אחריות על תאונת דרכים בשליחות של המעביד

האם היתה אחריות על תאונת דרכים בשליחות של המעביד ? לפני תביעת שיבוב שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 8.3.12 בירושלים. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היתה התובעת מבטחת רכב מ.ר. 3501378 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר.7069566 (להלן: "רכב הנתבע"). הצד השלישי הינו מי, שלפי טענת הנתבע, היה במועדים הרלבנטיים מעבידו של הנתבע ומי שהנסיעה בוצעה בהוראתו ובשליחותו. מוסכם בין התובעת לבין הנתבע כי התאונה אירעה באשמו של הנתבע, וזאת בנסיבות הבאות: נהג רכב התובעת ביקש לצאת מחניה, כלי הרכב אשר נסעו בכביש עצרו ואפשרו לו לצאת מהחניה ולפנות שמאלה. הנתבע אשר נסע מאחורי כלי הרכב שעצרו, עקף את כלי הרכב דרך הנתיב הנגדי ובעת שניסה לחזור לנתיב נסיעתו, פגע ברכב התובעת. השאלה הטעונה הכרעה בתביעה זו הינה האם יש לחייב את הצד השלישי בשיפוי הנתבע. יצוין, כי הצד השלישי, מר גומא אגיאר (להלן: "אגיאר") הינו נעדר החל מיום 19.6.12 ועל כן מונה האפוטרופוס הכללי למנהל נכסיו של אגיאר בישראל, וזאת בהתאם לצו ניהול אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 25.11.12. לפיכך, מיוצג אגיאר בתביעה זו על ידי מנהלי נכסיו, בהתאם לייפוי כוח שניתן על ידי האפוטרופוס הכללי. טענות הנתבע הנתבע טוען כי הועסק אצל אגיאר, אשר הינו איש עסקים שחלק את זמנו בין ארה"ב לישראל. ביום 8.3.12 הגיע מר אגיאר לבקר בישראל והנתבע התבקש על ידי מר דוד אבן, מיופה כוחו של אגיאר בארץ ומנהל נכסיו, לאסוף את אגיאר משדה התעופה באמצעות שימוש ברכבו של אגיאר. לנתבע נאמר מפורשות באיזה רכב השייך למר אגיאר עליו לעשות שימוש על מנת להביאו משדה התעופה ולא נאמר לנתבע כי קיימת מגבלה לנהוג ברכב מבחינת הכיסוי הביטוחי. לאחר הגשת התביעה, התכחשה מבטחת הרכב לחבותה בטענה כי הנתבע לא רשאי היה לנהוג ברכב בשל גילו הצעיר. הנתבע טוען כי מיופה כוחו של אגיאר הוא שהורה לו לנהוג ברכב בטענה כי נהיגתו של הנתבע ברכב מבוטחת. כמו כן, התאונה התרחשה במהלך נסיעה במסגרת עבודתו אצל אגיאר. טענות צד ג' צד ג' טוען כי לא התיר לנתבע לנהוג ברכב במועד התאונה. כן נטען, כי במועד התאונה לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הנתבע לבין הצד השלישי, ועל כן לא קיימת אחריות שילוחית של צד ג' למעשי הנתבע. כך, נטען כי התאונה אירעה ביום 8.3.12, בעוד שבתלוש השכר שצירף הנתבע צוין כי תאריך תחילת עבודתו אצל הצד השלישי היה ביום 1.4.12. עוד נטען, כי הצד השלישי מעולם לא אישר לנתבע לנהוג ללא ביטוח ובוודאי שלא לנהוג באופן רשלני ותוך הפרת חוקי התנועה. המדובר בסטייה משמעותית של הנתבע מעבודתו שאינה נחשבת לחלק ממהלך העבודה. כן נטען, כי הנתבע לא היה שלוח של הצד השלישי. דיון והכרעה הדין החל בענייננו קבוע בסעיפים 13 ו-14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. סעיף 13 לפקודת הנזיקין קובע כי : . (א) לעניין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו — (1) אם הרשה או אישרר את