האם תאונה תוך כדי שימוש במשאית שעליה מותקן מנוף מהווה תאונת דרכים ? זוהי תביעה לפיצוי התובע על נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה אשר ארעה ביום 26.11.2009, עת שימש כפועל אצל הנתבע. התובע הגיש את התביעה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הנתבע טוען כי התאונה נשוא כתב התביעה מהווה "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן "חוק הפיצויים") ומשכך, דין התביעה נגדו להידחות. הצדדים הסכימו כי שאלה זו - האם מדובר בתאונת דרכים אם לאו - תידון תחילה ועל כן פסק דין חלקי זה מתייחס לשאלה זו בלבד. עוד הסכימו הצדדים, כי פסק הדין יינתן על סמך התצהירים והמסמכים שהגישו בעניין זה ולאחר שמיעת טיעוניהם בעל - פה. הממצאים העובדתיים - נסיבות התאונה התובע טוען בתצהיר עדותו הראשית, כי במועד התאונה הוא עבד מטעם הנתבע במפעלי "סולתם" ביקנעם - בריתוך פרופילים של ברזל. מטרת העבודה הייתה לחלק חלל גבוה של מבנה תעשייה למספר קומות והיא התנהלה כך: משאית שהזמין הנתבע לאתר, שעליה מורכב מנוף, נכנסה לתוך המבנה, הפרופילים שהיה על התובע להרכיב במבנה היו על הרצפה. שני פועלים של הנתבע קשרו את הפרופיל באמצע עם חגורה אחת וחיברו את החגורה לאנקול שבקצה המנוף. נהג המשאית - המנופאי - התחיל בהרמת פרופיל הברזל שהיה מיועד להיות התחתית של רצפת הקומה השנייה של המבנה. אורכו של הפרופיל כ- 9 מטר ורוחבו כ- 30 ס"מ. המנופאי הרים את הפרופיל והניח אותו על גבי המסגרת. התובע ופועל נוסף עמדו על פיגום נייד עם גלגלים וריתכו יחדיו צד אחד של הפרופיל למסגרת הרצפה, כשבמקביל אליהם בנו של הנתבע ופועל נוסף ריתכו את הפרופיל למסגרת בקצה השני. בסיום הריתוך של שני צדי הפרופיל, ניגש התובע על גבי הפיגום, שחרר את החגורה, ואז ירד והזיז עם הפועל הנוסף את הפיגום לכיוון מקום הריתוך של הפרופיל הבא - השני. כך בדיוק ביצעו התובע ושאר הפועלים את ריתוך הפרופיל השני וכשסיימו, הזיזו את הפיגום לכיוון מקום הריתוך של הפרופיל השלישי, שבמהלך העבודה עמו ארעה התאונה כך: התובע והפועל הנוסף עמדו על הפיגום והמתינו שהמנופאי יניח את הפרופיל השלישי, אך הפעם הוא לא הצליח להניח את הפרופיל, משום שברזל מגג המבנה הפריע לתנועת המנוף. לכן, המנופאי הניח את הפרופיל כדי לנסות להגיע אליו מהצד השני, תוך עקיפת הברזל שהפריע. לשם כך הוא הוריד את הפרופיל עד שקצה אחד שלו הונח על גבי המסגרת של הרצפה והוא המשיך להוריד את המנוף לאט לאט, עד שהקצה השני של הפרופיל הונח באלכסון על הרצפה למטה. בשלב הבא, אמור היה התובע להזיז את הפיגום לכיוון מקום החיבור של החגורה ולשחרר אותה ורק אחר כך יכול היה המנוף לעקוף את הברזל, אך עוד לפני שהתובע הספיק להגיע לכיוון הפרופיל ולשחרר את החגורה, החליק הפרופיל, שהיה באלכסון על גבי רצפת הברזל, יצא מתוך החיבור של החגורה ופגע בפיגום הנייד עליו עמדו התובע והפועל הנוסף. הפיגום התהפך על הרצפה יחד עמם מגובה שני מטר לערך והתובע נפגע במפרק וביד שמאל. הנתבע טוען בתצהיר עדותו הראשית, כי באותו יום הגיעה ה"משאית - מנוף" לאתר, כשהיא עמוסה בפרופילים אותם היה צריך להתקין בתוך המבנה. התאונה