות עילת התביעה (להלן - "המכתב מיום 8.2.11"). 4. התובעת הגישה תגובה לבקשה והנתבעות הגישו תשובתן. התקיימו דיונים בניסיון להביא את הצדדים לכדי הסכמה, אשר תייתר את הצורך להכריע בבקשה (או בתביעה), אף התנהל מו"מ ממושך בין הצדדים, אך בסופו של יום לא עלה בידיהם להגיע להסכמות. בהתאם להודעת ב"כ הנתבעות מיום 30.3.14 (בק' מס' 19), לא נותר אלא ליתן החלטה בבקשה. 5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו ע"י הצדדים על נספחיהם, ושקלתי טענותיהם, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על דחיית התביעה על הסף מפאת התיישנותה. 6. עילת התביעה היא ליקויי בנייה שהביאו לנשירת אריחי חיפוי מחזיתות הבניין. 7. אין חולק, כי הבנייה הסתיימה בשנת 1998 ושהבניין אוכלס בסמוך למועד זה. בסעיף 1 למכתב מיום 8.2.11 נכתב - "בחודש נובמבר 1998 חברתכם השלימה את בנייתו של הבנין ברח' שקד 8, והחלה באכלוסו של הבניין ברוכשי הדירות". בסעיף 3 למכתב נכתב - "מיד לאחר אכלוס הבניין, החלה נשירת חיפוי הפסיפס מכל החזיתות, בין אם פסיפסים בודדים ובין אם חלקים ניכרים מהחיפוי החיצוני" (ההדגשה שלי - ר.ב.). במילים אחרות: התובעת, כמו גם יתר דיירי הבניין, ידעו על עילת התביעה מיד לאחר אכלוסו, עוד בשלהי שנת 1998. 8. המכתב מיום 8.2.11 הינו מכתב דרישה שנשלח לנתבעות ע"י ב"כ התובעת בטרם הגשת התביעה, נכלל בטענות התביעה (סעיף 10 לכתב התביעה), צורף כחלק מנספחיה, ועל כן יש לראות באמור בו בבחינת הודאת בעל דין מצד התובעת לעניין היווצרות מועד עילת התביעה, כפי שטוענות הנתבעות. טענת התובעת, כי המכתב הופנה במסגרת הליכי מו"מ, אין לה יסוד, וזאת משני טעמים: ראשית, אין בעצם רישום המילים 'מבלי לפגוע בזכויות' כדי להפוך את המכתב אוטומטית למכתב חסוי שעניינו מו"מ בין הצדדים. יש לעיין בתוכן המכתב ועיון כאמור מלמד, כי המדובר במכתב דרישה לכל דבר ועניין, ואין בו כל ניהול מו"מ (לשאלה באילו נסיבות מעיד הכיתוב "מבלי לפגוע בזכויות" על כי המסמך אינו קביל ראו" ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה ואח', פד"י מז(1), 311). שנית, וזה העיקר, התובעת עצמה בחרה לצרף את המכתב לכתב התביעה; משכך, לא תוכל להחזיק בטענה כי המכתב שהיא צירפה לכתב טענותיה הינו חסוי. 9. מהות התביעה - תביעה במקרקעין או בשאינו מקרקעין 9.1 סע' 5(1) לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 קובע, כי תקופת ההתיישנות "בשאינו מקרקעין" הינה שבע שנים, וכי תחילתה ביום שבו נולדה עילת התובענה (סעיף 6 לחוק). בענייננו, בשים לב למועדים שצוינו לעיל ולכך שהתביעה הוגשה בשנת 2012, ברי כי תקופת ההתיישנות חלפה. 9.2 התובעת טענה, כי התביעה היא 'תביעה במקרקעין', כמשמעות מונח זה בחוק ההתיישנות, ועל כן תתיישן בחלוף 15 או 25 שנה (סע' 5(2) לחוק ההתיישנות). אין בידי לקבל טענה זו כלל ועיקר; 9.3 עסקינן בתביעה שעניינה ליקויי בנייה, ובשים לב לעילותיה והסעדים מפורטים בה, דעתי היא שאין לראות בה בתביעה במקרקעין. התביעה דנן אינה תביעה לקיום זכות או טובת הנאה בקרקע, אלא לפיצוי בעין - תיקון ליקוי נטען. אין לראותה כתביעה במקרקעין רק בגלל שהפיצוי הנדרש הוא בגין נכס מקרקעין "כשם שתביעת מחיר הקרקע המשמשת נשוא חוזה מכר שנעשה בין צדדים פרטיים, איננה 'תובענה במקרקעין', אלא רואים אותה כתביעה כספית גרידא" (וראו: ע"א 216/66 עיריית ת"א-יפו נ' חג' מחמד אבו דאיה, פד"י כ(4) 522 בעמ' 528-529). 9.4 בפרשנות המוצעת ע"י התובעת, יהא כדי להביא לכך שתקופת ההתיישנות ביחס לתביעות ליקויי בנייה תתארך, לטעמי באופן שגוי, לפרק זמן של 15 או 25 שנה, וסבורני שלא לכך התכוון המחוקק. 9.5 אעיר, כי בבוא בית המשפט לשקול טיעון זה דומני, כי עליו לשים לנגד עיניו, בין היתר, את המשמעות הכלכלית-מסחרית-הכללית של תוצאות קביעתו: אם קבלן ידע, כי ניתן יהיה להגיש נגדו תביעות בגין ליקויי בנייה עד 25 שנה ממועד גמר הבנייה (בשונה מתקופת התיישנות של 7 או 10 שנים, כפי שקיים כעת, ויפורט בהמשך), ברור כי תהא לכך השלכה ישירה ומשמעותית ביותר על מחירה של הדירה. דומני כי במיוחד בעת הזו, אין צורך להרחיב בסוגיית יוקר הדיור במדינת ישראל, הדרכים שננקטות (או שלא ננקטות) להורדת מחירי הדירות, והשלכות הרוחב שעשויות להיות להכרעה ממין זו. 10. חוות דעת מומחי התובעת 10.1 אף אם אצא מנקודת הנחה לפיה אין לראות בתובעת כמי שידעה לעמוד על היקף או טיב התופעה (נשירת האריחים) מיד לאחר אכלוס הבניין, הרי שבאה חוות הדעת של מומחה התובעת, מר יוסי בן חורין מחברת טרמינל שרותי הנדסה, מיום 9.5.02, שצורפה לבקשת הנתבעות לסילוק על הסף כנספח ב' ואוזכרה בסע' 6 למכתב ב"כ התובעת מיום 8.2.11, ומלמדת כי כבר בשנת 2002 ידעה התובעת על היווצרות עילת התביעה, למצער על קיומם של ליקויים בחיפויי הבניין. כך, בסע' 6 למכתב מיום 8.2.11 נרשם - "וזה קבע חד משמעית, עוד ביום 9/5/2002, כי הליקויים בחיפוי הבניין נגרמו בגין חריגה מבנייה, ערבוב של סדרות ייצור שונות של אריחים, גימור לקוי, חיתוך לקוי ועוד" (ההדגשה במקור). 10.2 על כן, גם אם אראה את עילת התביעה ככזו שנולדה רק בחודש מאי 2002, כאשר קיבלה התובעת את ממצאי חוות דעת המומחה, עדיין אין בכך כדי לסייע לתובעת, שכן גם במקרה זה תקופת ההתיישנות חלפה כבר במאי 2009 (כעבור 7 שנים). 10.3 התיישנות שלא מדעת 10.3.1 בהקשר זה, אני דוחה את טענת התובעת לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, כמו גם את טענתה כאילו יש למנות את תקופת ההתיישנות רק עם קבלת חוות הדעת של ד"ר אורי קורן משנת 2011 (אשר צורפה כנספח 6 לכתב התביעה). 10.3.2 סעיף 8 לחוק ההתיישנות עניינו 'התיישנות שלא מדעת', ובנסיבות כמתואר לעיל (האמור במכתב מיום 8.2.11 ועצם קיומה של חוות דעת משנת 2002), ברור, שאין זה המקרה שבפניי: המדובר בבניין בו מתגוררת התובעת מאז שנת 1998. נפילת אריחי חיפוי מחזיתות הבניין הינו דבר שלא יכול "להעלם" מעיניה, תרתי משמע. העובדה כי דיירי הבניין פנו למומחה לשם עריכת חוות דעת עוד בשנת 2002 מלמדת על כך שאמנם בפועל הבחינו בליקוי הבולט כבר אז. 11. סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] 11.1 סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, שכותרתו 'תחילת התיישנות' קובע - "לענין תקופת-התיישנות בתובענה על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: ... (2) "מקום שעילת התובענה הא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק". 11.2 בענייננו, אף אם אניח, כי גילוי הנזק נעשה בשנת 2011 (עובדה שאינני מקבלת, כמפורט לעיל), אירוע הנזק היה לכל המאוחר בסוף שנת 1998, עת הושלמה הקמת הבניין; בסע' 21 לחוות דעתו של ד"ר אורי קורן מטעם התובעת, מציין המומחה, כי הליקוי נובע מביצוע לקוי של הקמת המבנה עצמו. משכך, 10 שנים מיום אירוע הנזק (סוף שנת 1998) חלפו בסוף שנת 2008. 12. הוא הדין גם באשר לעילת התביעה בהתבסס על חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973. 12.1 כעולה מהוראות החוק, מוכר לא קיים חובותיו כלפי קונה אם - "תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי-התאמה והקונה...הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים" (סע' 4(א)(3) לחוק). 12.2 לפי סע' 9 לתוספת, תקופת הבדק ביחס ל"התנתקות, התקלפות או התפוררות של חיפויי חוץ", הינה שבע שנים מיום מסירת החזקה בדירה לרשות התובעת. 12.3 תקופת הבדק והאחריות יחד הן עשר שנים ומסתיימות בסוף שנת 2008 (עשר שנים מאכלוס הבניין). 12.4 משכך, לא ניתן לומר עוד כי בשנת 2011 (מועד עריכת חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה) או בשנת 2012 (עת הוגשה התביעה) לא קיימו הנתבעות חובותיהן כלפי התובעת בהתאם לחוק זה. תקופת הבדק ותקופת האחריות חלפו זה מכבר. 13. התוצאה היא כי התביעה נדחית. בנסיבות הכוללות של העניין, בהן אין בין הצדדים מחלוקת של ממש כי עלות תיקון חזיתות הבניין נאמדת בכמה מאות אלפי ש"ח (אם לא למעלה מכך), ולמרות קבלת בקשת הנתבעות, אני סבורה כי ראוי שכל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. חיפויסוגי אריחים (רצפה)בנייןבתים משותפים