המעשה; (2) אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו; אולם — (א) מעביד לא יהא חב על מעשה שעשה מי שאיננו מעובדיו אלא אחד מעובדיו העביר לו תפקידו בלא הרשאתו המפורשת או המשתמעת של המעביד; (ב) מי שהיה אנוס על פי דין להשתמש בשירותו של אדם שאין בחירתו מסורה לו, לא יהיה חב על מעשה שעשה האדם תוך כדי עבודתו זו. (ב) רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין המעביד. (ג) לענין סעיף זה, מעשה — לרבות מחדל. סעיף 14 לפקודת הנזיקין קובע כי : לענין פקודה זו, המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם. השאלות שבמחלוקת הן: האם במועד התאונה היה הנתבע עובד של אגיאר; האם התאונה התרחשה במסגרת עבודתו של הנתבע אצל אגיאר או האם פעל הנתבע בשליחותו של אגיאר. העידו לפני הנתבע וכן מר צביקה וייספלד, רואה החשבון של צד ג'. הנתבע העיד כי למד בישיבת פורת יוסף בירושלים ובאחד מביקוריו של אגיאר בירושלים התוודע אליו ונוצר קשר בין השניים. במסגרת החברות בין הנתבע לאגיאר סייע הנתבע לאחרון בענייניו השונים בישראל. כך, היה הנתבע אחראי על השכרת דירותיו של אגיאר בעיר העתיקה, גבה כספים משוכרי הדירות והעביר את הכספים לעו"ד איתן גבאי. את שכרו קיבל הנתבע במזומן, ללא תלוש שכר, עד אשר בחודש אפריל 2012 הוצא לנתבע לראשונה תלוש שכר. כן העיד הנתבע, כי במסגרת עבודתו אצל אגיאר נהג להשתמש בכלי רכב של אגיאר והיה נוהג להסיע את אמו של אגיאר למכון הכושר בשכונת גילה בירושלים. לעיתים נסע עם אחיו של אגיאר. מפתחות כלי הרכב של משפחת אגיאר היו בחזקתו של מר דוד אבן, מיופה הכוח של אגיאר, אשר ניהל את נכסי אגיאר בישראל. בכל מקרה בו נטל הנתבע את אחד מכלי הרכב של אגיאר, היה עליו לדווח לדוד אבן ולהביא את ספחן הדלק בו השתמש במסגרת הנסיעה. הנתבע העיד כי ביום 8.3.12 הגיע אגיאר לביקור בישראל. באותו יום עבד הנתבע אצל אגיאר וסייע בהכנות לקראת הגעתו של אגיאר לארץ. עם סיום ההכנות ביקש ממנו דוד להשתמש ברכב ספיציפי, מבין אחד מכלי הרכב של אגיאר, על מנת לאסוף את אגיאר משדה התעופה. הואיל ודוד אבן היה אחראי על נכסיו של אגיאר ובכלל זה על כלי הרכב, הרי משהתבקש הנתבע לעשות שימוש ברכב ספציפי, לא היתה לו סיבה לחשוב כי אין כיסוי ביטוחי לנהיגתו, מה גם שמספר פעמים ראה הנתבע את אחיו של אגיאר, ינאי, שהוא בן גילו של הנתבע, נוהג ברכב זה. לאחר שחזרו הנתבע ואגיאר משה התעופה, התבקש הנתבע על ידי דוד אבן להביא את אמו של אגיאר מביתה שבימין משה לשכונת ממילא, על מנת לפגוש את בנה, ואז אירעה התאונה. לאחר מכן דוד אבן והנתבע פרקו את הציוד שהביא עמו אגיאר ארצה. הנתבע ציין בעדותו, כי עבד אצל אגיאר במועד התאונה, וכי העובדה שלא קיבל תלושי משכורת במהלך עבודתו אינה שוללת זאת. מטעם צד ג' העיד מר צביקה וייספלד, מי ששימש רואה החשבון של אגיאר ורעייתו בשנת 2012. רואה החשבון העיד כי במסגרת השירותים שהעניק למר אגייאר, טיפל גם בתשלום המשכורות לעובדיו של מר אגיאר, וכי מעיון במסמכים הנוגעים לעובדיו של מר אגייאר בשנת 2012 עולה כי עד ליום 1.4.12 לא היה הנתבע עובד של מר אגייאר וכי המשכורת היחידה ששולמה לו על ידי אגיאר היתה עבור חודש אפריל 2012. עוד ציין רואה החשבון בעדותו, כי תשלום המשכורת עבור חודש אפריל 2012 נעשה לבקשת אמו של מר אגיאר ובהוראתו של עו"ד יעקב לירז, מיופה כוחו של אגיאר בארץ, וכי תשלום המשכורות היה צריך להיעשות באמצעות אגייאר, שכן תיק הניכויים היה על שמו. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות הגעתי למסקנה כי הנסיעה אותה ביצע הנתבע נעשתה בשליחותו של אגיאר ולמענו ועל כן בהתאם להוראת סעיף 14 לפקודת הנזיקין חב השולח בגין מעשיו של הנתבע. הנתבע העיד כי מי מר דוד אבן הוא שהיה מיופה כוחו של גומא בארץ וניהל את נכסיו. אף רו"ח וייספלד אישר בעדותו כי מר דוד אבן היה מיופח כוחו של אגיאר בארץ. כן העיד הנתבע, כי ביום התאונה הורה לו מר דוד אבן לאסוף את גומא אגיאר משדה התעופה ולאחר שהשלים את ביצוע הפעולה הורה לו מר דוד אבן להביא את אמו של אגיאר לביתו של בנה על מנת שהשניים ייפגשו. עדותו של הנתבע היתה אמינה עלי ולא נסתרה בחקירתו הנגדית. מטעם צד ג' לא הובאה עדות סותרת שיש בה להפריך או לסתור את טענות הנתבע. אמנם צד ג' עצמו הינו נעדר ולא ניתן להביאו לעדות, אך ב"כ צד ג' בחר שלא לההביא לעדות את מר דוד אבן, אשר בקלות יכול היה לסתור או להפריך את טענת הנתבע כי הנסיעה לא בוצעה בשליחותו של מר אגייאר או למענו. הכלל הוא שהימנעות בעל דין מלהביא ראיה פועלת לחובתו. בנסיבות אלה, לאור האמון שנתתי בעדותו הנתבע ומשלא הובאה ולו ראשית ראיה שיש בה לסתור את עדותו כי הנסיעה ברכב בוצעה בשליחותו של אגיאר ולמענו, אני קובעת כי הנתבע הוכיח כי הנסיעה בוצעה בשליחותו של אגיאר ועל כן חלה הוראת סעיף 14 לפקודת הנזיקין, המטילה חבות על השולח. עוד אוסיף, כי אני סבורה כי במועד התאונה התקיימו יחסי עובד- מעביד בין הנתבע לבין אגיאר, וכי התאונה אירעה במהלך עבודתו של הנתבע אצל אגיאר. כך, הנתבע העיד כי עבד אצל אגיאר כשנתיים עובר לתאונה. במסגרת עבודתו, השכיר דירות השייכות לאגיאר וקיבל תשלום תמורת עבודתו מעו"ד איתן גבאי אשר ניהל את נכסי אגייאר בארץ באותה עת. בהמשך, הגיע במקומו של עו"ד גבאי, מר דוד אבן, אשר פעל כמיופה כוחו של אגייאר. עדותו של הנתבע כי עבד אצל אגיאר עובר לתאונה וכי לא הונפקו לו תלושי משכורת וכי קיבל את שכרו במזומן היתה אמינה עלי. העובדה כי לא הונפקו לנתבע תשלושי משכורת במהלך תקופת עבודתו אצל אגיאר ועד לחודש אפריל, אינה שוללת את הטענה כי הנתבע עבד אצל אגיאר וכי שכרו שולם לו במזומן, מבלי שהונפקו לו תלושי משכורת. יתר על כן, לא מצאתי בעדותו של רו"ח וייספלד ראיה לכך שהנתבע לא היה עובדו של אגיאר במהלך חודש מרץ 2012. כך, רואה החשבון לא יכול היה לומר מתי החל לעבוד הנתבע אצל אגייאר וציין כי אינו יודע האם עבד הנתבע אצל אגייאר בחודש מרץ 2012. עוד אישר רואה החשבון בחקירתו, כי טופס 101 עליו חתם הנתבע נערך רטרואקטיבית בחודש מאי 2012, וזאת בהתאם לדרישתו, וכי טופס זה אינו תקין, שכן לא מופיע בו מועד תחילת עבודתו של הנתבע אצל אגיאר. עוד עולה מעדותו של הנתבע, כי השימוש ברכבי אגיאר נעשה במסגרת עבודתו אך ורק בהרשאת מי שאחראי על כלי הרכב של המשפחה, מר דוד אבן. בלילה שלפני התאונה התבקש על ידי דוד אבן להגיע ולעבוד בביתו של אגייאר במסגרת ההכנות לקראת הגעתו של אגיאר לארץ. עם סיום העבודה, היה זה מר דוד אבן שהורה לנתבע באיזה רכב עליו לנסוע על מנת לאסוף את מזוודותיו של אגיאר משדה התעופה, ובהתאם להוראתו הוא פעל. לאחר מכן התבקש הנתבע על ידי דוד להביא את אמו של אגיאר מביתה על מנת שתפגוש את בנה ואז אירעה התאונה. לאחר התאונה נדרש התובע לפרוק יחד עם דוד את הציוד שהביא עמו אגיאר מח"ול. יוצא אפוא, שהנתבע לא נהג ברכב לשם צרכיו האישיים כי אם במסגרת עבודתו אצל אגיאר. אכן, המבחן הקובע לצורך קיומם של יחסי עובד-מעביד לפי פקודת הנזיקין הוא מבחן "השליטה הגמורה" (ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ירוחם ניסים, פ"ד לה(4) 748). מעדותו של הנתבע, אשר לא נסתרה במקרה זה, עולה כי מתקיימים מבחני השליטה הגמורה. כך, הנתבע העיד, כי בבעלותו של אגיאר היו שלושה כלי רכב וכי מר דוד אבן הוא זה שהורה לנתבע באיזה רכב מבין השלושה עליו לבצע את הנסיעה המוטלת עליו. עוד עולה מעדות הנתבע, כי מר אבן הורה לנתבע להיכן לנסוע ומהם יעדי הנסיעה. בנסיבות אלה, ניתן לומר כי הנסיעה בוצעה בשליטתו הגמורה של מיופה כוחו של אגיאר ועל כן מתקיים מבחן השליטה הגמורה. ב"כ צד ג' נתפס לעובדה שבסעיף 5 לתצהירו ציין הנתבע כי היה עובד של חברה ולא של מר אגיאר באופן אישי ועל כן לא מתקיימים בינו לבין אגיאר יחסי עובד-מעביד. איני מקבלת טענה זו. מעיון בתצהירו של הנתבע עולה כי לאורך כל התצהיר טען הנתבע כי היה עובד של אגיאר, לרבות בסעיף 5, ועל כן מקובלת עלי טענת הנתבע כי מדובר בטעות קולמוס. יתר על כן, אף בתלוש השכר שהוצא לנתבע, אליו לא מתכחש צד ג', נרשם כי המעביד הינו אגיאר עצמו ועל כן אין יסוד לטענה כי הנתבע היה עובד של חברה ולא של אגיאר. תמיכה נוספת למסקנה כי הנתבעת פעל בשליחותו וכעובדו של מר אגיאר ניתן למצוא בעובדה, כי לא באה מצד אגיאר או מי טעמו דרישה המופנית כלפי הנתבע לפצות את את מר אגיאר בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בעקבות התאונה. כך עולה מעדותו של רו"ח וייספלד, כי אינו יודע על דרישה שהופנתה לנתבע לשלם עבור הנזקים שנגרמו לרכבו של אגיאר בתאונה נשוא התביעה. גם הנתבע העיד כי הרכב של אגיאר תוקן על ידי אגיאר וכי לא פנו אליו בדרישה לתשלום הנזק. עובדה זו תומכת במסקנה כי הנתבע היה עובדו של אגיאר או שפעל בשליחותו, שהרי אם לא כן היה נדרש לשלם עבור הנזקים שנגרמו לרכבו של אגיאר. איני מקבלת את הטענה כי אגיאר מעולם לא אישר לנתבע לנהוג לנהוג ללא ביטוח או באופן רשלני. ראשית, משנדרש הנתבע לנהוג ברכב בהתאם להוראתו של מיופה כוחו של אגיאר ומנהל נכסיו מר דוד אבן, לא היתה לו סיבה לחשוב כי אין כיסוי ביטוחי לנהיגתו ברכב זה. מלוא המידע בדבר הכיסוי הביטוחי היה בידיעתו של דוד אבן ועל כן יכול היה הנתבע להניח בצדק, כי משהתבקש לנהוג ברכב, ישנו כי כיסוי ביטוחי לנהיגתו. אשר לטענה כי אגיאר לא אישר לנתבע לנהוג באופן רשלני, הרי גם טענה זו דינה להידחות. משהותר השימוש ברכב לנתבע, היה על אגיאר לצפות כי יתכן ובמהלך השימוש ברכב יכולה להתרחש תאונת דרכים באשמו של הנתבע. סעיף 13 ו-14 אינן מתנים את אחריות המעביד או השולח בכך שנתנו הרשאה מפורשת למעשה הרשלני. אין ספק שהרשאה מפורשת כזו לעולם אינה ניתנת. אך כל מעביד או שולח יכול וחייב לצפות כי משהתיר שימוש ברכב לצורך עבודה או במסגרת שליחות, עלולה להתרחש תאונת דרכים באשמו של העובד או השלוח, וכי אם תתרחש כזו יהא עליו לשאת באחריות. אעבור לדון בטענת צד ג' כי סעיפים 13 -14 לפקודת הנזיקין חלים רק מקום בו הניזוק תובע ישירות את המעביד או השולח, ואינו חל מקום בו הגיש הניזוק תביעה כנגד העובד או השלוח והאחרון הגיש הודעת צד ג' כנגד המעביד או השולח. איני מקבלת טענה זו. אמנם סעיף 16 לפקודת הנזיקין קובע כי אין באמור בסעיף 13 ו-14 לפקודה כדי לגרוע מאחריות העובד או השלוח על מעש שעשה, ואולם אין לפרש סעיף זה כשולל מן העובד או השלוח אפשרות להגיש הודעת צד ג', מקום בו הוגשה תביעה נגדו על ידי הניזוק. אין סיבה להבחין בין מקרה בו הניזוק תבע ישירות את המעביד או השולח כאשר היו ידועים לו פרטי המעביד/השולח והעובדה כי הנסיעה במסגרת עבודה או שליחות, לבין מקרה בו התובע לא היה מודע לכך שמדובר בתאונה שנעשתה במהלך נסיעה של עובד במסגרת עבודתו או שליחות ועל כן הגיש העובד או השלוח הודעת צד ג' כנגד המעביד או השולח. הדברים מקבלים חיזוק ביתר שאת בנסיבות המקרה, כאשר הנתבע לא רק שהיה עובד של אגיאר, אלא אף פעל בהוראתו ובשליחותו לעניין הרכב בו היה עליו לבצע את שליחותו. הנתבע לא ידע כי אין כיסוי ביטוחי לנהיגתו ברכב ועובדה זו היתה בידיעת מיופה כוחו של אגיאר הוא מר דוד אבן, אשר הורה לנתבע באיזה רכב עליו לבצע את הנסיעה. בנסיבות אלה, האשמה המוסרית על אגייאר, אשר פעל באמצעות בא כוחו, היא רבה מאוד, שהרי אם היה מורה לנתבע לבצע את הנסיעה ברכב אחר בו יש כיסוי ביטוחי לנהיגת הנתבע, סביר להניח שכל המחלוקת בין הצדדים, לא היתה בה לעולם, שכן חברת הביטוח היא שהיתה משלמת לתובעת את נזקיה. אשמתו של אגיאר בעניין זה עולה על אשמתו של הנתבע מששהורה לנתבע לנהוג ברכב, כאשר אין כיסוי ביטוחי לנסיעת הנתבע ברכב. לאור האמור אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי כנגד אגיאר וקובעת כי על אגיאר לשפות את הנתבע בסכומים אותם יחויב לשלם לנתבעת. סיכומם של דברים: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את סכום תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחה בסך של 21,114 ₪ וכן שכ"ט שמאי בסכום של 500 ₪. לפיכך, אני קובעת כי הנתבע ישלם לתובעת סך של לתובעת סך של 21,614 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 2.7.12 ועד התשלום בפועל. כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסכום של 744 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪. כן אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי, ומחייבת את הצד השלישי לשלם לנתבע את מלוא הסכומים אותם חויב לשלם לתובעת, לרבות הוצאות ושכ"ט עו"ד. כן ישא הצד השלישי בהוצאות הנתבע בסכום של 5,000 ₪. הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום. שליחותתאונת דרכים