"הקלות הבלתי נסבלת" שבה נהג מכחיש מעורבות בתאונת דרכים: בפניי תביעת כספית מיום 10.1.13 ע"ס 7,147 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 5.2.12. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. בתיק זה מודגמת הקלות הבלתי נסבלת שבה נהג ובעל של רכב שמעורב בתאונה מכחישים את מעורבותם בתאונה, הן בשלב הטרום משפטי שבו טרם הוצגו להם ראיות הקושרות את הרכב לתאונה והן בשלב המשפטי שלאחר חשיפת ולימוד אותן ראיות. ביום 8.1.14 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. בתום הישיבה נאמרו דברים קצרים שלא לפרוטוקול (דברים שבמסגרתם שיתפתי את הצדדים בהתרשמותי הלכאורית משמיעת הראיות), שלאחריהם ביקש ב"כ הנתבעת לבחון את עמדת הנתבעת ולהודיע עליה בהמשך. אפשרתי זאת לנתבעת, תוך שהבהרתי בהחלטה בתום הישיבה, כי, בנסיבות, פתוחות בפני הצדדים שתי אפשרויות בלבד: להודיע על רצונם בפס"ד מנומק או להודיע על הסכם פשרה שיינתן לו תוקף של פס"ד (מצאתי שבנסיבות לא ראוי להותיר כפתוחה את האפשרות להכריע בתביעה בפשרה עפ"י הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט). היום הודיעו הצדדים על רצונם במתן פס"ד מנומק, תוך שהבהירו כי, במידה שהתביעה תתקבל בפסה"ד, הוסכם כבר בין הצדדים על הפחתת סכום התביעה והעמדתו על 5,394 ₪ בלבד. מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה. הנתבעת הינה מבטחת הרכב המזיק (הנטען) בביטוח רכוש. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים (לכאורה) 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת קיה (להלן - "הפרטית"). רכב הנתבעת - משאית עם ארגז בצבע אדום מ.ר. 5279657 (להלן - "המשאית"). מקום התרחשות התאונה: הסתעפות כבישים ליד פארק תעשייה בראש העין. שעת התרחשות התאונה: 09:00 (בוקר, אור יום). המחלוקת בעוד שהתובעת והעדה מטעם התובעת טוענות להתרחשות תאונה מסוימת מאוד בה מעורבים שני הרכבים, כאשר לפי נסיבות התאונה הנטענות המשאית סטתה לעבר הפרטית באופן רשלני ולא זהיר ואגב כך התנגשה בה וגרמה לפרטית את הנזקים המפורטים בחוות דעת שמאי הרכב שצורפה לכתב התביעה, הרי שהנתבעת והעד מטעמה מכחישים את עצם קרות התאונה ואת מעורבות המשאית בתאונה, כאשר עד הנתבעת מייחס, למעשה, לעדת התובעת כוונת מרמה של ממש ורצון פסול לקשור את המשאית לאירוע בו לא נכחה ולא יכולה הייתה לנכוח, עקב כך שהמשאית טופלה במוסך בזמן התאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעת גם לא הציגה חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות בכתב רלוונטיות לאירוע שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי הפרטית. עדויות עדים מטעם שני הצדדים בישיבה בפניי: מטעם התובעת - עדות נהגת הפרטית (גב' חני יערי); ומטעם הנתבעת - עדות מר אלכסנדר וול, קצין בטיחות בתעבורה בסניף הוד השרון של החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ (להלן - "החברה המרכזית"). יצוין כי בזמן עדותו של עד הנתבעת הנ"ל נכח באולם גם מר דניאל קורץ, שהינו כנראה קצין הבטיחות הראשי של החברה הנ"ל. חשבונית מס מיום 8.2.12 שהוצאה ע"י מוסך שטיפל במשאית ביום התאונה ע"ש החברה המרכזית. פלט של מפת האזור הרלוונטי לתאונה מאתר גוגל. בשעת הישיבה הוצגה לי תמונה בצבע של המשאית, באמצעות מכשיר הטלפון הנייד של נהגת המשאית (ראו הערת ביהמ"ש בעמ' 2 לפרוטוקול). הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של נהג המשאית (ולכן גם של הנתבעת כמבטחתו) לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהגת הפרטית מהימנה, משכנעת וראויה לאמון ולאימוץ, ואילו על עדותו של עד הנתבעת לא מצאתי שניתן לסמוך. בעדותה של נהגת המשאית ניכרו אותות האמת. עדה זו דיווחה על אירוע שניכר שהוא אירוע אותנטי שהתרחש. העדה מסרה פרטים מספיקים ומשכנעים על כך. העדה אף צילמה בזמן אמת (מתוך הפרטית) ובאמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלה את חלקה האחורי של המשאית (הכולל גם לוחית רישוי עם מס' הרישוי הנכון של המשאית) בסמוך למקום התאונה. אין בליבי כל ספק שמדובר בתמונה אותנטית, שיש לשבח את נהגת הפרטית על כך ששמרה עליה, ולצערי מדי יום בתיקי נזקי רכב אני נתקל בעדויות של עדים שלא שמרו על ראיות כה חשובות אלו. עדה זו עמדה היטב בחקירה, ודבריה לא נסתרו ולא נסדקו. עד הנתבעת הותיר רושם שונה בעדותו. התרשמתי כי מדובר בעדות מגמתית שבאה להסתיר, יותר מאשר לחשוף ולגלות. התרשמתי שהעד ביקש להסתיר את העובדה (החשובה והרלוונטית מאוד), לפיה בחשבונית הנ"ל רשום שהמשאית נכנסה למוסך רק בשעה 09:49, כך שבשעת התאונה ובניגוד למצג שהוצג בטופס ההודעה שמסרה החברה המרכזית לנתבעת וגם בעדות עד הנתבעת המשאית בהחלט כן יכולה הייתה להיות מעורבת. זאת ועוד, בהמשך עדותו של עד הנתבעת התברר, כי, בזמן התאונה, המשאית הייתה בדרכה למוסך, ולפי המסלול שתיאר העד, המשאית אמורה הייתה להיות גם במקום התאונה ולמצער קרוב מאוד אליו. הנה כי כן, עפ"י המידע שבידי החברה המרכזית (בעלת המשאית) עצמה, בהחלט יתכן וסביר שהמשאית כן הייתה בשעת ובמקום התאונה. מעדות העד נתברר, כי גם הוא עצמו ליווה את המשאית אל המוסך, ולדבריו נסע ברכב נפרד ליד המשאית תוך שמירת קשר עין עימה. משונה שהעד לא סיפר על כך מיד בתחילת עדותו וגם לא הביא ראיות להוכחת הדבר, אך גם אם העד אכן נסע בסמוך למשאית (ולפחות ברגע צילום התמונה הנ"ל ע"י נהגת הפרטית לא נסע העד ראשון מאחורי המשאית, אלא הייתה זו נהגת הפרטית, כפי שנראה בתמונה), אפשר שהחמיץ את רגע הפגיעה בפרטית (שלפי התיאור שנמסר היה רגע קצר שלאחריו המשאית המשיכה בנסיעה מבלי לעצור). וקיימת גם אפשרות חמורה יותר, שאני מעדיף להאמין שלא התרחשה, לפיה עד הנתבעת ראה את התאונה בעיניו אך בחר להעיד שלא ראה זאת. הנתבעת והחברה המרכזית בחרו שלא להביא לעדות את מי שנהג במשאית ביום התאונה, והדבר פועל ראייתית לחובתם. לא מצאתי כמשכנע את הסברו של עד הנתבעת לאי-העדת הנהג. לדברי העד היו באותה עת שלושה נהגים שונים, ולא ניתן לדעת עקב אי-השתמרות הטכוגרף הרלוונטי של המשאית מי מהשלושה נהג במשאית בזמן הרלוונטי. הנתבעת לא הראתה על כל בירור שנערך עם מי משלושת הנהגים, וניתן היה פשוט להעיד את שלושתם, כדי שביהמ"ש יוכל להתרשם מדבריהם. העובדה שכל אלו לא נעשו, מלמדת על רצון של הנתבעת ושל החברה המרכזית למנוע את חשיפת דברי אותם נהגים, שכנראה אינם נוחים לנתבעת ולחברה המרכזית. חמור בעיני שעד הנתבעת הרשה לעצמו, במהלך עדותו, לייחס לנהגת הפרטית כוונת מרמה למעשה. העד אמר כי כיום כל אחד יכול לצלם משאית בנסיעה, ואח"כ לפברק בטלפון שבו היא מצולמת את התאריך ואח"כ לספר שהמשאית נראתה וצולמה בתאריך המפוברק, כשדבריו מכוונים במובהק לנהגת הפרטית. מוטב היה לעד זה להימנע מהאשמות חסרות שחר אלו, בכל הנוגע לעדה שהעידה בפניי ומשהוא והחברה המרכזית לא ביצעו בדיקה רצינית ומתבקשת כדי להגיע למסקנה מי מעובדי ומנהגי החברה המרכזית לקח חלק בתאונת "פגע וברח" וגרם להליך משפטי יקר ומיותר. יצוין כי לנתבעת ולחברה המרכזית הייתה הזדמנות נוספת, לאחר תום שמיעת הראיות, לחזור בה מהכחשתה את מעורבות המשאית בתאונה, והיא בחרה לדבוק בעמדתה הראשונית תוך מה שנראה לי כהתעלמות לא ברורה מן התשתית הראייתית שנחשפה בדיון. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 5,394 ₪, שהינו סכום התביעה (שהופחת בהסכמה כאמור), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 10.1.13 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 372 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 10.1.13 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 400 ₪, בגין שכר העדה בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. תקוותי כי הגורמים המתאימים אצל החברה המרכזית ואצל הנתבעת יתנו דעתם על מסקנות פס"ד זה. תאונת דרכים