תאונת דרכים: שברים בכפות הרגליים

להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים - שברים בכפות הרגליים: רקע 1. בפניי מונחת תביעתה של הגב' X X, ילידת שנת 1989 (להלן "התובעת") לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה בעקבות תאונת דרכים אשר ארעה לה ביום 25.09.10 עת התנגשה משאית משא ברכבה של התובעת (להלן "התאונה"). לתובעת נגרמו שברים בכפות רגליה ובעצם הבריח כתוצאה מאירוע התאונה, אולם לתובעת לא נקבעה נכות צמיתה בגין כך. רכבה של התובעת היה מבוטח אצל חברת הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"). מאחר וקרות אירוע התאונה, ושאלת חבותה הביטוחית של הנתבעת כלפי התובעת אינם שנויים במחלוקת, הדיון יעסוק אך בשיעור הנזק הנטען. אובדן השתכרות 2. התובעת שוחררה משירותה הצבאי ביום 06.07.10. וביום - 25.07.10 החלה את עיסוקה כמלצרית בבית המלון "דן אכדיה" אשר בהרצליה (להלן: "בית המלון"), במסגרת "עבודה מועדפת" אשר מזכה את החייל המשתחרר בגמלה נוספת מעבר לשכר החודשי (להלן: "המענק"). התביעה טענה, כי התובעת שהתה באי כושר תעסוקתי החל מיום התאונה ועד ליום ה- 28.2.14, לאמור כחמישה חודשים. את טענתה זו סומכת התביעה על אישורי המחלה אשר ניתנו לתובעת ע"י האורתופד המטפל מטעם קופת החולים (צורף כנספח 4 לתצהיר התובעת), כמוכן נגרם לתובעת הפסד השתכרות עד לחודש מאי 2011, בו החלה לעסוק כנציגת שירות ומכירה בחברת תקשורת. עוד נטען כי הפסקת עיסוקה של התובעת בבית המלון גרמה לתובעת להפסיד את המענק לו הייתה זכאית לו השלימה את מכסת החודשים הנדרשת במסגרת "העבודה המועדפת" כאשר מוגבלויות התובעת אשר נוצרו כתוצאה מאירוע התאונה מנעו ממנה להמשיך ולשמש כמלצרית מאחר ועבודה זו כרוכה במאמץ פיזי אשר אינו מתאפשר לה בעקבות הפציעות. 3. מאידך טענה ההגנה כי התובעת לא פוטרה מעבודתה אלא התפטרה מרצונה החופשי חרף ההצעות אשר קיבלה ממקום עיסוקה לשוב לתפקידה הקודם (ראו עמ' 3 ש' 18-23 לפ'), כמוכן נטען כי מעיון בתלושי השכר (צורפו כנספח 5-6 לתצהיר התובעת) עולה כי התובעת שהתה בימי מחלה למשך 66 ימים בלבד. באשר לאישורי המחלה שצורפו, נטען כי אין להסתמך עליהם לאור ההכחשה הגורפת לכול מסמך במסגרת כתב ההגנה. עוד נטען כי התובעת החליטה באופן יזום לנטוש את עיסוק העבודה המועדפת חרף האפשרויות שעמדו לה לטובת עיסוק רווחי יותר, ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה. 4. אינני יכול לקבל את טענת ההגנה כי ההכחשה שנמסרה במסגרת כתב הגנה חלה על כל המוצגים באופן גורף, במסגרת החלטתי מיום 02.02.14 נקבע כהאי לישנא: "כל התנגדות לסעיף או מסמך שצורף לתצהיר, תוגש תוך 15 יום מקבלת התצהיר והצד שכנגד יגיב להתנגדות תוך 7 ימים לאחר מכן" (עמ'2 ש' 1-2). מאחר ולא הוגשה התנגדות מפורשת עבור אישורי המחלה שצורפו לתיק מוצגי התביעה דין טענת ההגנה להידחות. לאחר ששמעתי את עדות התובעת ואמה להן נתתי אמון מלא, עיינתי בתלושי השכר בגין החודשים יולי- ספטמבר 2010 (והתחשבי בכך שהתלושים עבור החודשים הראשון והאחרון לא ניתנו תמורת השתכרות מלאה) באישורי המחלה אשר ניתנו לתובעת ע"י ד"ר אלכס כלגנוב - מומחה אורתופדי מקופת חולים - ונתתי את ליבי לאופי הפגיעה ומיקומה, ומידת המוגבלות שיצרה אצל התובעת, פוסק עבור התקופה שמיום אירוע התאונה ועד ליום ה 25.01.14, סך של 4,500 *4 = 18,000. סכום זה ישא ריבית מאמצע התקופה ועד למתן פסק הדין. מיום מתן פסק הדין יחולו הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל. באשר ליתר החודשים עד ליום תחילת עיסוקה בחברת התקשורת, מאחר ולא הונחה בפניי תשתית עובדתית מספקת עבור מיצוי יכולתה התעסוקתית של התובעת באותה התקופה אני סבור כי אין לפסוק פיצויים בגינה. 