הוספת סכומים לאחר חתימה על כרטיס עבודה הנתבעים טענו כי אמנם חתמו על מירב כרטיסי העבודה, אולם מדובר היה בתיקונים קטנים שעלותם כמה מאות שקלים, כאשר לאחר החתימה הוסיף התובע את סכום התיקון. הנתבעים הביאו כחיזוק לטענתם בדבר הוספת פרטים לאחר החתימה, את העדים אוחיון וX. העדה X הינה נתבעת בעצמה בתיק אחר, ולכן יש לה אינטרס ממשי בתיק. X אף התקשתה להסביר מדוע לא פירטה טענות כה חמורות בתיק הנוגע לה עצמה. לפיכך קשה להסתמך על עדותה. יחד עם זאת, התרשמתי מעדותו של העד אוחיון, כי אכן כאשר הוא חתם על המסמך בעת שחרור הקטנוע, המחיר לא היה רשום שם ומחיר זה הוסף לאחר מכן. המשפט נגד העד אוחיון כבר נסתיים. העד אוחיון כבר שילם את כל הסכום ולא הגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין שהתקבל כנגדו. אין לאוחיון כל אינטרס "להכניס את ראשו" למחלוקת של אחרים. התרשמתי מעדותו של אוחיון, כי העניין אכן חורה לו, משום שהתובע מילא את הסכום לאחר חתימתו. לא זו אף זו - מספר ימים לפני הדיון התקשר התובע לעד אוחיון. התובע הוא מי שיזם את השיחה והוא זה שהעלה את נושא העדות. ניכר מהתמליל שהוגש, כי התובע הוא זה שמנסה לגשש מה ניתן להציע לעד אוחיון כדי שלא יבוא להעיד כנגדו. מדובר במעשה חמור שייתכן ועולה אף כדי עבירה לפי סעיף 249 או 246 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, אולם משנושא זה לא היה בלב המחלוקת, לא אקבע מסמרות בעניין זה. יחד עם זאת, מתוכן השיחה עולה כי אכן אוחיון משוכנע כי התובע הונה אותו בכך שרשם את המחיר לאחר שאוחיון כבר חתם על המסמך. גם אם אוחיון ידע שהשיחה מוקלטת, הרי שהתובע איננו מכחיש טענה זו במהלך השיחה, ונוסח השיחה כולה כמקשה אחת, מחזק את עדותו של אוחיון. מחד גיסא, לחיזוק טענה זו, ניתן לציין כי לא הייתה מחלוקת שמדובר בקטנועים ששוויים כמה אלפי שקלים, ולפיכך יש ממש בטענת הנתבעים בדבר חוסר סבירות בקיום תיקונים כה יקרים באופן בלתי פרופורציונאלי לערכם של האופנועים. אף אם טוען התובע כי מדובר בקטנועים אשר נעשה בהם שימוש תכוף, יומיומי ורב שעות, ולכן נכנסו שוב ושוב לתיקונים, הרי שהתובע לא הוכיח כיצד הגיע לחישוב עלויות התיקון הגבוהות ביחס בלתי סביר לשווי הקטנועים. מאידך גיסא, יש ממש בטענת התובע בסיכומיו, כי היה על הנתבעים להגיש חוות דעת לגבי עלות הטיפולים. כאמור בפתיח, הנתבעים נמנעו מלנקוב במפורש בטיפולים שנערכו בפועל לטענתם ובעלותם, ומסרו הצהרות מעורפלות בעניין זה. יודגש כי מטבע העבודה במוסך, לא ניתן תמיד לדעת מראש מה יידרש לתיקון והצורך בחלק מהעבודות מתגלה רק במהלך הטיפול. בנסיבות אלה, כאשר מתגלה כי כלי רכב זקוק לטיפול בעלות גבוהה משהיה מתוכנן מלכתחילה, נהוג שבעל המוסך מתקשר ללקוח ומקבל את אישורו לביצוע התיקון לפני הביצוע. התובע עצמו אישר כי לעיתים הוא מקבל אישור טלפוני לטיפול. ואולם, אין בכרטיסים כל אזכור של אישור טלפוני כזה, בעלות גבוהה יחסית לערכו של הקטנוע. כאשר מדובר בתיקונים בענייננו בעלויות גבוהות יחסית, לא נראה לי כי הנתבעים היו ממשיכים לעבוד עם התובע, לו היו מודעים לאותן עלויות. עצם קיום חוב לתשלום חרף ההכרעה לפיה עלות הטיפולים הוספה לפחות בחלק מהמקרים לאחר החתימה, לא ניתן לדחות את התביעה מכח נימוק זה, ולא ניתן גם לקבל את עדותם של הנתבעים, אשר גילו טפח וכיסו טפחיים. אין מחלוקת כי ביום 6.5.09, נערך זיכרון דברים בין התובע לנתבע 1, במהלכו נרכש קטנוע על ידי הנתבעים. המועד הוא לאחר שמונה כרטיסי עבודה מתוך תשעת הכרטיסים נשוא תביעה זו. במסגרת ההסכם נקבע בסעיף 4 כדלקמן: "סוכם בין הצדדים שלעסקת מכירת הקטנוע מספר 14-570-51 לא יהיה שום קשר ולא תשפיע ולא תהווה עילה או כל סירוב שיהיה לתשלום החובות בעבר לתיקונים שקיבלו פיצה פצץ (חזי / יצחק) מארז עטון ותשלום החוב יתבצע במועדו". אינני מקבל את טענתו של הנתבע 1 כאילו סעיף זה התווסף לאחר מכן. מדובר בזכרון דברים אשר כתוב בכתב אחד, כאשר בתחתית העמוד חתימות שני הצדדים וטענת הנתבע 1 בעניין זה היא עורבא פרח. נמצא איפוא כי קיימת הודאת בעל דין בדבר קיום של חוב עבור תיקונים מן העבר. מדובר בעסק לממכר פיצה, אשר רשאי לנכות הוצאות שנועדו לשם יצירת ההכנסה. לא ניתן לקבל את טענותיהם של הנתבעים, כאילו שילמו מידי פעם בפעם סכומים קטנים לתובע, בגין הטיפולים. לא הומצאו כל אישורים בגין תשלומים אלה, לא פורט מתי שולם וכמה ועבור איזה טיפול, וקשה להאמין שהנתבעים המשיכו שוב ושוב לשלוח קטנועים לטיפול אצל התובע, במהלך תקופה של כשנה וחצי, כאשר התובע מסרב לתת אישורים על תשלומים שבצעו כביכול. תשלום עבור שמירה כאמור בפתיח עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה לגבי התיקונים. התרשמתי כי התוספת של תביעה לפיצוי בסך 45,000 ₪ בגין שמירה על האופנוע, נועדה אך "לנפח" את התביעה, ואין בה ממש. התובע עצמו העיד כי הוא סירב לשחרר את הקטנוע לנתבעים, כאמצעי לחץ עליהם לתשלום חובותיהם. לא ניתן לאחוז במקל משני קצותיו: מצד אחד לסרב לשחרר קטנוע ומצד שני לדרוש תשלום עבור אחסנתו. עוד יצוין, כי בניגוד לכל כרטיסי העבודה הסמוכים זה לזה בפערים של חודשיים שלושה, הרי שכרטיס העבודה האחרון, הוא ממועד שלאחר שבעה חודשים תמימים ללא כל כרטיס עבודה מאז כרטיס העבודה שלפניו. הוא גם איננו ממוספר ברצף של כרטיסי העבודה האחרים. הטענה שדווקא בכרטיס זה הוסף, לפני החתימה, כי כל עיכוב בשחרור יגרור תשלום של 40₪ ליום, היא טענה בעייתית בהתחשב בכך שגם בעבר לא שולמו חובות. לא זו אף זו, במכתב דרישה ששלח התובע לנתבעים ביום 4.9.12, ושצורף לכתב התביעה מציין התובע כי: "חובך בגין השירותים האמורים להם התחייבת על פי הזמנות העבודה, עומד על סך 15,955 ₪ בתוספת מע"מ כדין". לו אכן היה חוב נוסף בגין שמירה, מן הסתם היה התובע מצרף אותו למכתב הדרישה. מכל האמור לעיל עולה, כי אני דוחה את גרסת התובע, כאילו התחייבו הנתבעים לשלם 40₪ בגין כל יום אחסנה של הקטנוע. סביר יותר שלא היה כדאי לתקן את הקטנוע ולכן הסכימו הצדדים כי הוא יישאר אצל התובע, כטענת הנתבעים. נוכח כל האמור לעיל, אין מקום לפיצוי התובע בגין שמירה על הקטנוע. הוכחת החוב הקיים קבעתי כאמור לעיל כי התובע ביצע תיקונים לקטנועים של הנתבעים בכל תשע הפעמים המופיעות בכרטיסי העבודה, וכי הנתבעים לא שילמו דבר בגין תיקונים אלו. עוד קבעתי כאמור לעיל, כי הנתבעים או מי מטעמם חתמו בכל אחת מהפעמים על ביצוע התיקונים, אולם העלות לא הייתה תמיד ידועה להם. התובע בפניי העיד כי תמיד החתימה מתבצעת לבסוף. לאחר סיום הטיפול ולאחר שהוצג לו פרוטוקול אחר, בו מסר כי לעיתים החתימה מבוצעת לפני הטיפול ולעיתים אחרי הטיפול, הוא שינה את גרסתו. כפי שקבעתי לעיל וכפי שנובע מהיגיון הדברים ומהעדויות שנשמעו בתיק, לעיתים מגיע כל רכב לטיפול בגין תקלה מסוימת, ובמהלך הטיפול מתגלה הצורך בתיקונים נוספים. בנסיבות אלה, חייב בעל מוסך לנהל כרטיסי עבודה, כך שיהא זה ברור בכרטיס העבודה מהי העבודה שהוזמנה מלכתחילה ומהי העבודה הנוספת שקיבלה אישור טלפוני. מחדלו של התובע בעניין זה, מדבר בעד עצמו. מנגד, היה על הנתבעים להוכיח מהי העלות האמיתית של העבודות שבוצעו בקטנועים, בגינם לא שילמו לתובע. הנתבעים בחרו בהכחשה כללית, ולא הביאו כל ראיה לעניין זה. על דרך האומדן ולאחר שהתבוננתי בחשבוניות אחרות שהוצגו בפניי מחד גיסא, ובטיפולים המורכבים שבוצעו בקטנועים בענייננו מאידך גיסא, נראה לי כי ניתן לחייב את הנתבעים בשלושה רבעים מן הסכום לו טען התובע בגין ביצוע התיקונים. נוכח כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סכום כולל של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובצירוף סכום כולל בגין שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ נוספים. לא מצאתי מקום להורות על השבת תשלום הוצאות האגרה לנוכח ההגזמה בתביעה, ומסיבה זו גם סכום ההוצאות נמוך יחסית. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום. זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. מסמכיםכרטיס נוכחות