בעיה במנוע רכב חדש עם אחריות ל-3 שנים בפני תביעה כספית. התובעת טוענת כי בחודש 3/11 רכשה מעם הנתבעת רכב מסוג רנו קנגו אשר אמור היה לשמש את עובדי התובעת בפרויקט אותו ביצעה בים המלח. עם רכישתו, ניתנה לרכב אחריות למשך שלש שנים או עד לצבירה של 100,000 קמ' לפי המוקדם מבניהם. לטענת התובעת, כעבור כשישה חודשים ולאחר שהרכב עבר טיפול ראשון, התגלו בו ליקויים אשר השביתו אותו חדשות לבקרים ובכך נגרמו לתובעת עיכובים בעבודתה בפרויקט ים המלח ובכלל. התובעת טוענת כי לאחר שהרכב נסע כ 20,000 קמ' התגלתה בעיה קשה במנועו , אלמנט ה"טורבו" הפסיק לפעול ונדלקה בו נורית אזהרה התריעה על השימוש בו. לטענת התובעת, הרכב שהה במוסך שלושה ימים , הוחלפו בו מסנן אוויר וחיישן , אך הדבר לא פתר את הבעיה האמורה. שוב הוכנס הרכב למוסך הנתבעת , שהה בו יומיים ולאחר מכן , לטענת התובעת, הודיעו לה עובדי הנתבעת כי ערכו ברכב נסיעת מבחן וכי ברכב קיימת תקלה שמקורה ביצורו של דגם זה והוא אינו מותאם לנסיעה ב"מקומות נמוכים". התובעת טוענת כי הרכב הוכנס שוב למוסך הנתבעת והוחלף מחשב הרכב, אלא שאף זה לא פתר את הבעיה וזו נותרה בעינה. כתוצאה מכך, טוענת התובעת כי הרכב עמד בחצריה ללא שימוש והיא נאלצה לשכור רכב חלופי וכן פנתה ביום 15/2/12 אל הנתבעת בבקשה להחליף את הרכב ולפצותה בגין ההוצאות אשר נגרמו לה עד כה. מגעים אשר התנהלו בין הצדדים, לא הועילו ולטענת התובעת אף רכב חלופי אשר סופק לה לא תאם את צרכיה במלואם. התובעת עתרה איפוא לאכיפת הסכם המכר בין הצדדים וטענה כי עליה לקבל לרשותה רכב תקין תמורתו שילמה. עוד טוענת התובעת כי אף בגין הוצאותיה ועוגמת הנפש אשר נגרמה לה יש לפצותה. התובעת העמידה תביעתה ע"ס של 100,000 ₪. לטענת הנתבעת, התביעה אינה מפרטת כל נזק אשר נגרם לתובעת והתובעת אף לא הוכיחה כי הנתבעת לא קיימה את התחייבויותיה. לטענת הנתבעת הרכב נשוא התביעה טופל ותוקן בידי הנתבעת לאחר שהתגלו בו כשלים טכניים במסגרתם הייתה הנתבעת חייבת לערב את היצרן עצמו. לטענתה התובעת הלינה לראשונה על תקלה בחלוף כשמונה חודשים מיום מסירתו לתובעת ולאחר שכבר נסע למעלה מ 30,000 קמ'. לטענת הנתבעת לאחר תיקון הרכב, הוא תקין לחלוטין וכשיר לשמש לייעודו ובמהלך התיקון הושכר לתובעת רכב חלופי למשך חודש ימים, ללא חיוב ואף הציעה לתובעת פתרונות חלופיים לפנים משורת הדין, לשם סילוק המחלוקת על מנת לשמר אותה כלקוחה. לטענת הנתבעת, התובעת מבקשת להתעשר על חשבונה שלא כדין, וככל שתתקבל טענת ההשבה אשר העלתה התובעת, יש לקזז מכל סכום המגיע לתובעת את כל טובות ההנאה והשימוש בפועל אשר עשתה התובעת ממועד הרכישה ועד מועד ההשבה, כמו גם להתחשב בירידת הערך של הרכב. הנתבעת טוענת כי לא קמה לה חבות בגין אכיפת הסכם המכר בינה לבין התובעת ומשלא הוכחו נזקי התובעת אף לא חלה עליה חבות בתשלומם. לטענת הנתבעת , ככל שאכן נגרמו נזקים לתובעת, הרי שהם נובעים מרשלנותה ובאחריותה של התובעת בלבד. משכך, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה כנגדה. דיון : התובעת טענה לאי התאמה של הרכב נשוא התובענה, לאשר הובטח לה עת רכשה את הרכב מעם הנתבעת. האם היתה אי התאמה ? עדויות ותצהירי הצדדים, כמו גם ראיותיהם מעידות על לוח התרחשויות הבא: הרכב נשוא התובענה נרכש ביום 23/3/11. ביום 25/9/11 בוצע ברכב טיפול תקופתי ראשון. ביום 2/12/11 הוכנס הרכב למוסך עם תלונה בדבר "נורת תקלה דולקת".זוהתה תקלה בגין לחץ אטמוספרי, מערכת אוויר פורקה , הכל נמצא תקין, אך הוחלף מסנן אוויר לשם הזהירות. ביום 7/12/11 שוב הגיע הרכב למוסך עם נורה דולקת ו"אי סחיבה" של הרכב. נערכו בדיקות לרכב ולא נמצא דבר. ביום 4/1/12 שוב הגיע הרכב עם "נורת תקלה דולקת". בוצעה החלפה ותכנות של מחשב הזרקה. במקביל מתחקרת הנתבעת את מנהל התובע ועולה כי הרכב נוסע ממקום עסקה של התובעת בכפר רינה (כמה מאות מטרים מעל פני הים) אל ים המלח(מאות מטרים מתחת לפני הים) בתדירות גבוהה. הנתבעת מבצעת נסיעת מבחן ברכב הדגמה מטעמה ומעבירה תוצאות אל היצרן עם פניה אודות התקלה. ביום 9/2/12 הוכנס הרכב לטיפול תקופתי שני. ביום 2/3/12 ניתן לתובעת רכב חלופי לחודש ימים (עד ליום 1/4/12) כאשר הרכב נשוא התובענה נותר אצל הנתבעת וב 28/3/12 בוצע עדכון למחשב הרכב והרכב הושב לתובעת תקין, ללא תלונות נוספות. הנה כי כן מעיון בלוח הזמנים האמור לעיל עולה כי הרכב נסע מאז רכישתו כחצי שנה ללא תקלות ואז הוכנס לטיפול שגרתי אצל הנתבעת. שלושה חודשים לאחר אותו טיפול, מזוהה תקלה הקשורה בלחץ האטמוספרי, אשר הנתבעת אינה מצליחה לפתור אותה במשך חודש, בו נכנס הרכב שלש פעמים לטיפול. בפעם השלישית מועברות תוצאות בדיקת הרכב אל היצרן וזה מספק את הפתרון כעבור כחודשיים. בין לבין נכנס הרכב לטיפול שגרתי שני והנתבעת אף נוטלת את הרכב נשוא התובענה לחזקתה ומוסרת תמורתו רכב חלופי לתובע , עד אשר בוצע עדכון מחשב הרכב , בהתאם להוראות היצרן והבעיה נפתרה סופית. הראיות כפי שנפרשו במסגרתו של תיק זה אינן מלמדות על אי התאמה הנובעת מהתגלות ליקוי מהותי וכרוני, כי אם על בעיה הנובעת מאופן השימוש ברכב ואשר נפתרה באמצעות היצרן בפרק זמן קצר יחסית. מעדות מנהל התובעת עולה כי הרכב נסע עד מועד הטיפול הראשון בו, כחצי שנה ממועד רכישתו, מרחק לא מבוטל של 33,000קמ' (ראה עמ' 7 שורות 21-22 לפרוטוקול). אלא שלאחר אותו הטיפול, החל הרכב לנסוע ממקום מושבה של התובעת בכפר רינה אל ים המלח מדי יום ביומו. מנהל השירות מטעמה של הנתבעת העיד כי זו הייתה למעשה הסיבה לתקלה החוזרת ונשנית ברכב "אנחנו פנינו ליצרן, לא מדובר פה בתקלה ברכב, לא פגם ברכב, אלא בעצם שימוש שהוא חורג מעבר לנורמה, לא שאני אומר כי לא נהג כשורה התובע , זה שימוש מעבר לנורמה שגרם לשיבוש במחשב הרכב. גרמה לתופעה שעליה הלין הלקוח. הלקוח באופן חריג ביותר, רכב שבבוקר יורד מ200 מ' גובה מעל פני הים בכפר רינה בצפון ועוד באותו היום הוא במינוס 400 מ' בים המלח ושוב באותו הערב הוא ב 200 מעל פני הים ובתדירות גבוהה." (ראה עמ' 18 שורות 8-13 לפרוטוקול). השינויים התכופים והקיצוניים בגבהים בהם שהה הרכב , הם אלו אשר שיבשו את מחשב הרכב וכאשר אובחנה הבעיה פנו נציגי הנתבעת מידית ליצרן וזה סיפק עדכון תוכנה למחשב הרכב אשר פתר את הבעיה. התקלה שייכת למערכת האטמוספרית של הרכב וזו טופלה בידי הנתבעת עד לפתרון המלא. עוד יובהר כי הרכב היה בכל אותה העת בר שימוש, אלא שהנתבעת, על מנת למנוע הטרדה של אנשי התובעת, העמידה לרשות התובעת רכב חלופי. מר רמי ונונו, אשר אחראי על הנושאים הטכניים אצל הנתבעת ואף אחראי על קשר עם היצרן עצמו, העיד כי אכן זהו מקור הבעיה שזוהתה ברכב התובעת והוא אף ערך נסיעת מבחן עם רכב הדגמה של הנתבעת מאותו סוג ודגם של רכב התובעת ובים המלח אכן הבחין בתקלה עליה התלוננו אנשי התובעת. מר ונונו העיד כי נעשתה פניה ליצרן הרכב וזה פתר את הבעיה בפרק זמן קצר יחסית (ראה עמ' 29 שורות 1-4 לפרוטוקול). אף מר ונונו אישר כי הרכב היה כשיר לנסיעה , כאשר דולקת בו נורת תקלה. אין מדובר איפוא בפגם מהותי ובלתי ניתן לפתרון המהווה אי התאמה בהתאם לחוק המכר, כנטען בידי התובעת, כי אם בליקוי אשר נגרם עקב השימוש החורג מהנורמה של התובעת, אשר גרם לאותו ליקוי והנתבעת דאגה לתיקונו של אותו ליקוי, באמצעות פנייה ליצרן. לא זו אף זו, מהעדויות אשר נשמעו בפני, עולה כי הנתבעת, על אף שהרכב נשוא התובענה היה כשיר, בהתאם לעדויות עדי הנתבעת וכעולה מעדות מנהל התובעת, אשר העיד כי הוסיף לעשות ברכב נשוא התובענה שימוש, העמידה לרשות התובעת רכב חלופי. הנתבעת שכרה עבור התובעת רכב מסחרי קטן מסוג פורד קונקט, אלא שהתובעת טענה כי אין לו וו גרירה. הנתבעת החליפה את הרכב המושכר לרכב טנדר דאבל קאבינה עם ארגז פתוח , חדש, הכולל וו גרירה , אך התובעת הלינה על כך כי רכב זה הוא רכב הנוסע על בנזין ולא על דיזל וכך נגרמות לתובעת הוצאות גבוהות יותר. הנתבעת לא אמרה נואש ומסרה בידי התובעת ואן גדול שהוצאו מתוכו הספסלים על מנת שיוכל לשמש לתובעת לעבודתה, אך אז הודיעה התובעת כי היא אינה מוכנה ל"טנק" והעדיפה את רכב הטנדר דאבל קבינה. מנהל התובעת אשר אומת עם נתונים אלו, הכחיש וטען כי רכב הטנדר דאבל קאבינה שהובא לו היה חסר מקום לסולם. כן טען מנהל התובעת כי שילם עבור הרכב החלופי, אך מתברר כי התשלום היה עבור נזק לידית הרכב השכור אשר נגרמה בידי אנשי התובעת. עדותו זו של מנהל התובעת רק חיזקה את הרושם לפיו עשתה הנתבעת על מנת לרצות את התובעת מעל ומעבר ואילו התובעת אך העלתה רמת דרישותיה שוב ושוב. מנהל התובעת אישר בחקירתו כי היו לתובעת מספר רכבים וכאשר נשאל מדוע זה לא הפנה לים המלח רכב אחר מרכבי התובעת, הוא משיב תשובה שאינה ממן העניין וחוזר ומפנה לתקלה אשר התגלתה ברכב נשוא התובענה. ככלל התגלה מנהל התובעת כמי שאינו זוכר דברים עליהם נשאל בחקירתו הנגדית, ברם מתגלה כבעל זיכרון מופלא לפרטי התשובות אותן נתן בחקירתו החוזרת דווקא. זאת ועוד, כעולה מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני בית המשפט, מנהל התובעת ביקש לבצע עסקת טרייד אין בין הרכב נשא התובענה לבין רכב אחר אותו ראה במגרש למכירת רכבים , אך לאחר שהנתבעת הסכימה לאמור, התחרט מנהל התובעת. הוצע לתובעת אף לרכוש את הרכב נשוא התובענה בעסקה הנקראת BUY BACK אך אף לזאת סירבה התובעת. הנתבעת הציעה אף פיצוי כספי בדמות זיכוי בסכום מכובד לביצוע טיפולים, רכישת אביזרים או טרייד אין אצל הנתבעת , כמו גם תשלום עבור שכר טרחת עו"ד, ברם התובעת דחתה אף הצעה זו. במהלך חקירת מנהל התובעת הוברר כי הרכב נשוא התובענה הוסיף עוד לשמש את התובעת, לאחר שתוקן בהוראת היצרן, עד אשר ניזוק ללא תקנה בתאונה והורד מן הכביש בסוף שנת 2012, לאחר הגשתה של התובענה אשר בפני, עובדה אשר התובעת לא טרחה כלל לציין בפני בית המשפט ויתרה מכך, התובעת קיבלה על כך פיצוי שאת גובהו לא טרחה כלל לדווח לבית המשפט והסתירה אף את עצם קיומו. מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעת לא הפרה את חיוביה כלפי התובעת וכי לא הייתה בממכר - הרכב נשוא התובענה, אי התאמה המצדיקה ביטולו של ההסכם בין הצדדים ומתן השבה לתובעת. הדברים האמורים לעיל אף אינם מזכים את התובעת בפיצוי אודות נזקים אשר ספק גמור אם נגרמו לה שכן הרכב נשוא התובענה לא חדל מלשמשה, אף כאשר נדלקה בו הנורה המעידה על תקלה. כאשר נטלה הנתבעת את הרכב במטרה למצוא פתרון לתקלה עם יצרן הרכב, טרחה הנתבעת והמציאה לתובעת רכב חלופי בהתאם לדרישותיה המשתנות ויש לומר, התובעניות. הנתבעת עשתה מעל ומעבר על מנת לרצות את התובעת בהציעה לה הצעות מפליגות לצורך שמירת שביעות רצונה, אלא שהתובעת סירבה לכל. התנהלותה של התובעת, לא הייתה כלל תמת לב באשר היא לא טרחה כלל לציין בפני בית המשפט כי הרכב נותר בשימושה, נפגע בתאונה והורד מהכביש והיא אף קיבלה תמורתו מחברת הביטוח, דבר המאיין לחלוטין תביעתה. התובעת אף לא טרחה להקטין נזקיה הנטענים, במקום לשלוח לים המלח אחד מרכביה האחרים, היא התעקשה לשלוח דווקא את הרכב נשוא התובענה. אף הנזקים הנטענים לא הוכחו ולהיפך. מחקירת מנהל התובעת עלה כי לא הומצאו המסמכים המתאימים על מנת להצביע על הפסדים אשר נגרמו לתובעת, הוא עצמו זוקף חלק מהוצאות רכבו האישי כהוצאות החברה, רואה החשבון אשר הובא לעדות הבהיר כי את הנתונים לחישוב קיבל מעם מנהל התובעת והנתונים אשר פורטו בכתב התביעה כנזקים הובאו על דרך ההערכה ולא נתמכו כלל באסמכתא של ממש. משכך ובהעדר הוכחה של ממש, גם לו הייתי קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי, הרי שלא הוכחו הנזקים ודין רכיב זה בתביעת התובעת להידחות. אף באשר לרכיב עוגמת הנפש הנטענת - לא מצאתי כי יש בנסיבות האמורות על מנת לפצות את התובעת בגין רכיב עוגמת נפש. הנתבעת פעלה במלוא המרץ על מנת לפתור תקלה שנבעה משימוש התובעת ברכב. הנתבעת עשתה כן במהירות האפשרית אל מול יצרן הרכב , תוך שהיא מספקת פתרונות חלופיים לתובעת, כך שלא תינזק עבודת התובעת, שלא יוטרדו אנשיה וכך שהפתרונות יהיו לשביעות רצונם של אנשי התובעת, אך ללא הועיל. במצב דברים זה אין זה סביר כי התובעת אשר אך ניסתה להכביר דרישות על הנתבעת תפוצה עוד בגין עוגמת נפש. מכל המקובץ לעיל עולה כי אכן ברכב נשוא התובענה נמצאה תקלה אשר נפתרה במהירות האפשרית בידי הנתבעת, תוך שהנתבעת מוצאת פתרונות חלופיים למשך פרק התיקון הקצר, עבור התובעת. אין הדברים מגיעים לכלל אי התאמה הנקובה בהוראות חוק המכר וודאי שאינם מזכים את התובעת בביטול ההסכם ובהשבה. מעבר לכך, הוברר כי השבה אינה אפשרית שכן הרכב נשוא התובענה הורד מהכביש עקב תאונה ותמורתו הועברה לתובעת בידי חברת הביטוח. אף לו הייתה התובעת מוכיחה כי היא זכאית לפיצוי מעם הנתבעת, התובעת לא הוכיחה כלל נזקיה ומשכך, יש לדחות את התביעה. אשר לשאלת הוצאות התביעה, לקחתי בחשבון את התנהלות הנתבעת אשר לא הגישה סיכומים מטעמה, זאת על אף התראות וארכות שונות אשר ניתנו לה ביוזמת בית המשפט. סוף דבר, התביעה נדחית במלואה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 1000 ₪ וכן תישא בשכר טרחת עו"ד בסך 3000 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. רכברכב חדשמנוע