6. השאלה הניצבת בפנינו היא אפוא, האם המשיבה נקטה באמצעים הסבירים על מנת לזכות במענק? סבורני כי בהתחשב באופי הפגיעה (שבר בעצם הבריח, ושברים בכפות הרגליים) ובאופי תפקיד המלצרות אשר דורש מאמצים פיזיים בהרמת הכלים, הגשת המנות, סידור השולחנות וניקויים וכיוצא בזה, התשובה לשאלה זו חיובית. לא היה זה סביר לדרוש מהתובעת לאמץ את עצמה ולחזור ולעבוד כמלצרית בטווח הזמן הנ"ל. כמוכן הוכח כי אף האפשרות כי התובעת תשמש כמארחת הייתה כרוכה במאמץ פיזי כאשר בשעת החוסר במלצרים על המארחת היה לשמש אף היא כמלצרית (ראה עמ' 4 ש' 6-8 לפ'). באשר לטענת ההגנה כי היה על התובעת להמשיך בעיסוקה במלון במשך ארבעת החודשים הנותרים חלף עיסוקה בחברת התקשורת, סבורני כי הפרשי המשכורות בין עיסוקה בבית המלון לחברת התקשורת, לאמור 6600 ₪ לעומת 4,500 ₪ יוצרים אי כדאיות כלכלית להמשיך בעיסוקה בבית המלון גם במחיר הפסד המענק, ועל כן המדובר באמצעי לא סביר שלא היה לצפות מהנפגע לנוקטו. מאחר והתובעת יכולה הייתה לסיים את תקופת העבודה המועדפת עוד בטרם החלה את עיסוקה בחברת התקשורת נמצא כי הפגיעה היא שמנעה ממנה את קבלת המענק ועל כן אני פוסק כי הנתבעת תישא אף בתשלום המענק על סך של 9,000 ₪. סכום הנושא ריבית כחוק החל מיום ה- 25.03.11, ועד למתן פסק הדין. ממתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל יחולו הצמדה וריבית כחוק. עזרת צד ג' 7. התביעה טענה כי התובעת נזקקה לעזרתם של אחרים בתקופה שמיום חזרתה הביתה מבית החולים ועד ליום החלמתה, וזאת בגין חומרת המוגבלות של התובעת אשר הייתה מגובסת ברגלה ובלי יכולת להפעיל את ידה כתוצאה מהשבר בעצם הבריח. ההגנה טענה כי התובעת לא ביססה את טענתה כי אכן נזקקה לאחר, וזאת לאור העובדה כי התביעה משכה את תצהירו של מר נעים מאיר (להלן "מר נעים"), אשר סעד את התובעת בתקופת מוגבלותה. לאחר ששמעתי את גרסתה של התובעת לעניין קבלת עזרה, שהייתה מהימנה בעניי, ולאור טיב המוגבלות ממנה סבלה התובעת כתוצאה מאירוע התאונה, אני סבור כי התביעה הרימה את נטל ההוכחה את עצם קבלת העזרה. לשאלת היקף העזרה, אעיר כי למרות שמר נעים לא עלה להעיד, ותצהירו נמשך, הלכה פסוקה היא כי במקום בו הוכח הנזק אך לא הוכח היקפו אין משמעות הדבר שהתביעה נדונה לכישלון, אלא שומה על בית המשפט להעריך את היקף הנזק על דרך האומדן (ראה עא 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק בע"מ פ"מ ל(3) 281, בעמ' , 284 וע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809). בענייננו אני סבור כי יש לחשב את התקופה שמיום התאונה ועד להסרת הגבס מרגלה של התובעת כתקופת הצורך בעזרתו של אחר ובשיעור של 3 שעות יומיות, כך שהחשבון יהיה כדלהלן: 3*30*40 = 3,600 ₪ , התשלום נושא בריבית כחוק החל מיום 05.11.10, ועד ליום מתן פסק הדין. מיום מתן פסק הדין ישא הסכום הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל. נסיעות 8. לאור מספר הטיפולים הפיזיותרפיים אשר ביצעה התובעת (צורף כנספח 2 לתצהיר התובעת), סבורני כי יש להעמיד ראש נזק זה על סך גלובאלי בשיעור של 1,500 ₪, סכום אשר יישא בריבית כחוק מיום ה01.11.11, ועד ליום מתן פסק הדין. מיום פסק הדין ישא הסכום הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל. הוצאות 9. סבורני כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת עבור ראש נזק זה, מאחר והמדובר בנזק מיוחד היה על התביעה להוכיחו בהוכחות שיש עמן ממש. התביעה לא עמדה בנטל להוכחת הוצאות מיוחדות אשר אינן כלולות בביטוח הממלכתי ועל כן איני מוצא מקום ליתן פיצוי בגין כך. נזק לא ממוני 10. בהתחשב במספר הימים בהם הייתה התובעת מאושפזת ובכך שלא נגרם לתובעת נזק צמית בגין התאונה, ובהתחשב באופי הפגיעה ובחומרת המוגבלות אשר יצרה אצל התובעת, בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, פוסק לטובת התובעת פיצויים בשיעור של 10,000 ₪ בגין ראש נזק זה. הסכום הנ"ל ישא הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הוצאות ושכר טרחת עו"ד 11. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט, ולכול הוצאה יתווספו הצמדה וריבית כחוק החל מיום הוצאתה על ידי התובעת ועד התשלום בפועל. לסכום הפיצויים שישולם לתובעת על פי פסק הדין יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.4%. סכום זה ישא הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםרגלייםשבר