"שימוש חקלאי": האם הקמת בית ספר ללימודי נהיגה על טרקטורים חקלאיים ומלגזות, על מקרקעין שהינם חקלאיים, נכלל בגדר המונח ? זוהי השאלה העומדת על הפרק בתביעה דנן. 2. התובעת הקרן הקיימת לישראל, הינה בעלת זכויות הבעלות בחלקה 106 בגוש 12226, הנמצאת במועצה האזורית מנשה (להלן "המקרקעין"). על המקרקעין חל הסכם משבצת דו צדדי בין הקרן באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, לבין האגודה השיתופית "עין עירון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ" (להלן "חוזה המשבצת"). הנתבע כחבר באגודה, הינו בר רשות במקרקעין, וזכויותיו וחובותיו כפופות לחוזה המשבצת. בנוסף ובצד זכויותיו כחבר באגודה כאמור, הנתבע הינו בעל בזכויות חכירה בנחלה (משק 106), מכח חוזה חכירה שנחתם ביום 28.7.2007. 3. השימושים המותרים במקרקעין הוגדרו בחוזה המשבצת ובחוזה החכירה. בסעיף 3 לחוזה המשבצת נקבע כי מטרת השכירות היא: "א. ניצול השטח העליון של הקרקע לצרכי חקלאות; ב. הקמת מבנים משקיים ושימוש בהם למטרת חקלאות בלבד; ג. הקמת יחידות מגורים ומגורים בהן; ד. הקמת מבני ציבור ושימוש בהם" בחוזה החכירה הוגדרה "מטרת החכירה" כדלקמן: "שימוש בנחלה למטרת משק חקלאי בלבד וניצול קרקע הנחלה לחקלאות בלבד וכן שימוש למגורים בלבד ביחידת או ביחידות מגורים הנמצאות בנחלה..." (ההדגשה אינה במקור) בסעיף 4 לחוזה החכירה נאסר על החוכר להשתמש בנחלה למטרה ו/או לשימוש ו/או לייעודים אחרים, מבלי לקבל הסכמת המחכיר לכך בכתב. 4. השימוש שנעשה על ידי הנתבע במקרקעין מביקורי מפקח התובעת במקרקעין בשנים שבין 2009 ועד 2013, התברר כי הנתבע עושה שימוש מסחרי במקרקעין על ידי הפעלת בית ספר ללימודי נהיגה על טרקטורים, טרקטורונים ומלגזות. בנוסף הקים הנתבע על פי הנטען, מבנה במקרקעין המשמש כמשרד וכיתת לימוד ללימודי נהיגה בטרקטורים, וכן סככה לחניית כלי הרכב המשמשים לבית הספר לנהיגה. 5. טענות הצדדים לטענת התובעת, השימוש שנעשה בפועל על ידי הנתבע ו/או מי מטעמו במקרקעין, חורג מהמותר הן על פי הדין, הן על פי החלטות המינהל והן על פי חוזי המשבצת והחכירה, ובנוסף הוא נוגד את חוקי התכנון והבניה. אי לכך, פנתה התובעת אל הנתבע בדרישות להפסיק את השימוש הנ"ל, אולם פניותיה נדחו על ידו, ומשכך הוגשה התביעה דנן שבה היא עתרה להורות על הפסקת השימוש הנ"ל ועל פינוי בית הספר לנהיגה מהמקרקעין, הריסת מבנים שנבנו על המקרקעין לצורך שימוש מסחרי ללא היתר על פי הנטען, ומתן היתר לפיצול סעדים. 6. הנתבע לא הכחיש את השימוש הנטען, אם כי טען כי מתן שיעורים ללימודי נהיגה על טרקטורים חקלאיים בשטח הנחלה, הינו שימוש לצרכי חקלאות וחוסה תחת הגדרת "שימוש חקלאי", שכן המדובר בנסיעה חקלאית על קרקע חקלאית שאינה משנה את אופי הסביבה ואינה פוגעת בעתודה החקלאית, ונועדה לצרכי חקלאות. לשיטתו פרשנות זו מתבקשת לנוכח התמורות הטכנולוגיות שחווה הענף בעשורים האחרונים, והיא מתיישבת עם התכלית וההיגיון, כמו גם עם הוראות חוק יסוד חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לחיזוק עמדתו הנ"ל שלפיה השימוש המבוצע במקרקעין הינו "שימוש חקלאי", הפנה הנתבע להוראות נוהל של משרד התחבורה המפורסמות עבור בתי ספר לטרקטורים, והמחייבות הכשרה מפורטת של התלמיד על קרקע חקלאית בשטח של מושב או קיבוץ, וכן להוראת אגף חקלאי של התובעת שכותרתו "שמושים שאינם חקלאיים בחלקות א' של נחלות" (נספח ג' לתצהיר הנתבע), המפרט רשימה של שימושים שאינם חקלאיים בשטח הנחלה, כאשר ניהול בית ספר ללימודי נהיגה על טרקטורים חקלאיים, אינו נמנה על השימושים הנ"ל לטענתו. 