תביעה נגד מכללה בגין לימודי רפואה סינית בפניי תביעה כספית ע"ס 100,000 ₪ לכל אחד מהתובעים. סה"כ 300,000 ₪. מהות התביעה, הינה טענתם של התובעים כי נרשמו ללימודי רפואה סינית אצל הנתבעת, וזו האחרונה הפרה את התחייבותה כלפיהם וגרמה להם לנזקים הנתבעים בכתב התביעה. התיק נשמע בראיות. להלן יפורטו טענות התובעים בסיכומיהם: התובעים פנו לנתבעת לאחר שראו פרסום שלה על פתיחת כיתה לרפואה סינית, אשר במסגרתו נכתב, כי תקופת הקורס הינה ארבע שנים, ובכל שנת לימוד התלמידים ילמדו 800 שעות, יומיים בשבוע ובשעות אחה"צ. עוד נכתב בפרסום, כי המסיים את הלימודים מקבל עם סיומם תעודה מוכרת על ידי האגודה העליונה לרפואה אלטרנטיבית בישראל, המכשירה אותו לעבוד במקומות כגון קופות-חולים, מרפאות פרטיות ועוד. התובעים נרשמו אצל הנתבעת ללימודים, ואף שילמו את שכר הלימוד שנדרשו לשלם כתנאי לתחילת הלימודים. בשנת הלימודים הראשונה הובטח לתובעים, כי ילמדו את הקורסים שיאצו, רפלקסולוגיה ועיסוי רפואי, הבטחה שלטענתם אף קיבלו אותה כשנרשמו ללימודים, וכן בהסתמך על הפרסום בעיתונות שעשתה הנתבעת. הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה כלפי התובעים בשנה הראשונה כאשר לא השלימה להם את 3 הקורסים הנ"ל ולא לימדה אותם 800 שעות בשנה הראשונה. התובעים טוענים, כי עד סיום השנה הראשונה מחו בפני הנהלת הנתבעת ודרשו הסברים בגין השנה הראשונה, וכן בגין אי עמידת הנתבעת בהתחייבותה כלפי התובעים. לטענתם, כתוצאה מכך התחייבה הנתבעת ו/או מי מטעמה להשלים את השעות החסרות בשנה השנייה ללימודים, ועל סמך התחייבותה זו נרשמו התובעים לשנה ב' ואף שילמו את שכר הלימוד הנדרש. הנתבעת לא קיימה הבטחתה זו והמשיכה במחדלה, לא השלימה את השעות החסרות ואף לא סיפקה את שעות הלימוד כמתחייב וכנדרש עבור שנה ב'. התובעים מתייחסים לטענת הנתבעת, כי נפלה טעות בפרסום ובמקום לרשום כי ילמדו 800 שעות במשך ארבע שנים, נרשם כי ילמדו 800 שעות בכל שנה. התובעים מציינים, כי הנתבעת טענה, כי זו הטעות היחידה שנפלה בפרסום ומפנה בהקשר זה לעדות מנהל הנתבעת. לאור טענה זו של הנתבעת, כי לא נפלה כל טעות אחרת מלבד זו המצוינת לעיל, טוענים התובעים כי לא נפלה טעות בפירוט הקורסים שהיו התלמידים אמורים ללמוד כל שנה. לטענתם, בשנה הראשונה הנתבעת התחייבה ללמדם את הקורסים שיאצו, רפלקסולוגיה ועיסוי רפואי, ובפועל מלבד הקורס עיסוי רפואי לא למדו התובעים דבר. לטענתם, הוטעו על ידי הנתבעת לאחר שהתברר כי היקף השעות השנתי לא הגיע אף ל-150 שעות, וכן לא ניתנה להם כל תוכנית לימודים מובנית, מסודרת וידועה מראש. התובעים טוענים, כי העדר תוכנית לימודים, והשינויים התקופתיים בשעות הלימוד הם חלק מסממנים רבים המעידים על כך, כי נציגי המכללה כלל לא ידעו כיצד תיבנה תוכנית הלימודים. התובעים טוענים, כי עם סיום שנת הלימודים הראשונה וכן עם תחילת שנת הלימודים השנייה פנו להנהלת הנתבעת ומחו בפנייה על אי קיום התחייבויותיה והבטחותיה. לטענתם, לא הפיקו כלל תועלת מן הלימודים במכללה ואיבדו למעשה תקופת זמן של שנתיים ימים, שאותה סברו להקדיש ללימודים. בנסיבות הללו נאלצו להפסיק את לימודיהם אצל הנתבעת ועברו ללמוד במוסדות אחרים. משכך טוענים התובעים, כי הנתבעת סטתה באופן מהותי מהפרסום אשר עשתה, לפיו תעניק לסטודנטים הלומדים ברשותה תעודה המוכרת על ידי האגודה הישראלית לרפואה סינית. אליבא דה התובעים, על הנתבעת להשיב להם את כל ההוצאות שנטלו במהלך השנים, כדלקמן: שכר הלימוד אשר שולם על ידם במלואו למשך שנתיים - בסה"כ 26,000 ₪ לכל תובע בנפרד לפי מתכונת הלימודים. הוצאות נסיעות למשך תקופה של שנתיים- 12,000 ₪ כל אחד. אובדן השתכרות- לטענתם לפי חישובים בזמנים הרלוונטים לתביעה זו היה משתכר כל אחד מהתובעים 2,500 ₪ לחודש, ובסה"כ 50,000 ₪ כל אחד. עוגמת נפש- 12,000 ₪ לכל אחד. התובעים מוסיפים, כי הנתבעת לא טרחה לפרסם פרסום שני בעיתונות, אשר מבטל את הפרסום הראשון שלטענתה נפל בו טעות. כן נטען כי, טענת מנהל הנתבעת ומנהל המגמה בעדותם, כי הוסבר לתלמידים במפגש הראשון שנפלה טעות בפרסום ובמקום 800 שעות בשנה ילמדו 800 שעות בארבע שנים, לא הוכחה בדרך כזו או אחרת. לטענתם, הנתבעת היתה חייבת לקבל את אישור התלמידים בכתב לפחות. התובעים מציינים, כי טענת הנתבעת לטעות בפרסום שפרסמה בעיתונות לא הוכחה, ולראיה הנתבעת משכה את תצהיר הגרפיקאי שהיה אחראי על אותו פרסום. כך או כך טוענים התובעים, כי חלה על הנתבעת חובת פיקוח על הפרסום. התובעים טוענים, כי העד אבו שקארה, כמנהל המגמה לרפואה סינית אצל הנתבעת, העיד בצורה סותרת. התובעים מפנים לעדותו, בה העיד כי הוא זה אשר הכין את תוכנית הלימודים ושלח אותה לאגודה כדי שתאושר. לטענתם, אבו שקארה לא טרח להציג או לצרף העתק התוכנית שהוגשה ואף בעדותו העיד, כי אינו זוכר את מספר השעות שיועדו לכל קורס. עוד נטען, כי במענה לשאלה אילו קורסים היו אמורים התלמידים ללמוד בשנה א', הזכיר שמות קורסים שאינם במערכת השעות, ואף לא נלמדו בפועל. התובעים טוענים, כי הן מנהל המגמה והן מנהל המכללה התחמקו מהשאלות שנשאלו בחקירה הנגדית וענו תשובות לא ענייניות, בזמן שהם ורק הם חייבים לספק תשובות בנוגע לתוכנית הלימוד. לטענתם, באותה צורה שנהגו בה בחקירה בבית המשפט נהגו כלפי התלמידים- הם לא ענו להם ולא סיפקו להם מידע מספיק על תוכנית הלימוד, הטעו אותם והציגו להם מצג שווא. עוד נטען, כי הנתבעת הפרה אף את התחייבויותיה, כאשר העניקה לתובעים תעודה עבור השלמת קורס אחד שהינו עיסוי רפואי, ממכללה שאינה מאושרת מהאגודה הישראלית לרפואה סינית. לטענתם, התעודה שניתנה להם הונפקה ממכללת זינבר, שהתובעים אינם מכירים, והיא אינה המכללה שפנו אליה ושלמו לה את שכר הלימוד. לא זו אף זו, מעיון ברשימת המכללות המאושרות על ידי האגודה לרפואה סינית עולה, כי מכללת זינבר אינה מאושרת ואינה מוסמכת ללמד רפואה סינית. התובעים טוענים, כי לא ידוע להם האם לתעודה זו יש ערך כלשהו בשוק העבודה והאם מכללת "זינבר" הינה מוסד אקדמי המוכר על ידי גוף רשמי כלשהו. לטענתם, עולה מכך הספק, כי הנתבעת נאלצה להשתמש בשם מכללת "זינבר" מהטעם, כי הנתבעת עצמה אינה מוכרת ו/או אינה מוסמכת להעניק תעודות. לטענתם, גרסת מנהל המגמה ומנהל המכללה לא מתיישבות עם המקובל בתחום הרפואה הסינית, ולראייה צירפו התובעים לתצהירם את תוכנית הלימוד שלהם במכללת סים, אליה עברו ללמוד מהנתבעת. לגרסתם, מדובר בתוכנית לימוד רצינית, אשר מכילה בכל שנת לימוד 800 שעות, כאשר התובעים או חלק מהם למד אותה ואף קיבל תעודה ממכללת סים, מאושרת על ידי האגודה. התובעים מדגישים, כי המקובל בתחום הרפואה הסינית הוא שבכל שנה תלמיד חייב ללמוד כ-800 שעות לימוד ולא 200 שעות. להלן יפורטו טענות הנתבעת בסיכומיה: ראשית טוענת הנתבעת, כי התובעים לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם במשפט האזרחי (מאזן ההסתברויות) ולא הצליחו להוכיח את טענותיהם. לטענתה, התובעים מבססים את גרסתם לרוב על עדותם בלבד, וללא צירוף מסמכים התומכים בה. הנתבעת הגישה מטעמה ארבעה תצהירים: תצהיר של מנהל הנתבעת- מר טליע סעב, תצהיר מטעם המרצה ד"ר אבו שקארה, תצהיר מטעם מר ווחיד בדארנה - סטודנט שלמד במכללה בזמנים הרלוונטים, ותצהיר מטעם הגרפיקאי שעיצב את הפרסום- מר חליל עווד. הנתבעת מציינת, כי וויתרה על עדותו של הגרפיקאי והסטודנט וזאת בהתאם להמלצת בית המשפט, כי אין צורך בעדותם, ובשל כך ביקשה למשוך את שני התצהירים. ביחס לטענת התובעים, כי המקובל בתחום הרפואה הסינית הינו, כי בכל שנה חייב תלמיד ללמוד כ-800 שעות לימוד ולא 200 שעות, משיבה הנתבעת כי לא ברור לה מה המקור לטענה זו, וכי התובעים לא צירפו חוות דעת של מומחה בתחום הרפואה הסינית ו/או כל מומחה אחר הבקיא והמוסמך לתת חוות דעת מתאימה. לטענתה, טענות התובעים הן בגדר עדות סברה, שכן המדובר במסקנות, דעות והתרשמויות של התובעים ולא של עד מומחה. לטענת התובעת, עסקינן בשלושה תובעים שונים, שלכל אחד מהם נסיבות אישיות שונות (כגון גיל, מקום עבודה, מגורים), אך עיון בתצהירי העדות הראשית מטעמם, עולה כי שלושת התצהירים זהים לחלוטין מבחינת מבנה, תוכן וניסוח. זאת ועוד, גם הנזקים והסכומים הנטענים בתצהירים והנתונים הנטענים אודות השכר שלהם זהים לחלוטין. הנתבעת תוהה על עניין זה ושואלת- כיצד יתכן, למשל, שלכל התובעים נגרמו אותם הפסדי שכר ואותן הוצאות? לא זו אף זו, לא הוצגו לטענתה, ראיות התומכות בסכומים הנטענים. עוד נטען כי התגלו סתירות רבות בין עדותם של התובעים בבית המשפט לבין תצהיריהם. כך למשל, מפנה הנתבעת לתצהיר מטעם התובעת 2 בו היא ציינה, כי לא השלימה וסיימה את לימודיה במכללת "CIM", ואילו במהלך חקירתה הנגדית טענה, כי למדה במכללה זו 4 שנים ואף קיבלה תעודה. הנתבעת מוסיפה, כי התובעת 2 אף לא צירפה תעודה המעידה על טענתה זו ולא בכדי. ביחס לנרשם במודעת הפרסום בעיתון, כי יינתנו לתלמידים 800 שעות בשנה, מבהירה הנתבעת כי מדובר בטעות אנוש של הגרפיקאי בזמן הכנת המודעה. הנתבעת מדגישה, כי כבר במפגש הראשון הוסבר לסטודנטים על ידי המרצה, כי נפלה טעות בפרסום והכוונה הייתה ל-800 שעות לכל תקופת הלימודים. עוד נטען, כי הוסבר לכל הסטודנטים, לרבות התובעים, כי הלימודים יתקיימו יומיים בשבוע למשך שלוש שעות, והכל בהתאם לתוכנית לימודים מובנית וידועה מראש, כאשר לא היתה חריגה כלשהי מתוכנית הלימודים והסילבוס. הנתבעת מפנה בהקשר זה לעדותו של המרצה מטעמה, ד"ר אבו שקארה, אשר העיד, כי לכל מכללה יש קריטריונים משלה, כאשר הדבר כפוף לאישור האגודה לרפואה סינית. לטענתו תהליך האישור החל דרך האגודה העליונה לרפואה סינית מסורתית בישראל, אשר ד"ר שקארה חבר בה, ונתקבל לבסוף אישור מתאים לאחר שליחת תוכנית לימודים, כי התוכנית מאושרת ואפשר להתחיל להעביר את הקורס. הנתבעת מדגישה, כי תוכנית הלימודים אושרה על ידי האגודה, שכן האגודה הינה הגוף העליון היחיד המאשר בתי ספר ללמד את מקצוע הרפואה הסינית. לטענתה, אישור זה אשר צורף לראיותיה, מדבר בעד עצמו ושולל את כל טענותיהם של התובעים. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי עוד בטרם תחילת הלימודים חולקו לתובעים עלון, מערכת שעות מפורטת וסילבוס, המפרט את תוכנית הלימודים בתחילת שנה א', כאשר אלו נמסרו להם בישיבה הראשונה שהתקיימה בנוכחות כל הסטודנטים, לרבות התובעים. הנתבעת מבהירה, כי התובעים לא סיימו את לימודיהם אצלה, כי הם בחרו שלא לעשות זאת, ומשכך אין להם להלין אלא על עצמם. לדידה, התובעים נרשמו אצלה ללימודים מרצונם החופשי ולאחר שראו ובדקו את תוכנית הלימודים והיו אף בראיון אצל הנתבעת. מעבר לכך, עצם הימשכות הלימודים מעבר לשנה הראשונה היא ההוכחה לטענתה, כי לא היתה בפי התובעים, שכבר סיימו שנה ראשונה, טענה כלשהי, שמנעה מבעדם להירשם לשנה השנייה. לגרסתה, אם אכן לא היתה תוכנית לימודים, כטענת התובעים, ושעות הלימוד היו בניגוד לידוע להם, מדוע בחרו התובעים להסתכן וללמוד שנה שניה? כמו כן, לא היתה פניה ו/או תלונה כלשהי מטעם התובעים, לא בכתב ולא בע"פ, בכל הקשור לתוכנית הלימודים ו/או מספר השעות, וכך העידו מר טליע וד"ר אבו שקארה. הנתבעת מבהירה, כי הינה מוסד לימודים מוכר, והמרצים המלמדים בה מוסמכים ומוכשרים ומצרפת אישורים ותעודות המלמדים על כך. לטענתה, הוכרה בשנה הראשונה על ידי האגודה וקיבלה אישור מתאים על כך. לגבי השנה השנייה טוענת הנתבעת, כי היתה בתהליך הכרה, אך בשל התנהלות התובעים וסטודנטים אחרים בוטלו הלימודים, שכן לא היו מספיק תלמידים בקורס, ועל כן לא המשיכה בתהליך ההכרה. לטענת הנתבעת, התובעים למדו וסיימו את שנה א' אצלה, וכל אחד מהם קיבל תעודה מתאימה בהתאם לסיום הקורס עיסוי רפואי מוסמך, ולאחר שעמדו בהצלחה בכל בחינות הגמר בשנה א'. הנתבעת מדגישה, כי התעודות שהעניקה הן תעודות מוכרות באגודה העליונה לרפואה אלטרנטיבית בישראל וגם באגודה הישראלית לרפואה סינית, וזאת בניגוד לטענת התובעים. לגרסתה, עשתה מעבר לנדרש ואף הנפיקה באמצעות האיגוד תעודת חבר אגודה לכל שנת לימוד בה למדו התובעים ושאר הסטודנטים. בנוסף, במסגרת השתלמויות והתנסות קלינית בבית החולים ס.נ.א בירכא, עברו התובעים התנסות קלינית בת 300 שעות בפיקוח פיזיותרפיסטים, וקיבלו על כך אישורים. הנתבעת טוענת, כי כל טענותיהם של התובעים הן בגדר טענות בלבד שלא הוכחו, כאשר נמנעו מלצרף חוות דעת מומחה לביסוס טענותיהם באשר לתוכנית הלימודים והנושאים שנלמדו בה. זאת ועוד, לטענתה התובעים לא טרחו לזמן לעדות נציג מוסמך מטעם מכללת "CIM" בכל הקשור לטענותיהם על הלימודים במכללה זו. הנתבעת מוסיפה, כי לא הוכח, כי התובעים סיימו את לימודיהם במכללת "CIM", כאשר הם לא הציגו אישורים ו/או תעודות בדבר סיום הלימודים במכללה זו, ולא צירפו גיליון ציונים ו/או רשימת הקורסים שסיימו בה. אף ביחס לטענות התובעים לעניין הוצאות ו/או הפסדי שכר טוענת הנתבעת כי התובעים לא צירפו אסמכתאות רלוונטיות ו/או תלושי שכר. התובעים אף לא הציגו לטענתה כל אסמכתא בדבר גובה שכר הלימוד במכללת "CIM". לסיכום טוענת הנתבעת, כי מילאה את כל התחייבויותיה כלפי התובעים, אשר לא הצליחו להוכיח את טענותיהם, ומשכך יש לדחות את התביעה כנגדה. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, בתצהירים, בסיכומים, בנספחים שצורפו להם ובפרוטוקולי הדיון, אני נותן בזאת את פסיקתי: דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט בהמשך. להלן נימוקי בית המשפט בהגיעו לתוצאה האמורה: התובעים נרשמו ללימודים אצל הנתבעת על פי פרסום שפרסמה בעיתון/עלון. הנתבעת אינה מכחישה פרסום זה, אך כאמור טוענת, כי נפלה בו טעות אנוש, כאשר הגרפיקאי שערך את המודעה רשם בה, כי יילמדו 800 שעות בכל אחת משנות לימודים, כאשר לטענתה של הנתבעת היה אמור להרשם שילמדו 800 שעות לכל תקופת הלימודים, שהינה ארבע שנים. הגרפיקאי לא העיד בסופו של יום בבית המשפט והנתבעת ביקשה להוציא את תצהירו מבית המשפט. כך יוצא, כי לפנינו מסמך בכתב כנגד טענה בע"פ. עם זאת, גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי נפלה טעות בפרסום (בשל טעות אנוש), כאמור לעיל, הרי שזו לכאורה הטעות היחידה לה טוענת הנתבעת בפרסום וכפועל יוצא מדבריה אלו, ניתן להסיק ששאר הפרטים המצוינים בו נכונים ואינם נתונים במחלוקת. וכך העיד מנהל הנתבעת, מר סעיד טליע, בפרוטוקול הדיון מיום 20.02.14: "ש: באותו פרסום הטעות רק ב-800 שעות ב-4 שנים? ת: הטעות רק בשעות, של הגרפיקאית. ש: באותו פרסום גם צוין שבשנה הראשונה אתם מלמדים שיאצו, רפלקסולוגיה, עיסוי רפואי? ת: נכון. ש: השלמת את העיסוי? ת: כן. ש: כמה שעות? ת: אני לא אחראי על תוכנית לימודים. מדובר במנהלה. אני לא אחראי על תוכנית לימודית. לגבי הקורסים- שלושתם נלמדו בשנה הראשונה". קראתי את מודעת הפרסום (אציין כי נעזרתי במתורגמנית לערבית לצורך כך). הנתבעת ציינה בפרסום זה אילו מקצועות ילמדו הסטודנטים בכל שנת לימודים, כאשר בשנה הראשונה ללימודים צוין, כי ילמדו המקצועות "שיאצו, רפלקסולוגיה, עיסוי ריפוי". כאמור, התובעים טענו, כי מלבד הקורס עיסוי רפואי לא למדו כל קורס נוסף. התובעים הציגו את התעודות שקיבלו מהנתבעת עבור השלמת קורס זה בלבד (ממכללת זינבר). הנתבעת טענה מנגד, כי כבר במפגש הראשון ללימודים הוסבר לסטודנטים, לרבות התובעים, כי נפלה טעות בפרסום והכוונה היתה ל-800 שעות לכל תקופת הלימודים, וחולק להם סילבוס, המפרט את תוכנית הלימודים כולה, שאושרה על ידי האגודה. הנתבעת הדגישה, כי תוכנית זו היתה מסודרת, מובנית וידועה מראש, ולא היתה חריגה כלשהי ממנה. לתצהירו של ד"ר אבו שאקרה צורף אישור מטעם האגודה הישראלית לריפוי סיני ומסורתי, המאשר את תוכנית הלימודים שהגיש. הנתבעת מדגישה, כי מערכת השעות המפורטת והסילבוס המפרט את תוכנית הלימודים נמסרה לסטודנטים, לרבות התובעים, בתחילת שנה א', בישיבה הראשונה שהתקיימה בנוכחותם. כשנשאל ד"ר אבו שאקרה בפרוטוקול הדיון מיום 20.02.14 על תוכנית הלימודים העיד כדלקמן: (ההדגשות שלי- השופט ע.נ.) "ש: תציג לי את שנה א'. ת: בתוכנית הלימודים שמתפרסת 4 שנים, כל קורס נעשה בנפרד. ש: מה היו התלמידים אמורים לקבל בשנה א'? ת: רפואה סינית שנה א', קורס דיקור שנה א'. יש מסמך ואני מראה לך. ש: ידוע לך שהפרסום שפרסמה המכללה היתה שתלמד שיאצו, עיסוי רפואי, רפלקסולוגיה, הקורסים האלו זה הקורס שאתה מציג? ת: לא. התלמידים נרשמו לתוכנית לימודים של 4 שנים כאשר יש מקצועות שהם שיאצו, רפלקסולוגיה ועיסוי, כוסות רוח ומוקסה, כל המקצועות משולבים במשך הלימודים ב-4 שנים. אפשר להתחיל בשנה ראשונה ואפשר בשנה שניה ואפשר בשנה השלישית וגם בחמישית אם היתה כזו. ש: אתה מרצה למה? ת: כל המקצועות אני מלמד. ש: היית אמור ללמד את התובעים אצל הנתבעת? ת: כן. ש: איזה קורסים העברת בפועל? ת: התחלנו בשיאצו ועיסוי משולב עם רפואה סינית וכל המקצועות יחד, במטרה להביא כלים לתלמידים כדי להביא אותם למצב שיתפרנסו מהעבודה תוך כדי לימודים. הם נשלחו בסיום לבי"ח סנא לעשות סטאז' 360 שעות. בעקבות זה קיבלו את התעודה כדי שיתחילו לעבוד ולהתפרנס מהלימודים שלמדו". ובהמשך: "ש: שיאצו, העברת את הקורס במלואו? ת: התחלנו. לא זוכר אם במלואו. מקצוע שיאצו כפוף לרפואה סינית. הדיקור זה טיפול במחטים כך ששניהם קשורים אחד בשני. התחלנו בשיאצו כדי לשלב רפואה סינית. ש: כמה זמן אמור לקחת קורס של שיאצו? ת: יש 4 שנים. אפשר גם בשנה אחת לסיים. ש: למה לא סיימת בשנה ראשונה? ת: זה לפי תוכנית לימודים. הוספנו גם לימודי אנטומיה וכל מיני מקצועות". 6. מעיוני בתוכנית הלימודים שצירף ד"ר אבו שאקרה לתצהירו עולה, כי תוכנית הלימודים נפרשת על פני ארבע שנים, כאשר כל שנה לומדים נושאים שונים ומגוונים, והכל תחת הכותרת "רפואה סינית". בשנה א' צוין, כי תלמד תאוריה וכן נקודות דיקור. ברי כי מעדותו של ד"ר אבו שאקרה לעיל וכן מעיון בתוכנית הלימוד, הנתבעת לא נצמדה לפרסומה ולא לימדה את שלושת הקורסים שצוינו שילמדו בשנה א'- שיאצו, רפלקסולוגיה ועיסוי ריפוי. בכך למעשה, הציגה הנתבעת בעליל מצג שווא בפני הסטודנטים שנרשמו ללימודיה, וזאת אף מבלי לקבוע החלטה כזו או אחרת לעניין הטעות שנטענה על ידי הנתבעת בפרסומה, בדבר מספר השעות שילמדו. יחד עם זאת, אני סבור, כי אם התובעים לא היו מרוצים מתוכנית הלימודים כפי שהיא, לא היו ממתינים, לומדים, משקיעים ומבזבזים מזמנם שנת לימודים שלמה ואף נרשמים ללימודי שנה ב'. התובעים טענו, כי על בסיס התחייבות הנתבעת כלפיהם להשלים את השעות החסרות בשנה ב' ללימודים, נרשמו לשנה ב'. התובעים העידו, כי הבטחה זו ניתנה להם בע"פ על ידי מנהל הנתבעת. לטענתם, הוטעו על ידי הנתבעת לאחר שהתברר, כי היקף השעות השנתי לא הגיע אף ל-150 שעות, וכי בניגוד לטענתה, לא ניתנה להם כל תוכנית לימודים מובנית, מסודרת וידועה מראש. הייתי מצפה מהתובעים, שאם ראו, כי במהלך השנה הראשונה ללימודיהם חלה סטייה משמעותית מתוכנית הלימודים שהובטחה בהתאם לפרסום, ושהם לא מקבלים כל תמורה מהנתבעת, כטענתם, היו מנסים להקטין את נזקם על ידי עזיבת הלימודים בשלב מוקדם יותר תוך בקשת כספם חזרה, או לכל הפחות לא להירשם ללימודי שנה ב' תחת הסתמכות על הבטחה בע"פ בלבד מהנתבעת, כפי שנטען על ידם. התובע מס' 1 בתצהירו טען, כי "מחדליה של המכללה החלו להתגלות אחד אחרי השני כבר בחודשים הראשונים ללימודים". האם עולה על הדעת שתלמיד החש, כי לא מקבל כל תמורה במהלך שנה שלמה, ימשיך את לימודיו לשנה שנייה ויתרה מזאת- אף ישלם את שכר הלימוד במלואו בגין השנה השנייה? נראה כי היתה אפשרות בידי התובעים לנסות להקטין את נזקם. 7. יש לציין, כי התובעים קיבלו תעודה עם סיום שנה א'. תעודה זו איננה מן הנתבעת עצמה אלא מצויין עליה "זינבר המכללה לטבעונות בע"מ". גם בהקשר זה לא ברור מדוע התעודה היא מגוף זה ומה מעמדו של הגוף ומדוע לא מהנתבעת עצמה. הטענות של הנתבעת, כי מדובר בתעודה המוכרת ע"י האגודה העליונה לרפואה אלטרנטיבית וגם באגודה הישראלית לרפואה סינית, לא הוכחו ולא ברור מדוע ניתנו ע"י המכללה האמורה ולא ע"י הנתבעת עצמה, אליה נרשמו התובעים ועליה שמו את יהבם. 8. טענת התובעים, כי המקובל בתחום הרפואה הסינית הוא שבכל שנה תלמיד חייב ללמוד כ-800 שעות לימוד לא הוכחה. התובעים לא צירפו חוות דעת מומחה בתחום או אישור של גוף רשמי ארצי המעיד על כך. התובעים צירפו כראייה את תוכנית הלימוד שלהם במכללת "CIM", אשר לטענתם מראה, כי מדובר בתוכנית לימוד רצינית, אשר מכילה בכל שנת לימוד 800 שעות. עם כל הכבוד, אין באפשרותי להסתפק בראייה הזו על מנת לבסס את טענת התובעים בדבר המקובל בתחום לימוד הרפואה הסינית, מה שגם שלא העיד במשפט נציג מטעם מכללת "CIM". הייתי מצפה כי בסוגייה כל כך מהותית הנוגעת לבסיס טענתם של התובעים, אשר תבעו סך של 100,000 ₪ כל אחד, כי יגיע נציג של מכללת סים ויבהיר את התמונה בפני ביהמ"ש, דבר שלא נעשה ועל כן יש לזקוף זאת לחובת התובעים. 9. התובעים תבעו ראשי נזק בסכומים לא מבוטלים כלל, כאשר את חלקם לא גיבו והוכיחו, אלא הם נטענו בעלמא. כך למשל, לא הוצגו כל קבלות על נסיעות כלל, וכן לא הוצגו תלושי שכר לעניין אובדן השתכרות. כך או כך, התובעים עצמם טענו, כי הלימודים התקיימו יומיים בשבוע ובשעות אחה"צ, על פי הפרסום. אני סבור, כי אין בלימודים פעמיים בשבוע, בשעות אחה"צ, לפגוע בפרנסתם של התובעים, ככל שהיו עובדים, ואני אף מקבל את טענת הנתבעת כי משהחליטו התובעים להפוך לסטודנטים היה עליהם לקחת מצב דברים זה בחשבון. 10. הפועל היוצא מכל האמור לעיל, הוא שאני דוחה את הטענות המתייחסות לראשי הנזק של אובדן שכר שלא הוכח כלל, אך נכון לפצות את התובעים, לאור מצגי השווא שהוצגו להם בהתאם לאמור לעיל ובשים לב לחובות הקטנת הנזק כדלקמן: אדגיש, כי התובעים שילמו שכר לימוד על שנתיים, כאשר אחרי שנה ראשונה קיבלו תעודה ממכללת "זינבר" כאמור לעיל, ולגבי השנה השנייה למעשה לא סיימו את לימודיהם ועזבו את הלימודים בשלב כזה או אחר, דבר שיש לקחת אף הוא בחשבון. כל אחד מהתובעים שילם שכר לימוד למשך שנתיים בסכום של 26,000 ₪. בשים לב להערותיי בנוגע לחובות הקטנת נזק ועזיבת הלימודים במהלך השנה השנייה , מבלי שימתינו עד סיום השנה, אני מפצה את התובעים בסכום של 18,000 ₪ כל אחד. בנוסף, אני סבור שיש הצדקה לפיצוי בגין עוגמת נפש וכן מרכיב כללי של הוצאות, הגם שלא הוכחו הוצאות בסדרי הגודל להם טענו הצדדים, בסך של 5,000 ₪ כל תובע. סה"כ אני פוסק אפוא 23,000 ₪ לכל תובע ובסה"כ הכללי - 69,000 ₪. אני מורה להוסיף כהוצאות משפט את הסכומים הבאים: החזר אגרות בימ"ש ששולמו ע"י התובעים, בתוספת הוצאות ויציאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 10,000 ₪ + מע"מ. סכומים אלה תשלם הנתבעת לתובעים תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. סיןהשכלה גבוההמכללהרפואהביטול קורס / החזר שכר לימוד