ארעה כאשר המנופאי הרים את הפרופיל שהיה על המשאית והחל בניסיון להכניסו לתוך המבנה למקום המיועד לכך. התובע עמד על הפיגום הנייד ועזר לקבל את הפרופיל מצד אחד יחד עם פועל נוסף ומהצד השני עמדו שני עובדים נוספים. המנופאי לא הצליח להכניס פרופיל זה לתוך המבנה עקב הפרעה של "דגואל" בחזית המבנה ולכן הנתבע ביקש ממנו להוציא בחזרה את הפרופיל, שחלקו כבר היה באוויר בתוך המבנה, ולהכניסו מהחלק השני של המבנה. ברגע זה הלך הנתבע לעשות דבר אחר באותה קומה ואז הוא שמע צעקות וראה כי התובע נפצע. הנתבע הגיש גם את תצהירו של נהג המשאית - המנופאי - חורי איהאב, אשר טען כי הוא הביא את הפרופילים ממסגרייה בכפר ריינה לשטח הבניין בו ארעה התאונה והתחיל להורידם באמצעות המנוף המותקן על המשאית. לפני התאונה הוא הספיק כבר להוריד 70% מהפרופילים ולהתקינם בעזרת התובע בבניין, אך הניסיון להכניס פרופיל נוסף דרך אותו פתח לא צלח ולכן, לפי בקשת הנתבע, הוא רצה להוציא את הפרופיל כדי להכניסו מהצד השני, אלא שלפי בקשת התובע, הניח הנהג את הפרופיל, כשהוא עדיין קשור בחגורה, על הפרופיל הקיים של המבנה, שעתיד היה לשמש כרצפת המבנה, במטרה להזיז את החגורה והאמצע וליצור שיפוע מסוים, שיאפשר את הכנסת הפרופיל למקומו. מיד עם הנחת הפרופיל, החליק הפרופיל מתוך החגורה לתוך הקומה ופגע בפיגום עליו עמד התובע. על בסיס האמור בתצהירים ניתן לסכם ולקבוע את הממצאים העובדתיים הבאים: התאונה ארעה תוך כדי שימוש במשאית שעליה מותקן מנוף. באמצעות המנוף הורמו הפרופילים בזה אחר זה, הונחו במקומם בתוך המבנה ורותכו למקומם על ידי התובע ופועלים נוספים. אין חולק כי הפרופילים הובאו לאתר הבנייה על ידי אותו רכב - "משאית - מנוף". קיימת מחלוקת מהיכן הורמו הפרופילים על ידי המנוף: התובע טוען כי הפרופילים הורמו מן הרצפה ואילו הנתבע טוען כי הם היו על המשאית ומשם הורמו על ידי המנוף. בעניין זה יש להעדיף את גרסת התובע, שכן זו נתמכת בתשובותיו של הנתבע לשאלות 10 ו- 12 בשאלון שנשלח אליו (ת/1), ולפיה הפרופילים סופקו לאתר העבודה "למיטב זכרוני לא באותו יום", והורדו תחילה באמצעות מלגזה לרצפה. רק לאחר מכן המנופאי קשר אותם ברתמות והרים אותם אחד אחד למקומם המיועד. אין חולק כי הניסיון להכניס את אחד הפרופילים למבנה לא צלח, בשל חסימה. על כן, הונח אותו פרופיל על ידי המנוף בצדו האחד על המסגרת הקיימת (שהייתה עתידה להיות רצפת אחת הקומות בבניין), ומכאן המשיך המנוף והוריד את צדו השני של הפרופיל אל הרצפה, תוך יצירת שיפוע. עובר לתאונה היה הפרופיל קשור עדיין בחגורה למנוף וממנה החליק לאחר שהונח על המסגרת בשיפוע. כך אישר התובע בתצהיר, עת טען כי עוד בטרם הספיק להגיע לפרופיל ולשחרר את החגורה, החליק הפרופיל מן החגורה ופגע בפיגום עליו עמד. זאת, בניגוד לגרסה שהעלה בסעיף 9 לכתב התביעה, ולפיה לאחר הנחת הפרופיל על המסגרת שוחררה החגורה מהמנוף ורק אז החליק הפרופיל וארעה התאונה. החלקת הפרופיל מן החגורה ארעה מיד עם הנחתו על המסגרת. כך הצהיר נהג המשאית בתצהירו, עדות המתיישבת עם טענת התובע כי עוד לפני שהספיק להגיע לכיוון הפרופיל ולשחרר את החגורה, הפרופיל החליק. דיון והכרעה - מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב סעיף 1 לחוק הפיצויים, המגדיר מהי "תאונת דרכים", קובע כי יראו כתאונת דרכים גם - "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". החזקה של "ניצול הכוח המיכני", חלה במקרים בהם מדובר ברכב בעל ייעוד מקורי דו-תכליתי: יעוד תחבורתי וייעוד נוסף, כאשר הנזק נגרם עקב ניצול הכוח המיכני לייעודו הלא תחבורתי של הרכב. הראיות שהובאו לבית המשפט באשר לסיווג הרכב מבחינת ייעודו המקורי, הן אלה: הנתבע הגיש את רישיון הרכב (נ/1), ממנו עולה כי מדובר ברכב מסוג "משא פתוח מנוף קדמי", כשהמנוף הוא מדגם "פאסי 240 אף". הנתבע לא הגיש צילום של הרכב המסוים (משאית-מנוף) שהיה מעורב בתאונה. הוא הגיש עלונים (פרוספקטים) של רכבים דומים לטענתו - משאית ועליה מנוף קדמי, כאשר המנופים הם משני דגמים שונים מהדגם שבענייננו - palfinger pk 56002 ו- palfinger pk 20002 (נ/2). התובע הגיש צילום חלקי של משאית כלשהי (לא המשאית נשוא ענייננו), עליה מורכב מנוף מדגם זהה לזה שבענייננו - fassi f240 (ת/2). על בסיס ראיות אלה ניתן לקבוע כי הוכח על ידי הנתבע, שמדובר ברכב בעל ייעוד מקורי דו תכליתי: לצד ייעודו המקורי התחבורתי של הרכב, יש לו ייעוד נוסף, אשר נלמד מעצם קיומו של המנוף המותקן ברכב, והוא הרמה והורדה של מטענים באמצעות המנוף. התאונה בה עסקינן קרתה בעת שנעשה שימוש בכוח המיכני של הרכב: בעזרת המנוף המותקן על המשאית הורמו הפרופילים בזה אחר זה והונחו במקום המיועד להם בתוך המבנה. התאונה ארעה במהלך ביצוע פעולה זו עם אחד הפרופילים. השאלה העיקרית העומדת לדיון הינה - האם הוכיח הנתבע כי ניצול הכוח המיכני במקרה זה, היה במסגרת הייעוד המקורי הלא תעבורתי של הרכב? סבורני כי נטל ההוכחה בעניין זה, לא הורם על ידי הנתבע. על נטל זה עמד בית המשפט העליון בעניין רעא 9996/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח כהן ניסים ז"ל (22.6.2009, פורסם במאגרים המשפטיים): "...איננו סבורים כי מרגע שמורכב מנוף על משאית מייד הופך כל שימוש בו - במנוף - לחלק מן הייעוד המקורי (הלא תעבורתי) של הרכב. יש לבחון בהקשר זה כל מקרה לפי נסיבותיו. "...לא כל רכב שמנוף מורכב עליו הוא מנוף לכל דבר ועניין, ולא כל רכב שמנוף מורכב עליו מיועד להרמה או שינוע של כל משא בכל הנסיבות... גם את הייעוד הלא-תעבורתי יש לבחון באספקלריה של הרכב כיחידה כוללת; יש לבחון מהו הייעוד הלא תעבורתי של רכב מהסוג הנדון שמורכב עליו עגורן מהסוג הנדון." "...המבחן הראוי בהקשר הנדון הוא מבחן של שכל ישר ושיקול דעת שיפוטי המונחה על-ידי אמת המידה של ההתוויה המקצועית הנלווית להפעלתו הלא תעבורתית של הרכב." "...כאשר בוחנים את הייעוד המקורי (הלא תעבורתי) של רכב שמותקן בו אבזר כלשהו, יש לבחון את השימושים המקוריים שלשמם מתקינים את האבזר הזה ברכב הנדון. לא מדובר רק בשאלה של יכולת טכנית אלא בשאלה ייעודית: למה נועד אבזר מהסוג הנדון כשהוא מותקן ברכב מהסוג הנדון בדרך בה הותקן במקורו. תכופות זו שאלה מקצועית שפתרונה עשוי לבוא מתוך הוראות היצרן או ספר ההפעלה, ובמקרים מתאימים ניתן להסתייע בחוות-דעת של מומחה ועתים - זו שאלה של שכל ישר. השאלה היא לשם מה מתקינים אבזר כזה ברכב, לאילו ייעודים הוא מתאים כשהוא מורכב ברכב ולאילו ייעודים אין הוא מתאים. ייתכן שאבזר מסוים - למשל מנוף - יתאים למטרות מסוימות ברכב מסוג א, ולמטרות אחרות ברכב מסוג ב. בפסקי-הדין ובטענות הצדדים חוזרות ונשנות התיבות "ייעוד מובנה, רגיל וטבעי" אולם השאלה מהו הייעוד הזה לא תמיד יכולה להיות מוכרעת על-פי אינטואיציה או ידע כללי. במיוחד כאשר מדובר במתקן או באבזר המותקן על הרכב, למטרות תעשייתיות, חקלאיות וכדומה, עשוי לקום הצורך בתשתית ראייתית מקצועית." הנתבע בענייננו לא הביא ראיות כלשהן, ולמצער לא הגיש ראיות מספקות, לשם הרמת נטל ההוכחה המוטל עליו בעניין הייעוד המקורי הלא תעבורתי של הרכב המסוים נשוא ענייננו. לא הוגשו הוראות היצרן של הרכב, ספר ההפעלה שלו, צילום של הרכב המסוים או חוות דעת מקצועית בעניין ייעודו של הרכב ושל המנוף המותקן בו, כיחידה כוללת. לו היה מדובר בענייננו בפריקת מטען כגון פרופילים באמצעות המנוף מן המשאית לרצפה או להיפך- בטעינתם על המשאית, ניתן היה לומר, בבחינת "שכל ישר", כי מדובר בשימוש ברכב לייעודו המקורי ולא בשינוי מאולתר ברכב או במנוף שלו. אלא שבענייננו מדובר בשימוש בכוח המיכני - במנוף - לאחר שהפרופילים כבר נפרקו מן הרכב על ידי מלגזה והונחו על הרצפה - לשם ביצוע עבודות הבנייה של המבנה: על ידי כניסת המשאית אל תוך המבנה, הרמת הפרופילים לכיוון המסגרת עליה הם אמורים לשבת, החזקתם באמצעות המנוף עד שירותכו למקומם וחוזר חלילה, עד להתקנת כל ה"קומה". דא עקא, שהנתבע לא הביא ראיות לכך שהרכב המסוים בו עסקינן - המשאית המסוימת ועליה המנוף המסוים - מיועד לשמש למטרה זו, אשר בהחלט חורגת מטעינה או פריקה עצמית מן המשאית לאתר הבנייה ולהיפך. העלונים שהגיש הנתבע (ת/2), אין בהם משום הוכחה או ראיה מספקת לכך שאכן מדובר ברכב בעל ייעוד דומה לרכב המסוים דנן. יתר על כך, העלונים עצמם מלמדים על קיומם של שני דגמים שונים (שכאמור שניהם אינם מדגם המנוף נשוא ענייננו), הגם שלכאורה ועל פי העין מדובר במשאיות ובמנופים דומים באותם שני עלונים, כאשר השוני בא לידי ביטוי, בין היתר, ביכולת ההרמה המירבית של המנוף, במספר ההארכות האפשריות של זרועותיו וכיוצא באלה. באשר למסמכים אליהם הפנו הצדדים - רישיון הרכב, רישיון הנהיגה של הנהג ותקנות הבטיחות בעבודה (עגורנאים, מפעילי מכונות הרמה אחרות ואתתים), תשנ"ג - 1992 (להלן "התקנות") - נקבע בפסק הדין הנ"ל בעניין רעא 9996/06, כי לצורך חילוץ הייעוד המקורי של הרכב, ניתן אמנם להסתייע במסמכים כגון הגדרת הרכב בפקודת התעבורה, בתקנות וברישיון הרכב, אך המבחן איננו מתמצה בהגדרת הרכב במסמכים אלה ולא תמיד ניתן לגזור מהם מסקנה חד משמעית לגבי הייעודים המקוריים של הרכב. כך או אחרת, במסמכים אלה יש כדי לחזק את עמדת התובע דווקא, כי השימוש שנעשה ברכב בעת התאונה לא היה במסגרת הייעוד המקורי הלא תעבורתי של הרכב: על פי רישיון הרכב, מדובר ברכב משא פתוח עם מנוף קדמי. על פי רישיון הנהיגה של הנהג, ובהנחה שנהג בהתאם לרישיונו, הרי שהוא רשאי לנהוג ב"עגורן סוג ד' בדרגת עומס 2". סוג זה, על פי התקנות, הינו "עגורן להעמסה עצמית" המוגדר כך: "עגורן זרוע הידראולי המותקן על גבי רכב מנועי והמיועד בעיקר להעמסת מטענים על הרכב ופריקתם או להרמת משטח עבודה לאדם". וכך נפסק העניין רעא 9996/06 הנ"ל על הגדרה זו: "הגדרה זו גם היא מלמדת כי עגורן להעמסה עצמית הוא מנוף בעל ייעוד מוגדר ומתוחם - בעיקר העמסת מטענים על הרכב ופריקתם והרמת משטח עבודה. התקשינו לראות במילה "בעיקר" כמלמדת על כך שכל שימוש בעגורן לצורך הרמה הוא חלק מהייעוד שלו, במיוחד כך כשמדובר בעגורן להעמסה עצמית המותקן על משאית מהסוג הנדון. כאמור, לא הובאו עדות מומחה או מסמך אחר שבאמצעותם ניתן יהיה להגיע למסקנה מושכלת שבקונסטלציה כזו או אחרת עגורן מהסוג הנדון, כשהוא מהווה חלק בלתי-נפרד מרכב-משא, מיועד להיות מנוצל כפי שהיה במקרה זה". בעניין רעא 996/06 הפנה בית המשפט העליון גם לעניין דומה ברעא 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (פ"ד(3) 532), שם נפגע עובד ממטען שהועמס על משאית באמצעות מנוף המהווה חלק בלתי נפרד מהמשאית ומופעל על ידי הכוח המכני שלה, תוך שנפסק כך: "... הייעוד הלא תעבורתי של המשאית בא לידי ביטוי בהרמת המטען אל המשאית ובהורדתו ממנה, בסיוע המנוף, וכי המשאית לא נועדה לשמש "מנוף באתר עבודה" שניתן בדרך-לא-דרך לחבר אליו כל חפץ ולהעבירו ממקום למקום באמצעות צידוד המנוף..." לסיכום - הנתבע לא הוכיח כי ניצול הכוח המיכני של הרכב במקרה דנן, היה במסגרת הייעוד המקורי הלא תעבורתי של הרכב. בנסיבות אלה, מתייתר הדיון בשאלת הקשר הסיבתי שבין ניצול הכוח המיכני לבין הנזק. אמנם, ניתן לומר קשר סיבתי עובדתי מתקיים - שכן אלמלא היה הפרופיל מורם ומונח על ידי המנוף כפי שהונח, תוך ניצול הכוח המיכני של הרכב, הוא לא היה מחליק ופוגע בפיגום וגורם לפגיעה בתובע, אך קשר סיבתי משפטי לא הוכח: על מנת שיקום קשר סיבתי משפטי, על פי "מבחן הסיכון", צריך להוכיח כי הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון אשר יוצר ניצול הכוח המיכני לייעודו המקורי הלא תעבורתי של הרכב (ע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ ואח' (19.10.03); ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה ואח' נ' האשם רג'בי ואח' (28.11.96), פורסמו במאגרים המשפטיים). על כן ומשלא הוכח על ידי הנתבע כי השימוש ברכב נעשה לייעודו המקורי הלא תעבורתי, ממילא לא הוכח קיומו של קשר סיבתי משפטי. אין לקבל את טענתו החלופית של הנתבע ולפיה מדובר ב"התנתקות של חלק מהרכב או מטענו", שכן כאמור נקבע, על פי הצהרת הנתבע בתשובותיו לשאלון, כי פריקת הפרופילים מן הרכב כלל לא נעשתה באותו יום והיא אף נעשתה באמצעות מלגזה של המפעל, כאשר במועד התאונה המנוף הרים את הפרופילים מן הרצפה ולא מן הרכב, כך שאין לראות בפרופילים, בעת התאונה, כמטענו של הרכב. סיכום הנתבע לא הוכיח כי עסקינן ב"תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים. על כן, בקשתו לדחיית התביעה נגדו נדחית. הנתבע יישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד התובע בסך כולל של 3,000 ₪. מנוףתאונת דרכיםשאלות משפטיותמשאיתציוד מכני הנדסי (צמ"ה)הכרה בתאונת דרכים