7. במהלך המשפט, חזרה בה התובעת מהסעד של הריסת מבנים בהתבסס על הצהרת הנתבע כי כל הבניה בנחלה בוצעה על פי היתר כדין, והצדדים ביקשו לסכם את טענותיהם בכתב, על יסוד חומר הראיות שהוגש לתיק בית המשפט וללא צורך בחקירות. 8. מגעים שהתנהלו בין הצדדים במהלך המשפט, בהמלצת בית המשפט, במטרה להסדיר את השימוש מחוץ לכותלי בית המשפט, לא נשאו פרי לצערי, ומכאן הצורך במתן פסק דין. 9. דיון לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים על רקע המערכת ההסכמית הקיימת ביניהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. 10. הן בחוזה המשבצת והן בחוזה החכירה נקבע כי השימוש במקרקעין יהיה לחקלאות. כאמור, הצדדים חלוקים בשאלה האם הקמת וניהול בית ספר ללימודי נהיגה על טרקטורים חקלאיים, על המקרקעין, נכלל בגדר השימוש הנ"ל. בהעדר הגדרה מפורשת בחוזים הנ"ל, יש לפנות לכללי הפרשנות שהותוו בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן "החוק"), ובפסיקה. 11. על פי סעיף 25 (א) לחוק, החוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם, אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. בענייננו, על פי לשון החוזים, השימוש במקרקעין הינו לחקלאות בלבד. הפירוש השגור והטבעי למונח זה הינו עיבוד הקרקע לשם קבלת יבול חקלאי. זוהי גם ההגדרה המופיעה במלון אבן שושן "עבודת האדמה לענפיה השונים לשם קבלת יבול: גדול תבואות, ירקות, עצים וכן טפול בבעלי-חיים מבויתים שונים". בנוסף, עיבוד הקרקע והפקת יבול מצריכים במרבית המקרים שימושי לוואי ופעולות ייצור, כגון אחסון היבול, אריזתו ושיווקו. שימושים אלה אינם שימושים חקלאיים בהגדרתם, אולם בהיותם נדרשים לשם הפקת היבול וניצולו, הם מתמזגים בשימוש החקלאי והופכים לחלק בלתי נפרד ממנו. הדעת נותנת כי למשמעות זו ולשימושים הנ"ל התכוונו הצדדים עת קבעו כי מטרת השכירות/ההחכרה הינה לחקלאות בלבד. 12. על אומד דעתם הנ"ל ניתן להסיק גם מנסיבות העניין, שכן עסקינן בהחכרת קרקע על ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן "הרשות") המתבצעת בהתאם למדיניות מסירת קרקע חקלאית כפי שהותוותה בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1 מיום 17.5.65, שקבעה כדלקמן: "1. קרקע חקלאית תימסר בדרך של חכירה בלבד ליצור מוצרים חקלאיים ולהקמת מבנים ומתקנים הדרושים למגורי המתישבים ולצרכיהם האחרים וכן לצרכי הייצור החקלאי. 2. יעודה ושימושה של קרקע חקלאית לא ישונה על ידי הרשויות המוסמכות לכל יעוד או שימוש אחר אלא במקרים יוצאים מן הכלל" מקור זה אף הוא מלמד על אומד דעתם של הצדדים בעת כריתת החוזים, ושלפיו, החכרת המקרקעין נשוא ענייננו נועדה ליצור מוצרים חקלאיים ולצרכי הייצור החקלאי. 13. מקור פרשני נוסף שניתן להסתייע בו בענייננו במטרה לבחון מהו שימוש "למטרה חקלאית" או לא, הוא חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, שכן חוק זה, נועד בין היתר, להגשים את המדיניות שהותוותה על ידי הרשות על פי ההחלטה המצוטטת לעיל. ממה נפשך? להגשמת מדיניות הרשות כאמור, הוטלה על רשויות התכנון החובה להגיש תכנית ארצית ליעוד ושימוש קרקעות המדינה, אשר תבטא מגמות מדיניות הממשלה, ובין היתר, שמירה על קרקע חקלאית (ראה פרק ג' בהחלטה הנ"ל). בהתאם לכך הוקמה ליד המועצה הארצית לתכנון ובניה ועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים, ונקבעו, בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, 14. וחזרה לענייננו. לא יכולה להיות מחלוקת כי שימוש בטרקטור חקלאי לשם עיבוד קרקע ו/או לביצוע פעולות חקלאיות אחרות, הינו דבר דרוש לייצור חקלאי ומהווה חלק אינטגרלי ממנו. לעומת זאת, מתן שיעורי נהיגה על טרקטורים חקלאיים, אינו דבר הדרוש במישרין לייצור חקלאי, שכן אין הוא תורם לעיבוד, לגידול ו/או לפעולות הייצור המתבצעים במקרקעין, וכל תכליתו הוא הסמכת נהגים ותו לא, וככזה, אין יכול להיחשב כשימוש למטרה חקלאית. יתרה מכך, שימוש כאמור המייעד את המקרקעין למתן שיעורי נהיגה להבדיל מעיבודם לשם הפקת יבול חקלאי, נוגד את התכלית שעמדה בבסיס ההתקשרות בין הצדדים, ואת המטרה שלשמה נכרתו החוזים המדוברים. 15. טענת הנתבע שלפיה הואיל ומדובר בנסיעה חקלאית על קרקע חקלאית, היא הנותנת שעסקינן ב"שימוש חקלאי", אין בה ממש. בנוסף, אין ממש בטענתו שלפיה קיים הכרח במתן שיעורי נהיגה ו/או בהקמת בית ספר לנהיגת טרקטורים על קרקע חקלאית, והראיה לכך הם בתי ספר ללימודי נהיגה על כלים מכנים וחקלאיים השזורים ברחבי המדינה, ולאו דווקא בשטחים חקלאיים. גם הסתמכותו של הנתבע על הוראת אגף חקלאי של התובעת המתייחסת ל"שימושים שאינם חקלאיים בחלקות א' של נחלות" (נספח ג' לתצהירו), אין בה כדי להועיל לו, הן מהסיבה שלא הוכח כי רשימת השימושים המפורטת בה הינה רשימה סגורה, והן מהסיבה התיאורטית שלפיה ניתן לראות בהקמת בית ספר ללימודי נהיגה, כתעשייה חקלאית זעירה הקשורה באופייה לעיסוקו החקלאי של הנתבע (כי הרי כך טען ב"כ הנתבע לכל אורך סיכומיו, שהקמת בית ספר לנהיגה על טרקטורים קשור באופיו לעיסוקו החקלאי של הנתבע), או מלאכה ותעשיה זעירה, כאמור בסעיפים 1 (א) ו-(ג) להוראה הנ"ל. 16. סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי הקמת בית ספר ללימודי נהיגה על טרקטורים חקלאיים, על המקרקעין נשוא ענייננו, אינו מהווה שימוש למטרה חקלאית, ומשכך, הוא חורג מהשימושים המותרים על פי החוזים שנחתמו בין הצדדים. אחתום את דבריי בציטוט חלק מפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט פוגלמן ברע"פ 9585/09 הועדה המקומית לתכנון ולבניה שקמים ואח' נ' ראש המועצה האזורית שפיר ואח' ( 3.9.12), ושבו הודגשה המגמה לפרש את התיבה "שימוש בקרקע הדרוש במישרין ליצור חקלאי" באופן מצמצם, "כדי שרק שימוש הקשור בטבורו אל מלאכת הייצור החקלאי, ייחשב שימוש הדרוש במישרין לייצור": "לא אופי החומרים שבהם עסקינן הוא החשוב, כי אם אופי הפעילות המתבצעת והיקפה. בשני המקרים מדובר בפעילות עסקית שאמנם נועדה לצורך ייצור חקלאי, אך אין זיקה ישירה בינה לבין פעילות חקלאית. אכן, עם התפתחות הטכנולוגיה חל גם שינוי משמעותי גם במאפייניה של החקלאות, ולא מן הנמנע כי שימושים מסוימים במקרקעין ישנו את אופיים וייחשבו בעת הנוכחית כשימושים הדרושים במישרין לייצור חקלאי. עם זאת, הכלל הפרשני המצמצם שהתווה הנשיא מ' שמגר בעניין פ.א.ב. נותר על כנו, והגיונו לא התעמעם" 17. התוצאה היא שהנני מקבלת את התביעה, ומורה לנתבע להפסיק את השימוש במקרקעין המתבטא בניהול בית ספר ללימודי נהיגה על טרקטורים, טרקטורונים ו/או מלגזות. בנוסף, הנני נותנת לתובעת היתר לפיצול סעדיה. הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דיני חינוךציוד מכני הנדסי (צמ"ה)משפט תעבורהטרקטורחקלאותקרקע חקלאיתבית ספרמלגזה